לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 50

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2014

השכנה רוצה שלום


לפני כשלוש שנים התחילו השכנים לעתיד שלי לבנות את ביתם מול ביתי.

במקום בו עמד מבנה ישן וציורי מעט מט לנפול על גבי כר דשא משובץ פרחי בר.

אני אהבתי את הנוף שנשקף מפתח ביתי. אהבתי את המבנה הישן ואת המשטח הירוק והפרחוני. בעיקר אהבתי את השקט. כי הרי אני מוכנה לגור על קצה ההר, רחוק מכולם. אני, לא מתאים לי שכנים. 

 

סטיתי מהנושא.

בכל אופן , יום אחד התבשרתי שהשטח המקסים שמול ביתי, שנאמר לי שמיועד לשימור, עומד להפוך לביתם של הזוג. אני לא יכולה להגיד שזה שימח אותי במיוחד, אבל הבנתי שמאחר ולא רכשתי את השטח, אין לי ממש זכויות עליו. אז יהיה תקוע לי בית מול הפרצוף, נו טוב, זה קורה במשפחות הכי טובות....

 

ואז זה התחיל :

הרסו את המבנה הישן , רעש ולכלוך. ואבק.

פינו את המבנה הישן, רעש ולכלוך. ואבק.

דרסו את הדשא והפרחים, אדמה יבשה ועצב.

שיטחו את האדמה, רעש  ולכלוך, אבק ופועלים שיושבים על המרפסת שלי , שותים קפה ומעשנים ומשאירים אחריהם כוסות חצי ריקות ובדלי סיגריות על הרצפה.

 

פה פניתי אל השכנה לראשונה וביקשתי ממנה שתשים לב שהפועלים לא ישבו על המרפסת שלי, כי מפריע לי שהם משאירים אחריהם לכלוך. מעשנים ליד הכביסה שמידי פעם עוד ניסיתי להוציא שתתייבש.

זה לא ממש עזר, הם אמנם ניסו להעלים ראיות אחרי כל ישיבה למנוחה, אבל זה לא ממש עזר כי אני כמו אמא דובה בסיפור זהבה ושלושת הדובים, תמיד יודעת מתי  מישהו ישב בכיסא שלי, אכל את האוכל שלי וישן במיטה שלי....

 

אחר כך חפרו ויצקו את היסודות, רעש איימים, לכלוך ושביל גישה לבית שלי - שבור.

כשעימתתי אותה עם השבר היא התכחשה לו. ורק אחרי שהרמתי את הקול (טוב, חפרו יסודות, זה באמת רעש איימים, אם לא הייתי צועקת היא לא היתה שומעת אותי) היא התרצתה וביקשה מהקבלן שיתקן את המדרכה. הוא הטליא את המדרכה בצורה כל כך חובבנית שהיא החלה לסדק ולהתפורר שבועיים אחר כך....

 

ואז החלה הבניה.

המרפסת שלי התמלאה בכל יום בניילונים, עטיפות בידוד של מרצפות, קרטונים, פירורי קלקר, כוסות חד פעמיות, עטיפות מזון, חלקי ברזנט ובד, בדלי סיגריות. וכמובן אבק , כל הזמן אבק וטיח של בניה.

דלי המים של הכלבות התמלא כל יום לכלוך מהפועלים ששטפו ידיים לתוכו לפני שישבו לאכול, על המרפסת שלי כמובן. פעם אחת הגדילו לעשות ושטפו לתוכו שאריות בטון.

שוב דיברתי איתה. ושוב ביקשתי ממנה שתתחשב במי שחי בתוך אתר הבניה שלה.

ביקשתי שיקימו גדר הפרדה כנהוג בכל אתר בניה, ואחרי שביקשתי מספר פעמים ואיימתי לפנות לרשויות, הם הקימו גדר, עשוייה ממעין ברזנט דק שהחלה להתפורר באופן מיידי ולפזר את סיביה על כל השטח. שלי.

 

ביקשתי ממנה, מהשכנה שוב ושוב שתקפיד שהפועלים שלה לא ישבו על המרפסת שלי, שלא יעשנו בה ושיאספו את הלכלוך שמתעופף ישר אלי.

התגובה היתה אמפטית מאד - כן... אני מבינה... זה נורא קשה לגור לייד אתר בניה....

-אם תעשי מה שאני מבקשת יהיה קצת פחות קשה.

-כן... זה לא קל....

 

אבל חוץ מלהבין אותי לא השתנה כלום. ובמשך שנה שלמה חייתי בתוך טינופת ורעש בלתי פוסקים ופועלים שמסתובבים כמעט בתוך הבית שלי. החל משש בבווקר כל בוקר וכלה בשש בערב. כולל טרקטור שיישר את האדמה ביום שישי בשלוש וחצי אחר הצהריים . כולל אוטו של אחד הפועלים עם חריקה קבועה שהעיר אותי כל בוקר ופתח את יום העבודה.

זה היה די מזעזע לחיות ככה, אבל מה שהיה יותר גרוע היה להבין שהם בונים בית, במרחק של פחות מעשרה מטרים מהבית שלי, שגבו, שפונה אלי הוא למעשה קיר זכוכית גדול ושאני עומדת לחיות בתוך הבית שלהם, בין אם ארצה או לא. הסלון, המטבח ופינת האוכל חשופים לפני לחלוטין, ואין לי לאן לברוח.

 

ואכן מיום שעברו לגור בבית, אני נאלצת לחוות את חיי המשפחה שלהם, לחזות באיש ובכרס הענקים שלו רובצים יחדיו על הספה, במכנסיים קצרים בלבד. אני נאלצת לשמוע כל שיחה ודיון משפחתי. אני משתתפת באירועים שלהם ובכל ביקור חברתי. אני יודעת מתי הם אוכלים ארוחת בוקר בשבת ומתי הוא יוצא לעשן סיגריה לבד (כן, זה מגיע אלי) הם מנהלים את החיים שלהם במרפסת האחורית וגם אם הם נכנסים הביתה, עדיין הכל חשוף בפני.

 

ומה שגרוע באותה מידה, אם לא יותר זה שאין לי טיפת פרטיות. ברגע שאני יוצאת מפתח ביתי אני נמצאת בטווח העיניים החוקרות שלהם, ובטווח האוזניים שלהם. כשאני תולה כביסה או עובדת בגינה אני ממש יכולה להרגיש את העיניים שלהם נחות עלי, בוחנות ושופטות. הם בבוחנים מתי אני יוצאת לעבודה ומתי חוזרת, עם איזה סלי קניות חזרתי היום ומי בא לבקר אותי.

ולא, זה לא נדמה לי. היא ניסתה להחמיא לי על הגינה החדשה (ממש יפה איך שסידרת פה, מאד נעים לנו לראות את הגינה שלך) הערה שגרמה לי להרגיש עוד יותר חשופה מלפני כן אפילו.

 

כן, ניסתה להחמיא כי אני נמנעת מכל קשר איתה מאז שעברו לבית.
הנושא האחרון שעליו ניסיתי לדבר איתם היה שתילת שיחים ביני לבינם וכשזה לא עלה יפה, דאגתי שישתלו שיחים בכל זאת והחלטתי שמספיק אני רואה אותם ושומעת אותם, אני לא צריכה גם לדבר איתם.

 

היא אמנם ניסתה פעמיים או שלוש לפתח שיחה איתי, אבל לא נתקלה בשיתוף פעולה או סבר פנים מזמין והפסיקה בעודה באיבה.

הבוקר קיבלתי ממנה מייל אני אביא אותו כלשונו:

 

זו אני , השכנה.


לפועה שלום וברכה


מן הסתם את מתפלאת על קבלת מכתב זה. למרות שאנחנו שכנות ורואות זו את זו מקרוב כמעט בכל יום, אין ביננו שום קשר. את מתעלמת ממני. אני מבינה שזה בגלל פגיעה שפגעתי בך, בגלל עוול שגרמתי לך - כנראה בזמן הבניה של ביתנו. אני מבינה שפרטיותך הופרה. שסבלת רעש, סבלת לכלוך. אולי יכולתי להתאמץ יותר לצמצם את המטרד, את הפגיעה , ולא עשיתי זאת. את רואה אותי כחסרת התחשבות ונראה שלא רואה אפשרות לסלוח


אני רוצה לומר לך שאני מצטערת. אני מצטערת על העוול שגרמתי לך ומקווה שכן תמצאי את המקום לסלוח. ייתכן גם שפגעתי בך באופן אחר לגמרי, משהו שאני לא מודעת לו, אם זה כך, הייתי רוצה לדעת הייתי רוצה לשמוע את הדברים ממך באופן ישיר.

האם תסכימי לשבת איתי ולדבר איתי?


שכנתך

השכנה

 

 

מה אני אמורה לעשות עם המכתב הזה בדיוק? לסלוח לה וליפול על צווארה? הרי היא תמשיך לגור פרקטיקלי בתוך הבית שלי.

לצפות שהיא תשנה משהו בעקבות שיחה מלב אל לב? נסיון העבר מלמדני שהיא טובה באמפתיה מזויפת, אבל לא בשום דבר מעבר.

מצד שני, קצת נוגע לליבי הקר המכתב שכתבה והכוונה שמאחוריו, אפילו אם זו כוונה ריקה. וקשה לי להשאיר את המכתב ללא תשובה כלשהיא, אני מניחה שלא היה לה קל לכתוב ולשלוח ושהיא מצפה לתשובה כלשהיא.

מאחר ואני חצויה לחלוטין ולגמרי לא סגורה על מה לעשות, אשמח לשמוע - מה אתם הייתם עושים?

 

נכתב על ידי , 10/12/2014 20:24  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פועה ב-13/12/2014 20:40




80,556
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ