לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אחרי 19 שנות נשואים, 3 ילדים והרבה אהבה וכאב אנחנו מתגרשים. מסתכלת אחורה ורואה אותי, אשת משפחה וקריירה חזקה ועצמאית- שהפכה לשבר כלי: האהבה, או התלות, גרמו לי להפוך לאישה שעברה התעללות מינית ונפשית במשך שנים, שעד עכשיו לא ידעה לתת לזה שם, ואני מנסה להבין

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2012

באת לדבר אלי מסוף החלומות- תרצה אתר


כשהלכת, פרחו צבעונים בחדרי, לרוב,

אמת דיברת,

יפיתי מאוד בין שידה לקירות,

נכון אמרת, 

עצמתי מאוד בכאבי,

ניחשת,

רבת מזימות אני ואיני יודעת די.

 

כי עצמתי מאוד בחלון

כשהכל מסביב שחור, שחור

והכל מסביב ירוק רק מרחוק,

העץ והענן שחורים והחורף מרעיף מטח שחור

העיר אל תוך הים נוסעת, על שובל שחור

והפנים האהובות, כולן, לא יקרות היו מכול

 

לשוא הלכתי דרך ארוכה, הלוך ונהום תחנונים

לשוא רוקד מטר בכח, ולחינם יפיתי לשעות קצרות

ואחר כך לרגעים.

הכל עכשיו מאחורי הרעלה, סגור וצנוף עד לבלי הבחן

מה עוד לא הבאת בי בארס וברעש

שאקחנו ואומר שתמורה לא אוכל לתת.

 

כשהלכת, באה בי תמונה 

של סוף החלומות,

רחיים, והרבה קמח שפוך ועורם סביב,

יפה הרשעה ברעלה.

יפה הלוט מן הידוע להכעיס.

 

יפים חיי איש ואישה מרחוק

מבית מלא זבחי שקט,

גבוהים ולא גוברים הם, כחוק

מפני הבהלה, כי לא לעולם יובא הרעש,

במסווה של עדנה דולקת.

 

יפים הדברים מן הרוחק,

אמת דיברת

והרוחק יפה מכל שם, זולתי האופק

אשר לו תוחם 

וזאת כלל לא אמרת

 

כי הדברים יפים מכל

גם כשאינם ביופי וביחד,

גם כשהם במים הם דברים שיש להם דפנות ולחן,

גם כשהם צללים שעל הקיר

הם דברים שהיו צעקה, ואיש לא בא והיו ללחש.

 

וגם בחושך הכי עמוק וגם באור

יש אנשים שמגדירים אותם כשלהם

ואז אסור לגשת ולחטוף

ואסור להתחיל לבחור

ולתת שם.

 

כשהלכת, הייתי מאספת עננים קטנים לערמה

ואחר כך לאלומות

כידעונית, אמת דיברת,

אין באים מן הדרך הסבוכה

לומר רק שתי מילים

לומר שנית שאוהבים כפל כפליים

על אף המכשלות

 

ואיך אתה נוגע בי עכשיו

במצח מלא תמונות,

בהנמכת עיניים ובלחש -שחוק

ואיך עודך אומר שאין כמוני לבהירות מכל החושך

ושאין כמוני נכריה לך,

על אף הדרך שהיתה כולה עיורת וחרשת-

 

אין דבר. נכון אמרת.

תמיד אפשר לשוב ולנסות להיות פתאום,

תמיד אפשר לרוץ מהר, בטרם יבוא סוף לחלומות.

נכתב על ידי , 17/2/2012 08:51  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מדרון חלקלק


הגדול שבר רגל. אקסי, כמובן, בחו"ל. עומס היום יום מכביד עלי, והבדידות הורגת אותי.

אני לא מוצאת את עצמי בין חברים- כבר מרגישה נודניקית, ונידמה לי שכבר לכולם נמאס. אולי רק נדמה לי ואולי הם באמת מתרחקים.

המלחמות (או קרבות ההגנה...) מול אקסי נותנות את אותותיהן- וגיסתי לשעבר שמאוד יקרה לי גם היא מתרחקת.

העבודה והבית מציפים אותי

ואני לא יודעת לאן עם עצמי. לא יודעת ממי ואיך לבקש עזרה. טובעת...

מוכרחה תמיכה מאיפושהו ואין, גם התמיכות בכסף לא עוזרות. אני טובעת.

כבר שבוע שאני חושבת- מחר יום חדש- והיום החדש מביא עימו עוד עומס ועוד קושי, ועוד הסתגרות שלי מהכאב.

הלוואי והייתי מוצאת במה להאחז. אני מחליקה לתהום. האמת היא שעכשיו אני כבר ממש מפחדת. קשה לי. אני לא אדם שנוטה להגיד את זה אבל ממש קשה לי.

לא הייתי חוזרת אחורה לחרא הזה, אבל הדרך קדימה מתפתלת לי מידי. 

אני אפילו לא ממש יודעת לבקש עזרה, או לקבל אותה כשכבר מציעים לי- חברה היציעה שהיא תעזור עם הקטן, או בכלל, אבל אני לא מסוגלת להגיד בסדר, תעשי. היא ניראת לי במצב קשה ממני, והילדים ממילא לא ממש ירצו אותה. אבל הבעיה היא קודם כל אני- הגאווה שלי, ההסתכלות המטומטמת על כל דבר כקטן, אז מה הסיפור שלי לעשות אותו...

וחוסר היכולת שלי לשחרר- אז לא תהיה ארוחה של יום שישי, או שסתם ניקנה אחת. אז מה? אבל זה גורם לי להרגיש לוזרית

אז אני אבקש מחמותי לשעבר, שמאוד קשה לי איתה כיום, קצת עזרה. אז מה?

אבל אני לא יכולה- לא יכולה לוותר ולשחרר קצת את המסגרת של הבית, את הצריכים האחרונים שאני עוד עושה, לא יכולה לקבל עזרה מאנשים שלא נעימים לי, לא יכולה.

אז אני מחליקה לתהום, מתפרקת. הדמעות זורמות מהעיניים כמעט בלי שליטה, השפתיים חשוקות כמו שאני תמיד מקפידה שלא יהיו, הלחץ לא מאפשר לי לישון... וזה הולך ונהיה יותר קשה.

אבל מחר יום חדש, והוא יהיה הרבה יותר טוב. והוא עוד יום אחד בדרך ללהיות מאושרת. הלוואי ורק הייתי מאמינה בזה.

 

נכתב על ידי , 16/2/2012 23:29  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ככה מתחיל החרא:


הכרנו בתקופה שכבר שנינו היינו פרודים. גם פיזית כבר גרו כולם בבתים שונים. אנחנו מגדירים את עצמו כקבוצת תמיכה של שני אנשים, לא זוג. הכל כואב מידי, טרי מידי. אני אפילו לא חושבת שיש שם משיכה מינית, אבל כייף לנו ביחד ואנחנו עוברים חרא דומה אז אנחנו יכולים לחלוק. זה הכל.

החלטנו, במשותף, לעשות שת"פ עיסקי קטן, והתגלתה ביננו אי הבנה. שנינו היינו עסוקים בלהסביר אחד לשני שהידידות שלנו מעל הכל והיא חשובה לנו, אבל אני הייתי עסוקה גם בלוותר על הכל (למרות שעסקית ניראה לי שבאמת אני צדקתי), העיקר שנישאר חברים, והוא היה עסוק בלהסביר שאני חשובה לו, ובמקביל לקבל את הויתור שלי, כמעט לחלוטין.

רק אחרי שנחתם ההסכם החדש הבנתי שחזרתי לדפוס הישן- אני מוותרת על הכל, גם על מה שמגיע לי באופן הכי ברור, ואני מוותרת על זה כדי שישארו איתי, כדי שימשיכו להיות חברים שלי.

כן, זה קטן, זה עסקים ולפעמים בעסקים כדאי לעשות את זה, כן יש שתי פנים לעניין הזה- אבל בתוך תוכי אני יודעת- אני ויתרתי כי פחדתי שנפסיק להיות אחד בשביל השניה. אני נהגתי לפי הדפוסים הישנים. אני אוותר- רק תישאר.

ככה זה מתחיל. היום אני כבר יודעת לשים לב. אני מוותרת והוא צודק, הוא מסביר כמה אני חשובה לו אבל... ואני מוותרת. לא חשוב המחיר. העיקר שאני חשובה למישהו. או שלפחות יש מי שאומר שאני חשובה לו.

עצרתי הכל. התרחקתי. נבהלתי. אני לא נכנסת למצב כזה שוב.

נכתב על ידי , 15/2/2012 00:11  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מתפרקת?


ילדים, מריבות, כביסה, שוב כביסה, בת מתבגרת, תור לרופא, הסעות, עבודה, לנקות, עוד כביסה, כלים, ספרים לבית הספר, ללמוד למבחן, לשלם חשבונות, מכולת, להכין אוכל, להקשיב, להיות זמינה, בעיות עם המורה, האוטו צריך מוסך, התוכי מת, גינה, "מה, לא הכנת לי....?!", אמא זקנה, לפרגן לחברים, השתלמות שממש חייבים להיות בה מהעבודה, נסיעות, כואב לי..., שיעורי בית, גיהוץ, למה את לא מסתפרת?, סנדביץ' לבית הספר, להגיע בזמן, וועד הורים, כביסה, להראות סביר,  אוכל לצמחונים, זכרת להתקשר?, לרשום לתיכון, אני צריך כסף ל..., הטלפון של סבתא מקולקל, ביטוח, מי מוריד את הכלבה?, הפח שוב מלא, המקרר שוב ריק, בית זה מקום רך עם חום ואהבה, וכביסה. המון כביסה. פנאי רגשי, לקחת את המחשב מתיקון, להסיע, להחזיר, חוגים, אמא- אין לי גרביים..., מה קונים לחברה של הבן ליום האהבה, לקנות בגדים, איך שכחת את יום ההולדת שלי, כינים, כביסה, לאקסי יש טענות, הוא בכלל בארה"ב, חיסון, קצת תרבות, דד ליין בעבודה, כביסה, מטבח מבולגן, מחזור, לקוחות, חברים של הילדים, ביקורת, יום המשפחה בכיתה ב... הכל מציף אותי... אני צריכה מקום רך להניח בו את הראש, ואין.


יותר טוב מקודם. ברור. אבל אין לי כח...


אני מתפרקת. 

נכתב על ידי , 13/2/2012 23:30  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מהי מציאות?


היה ביננו איזה מתח. האמת? הפעם הוא צדק. אותי זה הכניס ישר לסרט שהוא בונה לי תיק כדי לגרום לילדים להיות אצלו. כניראה שסתם הגזמתי. מאוחר יותר הוא שלח לי מייל שחבל לו שהייתי ככה. לכאורה- חמוד ומתחשב. לכאורה.

פתאום נפל לי האסימון , והאמת זה הדבר היחיד שאני באמת בטוחה בו לגביו אחרי 19 שנות נישואין 3 שנות חברות וכמעט שנה כפרודים/ גרושים- שהוא באמת באמת חמוד ומתחשב ונדיב וכל מה שתירצו. כול עוד זה מתאים לאינטרס שלו, אבל כשמשתנים האינטרסים- משתנה גם האמת, כך שהאמת החדשה מאפשרת לו להיות בעל תוקף ריגשי וערכי ובעצם לעשות כל מה שהוא רוצה. ובכנות להאמין שבנסיבות האלה- זה לגיטימי ושהוא עדיין אותו אדם ערכי, מוסרי והגון שהוא רואה בעצמו.

נזכרתי איך לפני 17 שנה הוא הסביר לי בשיא הרצינות שיש הבדל תהומי בין זונות לנערות ליווי (שאז השתמש בשרותיהן), ושנערות הליווי באמת בחרו את עבודתן באופן חופשי, והן אפילו מעדיפות אותה על פני עבודות אחרות. הוא דיבר איתן (במהלך השימוש בשרותיהן...) והוא יודע. ברור שיש גם כאלו שאכן בחרו וכד'. עדיין....

ואחרי שכתבתי לו את הדברים האלה- חשבתי לעצמי כמה טוב שהתגרשתי. שאני אמנם פוחדת ממנו ומהמניפולציות שלו, אבל הן כבר יותר רחוקות ממני, כמעט אפשר להגיד לא חלק מהיום יום שלי, אני כבר בונה לי את תמונת המציאות שלי, ולא בולעת את השטויות שהאכיל אותי, ואני כל כך הרבה פחות מפוחדת חלשה ועצובה.

אם הוא ינסה להציק- או סתם יתעלם ממני, ברור שזה יכאב, אבל כבר יש לי קצת יותר כלים להתמודד, ובעיקר יש לי את הבית שלי השקט והמגן. אמנם לפעמים פולשים לי אליו, ויש קרבות על הגבולות מידי פעם, אבל יש לי את המציאות שלי- והיא הרבה יותר פשוטה ממה שחשבתי

נכתב על ידי , 3/2/2012 02:01  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





1,394
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnevet אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על nevet ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ