לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 49

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2017

ספורט על הבוקר


אני לא בן אדם של בוקר. את זה אני יודעת כבר שנים.

יש את האנשים האלה שפוקחים עיניים ומייד הם ערים, יכולים לעשות הכל כאילו, ובכן, כאילו הם ערים.

אני לא בן אדם של בוקר.

 

בשבתות אני מתעוררת לאט, שוכבת במיטה, קצת קוראת או רואה איזה פרק-שניים-שלושה מהסדרה התורנית, שותה קפה, ועוד אחד. אם אני רעבה, אני יכולה לקום ולהכין משהו לאכול, לא משהו שדורש עבודה מורכבת מידי, כמו טוסט, נגיד. ככה נחה ונותנת לגוף את הזמן שלו.

מה שמוציא אותי מהמיטה בסופו של דבר זה אם קבעתי משהו, או קיבלתי הזמנה לאנשהוא, בקיצור, בן אנוש אחר שרואה לנכון להפריע את מנוחתי.

ואז אני קמה סוף סוף מהמיטה, מתקלחת, מתארגנת ותוהה למה עשיתי את זה. מה היה לי רע קודם?

 

בימי חול ועבודה אני קמה מוקדם. אין ברירה והעבודה לא יכולה להתחיל לפי נוחותי. בשש השעון כבר מצלצל ואני מכריחה את עצמי לקום. נותנת אוכל לכלבות והולכת להתקלח. בדרך כלל כשאני עומדת מתחת למים אני מרגישה איך התשישות של הלילה עוזבת אותי וזורמת לביוב. ביציאה מהמקלחת אני פחות תשושה, מעט יותר רעננה, אבל לא לגמרי ערה.

מתלבשת, מתארנת ויוצאת מהבית. את הקפה הראשון אני אשתה בעבודה. זה רק מהשנים האחרונות, היו שנים שלא יכולתי לצאת מהבית בלי קפה.

בשלב הזה של הבוקר אני מספיק ערה כדי לנהוג ולעשות דברים טכניים כמו לפתוח את הדלת ולהתחיל את יום העבודה.

הבעיה מתחילה בזה שאני צריכה לפגוש אנשים על הבוקר.

לא טוב לי כל האירוע הזה. אין לי שמץ של קשב, ריכוז ויכולת לראות את האחר בבוקר.

לכן, כל בוקר אני קצת שונאת את כל היקום על האנשים אשר בתוכו. ובעיקר את אלה שבאו להטריח אותי על הבוקר ולרצות ממני דברים.

 

אחד מהמטריחים נכנס לחדר שלי לפני שבוע, כולו עולץ ומלא אנרגיה כמו שרק בן אדם של בוקר מסוגל להיות (אלה מעוררים בי הכי הרבה טינה ומרמור), בוקר טוב, פועה! הוא אמר בחיוך רחב.

בוא נסכים שבוקר, אמרתי לו, לגבי טיבו יש עוד ויכוח.

הוא צחק בצורה מעצבנת, כמו שרק אנשים של בוקר, שמסוגלים לראות את ההומור שבחיים, צוחקים בבוקר.

חייכתי במרמור שהוא פרש כחביבות יתרה.

ככה זה אנשים של בוקר, הם אופטימיים ורואים את הטוב.

 

ולמה אני מספרת את כל זה?

כי לפני שבוע פנתה אלי יוגה וביקשה שאצטרף להליכות הבוקר שלה.

אי אפשר ללכת אחר הצהריים במזג האויר הזה והבוקר הוא הפתרון היחיד. היא לא רוצה ללכת לבד, והיא מבקשת שאצטרף אליה, הרי אני יודעת כמה זה בריא וחשוב. וכל זה.

הרהרתי מעט ואמרתי לה שאפשר ביום ראשון שבו אני מתחילה קצת יותר מאוחר. אחרת יהיה צריך לצאת בחמש בבוקר, כדי להספיק לחזור, להתקרר ולהתקלח. היו לי את הספקות שלי לגבי המסוגלות שלי לקום מוקדם בבוקר ולצאת להליכה נמרצת, אבל היא כל כך ביקשה. ובנוסף, האנשים האלה שעושים ספורט בבוקר ואני רואה אותם בדרכי לעבודה, צועדים נמרצות, רצים או רוכבים על אופניים, תמיד עוררו בי קנאה ונראו לי מעט נעלים על בני התמותה הפשוטים, כמוני.

 

וכך קרה שביום ראשון בבוקר התכוננתי לקום בחמש וחצי כדי לצאת איתה להליכה.
כמובן שהתעוררתי בשלוש וחצי מחמת החרדה פן לא אתעורר. וכיוון שכבר התעוררתי המוח שלי התחיל לדרוש לדון בסוגיות רבות משמעות כמו האם כדאי לי להצטרף לאירוע הצוות בקלבו"ש. מה היתרונות ומה החסרונות, תוך כדי שקילה שלהם, עד לרמת הגרם, זה מול זה.

ניסיתי להרדם שוב ובסוף הצלחתי, סביב חמש.

כשהשעון צלצל, חצי שעה אחר כך, כיביתי אותו וביליתי חמש דקות בשכיבה על הגב במיטה ובתהיה עגומה, מדוע זה קורה לי ולמה אני עושה את זה לעצמי.

שאלתי את עצמי אם זה יהיה נורא לסמס עכשיו ליוגה ולהגיד לה שתוותר עלי. כנראה שכן.

אולי ארגיש טוב יותר אחרי שאצא מהמיטה?

קמתי והלכתי להכין לי קפה, כי לא יעלה על הדעת לצאת להליכה בלי קפה.

חזרתי למיטה, לגמתי לאט מהקפה וקוויתי שזה חלום רע ותיכף אתעורר ביקיצה טבעית מופלאה.

מאחר ולא הקצתי והזמן המשיך לחלוף לו, קמתי, לבשתי מכנסי הליכה וחולצה, נעלתי נעליים והליכתי לכיוון הבית של יוגה.

כשהגעתי אליה היא בדיוק יצאה וכך יצאנו לדרך.

הלכנו לנקודת המפגש עם בת דודתה שגם היא היתה רעננה כצרצר ומעצבנת באותה מידה.

זה לא בשבילי, אמרתי ליוגה. לא טוב לי הבוקר הזה.  נראה לי שזו פעם ראשונה ואחרונה. אבל מאחר וכבר קמתי, נלך ונראה אולי ארגיש טוב יותר בסוף.

 

ספויילר - לא הרגשתי טוב יותר בסוף.

לא רק זה שהייתי עייפה, מרת נפש ותשושה - גם היה לי חם והזעתי ומפרק הירך השמאלי שלי התלונן בקול רם על הפעילות הנמרצת על הבוקר שארגנתי לו. קיצרתי את המסלול וחזרתי הביתה אחרי 35 דקות מתישות במיוחד.

לקח לי עוד שלושת רבעי שעה להתקרר ולהפסיק להזיע, אבל תחושת הבחילה, התשישות וההרגשה הממש רעה לא עזבה עד שהלכתי לישון.

כנראה שיש אנשים שפעילות נמרצת על הבוקר לא טובה להם.

כל יום (כל בוקר, מוקדם מידי) לומדים משהו חדש.

 


 

התמונה באדיבותה של נ*גה ונותנת מענה לשאלה - כמה צריך אדם מבוגר לישון.

 

נכתב על ידי , 11/7/2017 11:32  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ליבי פלופ ב-15/7/2017 23:31




78,299
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ