לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 49

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2011    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2011

יכול להיות שזה נגמר?


מצטערת מראש שראש השנה לא בראש מעיני. אני מבטיחה שאאחל שנה טובה בסוף.

 

ביום השני של ראש השנה נסעתי לבקר חברה מאושפזת בבית חולים. רחוק מהבית שלי וקרוב לזה של הגמל.

אמרתי לעצמי שאם אני כבר באיזור אני אסמס לו שכך היא ואם יסתדר אולי נפגש לאיזה קפה קטן.

כשהגעתי למחלקה, אכן סימסתי ובתגובה קיבלתי ממנו טלפון. הוא נשמע לא משהו, עייף או מוטרד או משהו אחר שאינו מצב מיטבי. הוא שאל אם אני רוצה להפגש (אז את פה בבית חולים הקרוב? אז מה? את רוצה להפגש?) בכזה קול שמייד ירד לי החשק להפגש, כי לא התחשק לי להרגיש שאני כופה עליו משהו שלא מתאים לו. הוא שאל מתי אני יוצאת מהחברה ואני אמרתי שאני לא יודעת, בערך שעה. הוא חכך בדעתו ואמר שזה יכול להסתדר בעוד שעה, באותו קול של מישהו שצריך להזיז שלושה הרים ולייבש שתי ביצות על מנת שיוכל לפגוש אותי. אמרתי לו שלא נורא אם זה לא מתאים ולבסוף סיכמנו שאתקשר אליו כשאצא.

מאחר וכבר לא מיהרתי לשום מקום, נשארתי אצל החברה יותר זמן מהמתוכנן ויצאתי רק כשהדד ליין שלי לחזזור הביתה הגיע לקיצו, כך שלא נשאר לי זמן אפילו לא לקפה קטן שממילא כבר לא ממש רציתי.

ברגע שכף רגלי דרכה על מפתן בית החולים בדרך החוצה, הגמל התקשר. אמרתי לו שבדיוק האצבע היתה על לחיצה להתקשרות אליו ושזה כבר לא יצא היום.

הגמל רטן שחבל. חבל, תהיתי (לאור תחושת אי הרצון שהוא שידר לי בהצלחה רבה כבר קודם) כן, חבל הוא אמר. חבל שלא אמרת לי קודם, לא הייתי מחזיק את עצמי שעתיים וחצי.

ביקשתי סליחה שבגללי הוא חיכה שעתיים וחצי וסגרתי את הטלפון, מלאת רגשות אשמה ואחר כך כועסת מאד.

מילא הוא היה מצטער על הפגישה שהתפספסה. אבל לא, כפי שחשדתי הוא כפי הנראה לא היה מעוניין כל כך בפגישה ובעיקר הצטער על הזמן שבזבז.

 

אתמול בערב הוא התקשר לשאול האם הוא בא אלי כמתוכנן. אמרתי לו שנפגעתי והסברתי למה. מייד נכנסנו ללופ הדי מוכר של האשמות והתגוננות שבסופו הוא אמר שהוא לא יכול ככה יותר, שזה קורה פעם בכמה זמן שאני מאשימה אותו במשהו שהוא בכלל לא חשב והתכוון שישמע ויורגש כפי שנשמע והורגש. שזה תולדה של קצר בתקשורת ושמספיק לו מזה. הוא לא רוצה להרגיש כל כך גרוע כל כמה חודשים.

רק אחרי שסגרנו את הטלפון חלחלה לי ההבנה שכנראה הקשר ביננו נגמר.

 

הרגשתי כל כך גרוע שנכנסתי למיטה עם בחילה וחום.

אולי הרגשתי גרוע בגלל שהיתה לי בחילה וחום, לא יודעת. בכל אופן המחשבה של סיום הקשר עם הגמל היתה כל כך עצובה וקשה שלא כל כך רציתי להאמין לה.

אז בכיתי ממש מעט ואפילו לא נקטתי בטקטיקת ההשתכרות והבכי ללא סוף הידועה והמוכרת שמופעלת בדרך כלל בשלבים כאלו בחיים. סתם הלכתי לישון מוקדם מהרגיל, מכוסה בשמיכה עד מעל לאוזניים.

 

בבוקר לא ממש הייתי מופתעת , למרות שלא באמת ציפיתי, לקבל סמס מהגמל שאומר שהוא בסביבה ואם זה בסדר, הוא יקפוץ. (קהיון רגשי, מישהו?)

הוא קפץ ודיברנו. נגמר? שאלתי והוא אמר כן. ואז הוא נישק אותי וליטף אותי ולחש לי על האוזן כמה שכל זה יחסר לו.

אחר כך המשכנו לדבר והוא ניסה לתקן את קטלן היתושים שלי, אבל חסרו חומרים והוא אמר שבפעם אחרת הוא יביא ואז תיקן את הדי וי די ואמר שהוא יביא לי בהזדמנות איזה כבל שחסר.

לפני שהלך התחבקנו והתנשקנו שוב.

אז החלטת שנגמר? שאלתי.

הוא הסס, לא בטוח.

כשהגיע הביתה שלח לי סמס - שהשנה שלנו תראה ותרגיש כמו  ה-}{

עכשיו אני לא יודעת אם להיות עצובה או לא.

 

 

שתהיה לכולנו שנה טובה.

 

 

 

נכתב על ידי , 1/10/2011 14:23  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פועה ב-3/10/2011 16:39




77,266
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ