לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 49

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2017    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2017

מאיפה להתחיל?


בהכנות לארוחת יום ההולדת שתתקיים היום? במה עשיתי השבוע, מה הפעילות המסתורית שהצהרתי עליה? בשיחת יום ההולדת עם הגמל?

נתחיל בצורה מסודרת, הבטחתי שאחזור לספר מה תכננתי לעשות השבוע, בשבוע החופש שלי ומה יצא מזה.

 

אז ככה, כמו שכבר כתבתי בפוסטים קודמים, החלטתי שאת החופש הזה אני לא מורחת על לא לעשות כלום. למרות שאין כמו לנוח, ידעתי שאצא בתחושה חמוצה אם לא אעשה משהו בעל משמעות. אז מה אפשר לעשות בשבוע? חיפשתי משהו שלא עשיתי אף פעם, שמאתגר אותי ומוציא אותי מתחום הנוחות שלי, החלטתי ללכת לעשות כוכב אחד בקורס צלילה. (בהחלט זוכרת את ההמלצה שלך, מניפה), למה צלילה? מכמה סיבות - זה מאתגר, זה מפחיד אותי, זה משהו שאפשר לעשות בשבוע, וזה משהו שמשתלב עם התחביב של הגמל ובעיקר עם ההזמנה שלו שאבוא לצלול איתו באילת ובאופן כללי וזה משהו שאני משתעשעת בו הרבה זמן, במחשבה.

לכן חיפשתי מבעוד מועד מקום שבו אוכל לעשות את הקורס בלי לנסוע לאילת באוגוסט. דיברתי עם כמה מועדוני צלילה עד שהתמקדתי באחד, שעושה קורסים אישיים, אחד על אחד. דיברתי איתו מראש, שאלתי פרטים והבנתי שכל מה שאני צריכה, זה להביא מגבת ומצב רוח טוב ולבוא.

 

ולכן בבוקר יום ההולדת שלי, היום הראשון לחופש שלי, ארזתי מגבת, שמפו, משקפיים, עדשות מגע, קרם פנים, בגד ים, בגדים להחלפה...אתם מקבלים את התמונה? ובכן עמוסה בתיקים ושקיות יצאתי לדרך. 

והדרך היתה יפה, שירים מקסימים ברדיו וצהלה בלב, כי זה יום ההולדת שלי ואני הולכת לעשות משהו מיוחד.

לא סיפרתי כמעט לאף אחד מה אני מתכננת, אמרתי לעצמי שזה משהו שאני רוצה לעשות לגמרי לבד ושלאחרים, כולל הגמל אספר אחר כך, בארוחת יום ההולדת, אחרי שכבר אסיים הכל וזה יהיה מאחורי וההישג או הכשלון בידי.

 

כשהגעתי למקום קיבלתי טופס למלא, עניני בריאות שחיבים לוודא ולשלול לפני שהולכים לצלול.

תסמני על הכל לא ונוכל להתחיל, אמר המדריך, בעל מועדון הצלילה. אבל כשעברתי על השאלון הבנתי שאני לא יכולה לסמן לא על הכל. היו שם שאלות על ניתוח גב ושאלות על קוצר ראיה ועל השאלות האלה הייתי חייבת לענות בכן.

כשסיימתי למלא את השאלון הגשתי אותו למדריך שעבר עליו ופניו התעננו מעט, ענית פה כן, אני חייב להפנות אותך לרופא צלילה שיאשר...ורגע... בת כמה את? 49, היום. עניתי.

אז בכל מקרה את צריכה לעשות בדיקת מאמץ ולראות רופא צלילה, כל אדם מעל גיל 45 חייב. חכי רגע, יש רופא צלילה שעובד איתי, אני אדבר איתו נראה מה צריך לעשות.

הוא התקשר לרופא והעביר לי אותו. הרופא ראיין אותי והודיע לי שאני חייבת לעשות מבחן מאמץ, להביא אישור של אורתופד ואישור מצב בריאות מהרופא המטפל.

בשלב זה נפלו פני ואפילו רוחי נפלה מעט. הבנתי שאני לא אעשה קורס צלילה היום, וכנראה גם לא השבוע. כל התוכנית הסדורה והמאורגנת שלי שבניתי עליה את כל השבוע, התמוטטה מול עיני.

המדריך ניסה לעודד אותי ואמר שאפשר לעשות את הקורס גם לא במכה אחת, ושאני יכולה לבוא בכל פעם שיהיה לי נוח, פעם בשבוע שבועיים, שלושה עד חמישה מפגשים. ולעשות את הקורס לאט לאט.

 

עצרתי רגע, נשמתי וביקשתי מעצמי ממש יפה לצאת מהתבנית שבניתי כל כך הרבה זמן. נכון שככה תכננתי, אבל דברים לא תמיד מסתדרים כמו שרוצים ושאני יכולה לנצל את החופש שלי לבצע את כל הבדיקות הנדרשות, מה שבמהלך ימי עבודה רגילים יקח לי נצח.

אין בעיה, אמרתי למדריך, אני אעשה השבוע מה שצריך ונתקדם משם. בתכלס, כמה עצובה אני יכולה להיות ביום ההולדת שלי?

 

בדרך הבית עברתי במכון שעושה בדיקות ארגומטריה, בדיקות מאמץ, והתחננתי שיסדרו לי תור עוד השבוע. המזכירה אמרה שכל התורים מלאים, אבל היא רושמת אותי בצד ואם מישהו יבטל היא תתקשר אלי. את תתקשרי אלי, חייכתי אליה, זה יום ההולדת שלי היום.

עשר דקות אחר כך בדרכי הביתה היא אכן התקשרה ואמרה שהיה ביטול ושאני מוזמנת לבוא מחר. יש! One down, one to go.

 

התקשרתי למרפאה המקצועית הקרובה למקום מגורי וביקשתי עד גבה התחננתי שימצאו לי תור לאורתופד, כי התור באינטרנט רק בעוד חודש. המזכירה אמרה שתשאל את הרופא אם הוא מסכים וביקשה שאתקשר מחר בבוקר להזכיר לה.

למחרת התקשרתי, הרופא הסכים ואני סימנתי קו שני על החגורה.

וכך, בבוקר יום שני,  הייתי אצל האורתופד ואחר הצהריים נסעתי למבחן המאמץ, רכבתי שם על האופניים, כי עוד לא מצאתי שום צידוק מוסרי לרוץ, אפילו לא מבחן מאמץ. עברתי אותו בשלום ובהצלחה, המשכתי לרופא המאשר שבדק אותי ונתן לי את האוקיי הסופי. הייתי כל כך שמחה שאמרתי לו שיש לו חיוך מקסים ויצאתי משם כשהוא צוחק באושר, לדבריו לראשונה באותו יום.

 

בין שני אלה חיפשתי רופא צלילה זמין. הראשון שאליו פניתי היה זמין, אבל דרש סכום פסיכי של 900 ש"ח לביקור, בלי השתתפות קופת חולים. אמרתי, תודה, אבל לא תודה, . המשכתי לחפש ומצאתי רופאת צלילה שהיתה פנויה גם היא ודרשה סכום סביר הרבה יותר של 260 ש"ח לביקור.

התקשרתי גם למרפאה שלי וביקשתי מהרופא שיכין לי אישור מצב בריאות.

 

למחרת, יום שלישי,  עמוסה בניירת נסעתי לרופאת הצלילה שגרה במקום פסטורלי בחיפה. הביקור אצלה היה טיפה הזוי, כי הוא התנהל בבית שלה, וכלל הערות שלה על עצמה ועל משפחתה. הזוי אבל נחמד. נחמדה.

היא הסתכלה על האישורים שהבאתי והיתה מרוצה, אבל אמרה שאני צריכה לעשות בדיקת עיניים בגלל המספר הגבוה במשקפיים וגם תפקודי ריאות בגלל שעישנתי תקופה ארוכה כמות גדולה של סיגריות.

בעיניים כלות ראיתי את האישור המיוחל מתרחק ממני. מילא רופא עיניים, אבל את יודעת כמה זמן יקח לי לקבוע תור לתפקודי ריאות? שאלתי אותה. 

אין שום בעיה, את תתקשרי למרפאת ריאות ותדברי עם חמודי שעובד שם. אני יודעת שהתבטל לו תור לבדיקת תפקודי ריאות מחר והוא יוכל לקבל אותך, רק תתקשרי מוקדם בבוקר.

 

בבוקר התקשרתי קודם כל לזימון תורים שהציעו לי תור לתפקודי ריאות ב9.11. אמרתי להם שאני יודעת שהתפנה תור להיום, והם הציעו שאדבר עם המרפאה ישירות, העבירו אותי לחמודי שאמר שאני יכולה לבוא. כיוון שהרגשתי ברת מזל כל כך נכנסתי לזימון תורים באינטרנט ומצאתי תור לרופא עיניים, לאותו היום. כנראה תור שמישהו ביטל, כי הוא לא היה יום קודם... איפה שיש מזל, אפילו לא צריך פרוטקציה, או תחנונים.

את יום רביעי ביליתי בבדיקת תפקודי ריאות ובדיקת רופא עיניים שהותירה אותי מורחבת אישונים ונטולת יכולת תפקודית באופן סופי לאותו היום.

 

ביום חמישי שלחתי לרופאת הצלילה את תוצאות שתי הבדיקות והיא התקשרה והבטיחה שהיום, יום שישי היא תשלח לי מייל עם אישור הצלילה שלי. עד עכשיו לא שלחה, אבל לא נורא, אני אתקשר להזכיר לה ביום ראשון, ממילא אני צריכה להתכונן לארוחת הערב של יום ההולדת שאני עורכת הערב ואני לא חייבת את האישור ברגע זה.

 

אז יצא שהשבוע לא עשיתי את קורס הצלילה שתככנתי לעשות, אבל כן הצלחתי לדחוס לתוכו בדיקות שבמצב רגיל היה לוקח לי שבועות עד חודשים להשלים. ועכשיו אני יודעת שהלב שלי נמצא במקום ועובד כמו שצריך, שהריאות שלי מתפקדות כמו שצריך, ושהגב והעיניים שלי...לא יותר גרועות ממה שחשבתי. איזה מזל שלא נסעתי לאילת לעשות את הקורס ולא נתקלתי אחרי הנסיעה לשם בכל המהמורות הבריאותיות האלה. ואיזה מזל שהייתי בבית והספקתי לעשות עוד המון דברים, כמו להפגש עם חברות מהעבודה לארוחת ערב לכבוד היום הולדת, מפגש שהאחראית מהקלב"וש אירגנה. כמו לסדר דברים בבית, כמו לתמוך בחמותי סביב הניתוח של חמי (שעבר בשלום) כמו להכין את ארוחת יום ההולדת בנחת ובכייף.

אז אולי לא יצא מה שתכננתי, אבל גם למה שיצא יש יתרונות.

 

טוב, זה התארך מעבר למתוכנן, את שאר הדברים אכתוב בפוסט נפרד.

עכשיו אני הולכת לסגור קצוות לפני ארוחת הערב,עוד קצת יותר משעתיים כולם יבואו ויהיה כייף.

נכתב על ידי , 18/8/2017 17:43  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פועה ב-19/8/2017 21:50




78,232
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ