לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 49

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2017

לכי תצטייני


ההחלטה להגיע לטקס ההסמכה נפלה סופית כשקיבלתי את המכתב שהודיע לי שאני מצטיינת.

כאילו עד לאותו הרגע לא לגמרי הייתי בטוחה שכל הלימודים האלה שווים משהו.

הנטיה הזו שלי להפחית בערכי לא זרה לי בכלל.

השותפה שלי לפרוייקט הגמר התחילה מייד עם סיום הלימודים לחתום על כל מייל שלה בתוספת הMA של התואר. אני לא העליתי בדעתי.

כשקיבלתי את המכתב המכריז עלי כמצטיינת התרגשתי למדי, אפילו כתבתי פה פוסט נרגש, אבל די מהר כיביתי את ההתרגשות וחזרתי לשגרה. כל העניין נראה לי כאילו לא יאה להתרגש ממנו כל כך. מה קרה? כולה תואר שני נידח ואיזו הצטיינות.

 

המהנדס והדביקה שמחו מאד לשמוע על טקס הסיום וביקשו שאשלח להם את התאריך, כדי שינסו להגיע. לא שלחתי להם. לא שכחתי לשלוח להם, התביישתי , כי היה נראה לי שאני קצת משוויצה ואולי הם הציעו מתוך חביבות ואולי לא יתאים להם להגיע בכלל. סיפרתי לעצמי סיפורים בלי סוף, עד שהגיע היום עצמו ואז חשבתי שהם אולי יצטערו לשמוע שהטקס עבר ולא אמרתי להם, לכן כתבתי למהנדס שהטקס מתקיים באותו היום ושזה בסדר גמור אם לא יוכלו להגיע כי זה ממש ברגע האחרון. הוא אמר שזה אכן ברגע האחרון אבל הם ינסו להגיע בכל זאת.

 

בסוף הוא הגיע, הדביקה לא הצליחה. הייתי מופתעת ושמחה מאד.

הוא הצטרף למי ממשפחתי שבאו לעודד אותי, ישב איתם בקהל וצחק עלי בחיבה כשלבשתי את הגלימה והכובע והרגשתי מטופשת וחגיגית ביחד. 

 

לפני הטקס קיבלנו בנוסף לגלימות ולכובע גם תגי שם ממוספרים. המצטינת היתרה היתה מספר 1 , אני הייתי מספר 3, ביננו היתה שמחה המקסימה שהיתה הטרמפיסטית הקבועה והאהובה שלי.  איזו שמחה גדולה.

שמחה, תגידי, שאלתי אותה, המשפחה שלך יודעת שאת מצטיינת?

איך את יודעת??

כי את מספר שתיים

אז גם את!

 

התרגשנו בשקט אחת עם השניה.

 

הטקס התחיל בברכות של הפרופסור המנחה שלי ושל פרופסור לא מוכר שהחליף את המכובד ושל הרקטור ושל נציגות הסטודנטים. היה שיר והיתה מצגת שהכינה אחת הבנות מהתמונות שצילמנו במהלך הלימודים. תנחשו של מי היתה התמונה הראשונה?

של פועה ושל פינת הקפה שארגנה לכולם.  

מסתבר שזה היה משמעותי מאד לסטודנטים ויותר מזה - ביסס מסורת שנשמרת גם במחזורים שבאו אחרינו.

אחר כך הזמינו אותנו לבמה.

לפי הסדר המספרי.

המשפחה והמהנדס ליוו אותי במחיאות כפיים ושריקות וקריאות שהיו אמורות לפדח אותי, אבל בעיקר שימחו אותי וריגשו מאד.

 

ביציאה מהמבנה הסנדלים שלי התחילו להתפרק, בבת אחת. שתי הסוליות התחילו להתפורר. אולי זה קשור לזה שהן שכבו בארון כמה שנים? טוב שלפחות החזיקו מעמד עד לסיום הטקס, זה היה יכול להיות מצחיק לו נאלצתי לעלות לבמה יחפה.

הלכנו לשתות קפה ולאכול משהו, ואני חלצתי את הסנדלים וזרקתי אותם לפח. הביתה כבר נהגתי יחפה.

 

כשהגעתי הביתה פרסמתי בפייסבוק תמונות נבחרות מהאירוע וצילום של תעודת ההסכמה, כתבתי משהו על התחושה המוזרה עם הגלימה והכובע.

המהנדס הגיב בין הראשונים וציין בתגובה את העובדה שסיימתי בהצטיינות. מאותו רגע הפוסט צבר לייקים ותגובות כמו שלא קרה לי מעולם עם שום פוסט קודם. ולאט לאט התחיל ליפול לי האסימון שזה באמת ביג דיל ושאנשים שמחים בשבילי מאד. וגאים. בי.

או כמו שאמרה לי הדביקה בהתנצלות שלא יכלה להגיע - זה לא ביג דיל, זה היוג' דיל.

אז כנראה שמותר לי להתרגש, סיימתי תואר שני בהצטיינות, כל הכבוד לי חיוך עוד יום יומיים ההתרגשות תשכך והשגרה תחזור, בנתיים אני צפה קצת על גלים של שמחה וגאווה. ואתם יודעים מה? זו הרגשה נעימה מאד.

נכתב על ידי , 8/5/2017 21:56  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פועה ב-13/5/2017 08:59




77,266
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ