לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בית קברות לפילים


עקשנות, בערך

Avatarכינוי: 

בן: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

6/2019

א. 2


אני צריך לארגן את המחשבות עליה קצת.

 

הכרתי אותה דיי במקרה, אני אפילו לא זוכר איך התחלנו לדבר. היא הגיעה בדיוק בזמן, כשהתחלתי לאבד את עצמי לחלוטין ולא להבין מה עובר עליי. אז אובחנתי עם דכאון (אבחנה שבהמשך השתנתה מעט). יש לה יותר ניסיון ממני בעולם הזה, והיא דיי הובילה אותי במבוך הזה של טיפול פסיכיאטרי. היא עזרה לי להבין, בגדול, מה קורה ולאן זה הולך. אני זוכר שהיתה תקופה, כשהייתי בצבא, שהיינו מדברים כל יום. דיברנו על כלום, באמת על כלום. אבל היא היתה חברה באמת. במשך השנים הקשר איתה הפך להיות למקוטעין. הלכתי איתה באחד הקעקועים שלה, וישבתי שם שעתיים לשיחה איתה ועם המקעקעת. במקרה יום אחד הייתי בתל אביב, שלחתי לה הודעה וישבנו שלוש שעות. פחות ופחות התכתבנו, אבל בכל פעם שכן- זה היה כמו פעם. אני לא מצליח לחשוב ממש מה אני הייתי בשבילה. אני יודע, במקום מאוד רציונלי, שהייתי חבר. אבל אני לא מצליח להבין באמת מה זה אומר; לא מהצד שלי ולא מהצד שלה. קראתי קצת שיחות ישנות שלנו, והייתי נבוך מכמה שטויות דיברתי. 

 

כנראה הקשר איתה הוא הקשר הכי בריא שהיה לי, או שיש לי. מהצד שלי, אני יודע בוודאות שאני אוהב אותה. אני שוב מנסה להבין מה זה אומר לאהוב, אבל כשאני חושב על הקשר איתה אני יודע בוודאות שזה מה שאני מרגיש. אני גם לא מפחד לומר לה את זה, כשמתאים. היא לא מפחדת לומר לי את זה, כשמתאים. אני לא מפחד שהיא תיעלם לחלוטין במפתיע, אני יודע שתמיד יש לזה סיבה. אני יודע שהיא אמיתית איתי. אני מאמין לה. מאמין לה במובן הכי טהור של המילה. בניגוד לרוב האנשים שסביבי כיום, אני לא מקנא בה על שיש לה הרבה אנשים קרובים סביבה. אני שמח בשבילה. באמת שמח. 

 

כבר כתבתי את זה בפוסט הקודם עליה. אני רוצה שיהיה לה טוב. מגיע לה. היא הרבה יותר מכל מי שאי פעם הכרתי. אני משתדל להיות חבר אמיתי עבורה, גם אם אני לא במקום הראשון. בכל זאת לא דיברנו כמו שצריך בערך שנתיים וחצי. זה יישמע שטותי, אבל יש באינסטגרם אפשרות לבחור אנשים שיהיו close friends, והיא הוסיפה אותי לזה היום. זה שיפר את מצב הרוח מאוד, במיוחד אחרי כמה ימים קשים.

 

לא ברור לי למה אני דומע עכשיו. למה קשה לי לכתוב כבר. אולי זה כי אני מפחד ממה שמגיע בקרוב, אולי כי אני דואג מההודעה האחרונה שהיא שלחה לי, כי גם לה יש תקופה קשה.

אבל אני שמח שאני יכול לומר שאני מכיר אותה. אפילו גאה. למזלי יש לי הזדמנויות להתגאות בה, במובן כלשהו.

 

תמיד זה יזכיר לי אותה. אני לא רוצה לשכוח אף פעם.

 

נכתב על ידי , 23/6/2019 23:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בואו


שניה נדבר על משהו.

 

חשבתי שלא אכתוב פה כבר. ברגע שהבנתי שיש סיכוי ממשי שישראבלוג ייסגר סופית, העדפתי לסגור את הסיפור בפוסט חסר תוכן אמיתי. הסתמכתי על המקום הזה מאוד בחודשים האחרונים; לא היה לי באמת עם מי לדבר על כל מה שעובר לי בראש, וגם מי שכן הייתי יכול לדבר על זה קצת - לא מכירים אותי כדי באמת להבין את התהליך שאני מנסה להתמודד איתו עכשיו. אז המקום הזה היה הדרך שלי לפתח דיאלוג עם עצמי, תוך ידיעה (או תקווה) שעוד מישהו קורא את זה. אני לא יודע למה זה ניחם אותי בכלל. 

 

אני כאן כבר כמה שנים. הגעתי לפה בהפתעה. נשארתי, בהתחלה, בזכות הקהילה. הכרתי פה אנשים מדהימים. חלק הכרתי לעומק, חלק לא. כל אחד שהכרתי לימד אותי משהו. אני יודע בוודאות שדרך פה הכרתי את האנשים הכי משמעותיים עבורי, וחלקם עדיין כאלה. יש משהו משחרר בידיעה שמי שקורא פה, כבר יודע עלי הרבה יותר מרוב האנשים שאני פוגש כל יום ב-3 השנים האחרונות. חלקם אני יודע שעדיין נכנסים לפה, חלקם אני יודע שלא. רובם אני מנסה לדמיין מה היו חושבים אם היו קוראים פוסטים כאלו ואחרים, ומה היו אומרים לי. זו הדרך שלי להבין את כל מה שעובר לי בראש, או לנסות לעכל אותו לפעמים.

 

חזרתי לפרסם קצת ביום רביעי האחרון, כי זה היה יום נורא. באמת. כל מה שיכול היה להשתבש באותו היום, פרט לרכבת אחת, השתבש. זה תפס אותי חזק, יום שבו כל דבר שלא בשליטתי משתבש והבנתי שאין לי באמת דרך להוציא את כל התחושות הזוועתיות שהצטברו לי בראש. לא מצאתי עם מי לדבר על זה, באופן שאני יודע שהייתי צריך. כשהלכתי מהמרכזית לדירה, פשוט שמעתי מוזיקה בעוצמה הגבוהה ביותר שיכולתי. כשהגעתי, פרסמתי. זה שחרר שוב. הבעיה היא שאני לא יודע מה אעשה בהמשך אם המקום הזה יסגר. יש כל מיני פלטפורמות, אבל למי יש זמן ללמוד פלטפורמה חדשה. יתרה מכך, זה לא ירגיש אותו הדבר, כי אדע בוודאות על אנשים שלא יקראו אותי יותר. אולי אם אפתח משהו לגיבוי, ואפרסם אותו כאן לכל מקרה, זה יהיה בסדר. מי יודע.

 

אני לא באמת אנונימי פה. זה מוזר; למרות שעל פני השטח לא אכפת לי, אם מישהו שאני מכיר "מבחוץ" ולא סיפרתי לו על המקום הזה יגלה עליו, כנראה יהיה לא נעים.

ניחא.

 

חשבתי שיהיה לי יותר מה לומר. חשבתי שאצליח לנסח את עצמי יותר. אולי זה כאב הראש הנוראי, אולי זו תקופת המבחנים המתקרבת. 

 

לאחרונה אני מרגיש צורך לעשות רק דברים שיועילו לאחרים. לא מביא את עצמי לעשיית משהו שיועיל עבורי. לפחות ציירתי אתמול. עברו יותר מ-3 שנים מאז הפעם האחרונה, אני חושב.

 

אסף.

נכתב על ידי , 22/6/2019 15:21  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




באמת חשבתי שהשתפרתי בתקופה האחרונה. אני עדיין מאמין בזה.

אבל הרגרסיות הקטנות (יחסית) האלו הורגות אותי מבפנים.

לפחות אני מכיר הרבה מאוד מוזיקה חדשה.

לפחות אנשים שאכפת לי מהם במקום טוב.

לפחות זה.

 

מדהים מה שסאונד שונה יכול לעשות לשיר.

נכתב על ידי , 21/6/2019 21:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



א.


הלילה הזה קשה. מאוד.

אחרי הרבה מחשבות, הגעתי למסקנה אחת שקצת משקיטה אותי.

 

יש מישהי אחת בכל העולם הזה, שאם הייתי יכול, הייתי מקדיש את כולי רק כדי שתהיה מאושרת. מגיע לה.
אני לא מצפה לשום דבר בתמורה. אני לא רוצה. רק אולי שתמשיך לדבר איתי.

אני מכיר אותה שנים, למרות שהקשר נעלם וחוזר. היא היחידה שאני יכול לומר באמת שהיא חברה. אני אפילו לא יודע למה, כי הקשר איתה לא מסכים עם שום הגדרה רציונלית של חברות.

אבל אני אוהב אותה. אהבה באמת נקיה. לא אהבה רומטית.

רק שתישאר שמחה כמו שבמקרה ראיתי אותה היום.

זה מרגיע אותי. זה מגיע לה.

 

נכתב על ידי , 20/6/2019 23:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




See you're not for these blue eyes turned an envious green
You were made for a man much better than me
If I believe this or not is irrelevant
It's clear to me now that we were never meant to be
זה לא בדיוק המילים האלה.
אבל זה בתוכן.
אה כן, והיה מספיק חרא היום כדי שאכתוב פה.
נכתב על ידי , 19/6/2019 21:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אולי זה הדבר האחרון שאכתוב פה


אבל לכו לצפות בYour lie in April.

 

היו שלום,

דג זהב.

נכתב על ידי , 1/6/2019 00:34  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לA Gold Fish אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על A Gold Fish ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ