לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 49

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2017

בכל זאת


אולי בכל זאת מדובר במשהו גופני ולא דכדכת.

הבוקר נפל לי האסימון וקישרתי סוף סוף בין שני דברים שהיו צריכים להתקשר הרבה קודם. אבל לאור החיבור המדהים שיש לי לגוף שלי והקשב האדיר שלי לעצמי, אני יכולה רק לשמוח שבכלל חשבתי על זה היום. או בכלל.

 

לפני שבועיים עשיתי בדיקת אולטרא סאונד שד שגרתית ולהפתעתי הרבה מאד, עוד באותו יום היו תשובות לבדיקה. התשובות היו תקינות, מלבד בלוטות לימפה מוגדלות מעט בשני בתי השחי. אבל גם הן היו במראה תקין. בתשובה כתבו- תגובתי? עם סימן שאלה. שאלתי את הרופא מה זה אומר והוא אמר, יש לך כלבים או חתולים או משהו, לא? אז זה בטח קשור, הכל בסדר.

 

נו, אמר בסדר, אז בסדר. לא קישרתי את הבלוטות המוגדלות לעייפות הקטסטרופלית לכאבי הגב, הכתפים והגוף ולתשישות הכללית. גם בדיקות הדם שלקחתי לא הצביעו על זיהום, לא ויראלי ולא חיידקי. אפילו שקיעת הדם היתה תקינה. אז המשכתי לחשוב שאני מדוכדכת נורא עד היום בבוקר, כשהתעוררתי במחשבה שכנראה הכל קשור, למרות בדיקות הדם. פתאום התחברו לי בלוטות הלימפה עם ההרגשה הכללית.

 

ניסיתי ליצור קשר עם הרופא, ללא הצלחה ולכן התקשרתי לחברתי הרופה שאמרה שיכול להיות שזו איזה מחלה ויראלית, בהחלט נשמע ככה. תוך כדי שדיברנו, נזכרתי שגם כשהייתי חולה בCMV לפני עשר שנים ושגם אז, אחרי שבוע שבו החום לא ירד מ39, תמונת הדם שלי היתה תקינה לגמרי ללא סימנים לזיהום ואם לא הייתי עושה בדיקות דם לוירוסים לא היינו עולים על זה שמדבור בCMV.

היא המליצה לי על בדיקות דם די דומות. לפחות עכשיו אני מתחילה לחשוב שאולי אני באמת חולה ולא רק מרחמת על עצמי.

 

ומה ששוב מפתיע אותי, אחרי כל השנים והנסיון שאני צוברת בעמל ויגע ומכאובים רבים. אני פשוט לא לומדת.

אני מרגישה גרוע, אבל לא מקשיבה לגוף שלי.

אני עייפה בצורה קיצונית ופותרת את זה בשכיבה מסוף העבודה עד למחרת בבוקר מלווים במשיכת כתף ומחשבה שנהייתי פדאלה רצינית.

אני מצוברחת מרוב שאני מרגישה רע ומאשימה את הלבד (שאני לא כל כך מרגישה אומללה בגללו) וחושבת לעצמי שאני צריכה להיות יותר מודעת לרגשות שלי ולהפסיק להדחיק כמו גבר.

הכל כואב לי מתחתית הגב ועד לכתפיים ואני מחממת בכרית חימום ומתעלמת מכאבי הראש, המרפקים, הברכיים. נו אני פדאלה וזה, ברור שהכל כואב. אני חייבת לחזור להליכות ולכושר והכל יעלם.

יש לי מידי פעם בחילות, אז אני תוהה עלייהן וממשיכה לאכול כרגיל ברגע שהן נעלמות. אם הן נעלמות זה סימן שהכל בסדר, לא?

וזה שהעיניים שורפות, זה בטח מהשרב והיובש.

 

אחרי השיחה עם הרופה הצלחתי להספיק לעשות בדיקות דם וכבר יש תשובה של מדדי דלקת CRP - גבוהה מהנורמה, מה שאומר שכן, יש איזה תהליך דלקתי בגוף. טוב, עם זה אני כבר יכולה לעבוד. מחר אלך לרופא ואראה מה הוא מציע. אולי עד אז עוד בדיקות יהיו מוכנות כבר ויהיה כיוון של מחשבה מה יכול להיות הפעם.

נראה לי שמספיק זמן אני מרגישה רע והגיע הזמן להרגיש טוב יותר.

 

נכתב על ידי , 17/5/2017 15:09  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פועה ב-19/5/2017 12:12




79,434
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ