לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

טעמו וראו

טעמו וראו פרקי עיון וחקרי הלכה על פרשיות השבוע והמועדים מגיש: הרב יעקב בר אור תלמיד בית מדרשו של הרב סולוביציק טעמו וראו! לרבנים, למורים, לתלמידים, ולכל מי שמנהל שולחן שבת ומעוניין להפוך אותו לחויה,


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2011


בקרוב בנושא ט''ו באב - אמר רבן שמעון בן גמליאל , לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים , שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין , שלא לביש את מי שאין לו
נכתב על ידי , 12/8/2011 03:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרשת ואתחנן


פרשת ואתחנן



  1. נושא בפרשה: תלמוד תורה, שינון או דיבור?

  2. עיונים1:כור הברזל מהו?

  3. עיונים2ועבדתם אלוהים אחרים – כפשוטו?

  4. עיונים 3ונשמרתם מאד לנפשותיכם, שמירת הגוף או הנפש?

  5. עיונים 4כתיבת מזוזה או קביעת מזוזה?

  6. אורחות חיים :יסוד האמונה – מעמד הר סיני

  7. ביאור המקרא: ההר הטוב הזה והלבנון


 


נושא בפרשה – מצות תלמוד תורה [שינון או לימוד?]



  1. בפרשת "שמע ישראל" [שמקורה בפ' ואתחנן, ו' פס' ז] הנקראת פעמיים
    ביום, נאמרה מצות תלמוד תורה: ושננתם לבניך ודברתם בם בשבתך בביתך ובלכתך
    בדרך...  ובפרשת "והיה אם
    שמוע"  [שמקורה בפ' עקב להלן יא, פס'
    יט] נאמר: ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם. ויש להבין מדוע דווקא בפרשת שמע נאמרה
    המצוה בלשון "שינון"?

  2. והנה בדברי חז"ל [מדרש תנחומא, פרשת נח סי' ג] נאמרו דברים מופלאים
    בשבח תורה שבעל פה: ובתוך הדברים נאמר, ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש
    ברוך הוא את ההר כגיגית שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י"ט) ואמר רב דימי בר
    חמא א"ל הקדוש ברוך הוא לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם.
    ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר? והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה,
    ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט! אלא אמר להן על התורה
    שבע"פ! שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי
    שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו. שנא' ואהבת
    את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד,
    ראה מה כתיב אחריו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ואי זה זה תלמוד שהוא
    על הלב הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון.


ללמדך שפרשה ראשונה שבק"ש אין בה פירוש מתן שכרה
בעוה"ז כמ"ש בפרשה שנייה והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם, זה מתן
שכר עוסקי מצות (ס"א תורה שבכתב) שאין עוסקין בתלמוד, ובפ' שנייה כתיב בה בכל
לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד
תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה, לפיכך מתן
שכרה לעה"ב שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אור גדול אור שנברא ביום ראשון
שגנזו הקדוש ברוך הוא לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד...



  1. למדנו מדברי מדרש תנחומא  שפרשת
    "שמע" עוסקת בלימוד תורה שבעל פה, לעומת פרשת "והיה אם שמוע"
    שעוסקת בלימוד תורה שבכתב. ולכן בפרשה ראשונה נאמר "ובכל מאודך" שלצורך
    לימוד תורה שבעל פה צריך לוותר על אהבת הממון, לעומת פרשת והיה אם שמוע העוסקת
    בלימוד תורה שבכתב שיכולה להתקיים גם במי שאוהב ממון... וכן לענין מתן שכר המצוה,
    על תורה שבעל פה אין קיבול שכר בעולם הזה לרוב גודל וחשיבות השכר על מצוה עצומה
    זו, לעומת תורה שבכתב יש קיבול שכר גם בעוה"ז ולכן בפ'   ראשונה לא נאמר קבלת שכר ורק בפרשה שניה.

  2.  מדברי ה"תנחומא" נלמד יישוב גם מדוע
    בפרשה ראשונה נאמרה מצות הלימוד בלשון "שינון", עיקר הקושי בלימוד תורה
    שבע"פ הוא הצורך לשעבד את המוח והלב, לחקוק בהם את הדברים שיעמדו בתאי
    הזיכרון ימים רבים, ולא רק את הפה, כי הרי עיקר תכליתה היא הידיעה! ועל כן תורה
    שבעל פה עיקרה ב"שינון", חזרה וידיעה ברורה, כמאמר חז"ל: ושננתם
    שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם אל תגמגם אלא אמור לו מיד. כי אם לא
    ישנן וידע היטב את פרטיה, לא התקיימה תכליתה של תורה זו, לעומת תורה שבכתב
    שמתקיימת מצותה ב"לימוד". ולכן בפרשה ראשונה   נאמר "ושננתם" ובפרשה שניה נאמר
    "ולמדתם".

  3.  האם מתקיימת מצות תלמוד תורה ללא
    הבנת הדברים? בפשטות, וכן נקטו הרבה פוסקים, אין בדברים בלא הבנה קיום מצות תלמוד
    תורה, אמנם מפורסם חידושו של "שולחן ערוך הרב" לחלק בין תורה שבכתב
    לתורה שבעל פה. תורה שבכתב מתקיימת מצותה אף בלימוד בלבד, לעומת תורה שבעל פה אם
    אינו מבין אינו מקיים המצוה כלל.


לדברי המדרש תנחומא יש למצוא רמז בתורה לחידוש
הנ"ל, פרשה שניה העוסקת בתורה שבכתב שמתקיימת מצותה גם ע"י לימוד בלבד
נאמר רק "ולמדתם... לדבר בם" ללמדינו שקיום מצותה בדיבור בלבד, לעומת
זאת פרשה ראשונה העוסקת בתושבע"פ נאמר "ושננתם" ללמדנו שקיום מצותה
אינה בדיבור בלבד אלא בחידוד והסברה.


 


עיונים



  1. ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים.
    [ד, פס' כ].


 מדוע מכונה מצרים "כור הברזל"?
רש"י מסביר מהו כור ברזל – כלי שמזקקים בו את הזהב, אבל אינו מסביר מה הקשר
בין כור הברזל למצרים.


 2.    והפיץ ה' אתכם בעמים... ועבדתם שם אלהים מעשה
ידי אדם... [ד' פס' כח]


אונקלוס מתרגם: ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעותא... [- ותעבדו שם לעמים עובדי
אלילים] ורש"י מביא את דבריו ומוסיף: משאתם עובדים לעובדיהם כאילו אתם עובדים
להם.


והנה פשוטו של מקרא משמעו שישראל יעבדו אלילים, ולא רק את הגויים עובדי
האלילים. אך טעמו של אונקלוס ורש"י 
שמשמעות הכתוב שעבודת אלוהים אחרים היא תוצאה מהגלות, והאמת שהעבודה זרה
היא הגורמת לגלות ולא התוצאה, ולכן שפירשו את כוונת הפסוק לא לעבודה זרה אלא
לעובדיה!


3.   ונשמרתם מאד לנפשותיכם.


בפסוק מבואר שהאזהרה נאמרה ביחס לעשיית צורות לעבודה
זרה, אבל הפסוק הזה שגור בפי כל כאזהרה על שמירה מסכנות ופגעים, והמקור לכך
בגמרא  [מסכת ברכות  דף לב:]: מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא הגמון
אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפלתו. לאחר שסיים תפלתו אמר
לו: ריקא, והלא כתוב בתורתכם  רק השמר לך ושמור
נפשך, וכתיב ונשמרתם מאד לנפשתיכם, כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי
חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי? אמר לו: המתן לי עד שאפייסך בדברים. אמר
לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום – היית מחזיר לו? - אמר
לו: לאו. ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך? - אמר לו: היו חותכים את ראשי בסייף.
- אמר לו: והלא דברים קל וחומר; ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר
בקבר - כך, אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעד
ולעולמי עולמים - על אחת כמה וכמה! מיד נתפייס אותו הגמון, ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום.


המהרש"א בחידושיו לברכות עמד על הנושא שאין
מפסוקים אלו ראיה לעניני שמירת הגוף, וא"כ יתכן שרק  ההגמון קישר את הפסוק לענין זה. 


 4.   וכתבתם על מזוזות ביתך.


צריך ביאור מדוע נאמרה מצות כתיבה אצל מזוזה, ולא
אצל תפילין? ובעיקר יש לתמוה הרי מצות כתיבת המזוזה אינה אלא הכשר מצוה, ועיקרה של
מצות מזוזה היא  קביעתה במשקוף הדלת,
וא"כ  עיקרה של מצות מזוזה לא נאמרה
בתורה ואילו כתיבתה שאינה אלא הכשר מצוה, נאמרה?


אוקלוס מתרגם: ותכתבון על מזוזין ותקבעינון בסיפי
ביתך. הוסיף בדבריו את ענין הקביעה, כיון שזהו עיקר המצוה, אלא שדבריו ג"כ
צריכים ביאור, שהכתיבה איננה על המזוזה אלא על הקלף, והקביעה היא על המזוזה,
וא"כ מדוע תירגם לכתוב על המזוזות?


 


ארחות חיים


את יסודות האמונה בנו רבים מהקדמונים על מעמד הר
סיני. כך כותב הרמב"ם באיגרתו [איגרת תימן]: וכמו כן זכרו מעמד הר סיני שצונו
הקדוש ברוך הוא לזכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו אותו, וצונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו
על תלמודו, הוא מה שנאמר (דברים ד' ט' - י'): "רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח
את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום
אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב". וראוי לכם, אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא
הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדורו שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה
לידי אמת, וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה כמו שגדלו הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים ד' ל"ב): "כי שאל נא לימים ראשונים
אשר היו לפניך". ודעו אחינו בברית הזאת ובסברה הזאת, שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות
שהעיד עליו מבחר כל העדים שלא היה מקודם כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו, והוא שתשמע
אומה אחת בכללה דבור הקדוש ברוך הוא ושתראה כבודו עין בעין, ודבר זה היה שתתחזק האמונה
חזוק שלא ישנהו משנה, ויגיע לנו על ידי האמת כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו בעתות
כאלו, כשיתחדש שום רוגז או שמד על יהודים חס וחלילה וכשתתגבר יד האנס....


 


ובפירוש הרמב"ן לפרשתינו [פרק ד פסוק ט] כתב:
אבל הכתוב הזה [ונשמרתם מאד לנפשותיכם] לפי דעתי מצות לא תעשה, הזהיר בה מאד, כי כאשר
אמר שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר רק אני מזהירך מאד להשמר
ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים
אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש,
ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם. ופירש
הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות
עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו.


והנה קודם שיזכיר הדברות שנאמרו שם, הזהיר במצות לא תעשה
שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וצוה במצות עשה שנודיע בו לכל
זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה.


והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים
אלינו מפי משה בלבד, אף על פי שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים אם יקום בקרבנו נביא
או חולם חלום ויצונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל
כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק
וכל מספק, ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים
בשקרותו, זהו שאמר שם (שמות יט ט) וגם בך יאמינו לעולם, כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו
ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל
אותם דבר הבל ואין בם מועיל. והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם, אבל יאמינו בודאי
שראינו כולנו בעינינו, וכל מה שספרנו להם.


 


ביאור מקרא


ההר הטוב הזה והלבנון.


כתב רש"י:  ההר הטוב הזה – זו ירושלים.
            והלבנון – זה בית המקדש.


נראה לבאר את הפסוק, דהנה בפרשת מטות הבאנו את דברי הרמב"ן [במ' כא,
כא]  מש"כ בענין עבר הירדן וז"ל:
כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל היתה, כי לאמורי היא... [ומשה] היה חפץ שיהיה
כל כיבושם מעבר לירדן והלאה שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב
ודבש... ועוד אמרו רבותינו בעשר קדושות שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה.


ומבואר  בדברי הרמב"ן דעבר הירדן דינו כארץ ישראל, לענין
מצוות התלויות בארץ, ואף לענין מצות ישוב ארץ ישראל הבאנו מה"משך חכמה"
שדינו כארץ ישראל, ורק בשני דברים פחותה
  מעלת עבר הירדן מארץ ישראל. א. שאינה זבת חלב ודבש ב. שאינה ראויה
            למקדש ולשכינה.


ולפ"ז  נראה דעל שתי דברים האלו בהם התייחדה ארץ ישראל אשר
בעבר הירדן המערבי, ביקש  משה בתפלתו: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר
הירדן – היינו
            הארץ הטובה אשר היא זבת חלב
ודבש.


ההר  הטוב הזה והלבנון – פירש"י זו
ירושלים
ההר  ובית המקדש,  הארץ אשר היא
ראויה להשראת השכינה. שרק בב' דברים אלו
            נתיחדה הארץ אשר בעבר הירדן
המערבי.




שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן !!!


 


 


המאמר נכתב והועלה בתרומה לעילוי נשמת הרה''ג שמואל אהרון בהר''ר משה זיע''א

נכתב על ידי , 12/8/2011 02:36  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טעמו וראו!


טעמו וראו

פרקי עיון וחקרי הלכה

על פרשיות השבוע והמועדים

מגיש: הרב יעקב בר אור

תלמיד בית מדרשו של הרב סולוביציק 

טעמו וראו!

לרבנים, למורים, לתלמידים, ולכל מי שמנהל שולחן שבת ומעוניין להפוך אותו לחויה, בחרנו עבורך נושא הלכתי תורני בפרשת השבוע אשר  יעניין ויאתגר את כל מי שרוצה לטעום את מתיקות התורה פרשנותה, ועמקותה.

טעמו וראו!

המחבר תלמיד בית מדרשו של רבי יוסף דוב סולוביציק, אשר העמיד דור ענק של למדנים מובהקים, בשיטתו הייחודית ובגישתו המיוחדת,  גם נושאים הנראים עמוקים וסבוכים הופכים לבהירים ומאירים, ומעניקים לקוראים טעם מיוחד בעומקה של תורה.

 

 

 


דוגמא ראשונה על פרשת דברים: [בהמשך, על כל פרשיות התורה, והמועדים]

א.      מדוע נמשלו האמוריים לדבורים?

ב.      מדוע נקרא ספר דברים משנה תורה?

ג.       עד כמה הדיינים צריכים להיות מסורים לציבור?

ד.      פירוש חדש מהרמב"ם על "וידועים לשבטיכם"!

ה.      חלוקת השררות של בני ישראל לדרכו של הגר"א.

ו.        "יהושוע" מלא – רמז נפלא.

ז.       "פנו לכם צפונה" דברי מוסר נוקבים מהכלי יקר על התנהגות ישראל בין העמים.

האם "הכאת הדבורים" זה משל לחומרת המלחמה?  

ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים. [א, מד]

  1. פירושים רבים נאמרו להסביר את ההשוואה בין מלחמת האמורי במעפילים להכאת הדבורים. רש"י כתב:  מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד מתה, אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים. לדבריו אין כאן ביטוי לעצמת המלחמה אלא התורה רומזת כאן לעונש שנענשו האמוריים שהיכו את ישראל.
  2. בשם הגרי"ז מבריסק מובא לבאר את דברי רש"י בהשוואת האמוריים לדבורים, שמכך ניכר גודל שנאתם לישראל, שאעפ"י שראו את הרודפים המכים את ישראל מתים, הם המשיכו לרדפם, ובכך ניכר גודל השנאה לישראל, שגם במחיר מותם לא הפסיקו לרדפם.   
  3. אולם החזקוני כותב לבאר את ד' רש"י, שהדבורה מתה מחמת חולשה הנגרמת לה כתוצאה מההתאמצות לעקוץ את האדם, וכן האמוריים אעפ"י שנחשבים חלשים לעומת בני ישראל, והיו צריכים למות מיד כשנגעו בישראל, מ"מ בהעדר השגחת ה' עליהם הצליחו להדפם. ולפ"ז אין כוונת רש"י לרמז לעונשם של האמוריים, אלא לבטאות את חומרת עונש המעפילים שאפילו האמורים שנמשלו לדבורים שמתים לאחר הכאתם, הצליחו להדוף את גיבורי ישראל.
  4. ר"י בכור שור מפרש, שהדבורים עוקצים את האדם מכאן ומכאן ואינם ממיתים אותו. כך האמוריים הכום ופצעום, אבל לא הרגום שלא רצה להפילם בחרב אויביהם שלא יגדילו פיהם עליהם ויתחלל שם שמים. גם לדבריו כוונת התורה להקל מעצמת המכה ולומר שלא מתו אלא רק נפגעו ונפצעו.
  5. אבן עזרא כותב: כי מי שיגע אל ביתם מיד ירדפו אחריו וינשכוהו. יש לפרש את כוונתו, שכל בעלי החיים אינם יוצאים להילחם במי שלא נלחם בהם, וגם המתקרב אליהם אם לא יאבק עמהם יניחוהו לנפשו, אבל הדבורים "כל מי שיגע אל ביתם" אפילו אם לא ילחם בהם הם ירדפו אחריו וינשכוהו, ולדבריו יש כאן ביטוי לגודל המאבק של האמוריים בישראל, שעל אף שלא פתחו במלחמה, אלא רק נגעו והתקרבו לביתם, מיד רדפו אחריהם להכותם. [אלא שיש לשאול שהרי ידעו האמוריים שמטרת ישראל היא להילחם בהם ולכבוש את ארצם מידם ולא רק ליגוע אל ביתם].
  6. באופן נוסף י"ל שהדבורים נקמניות הן, לעומת כל בעלי חיים אם רואים שהמתקיף אותם נסוג לאחור הם יניחוהו לנפשו אבל הדבורים אינם מסתפקים במנוסת רודפם עד אשר ינקמו ויכלו בו את חמתם, וזהו הדמיון בין מלחמת  האמוריים להכאת הדבורים, שגם לאחר מנוסת בני ישראל לנפשם לא הניחום האמוריים לנפשם אלא רדפו אחרים עד שנקמו מהם.
  7. פירוש נוסף מחודש כתב האלשיך שהדבורים תפוצנה הנה והנה וירימו קול נהימה, כך האמוריים לא רדפו אחריהם בחרב ובחנית, אלא בקול הברה בעלמא! 
  8. בפסוקי ההלל נאמר: כל גויים סבבוני בשם ה' כי אמילם, סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם, סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם. גם כאן המשיל דוד המלך את האוייבים שמסביבו ל"דבורים". להמבואר יש לפרש בכמה אופנים את דמיון אויבי דוד לדבורים.

עיונים –

  1. מדוע מכונה ספר דברים "משנה תורה"?

תוספות בגיטין [ב.] והרמב"ן כתבו שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה. א"כ זה מלשון כפילות, [כמו "לחם משנה" "ומשנה כסף"] או כמ"ש התרגום בפרשת המלך "פתשגן אורייתא" פירוש וביאור דברי התורה.

יש לפרש שהכוונה ל"שינון התורה", ספר זה מזרז מאד בענין קיום המצוות ולימוד התורה ולכן נקרא משנה תורה. ראה בהקדמת הנצי"ב.

  1. על הפסוק [א, ח] בואו ורשו את הארץ. כתב רש"י: "אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה, אילו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין". וכעי"ז כתב הספורנו: "כי הם מפחדם יפנו ויברחו או ימותו בלי מלחמה".

מתגלה לנו כאן עונש נוסף  שנגזר על בנ"י בעקבות חטא המרגלים.  ה"מלחמה" לצורך כיבוש הארץ!

לולא חטאו במרגלים, לא היו צריכים לכלי זיין!

האם יש רמז לזה בפסוקי התורה בפרשת המרגלים?   

  1. "וידועים לשבטיכם". הרמב"ם  מפרש ש"ידועים" הכוונה "אהובים"! וכך כותב [בהל' סנהדרין פ"ב ה"ז]: בית דין של שלשה... צריך שיהא בכל אחד מהן שבעה דברים ואלו הן: חכמה, וענוה, ויראה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להן, ובעלי שם טוב, וכל אלו הדברים מפורשין הן בתורה, הרי הוא אומר אנשים חכמים ונבונים הרי בעלי חכמה אמור, "וידועים לשבטיכם" אלו שרוח הבריות נוחה מהם, ובמה יהיו אהובים לבריות בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות, ע"כ.  בעוד מקומות מצאנו ש"ידוע" הכוונה "אהוב".  על הפסוק [בר' יח, יט] "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו.. כתב רש"י: ידעתיו - לשון חיבה, כמו (רות ב א) ולנעמי מודע לאישה, (שם ג ב) הלא בועז מודעתנו, (שמות לג יז) ואדעך בשם, ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו, ע"כ. לדברי הרמב"ם גם "וידועים לשבטיכם" הכוונה אהובים וחביבים עליכם.
  2. "ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר" הגמרא במסכת סנהדרין אומרת: זו אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהם, ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור. עד כמה? "כאשר ישא האומן את היונק" דברים נשגבים כתב הרמב"ם [הל' סנהדרין פכ"ה ה"ב] אודות דייני ישראל וזה לשונו: וכן אסור לו לנהוג בהן קלות ראש אף על פי שהן עמי הארץ, ולא יפסיע על ראשי עם הקדש, אף על פי שהן הדיוטות ושפלים בני אברהם יצחק ויעקב הם וצבאות השם שהוציא מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה, וסובל טורח הצבור ומשאן כמשה רבינו, שנאמר בו כאשר ישא האומן את היונק, והרי הוא אומר ואצוה את שופטיכם זו אזהרה לדיין שיסבול את הצבור כאשר ישא האומן את היונק, צא ולמד ממשה רבן של כל הנביאים כיון ששלחו הקדוש ברוך הוא במצרים ונאמר ויצום אל בני ישראל אמרו מפי הקבלה שאמר להם למשה ולאהרן על מנת שיהיו מקללים אתכם וסוקלין אתכם באבנים.

מכאן יצא מאמר חז"ל [הוריות י:] שאמר רבן גמליאל לחכמים שלא רצו להתמנו על הציבור: שררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!

  1. "לא תגורו מפני איש" הרמב"ם בהלכות סנהדרין [פרק כב ה"א] כתב: שנים שבאו לפניך לדין אחד רך ואחד קשה, עד שלא תשמע את דבריהם או משתשמע את דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם שמא יתחייב הקשה ונמצא רודף אחר  הדיין, אבל משתשמע את דבריהם ותדע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר איני נזקק לכם, שנאמר "לא תגורו מפני איש" שלא תאמר איש פלוני רשע הוא שמא יהרוג את בני שמא ידליק את גדישי שמא יקצץ נטיעותי, ואם היה ממונה לרבים חייב להזקק להם, עכ"ד.

מלשונו של הרמב"ם "שמא יהרוג את בני" נראה  שגם בספק פיקוח נפש מחוייב הדיין לדון ולא להסתלק מהדין, וצ"ב הרי אין דבר העומד בפני פיקוח נפש חוץ משלשה עבירות וא"כ מדוע יצטרך לסכן את חיי בנו ולפסוק את הדין?

  1. "שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים, שרי עשרות"  הגר"א מחלק את תפקידי השרים כדלהלן: שרי אלפים – המצביאים במלחמה. שרי מאות – השופטים והדיינים. שרי חמישים – מורי התורה. שרי עשרות  - השוטרים.


רמז

ואת יהושוע צויתי בעת ההיא.

בכל התורה כולה "יהושע" חסר ויו, [בין ש' לע'] וכאן כתוב "יהושוע" מלא. ואומר דרשני!

רמז נפלא כותב הגאון רבי יהושע ליב דיסקין [המכונה מהרי"ל דיסקין]:

בתורה נזכר שלשים  פעמים "יהושע", בספר שמות 7 פעמים, בספר במדבר 13 פעמים, בספר דברים 10 פעמים. והנה התורה רצתה לרמז שיהושע יכבוש את 31 מלכי ארץ כנען, ולכן במקום אחד הוסיפה התורה ו' ליהושע שיהיה נמנה כ2 פעמים, להשלים מספר 31, ולרמז שיהושע שנזכר 31 פעמים בתורה יכבוש את ארץ כנען על 31 מלכיה.

והוא כפתור ופרח! 

ארחות חיים

על הפסוק "רב לכם סוב את ההר הזה  פנו לכם צפונה"

כותב הכלי יקר:

רבים אומרים כי פסוק זה נוקב ויורד עד תהום ויש בו רמז לשעה ולדורות. וענין סיבוב זה שילכו סחור לכרם ה' צבאות, לא יקרבו, כי ימים רבים לישראל שהיו נדים ונעים סביבו ולא יותן לישראל כח עליהם עד מדרך כף רגל, עד שיבוא מי שנאמר בו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (זכריה יד ד), וכל זמן שישראל הולכים סחור סחור נאמר להם פנו לכם צפונה, ודרשו בזה (דברים רבה א יט) אם הגיע שעתו של עשו הצפינו עצמכם.

וענין הצפנה זו נראה לי, שאם ימצא האיש הישראלי בגלות החל הזה איזו הצלחה זעיר שם, אז יטמינו ויצפינו הכל בפני עשו, כי אין לך אומה שמתקנאת בישראל כמו עשו, כי לדעתם הכל גזולה בידם מהם מן ברכת יעקב אבינו שלקח ברכותיו של עשו במרמה, וכן יעקב צוה לבניו למה תתראו (בראשית מב א) פירש רש"י בפני בני ישמעאל ועשו כאילו אתם שבעים כי שניהם סוברים שיצחק גזל הצלחת ישמעאל, ויעקב גזל הצלחת עשו על ידי השתדלות, על כן צוה דוקא על עשו פנו לכם צפונה שלא יתקנא בכם, וזה היפך ממה שישראל עושין בדורות הללו בארצות אויביהם כי מי שיש לו מנה הוא מראה את עצמו במלבושי כבוד ובתים ספונים וחשובים כאילו היו לו כמה אלפים, ומגרים האומות בעצמם ועוברים על מה שנאמר פנו לכם צפונה.

ומנהג זה הוא ברבת בני עמינו והוא המסבב את כל התלאה אשר מצאתנו. והמשכילים יבינו ליקח מוסר!

עד כאן דבריו של ה"כלי יקר".

כבר בתקופות קדומות הוכיחו והזהירו הראשונים את עם ישראל לבל ישתררו על בני עשיו וכך כותב הספורנו [בפרשת וישלח]:    

(הננו להבהיר כי אין בכוונתנו להיכנס לנושא הלכתי זה כי אם על דרך העיון והפילפול )  

 


המאמר השבועי פורסם ונכתב לעילוי נשמת הרה''ג שמואל אהרון בן הר''ר משה ת.נ.צ.ב.ה זיע''א

 

נכתב על ידי , 10/8/2011 00:56  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בן: 42

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: דברי תורה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליעקב בר - אור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יעקב בר - אור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ