לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בית קברות לפילים


עקשנות, בערך

Avatarכינוי: 

בן: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

4/2019

כלבה


חשבתי שהלילה אשן בשעה נורמלית. כנראה שלא.

 

אני עושה את זה כל פעם מחדש. אני מוצא מישהו שהקשר איתו עובד טוב. השיחות טובות. קלילות אבל גם אפשר ממש להיכנס לחרא של דברים לפעמים. אני יודע שהם שם, ומשהו פשוט עובד. ואז אני מבין שזה טוב לי, ומתחיל לחשוב על זה ולהתעמק בזה וכל הדבר הטבעי עובר. איכשהו באותה השניה הכל מתחרבש. כנראה שבקרוב זו תהיה הפעם השניה בחצי שנה שזה קורה; לא יודע אם זה הרבה או מעט. או אם סתם הכל בראש שלי.

 

כל פעילות שעוזרת לי להרגע לא אפשרית כרגע. אני לא יכול לצייר, לא ללמוד, לא לנגן, לא לשיר (פצע בגרון מההנשמה, כנראה), לא לבשל. אני מחכה כל לילה להיות גמור מעייפות כדי לישון בלי שדים בראש. ממש קיוויתי שהלילה אצליח לישון מוקדם כי התעוררתי ב10 מרצף הודעות שממש לא ראיתי מגיע. זה לא קורה. איכשהו הפעילויות שאני עושה כרגע מספיק מקהות את הכל, אבל ברגע שהן נגמרות אני חוזר לפאניקה שלי. ברגע שאבא הלך לישון היום פשוט נשברתי. מי יודע מה יקרה מחר.

 

הכלבה התנהגה מוזר ביומיים האחרונים. הערב תוך כדי שפשוט ישבתי בסלון וכתבתי את הפוסט הזה היא באה לידי ורצתה ליטופים. שוב, זה ציורי להחריד. היא כנראה הסיבה היחידה לא לעשות לעצמי כלום. אמרו היום שאלו קשיי ההסתגלות, כמו כולם. נראה שכולם שוכחים שהמונח המדויק הוא "הפרעת הסתגלות עם מאפיינים דכאוניים". ההסתגלות אני יכול לאכול. הדכאון? זה כבר משהו אחר. בחיי שההידרדרות הפעם יותר קשה ממה שחשבתי, או שפשוט כל פעם אני שוכח איך זה. חשבתי היום 1001 מחשבות על דרכים לשפר את המצב שלי או לגרום לו לעבור.

 

היא כל כך לא זמינה לפעמים וזה קשה, למרות שהיא לא חייבת לי כלום ולמרות שאני יודע שאכפת לה. ושהיא מבינה יותר את המצב שלי מכל האנשים מ10 השנים האחרונות, אולי חוץ מ-א'. גם היא לא זמינה.

 

דג זהב. 

בלחץ.

 

 

נכתב על ידי , 23/4/2019 00:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אה היי אסף של 2013, התגעגעתי לחרא הזה של לשבת בחדר עם התקף חרדה ולראות את כל החיים עוברים לי מול העיניים בתקווה שמשהו ישתנה. לא אכלת כבר 15 שעות ואין צפי להמשך וזה לא שאין אפשרויות פשוט המחשבה על להכניס משהו לפה מגדילה את החרדות אז אולי עדיף לחזור לאשפוז מכיתה י' כי אז גם ככה לא יכולת לאכול.

 

This too shall pass

 

אבל אני קצת לא רוצה כי זה הכי חי שהרגשתי אי פעם. 

נכתב על ידי , 22/4/2019 15:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גרפים


זה הולך להיות יותר טכני מבדרך כלל.

 

אני מתחיל לחשוב על הקשרים החברתיים שלי כגרף (אוסף קודקודים וקשתות ביניהם) אבל הוא גרף דינאמי, אקראי באיזשהו מובן. יש הסתברות לכל קשת להיות קיימת ברגע מסוים או לא. אבל אני לא מסתכל על הקשתות שיוצאות ממני לקודקודים אחרים, אלא על רכיבי הקשירות שיש לי כמה שיותר קשתות לקודקודים בו. כי קשת אחת לרגיב קשירות עם 4 קודקודים (פרט אליי) זה משמעותית חזק פחות מ3 קשתות לרכיב קשירות עם 7 קודקודים. אני מאוד מחפש קשת משמעותית לקודקוד כלשהו, קשת בהסתברות גבוהה. אני כל פעם חושב שיש משהו כזה, אבל אז כבר לא. ואני מפחד פחד מוות מהרגעים בהם אין לי בכלל קשתות, כמו עכשיו ממש. כבר לא מצליח לארגן מחשבות, וממש רציתי.

 

היא טוענת שזה לא מזל, שתי הפעמים האחרונות. אני לא מצליח להאמין עד הסוף. אני טוב קצת אחרי ההתחלה, אבל לא יודע לייצר התחלות. היא אומרת שכמו שבפעמים הקודמות שזה פשוט קרה איכשהו, ככה גם זה יהיה עכשיו. אבל אני לא יודע. אני לא אוהב את הרעיון של "יהיה בסדר", ואני לא מאמין שאני נראה מספיק טוב כדי שמשהו יקרה באופן סטנדרטי.

 

אם כבר גרפים, אז מצב הרוח שלי ניתן לתיאור בגרף (שמכירים מהתיכון, שזה לא באמת גרף אבל לא משנה); עולה אקספוננציאלית ואז צונח הרבה יותר מהר לנקודה נמוכה מאוד. לפחות האוסילציות האלו נהיות יותר ויותר תכופות, ואולי מתישהו זה יתאזן כמו איזה סינוס טופולוגי.

 

הכאב משנה צורה ביומיים האחרונים. במקום משהו רציף שהמורפיום משכך, זה נהיה דקירות פתאומיות ומשתקות לכתף. האנלוגיה למצב הנפשי שלי ברורה, וקצת מחליאה בפואטיות מאולצת, אבל מתחיל להימאס לי מהדקירות האלו. כואב לי גם שחודש לא אצליח לתפקד כמו שצריך, פיזית. נפשית הפרוגנוזה היא ארבעה חודשים, לפי הDSM. הנה, בדיוק המורפיום התחיל להשפיע.

 

בנימה קצת אופטימית יותר, לפני כמה זמן התחייבתי על כנות מוחלטת בקשרים בין אישיים. מודה, נכשלתי בנתיים. עוד לא הגעתי לנקודה שרציתי, אבל אני בדרך. אבל, אתמול גרם לי להבין שאני יכול באמת לשנות משהו בפעם הבאה. אני יכול להיות כן בעוד היבט, שפחדתי ממנו. אין לי מה להסתיר. אני מאמין שכשאמצא קשר טוב, ארגיש בנוח לדבר על הכל. אפרופו, הוא אמר לי בליל הסדר שיודעים שהקשר טוב כשמרגישים בנוח פשוט לשבת יחד גם בלי לומר כלום. זה הזיז משהו. אני מתחיל להבין למה היא לא אוהבת לישון לבד.

 

היה איתם דיבור מאוד מעניין כשהם היו פה לבקר. אני מקוה שזה ייצא לפועל.

 

אני רוצה שיהיה לה טוב, אבל אני לא יודע אם זה הוגן כלפיי כרגע. זה עולה ויורד. אוסילציות. וכנראה גם כשאני מנסה לעשות משהו טוב, זה פוגע בכולם.

 

מתחיל לחשוב בימים האחרונים על אופציה של שינוי מאוד משמעותי בחיי. ברגע שיהיה לי כח לזה (פיזית), אתחיל באמת לברר את האפשרות. אני מתחרט עכשיו על כל כך הרבה דברים שלא עשיתי ב10 השנים האחרונות, ואני מפחד מלהתחרט בעוד כמה שנים על עוד דברים שלא עשיתי.

 

סעמק אני צריך להתקעקע כבר. במקום מסוים מאוד. רק שהחודש הזה יעבור. בנימה זו, דברים שקשה לעשות בלי יד שמאל מתפקדת:

להקליד, לבדוק תרגילים, לבשל, ללמוד, לישון בשכיבה, לגרוב גרביים, לצלם, להוציא את הכלבה לטיול, לסמס, לפתוח בקבוק כדורי אופטלגין, להכין קפה, להתלבש (חולצות מכופתרות לחודש הקרוב), להתקלח, לשים דאורדורנט, לפתוח לפטופ, לחגור חגורה, לצייר, לנגן ועוד המון. אולי ארחיב את הרשימה בהמשך. 

 

אני משאיר את עצמי ער עד כמה מאוחר שאני יכול כדי להירדם מהר אחרת המחשבות הורגות אותי מבפנים. נמאס לי לפחד מזה. הכל מגיע מקנאה. 

 

אין לי מוזיקה להוסיף פה. משהו חסר לי בראש.

 

אשמח אם תשאירו משהו פה אם קראתם. הפלטפורמה הזו הפכה להיות הרשת החברתית שלי, איכשהו, וכנראה זה יעשה לי משהו טוב. אולי.

דג זהב,

שממש מקווה שיתחילו להגיע כבר לשעת הקבלה שלו, כי ללמד גורם לו להרגיש שהוא לא בזבוז חמצן.

נכתב על ידי , 22/4/2019 01:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כואב


אני מרגיש כל כך בודד. בחיי.

אני לא מצליח להעביר מחשבות כי אסור לי להזיז את היד אז לא באמת יכול להקליד.

קשה לי עם המחשבות שלי.

קשה לי עם הלבד שאוכל אותי כל יום מחדש.

כל פעם אני חושב שמשהו משתפר ואז כבר לא.

אני רק צריך מישהו שיהיה כאן איתי ויגיד לי שהכל בסדר ושאף פעם לא אהיה יותר לבד. אין לי הבטחה כזו.

אני לא אפגע בעצמי עכשיו. אבל היה הרבה יותר טוב אם פשוט הייתי מפסיק להתקיים ומסתכל על הכל מלמעלה (על מי אני עובד, מלמטה.).

 

אם לא הייתי מלכתחילה היה עדיף. כי עכשיו גם אם אמות זה יפגע באנשים.

נכתב על ידי , 20/4/2019 23:18  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אולי אני צריך להיות אמיץ וללכת על זה.

 

אבל אני גם מפחד שזה יהרוס הרבה יותר מדיי דברים טובים.

 

וגם, אני אני. זה לא מרגיש מספיק טוב.

נכתב על ידי , 20/4/2019 10:44  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




יכול להיות שדפקתי את עצמי קצת.

ואולי לא.

 

אני מבולבל.

נכתב על ידי , 17/4/2019 16:27  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני עדיין חי.

והיד עוד חצי מורדמת ומשותקת.

 

אני מתחיל היום תהליך שיקום ארוך, אבל נחוץ. ממש מקווה שפרט לשיקום הפיזי זה גם יהיה שיקום נפשי.

 

אני מהפלאפון ועם יד אחת, אז קשה לצרף שיר; רציתי לשים פה את "Ooda Meido" (הגירסה היפנית ל Order Made) של RADWIMPS אבל לא הצלחתי.

 

דג זהב,

שנזכר שוב במי שהיה לפני כמה שנים ומדבר איתו הרבה.

נכתב על ידי , 17/4/2019 04:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא בסדר


משהו לא בסדר

ואני לא מצליח לשים על זה את האצבע.

 

אולי זה פחד ממחר, אולי זה פחד ממה שיבוא אחרי, ואולי זה פשוט התחושות כרגיל של לא בסדר.

אבל משהו לא בסדר וזה זורק אותי לכל הכיוונים.

 

 

לפחות זה מרגיע אותי. 

 

דג זהב,

 

נכתב על ידי , 15/4/2019 19:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Nandemonaiya


יש שתי תחושות נוראיות בעולם הזה (שאינן דיכאון).

 

הראשונה- התחושה שעשית משהו לא בסדר, ואין דרך לתקן אותו.

השניה- להרגיש בתחרות כלשהי, למרות שהיא לא באמת קיימת, וכל ההיגיון הפנימי אומר שאינך בתחרות בכלל. אבל עדיין להרגיש מפסיד.

 

 

דג זהב,

שמופתע שהצליח להתעורר הבוקר.

נכתב על ידי , 15/4/2019 07:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




שתיתי המון.

לא עשיתי את זה מי יודע כמה זמן.

וזה אפילו לא היה טריגר לאפיזודה דכאונית.

 

מה אני אגיד; חברים זה חשוב.

נכתב על ידי , 15/4/2019 00:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הולי שיט


ידעתי שאני מתרגש שהסרט הזה יצא; הסרט הקודם(Kimi no nawa) היה כל כך מוצלח והוא לחלוטין הסרט האהוב עליי בכל הזמנים. עכשיו כשראיתי את הטריילר הזה, וגיליתי ששוב Radwimps חיברו את המוזיקה- זה כל כך הרבה יותר מלהיב. 
דג זהב,
שהבין כל מילה בטריילר הזה והתלהב הרבה יותר מדיי.
נכתב על ידי , 13/4/2019 12:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה חסר


זה שוב יהיה פוסט של ניצני מחשבות לא מגובשים עד הסוף; מקווה שאזכור את כל מה שחשבתי עליו.

 

חסרה לי אינטימיות. זה באמת הדבר היחיד שקשה לי איתו ברמה שזה כואב. לא אינטימיות במובן הפיזי, אלא במובן הרגשי. אני לא מצליח לייצר קשר אינטימי אמיתי עם אף אחד מהפסאודו- חברים (ואפילו לא החברים) כרגע, לפחות לא קשר עקבי. אני ממש רוצה להרגיש בנוח עם מישהו מהם, לשבת ולדבר כמו שצריך. פשוט להרגיש בנוח, להרגיש שמישהו ליד מבין בערך מה קורה. אלו שיחות שכבר אין לי כרגע, והיו לי המון בעבר. 

 

כבר כתבתי את זה פה בעבר; אני מפחד פחד מוות מהניתוח בשלישי. לא בגלל ההליך עצמו, הוא קל ונחמד. אני מפחד מהחופש שמגיע מיד אחריו, כי אני לא יודע מה אעשה עם עצמי. היד מקובעת, אז יהיה קשה להקליד, יהיה קשה לבדוק תרגילים, יהיה קשה לצייר, לכתוב, לנגן. לא אוכל לעשות ספורט, ואני מפחד לשקוע לעוד אפיזודה דכאונית. 

 

כשיצאתי לרוץ היום, השארתי את הטלפון בחדר כמו תמיד, אבל המחשבות היו שונות הפעם. חשבתי מה היה קורה אם ל., שבמצב מורכב עכשיו, היתה שולחת הודעה. אמרתי לה שהיא תמיד יכולה לדבר איתי, היא יודעת שאני חוויתי בדיוק את אותם הדברים ואני מקווה שהבהרתי שאני אעשה כל מה שצריך כדי לעזור לה להתמודד, אבל מה היה קורה אם בדיוק כשהפלאפון לא לידי היא היתה שולחת הודעה שהיא צריכה עזרה? שמשהו קרה? החשש הזה היה לי מאוד לא קל, מה שגרם לי לרוץ הרבה יותר מהר ולהשיג אחלה תוצאה ביחס לריצות קודמות.

 

זה עוד גרם לי לחשוב למה אני תופס את עצמי, כרגע, בעיקר ככלי עבור אחרים. במילים אחרות קצת, למה אני מנסה למצוא תוכן בחיים שלי על ידי תוכן בחיים של אחרים? המחשבה הזו הדהדה לי בראש, ולאט לאט פירקתי אותה לשאלה יותר קלה במובן מסוים- אני עכשיו מנסה להשתפר, אני רוצה להיות משהו יותר טוב ממה שהייתי בשנתיים וחצי האחרונות; בשביל מי אני עושה את זה? מעולם בחיי לא הובלתי, לא נקטתי יוזמה אמיתית. תמיד הלכתי אחרי מישהו או משהו, שנתנו לי רעיון, פרט אולי למקרים בודדים. עכשיו, הרצון הזה להשתפר התחיל ממקום לא טוב- רציתי להשתפר עבור משהו שכבר לא רלוונטי. עדיין יש בי רצון להשתפר עבור כמה גורמים חיצוניים, לפגוש אותם בעתיד ולהראות שאני יודע מה היה לא בסדר, להראות שאני יותר טוב ממה שהייתי. אבל באמת, אני לאט לאט מבין כמה שאני רוצה להשתפר עבור עצמי. אני צריך ללמוד לקבל החלטות קשות (כמו שכבר עשיתי, אבל אחרת), אני צריך ללמוד לקחת סיכונים, אני צריך להבין שמי שאני עכשיו שונה מאוד ממי שהייתי לפני 5 שנים, לפני 10 שנים ואפילו לפני שנה. אני צריך להבין שאין אסף אחד אידיאלי, אלא כל מיני אסף-ים שצריכים לדבר יחד. נבט, דן, וכנראה כמה נוספים חיים בי וצריכים למצוא דרך להסתדר ולהשמיע את הקול שלהם. דן חוזר לדבר איתי לאחרונה, וזה מעולה.

 

א. שלחה לי הודעה היום, אני ממש מקווה שיצא לי להיפגש איתה בקרוב. עברו שנתיים וחצי מאז הפעם האחרונה, אם זכור לי נכון. אין לי מושג מה עובר עליה, וזו רק עוד הוכחה לזה ששכחתי מי אני.

 

דג זהב,

 

Fragile mind, I need someone to take me away
You and I, maybe we could hide forever?
Apathy, I want something to make me hunger
The world is on fire so I think we should run together
We wouldn't have a care
We wouldn't have to change ourselves
We're running out of time
We're burning out and wasting our lives
I don't know how to feel
I don't know how to face my future
Growing up is tiring
Living for now is all I can do
I don't understand these rules
I just wanna speak with my heart
I don't wanna tone it down
I just want to do what feels real
I just gotta tune it out

 

(והטעות ב2:26 זה הדבר הכי מקסים בעולם הזה)
 

שיש לו קצת קראש על הגיטריסטית הנהדרת הזו.

 

 

עריכה:

פתאום הבנתי עד כמה הרשימות בצד ימין לא עדכניות; דברים השתנו. המטרות שלי בעיקר. מצחיק שעוד כתוב שם "פסיכומטרי", מסיבות שאני מניח שמי שבאמת מכיר אותי וקורא כאן יודע.

נכתב על ידי , 12/4/2019 21:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המון


קשה לי לכתוב כי הראש מאוד מסוחרר.

יצאתי מאיזור הנוחות, ועדיין נהנתי.

 

בדרך חזרה מהעיר, הלכתי בדרך שאני לא מכיר. הגעתי במקרה לתצפית שמשקיפה על העיר, ממש מגבוה. לרגע אחד חשבתי לקפוץ, כי זה יהיה הכי קל, ובדיוק באותה השניה היא שלחה הודעה אחרי שלא ענתה לי מ-3 בצהריים. זה היה כל כך טוב, כי זה הזכיר לי באותה שניה שיש משהו טוב שאני עושה בעולם הזה, אז נשארתי. אני ממש מקווה שהתוכניות שלי לסוף השבוע לא ייהרסו, למרות שאין לדעת.

 

רק שלא אעשה שטויות. באמת.

 

ממש לא המילים, אלא המנגינה - כל כך מדויקת.

 

דג זהב,

שאין לו מה להוסיף פה באמת. רק שמוזיקה שוב עוזרת להתמודד ולהבין.

 

נכתב על ידי , 12/4/2019 01:39  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עייף


בימים האחרונים אני מתעייף מאוד מוקדם, אבל אני ממש רוצה לכתוב פה קצת.

 

הלכתי לישון אתמול ממש ממש בסדר, ואז קמתי אחרי חלום כל כך מוזר. הייתי בבית של סבתא, עם הדוד המעצבן. חוט חשמל נקרע והתחיל להשפריץ מים, אז יצאנו לתקן. כשיצאנו, ראיתי אותה בחצר של השכנים, אבל זו גם לא היתה בדיוק היא. היא עשתה לי "לא" עם הראש, ונכנסה. טיפסתי על עמוד החשמל, סגרתי את הברז והתעוררתי. אני בטוח שהיה עוד, אבל אני לא מצליח לעכל.

 

 

הבטחתי לעצמי, באיזשהו מקום, שלא אכתוב פה עליה יותר. שזה צריך להיות המקום שלי, שאני צריך להבין את העולם שלי. אבל אחרי היום אני דואג; גם שפגעתי במה שעשיתי, וגם באופן כללי. אני ממש מקווה שהיא בסדר עכשיו, ואני יודע שהיא מסוגלת להתמודד עם דברים יותר טוב ממני. אני מעריך שמתישהו בעתיד, הלא רחוק מדיי, יהיה פה פוסט נוסף שקשור לתחושות שלי. הן מתערבבות הרבה השבוע, בכל מיני מובנים.

 

העור בקצה האצבעות שלי מתחיל שוב להתקשח מרוב דימומים על מיתרים חלודים, וזה כל כך פאקינג טוב. הלכה למעשה אני מפתח עור עבה יותר. מקווה שגם אחרי שלישי הקרוב אצליח לנגן, כי אשתגע חודש בלי זה.

 

 

 

 

Daylight fades away, and you're looking for an escape from everything
Follow my voice, and I'll serenade you through your darkest nights
Weakness takes its toll- I hope you know that you're not alone in suffering
When you are blue, I will be there for you
I know this hurts, we all hurt sometimes
Just know this will all subside- I won't let you lose control again
Daylight fades away, and temptation grows ever strong inside of you
You are so good, just know that mistakes don't define a man
Trust can feel so wrong. someday you'll trust that I'm here to stay, please take your time
Nothing is real but I still believe in you
Push me away... when you love someone, you love them patiently, and I won't let you slip away from me
Close your eyes, don't be afraid of it, we're all waiting from the other side
Under my spell, you will find the strength to leave your fears behind
I've got this light to give
You and me, we could fall asleep and wake up to a new sunrise

משהו במוזיקה שלה מדהים אותי כל פעם מחדש. כנראה זה המקצבים המוזרים, והעובדה שהיא מסוגלת לייצרת כל כך הרבה צלילים רק עם שתי ידיים. זו הקנאה הכי בריאה בעולם מבחינתי. המילים כל כך פשוטות, ואני מפרש אותן בצורה כל כך לא הגיונית אבל זה בסדר. אני מתחיל להחזיר לעצמי קצת את הדמיון. באמת שאולי אהיה מסוגל לצייר בקרוב. יש לי הרבה רעיונות, אני פשוט מפחד מלממש אותם.

 

דג זהב,

שמתחיל להתחרט שהוא לא מצטלם יותר, גם לבד, גם לא.

 

נכתב על ידי , 10/4/2019 22:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



94


אני חושב שהדבר שהכי מקשה עליי כרגע זה העובדה שעוד לא הצלחתי לגבש תחושת עולם עצמי, אז אני עוד מחשיב את עצמי חלק מעולם אחר. זו אחת הסיבות שכל פעם שאני נזכר בזה, ההשפעה כל כך חזקה. יש עוד מאפיינים, כמובן, אבל זו אחת הסיבות המרכזיות. אני צריך ליצור עולם תוכן משל עצמי, אני אדם עם תוכן. כמעט בא לי לבכות כשאני כותב את זה, כי מאוד קשה לי לחשוב על הדברים האלו. בשיחה היום שאלו אותי מה אני אוהב בעצמי, וידעתי לומר כמה דברים. זה מפתיע.

אם ל. קוראת את זה במקרה, דעי שלדבר איתך יומיים ברצף זה משהו שלא קרה הרבה במי יודע כמה זמן שאנחנו מכירים (על אמת) ושזה מאוד שימח אותי. אל תעשי שטויות.

 

אה, ו94 (שעכשיו לגיטימי, אחרי פתיחת מחברות ווידוא שזו לא טעות) במבחן בקטגוריות. זה הקורס הכי קשה שעשיתי בחיי. זה חומר כל כך מופשט, ופילוסופי, ויפה. הרעיונות שבו כל כך טבעיים, אבל כל כך חזקים. ואני גאה בעצמי על שהצלחתי הרבה מעבר למצופה, במיוחד עם התקף דיכאון בערב שלפני שנמשך לתוך המבחן. אולי אני מבין יותר ממה שאני חושב, כמו הרבה פעמים אחרות.

 

 

 

 

 

מצאתי לא מזמן קטע המשך ל"דן" מלפני כמה פוסטים. אני לא יודע למה, אבל כל פעם שאני קורא אותו אני קצת מחייך. יש בו סוג של תמימות חצופה שהעזתי שתהיה לי בשלהי 2011- תחילת 2012. אני נזכר בכל כך הרבה מחשבות שהיו לי אז, אני נזכר במה שהרגשתי כשכתבתי את זה, ואני זוכר את המשמעות של כל מילה. אני זוכר שיש לי חשיבות גם עבור עצמי.

*******

אז חזרתי. אני לא יודע למה, אבל החלטתי לחזור. ברור לי שזו לא תהיה אותה הקבוצה, אלו יהיו אנשים שונים, אבל לפחות שלושה דברים יישארו קבועים: אני, המנחה ודן. שלוש אקסיומות, שלושה כללי בסיס. אני יודע שלפחות שלושת הדברים האלו יהיו קבועים, גם אם השאר משתנה. בדרך התחלתי לחשוב על הפעם הקודמת. מעניין אם הם מחליפים סיסמה כל פעם, או שנישאר עם הדבר המעיק ההוא. אני מקוה שכן.
נכנסתי. התחושה הייתה מוזרה. פתאום היו יותר כיסאות מאנשים, אחרי שהרבה זמן התרגלתי לראות רגיל. שתיים.. ארבע.. שש. שמונה.. רגע, יש פה חמישה עשר כיסאות! מה, למישהו יש יותר מאחד? זה קצת תלותי מצידו.
"אבל מצד שני, אתה מנסה לשדך לי מישהי. זה פחות תלותי?"
"שקט. אני רק מחפש זוג שייצאו איתנו לדאבל דייט, זה הכל."
"מתי תכננת לשאול אותה?"
"ברגע שיהיה לי את האומץ."
"ומתי זה יהיה?"
"תחזור בעוד נצח, אולי אז נדבר."
מתי התחלנו? כן, אסף, דן, נעים להכיר, פעם שנייה שלי, לא, זה לא אותו הדבר.

אתם יודעים, זה לא תמיד היה ככה. אף פעם לא חשבתי שאני אצטרך להצטרף לאיזושהי קבוצה. לא רציתי להיות שייך, ובמקום כלשהו- כן ניסיתי לרצות את כולם. מה לעשות- החיים מפתיעים. הכל אפשרי, אמרנו?

פגישות היכרות תמיד משעממות אותי. זה ממש לא מעניין אותי מי אתם, באמת שלא. אני פה בשביל לעזור לעצמי, לא בשביל לעזור לכם. וכל אחד ואחד מכם נמצא פה בדיוק בשביל אותה הסיבה. תפסיקו להעמיד פנים. שמות נורא לא נחוצים בפורום הזה. הנוכחות שלכם עוזרת לי, אבל אני ממש לא חושב שהנוכחות שלי עוזרת לכם. אז באמת מספיק.
כנראה שהזמן עבר מהר.

מגיעים הביתה, לקראת שלוש. לא חשבתי שאני אחזור כל כך מאוחר. אחרי הכל, הפגישה הסתיימה באחת עשרה. שמתי לב שהיא שוכבת במיטה, מחבקת כרית. היא כל כך מקסימה. זה מטריד, אבל אני יכול להישאר ער שעות, ולצפות בה. רק להקשיב לנשימות האלו, להריח את הריח הזה. הרגיש לי כל כך רע להיכנס איתה למיטה, כאילו אני מפריע לאיזו שלמות הרמונית שכזו. ברגע שניכנסתי, היא מילמלה משהו, איזה "הממ?" קטן, ואני נשבר. היא עוזבת את הכרית, ולוקחת לי את היד. אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהחזקנו ידיים ככה. הזעתי קצת, וחיבקתי אותה.
"זה מתאים?"
"אני מאוד מקווה שאתה יודע. כי אני יודע רק מה שאתה יודע, אבל מפחד להגיד."
"אז מה דעתך?"
"מה שאתה מרגיש. הנה, אתה רועד. מה משפיע עליך?"
"אתה יודע בדיוק מה שאני יודע."
"פשוט תגיד, אם זה מרגיש לך נכון."
"אני חושב ש.."
"אל תחשוב. תרגיש. לא קל, נכון, אבל אני יודע שאתה יכול. זה לא עניין של ניסיון, אתה יודע שיש את זה בתוכך. גם אם אתה מכחיש בתוקף, או מתכחש."
"אתה גורם לי להזיע."
"אף פעם לא אמרתי שזה יהיה קל"
"אף פעם לא אמרתי שזה לא יהיה קשה"
"אתה אומר שזה יהיה קשה?"
"אני אומר שזה יהיה. שזה נמצא עכשיו. שזה המצב הנתון. אתה כל כך שמח מזה, ואני יודע. אני מכיר אותך יותר טוב מכולם."
"אתה יודע למה אני כל כך שמח?"
"כן"
"יופי"
"אז למה שהיא לא תדע למה אתה כל כך שמח?"
"אל תפסיק לדבר"
"היא צריכה לדעת. זו זכותה. אתה מרגיש ככה. אני מבין. זה מרגיש לך נכון, אז למה שזה לא יהיה?"
"אני מפח.."
"אל תגיד את זה. אתה יכול להתמודד עם זה."
"אני מפקפק"
"ואני לא"
"אז מה?"
"בינינו, מי מכיר אותך יותר טוב?"
אז אמרתי.
*******


חשבתי לשלוח לה הודעה השבוע, אחרי שלא תיקשרנו כמה שנים. מעניין אותי לדעת מה קורה איתה, כי אף פעם לא באמת ידעתי. אני מאמין שטוב לה עכשיו, וזה נותן לי תחושה טובה. היה לי אכפת מאנשים. אכפת לי עדיין מאנשים, גם מאנשים שפגעו בי (חלקם לפחות). כי היום, אני יודע שהפגיעה לא היתה מכוונת. היא היתה נזק משני, אחרי שהרבה דברים אחרים נשברו. 

 

 

אם אני כבר כותב קצת עליה. אני זוכר שבערך חודש- חודשיים אחרי הפרידה הראשונה, נפגשנו. הראתי לך את הקעקוע שעשיתי, כשישבנו באוטו, ואני זוכר שבכית כי הבנת כמה הוא משמעותי בשבילי. תקופה אח"כ הראית לי את הקעקוע שאת עשית, והתרגשתי מכמה גדולה המשמעות עבורך. אכפת לי ממך במובן הכי טהור של המילה, ואני קורא כמה משפטים משיחות שלנו ששמרתי כי הם מזכירים לי כמה היה לך אכפת. לימדת אותי הרבה, ויישמתי. אני עדיין לומד, וחבר אמר היום (בהקשר מאוד שונה) שאני אלמד לעשות עוד הרבה דברים. את זו שהסברת לי איך ללמוד, כשהאינטואיציה שלי כבר לא הספיקה כדי להתמודד עם מבחנים. 

אכפת לי ממך כי היית חברה גם כשלא ידעתי מה זה אומר. את עזרת לעצב אותי, את גרמת לי לעשות דברים שבחיים לא חשבתי שאעשה. הלוואי ומתישהו אפגוש אותך, רק כדי לחשוב את המחשבות האלו, ולדעת שאיכשהו את יודעת. כי אני יותר טוב עכשיו ממה שהייתי כשעזבת, אז, ליד מיטת האשפוז באיכילוב. ואני רוצה שתדעי שעשית משהו טוב. מקווה שיש לזה איזושהי משמעות, גם אם זה רק משהו טוב עבורי.

 

דג זהב,

שהתסכל על הרבה תמונות ישנות ונזכר ב...משהו לא ברור.

נכתב על ידי , 8/4/2019 23:20  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה דעתי


משהו קצת משתפר. יש טיפה הפתעות. אני עדיין עושה דברים שלא בריאים לי.

הבנתי שכנראה אני צריך לעשות דברים אחרים שלא בריאים לי, לצאת לכל כיוון מאיזור הנוחות המטומטם הזה שלי, להפסיק לחשוב על חלק מהדברים.

 

 

אני לא מגיב כמו שהגבתי בפעם שעברה, וזה כבר משהו. עדיין אני צריך להשתדל להפסיק. 

נכתב על ידי , 8/4/2019 21:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסבר שכן מגיע לי.


לפעמים יש כניסות לבלוג הזה ממקור שנקרא newmail.012 או משהו כזה.

אם מישהו שלח את הבלוג הזה במייל לאנשהו, אני לא בטוח מה דעתי על זה.

אשמח להסבר. יש מספיק דרכים ליצור איתי קשר, גם בתגובות פה וגם במייל.

נכתב על ידי , 8/4/2019 06:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מסתבר


שאני ממש לא היחיד שצריך להתמודד עם מחשבות כאלו לאחרונה. יש עוד שניים שבפרק זמן של 72 שעות דיברו איתי על הדברים האלו.

ושלעזור למי שסביבי מנקודת מוצא טהורה לגמרי, כי באמת אכפת לי מהם, עוזר לי. לפני בערך 8 שנים, כשעוד דיברתי עם כל האנשים מהפורום, וכשכולנו חשבנו שכל הבעיות שלנו כל כך עמוקות ומעניינות, א.ד. אמרה לי את המשפט שכתוב בצד. שנים הוא רדף אותי, ועדיין. רק לפני בערך 5 שנים הבנתי כנראה מה זה באמת אומר להתייחס למי שמולך. זה היה משיחות עם ר., והמשיך לכל מה שהגיע אח"כ עד כמה שהצלחתי (לא יותר מדיי, בד"כ, לצערי). אני במקום יותר טוב עכשיו. אני חכם יותר, אבל לא במובן הטכני. 

https://www.youtube.com/watch?v=b0pH2kdFbFs

 

אני מאוד אוהב את השיר הזה החל מ4 אחה"צ היום. אהבתי אותו פעם, אבל עכשיו אני שוב שותל משמעויות משלי בשירים וזה משהו שלא עשיתי המון זמן.

 

דג זהב,

שכבר נמאס לו קצת להתייחס לעצמו בגוף שלישי.

נכתב על ידי , 7/4/2019 23:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מסתבר


שאני ממש לא היחיד שצריך להתמודד עם מחשבות כאלו לאחרונה. יש עוד שניים שבפרק זמן של 72 שעות דיברו איתי על הדברים האלו.
ושלעזור למי שסביבי מנקודת מוצא טהורה לגמרי, כי באמת אכפת לי מהם, עוזר לי. לפני בערך 8 שנים, כשעוד דיברתי עם כל האנשים מהפורום, וכשכולנו חשבנו שכל הבעיות שלנו כל כך עמוקות ומעניינות, א.ד. אמרה לי את המשפט שכתוב בצד. שנים הוא רדף אותי, ועדיין. רק לפני בערך 5 שנים הבנתי כנראה מה זה באמת אומר להתייחס למי שמולך. זה היה משיחות עם ר., והמשיך לכל מה שהגיע אח"כ עד כמה שהצלחתי (לא יותר מדיי, בד"כ, לצערי). אני במקום יותר טוב עכשיו. אני חכם יותר, אבל לא במובן הטכני. 
https://www.youtube.com/watch?v=b0pH2kdFbFs
אני מאוד אוהב את השיר הזה החל מ4 אחה"צ היום. אהבתי אותו פעם, אבל עכשיו אני שוב שותל משמעויות משלי בשירים וזה משהו שלא עשיתי המון זמן.
דג זהב,
שכבר נמאס לו קצת להתייחס לעצמו בגוף שלישי.
נכתב על ידי , 7/4/2019 23:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני כבר לא יודע מה כל כך מקשה עליי בנקודה הזו.

נמאס לי להתמודד עם עצמי. באמת נמאס. באמת חשבתי שמשהו בתחושה משתפר היום. זה לא קורה. אני יודע שזה עניין של זמן, אני מכיר את עצמי. אני מכיר את האבחנה. עכשיו אפילו כדור לכאב ראש אני לא יכול לקחת כי אני עם בחילה נוראית.

 

 

הדבר הכי כואב זה שלהבין דיכאון לא באמת עוזר להתמודד איתו. וזו הדרך היחידה שאני מכיר להתמודד עם דברים; להבין.

 

 

מחר בלימודים אני צריך לזכור לצאת מהאולם אם אני צריך להתאוורר. אפשר להשלים חומר.

נכתב על ידי , 6/4/2019 23:52  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לA Gold Fish אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על A Gold Fish ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ