לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2012

אינעל אבוק.


 

זה מה שהזכיר לי אותו.

הזכיר לי את הצד שתמיד יכחיש את זה שאני קיימת. 

את זה שיש לי 2 אחים חורגים שלא יודעים שאני קיימת, כי אני סוד.

שיש לי סבא וסבתא שפשוט שונאים אותי- בעצם זה שאני קיימת.

שכל המשפחה הזאת פשוט, לא תקבל אותי לעולם ותשנא אותי רק בגלל שאני קיימת.

קיבלנו תעודות זהות, הסתכלתי על התעודה ,הדבר הראשון שראיתי היה שם האב.

זה הדבר הראשון שקפץ לי אל מול העיניים. חשבתי שהאובססיה הזאת כבר עברה, שהיא הרבה מאחורי. בסביבות בת המצווה אז סבא שלי אמר שהוא יקח אותי לסבא וסבתא שלי, מהצד השני. אמא שלי צעקה עליו ושאלה אותו אם הוא באמת רוצה שאני אכיר אותם, שאני אספוג את השנאה הזאת. בשלב הזה ויתרתי.

לא ראיתי אותו, לא הכרתי אותו. הוא עדיין חי וקיים במידה ולא הבנתם. הוא פשוט, לא כאן. הוא עם משפחה אחרת, עם חיים אחרים. הוא אף פעם לא היה כאן. 

אינעל אבוק, 

כשהייתי בת שנה משכתי לו בשערות. הוא ישר פלט בכעס אינעל אבוק, ואז הוא קלט מה הוא אומר. חיבק אותי ולא הפסיק לצחוק יחד עם כולם.

יש תמונה מאז. אחת התמונות היחידות איתו.

כמעט כולם רוצים להגיע לגיל 18 בגלל סיבה מסויימת, בשביל להתגייס, לסיים בית ספר, להרגיש גדולים או דברים אחרים.

אצלי זה פשוט, כדי שאני אוכל להכריח אותו לראות אותי.

אומרים לי שהוא לא מוכן לזה, נפשית. אני גם מאמינה שאני לא ממש מוכנה לזה, אבל אני גם לא רוצה שהמצב כמו עכשיו ישאר כמו שהוא.

מגיע לי לראות איך הוא נראה, לראות מי הוא בתור אדם.

לגלות באמת במי מדובר.

הוא בכל זאת אבא שלי.

נכתב על ידי בלאדית , 23/4/2012 16:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




חחחחח אירוניה. היא רודפת אותי.

כולם הולכים ללויה, של ניצולת שואה כמובן,

אני נשארת ביום חופש שלי לפני המתכונת במתמטיקה 5.

עושה בגרויות עם עצמי, לא מעבירה שו פעולה לחניכות. כיף!

וגם לא הולכת לטקס יום השואה.

בבית, כולם בלוויה או בטקס זיכרון. ואני עם המתמטיקה.

אחחח האירוניה.

נכתב על ידי בלאדית , 18/4/2012 13:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חופש, חבל שעבר.. נחכה להבא. בסופו של דבר, העולם יפה.


כשכותבים בכותרת הבלוג איזו כותרת שיכולה להרתיח אנשים, פתאום הכמות צפיות ותגובות עולה.

קראתי כמה פוסטים אחורה וקלטתי כמה אני נקראת סתומה בבלוג.

וכן, אני משתמשת בהרבה "מילים בוטות" ולא נאותות אבל זה הבלוג שלי, אני אכתוב כאן מה שאני רוצה.

זאת המטרה שלו בעצם.

 

אוף, בגלל השיעורים אני לא הולכת למימונה ולמסיבת הפתעה של חברה. 

למה להעמיס סתם? למה לתת הרבה שיעורים?! למה?

אני חייבת להודות, שלא התגעגעתי במיוחד לבית הספר.

 

טוב, עבודה באומנות מאחורי, הרבה שיעורים ועוד כמה עבודות.

נשארו עוד כמה.

 

זה די עלוב להסתכל אחורה על שנה שעברה, להיזכר על הסבל מבחינה חברתית ועל ההישגים מבחינה לימודית.

להיזכר כמה אפשרויות פספסתי ולהיזכר שעכשיו הם לא כאן כי בית הספר רואה בך רק ילד עם מגמות, לא את אותו ילד שהיית שנה שעברה, בלי מגמות אבל עם הרבה סקרנות ורצות לתרום ולדעת.

זה חבל.

נכתב על ידי בלאדית , 14/4/2012 21:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  בלאדית

בת: 18




4,318
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , תנועות נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבלאדית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בלאדית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ