לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 49

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2017

כאב גב


השבוע כאב לי הגב כמו שלא כאב לי כבר כמה שנים.

התעוררתי בארבע לפנות בוקר מהכאב, בלי להבין מה מציק לי. רק כשהתיישבתי בשירותים על האסלה והייתי צריכה לתמוך את עצמי כי לא הצלחתי להחזיק את עצמי ישרה בלי לילל מכאבים, הבנתי שיש בעיה.

באמצע הלילה לא היתה לי הרבה ברירה, לא יכולתי לעשות הרבה, אז רק לקחתי אופטלגין וחיכיתי לבוקר.

בבוקר אכלתי מוקדם, הרבה לפני שהרגשתי רעבה, כדי לרפד את הבטן, ולקחתי סלקוקס ומוסקול, הכל כדי שאוכל ללכת לעבודה.

 

הכניסה לאוטו היתה סיוט והנהיגה היתה קשה מאד, כל הזזת רגל על הדוושות הכאיבה לי. הייתי צריכה להשעין עוד אחורה את גב הכסא כדי שאוכל לשבת בצורה נסבלת.

אבל אמרתי לעצמי שיהיה בסדר ושהכדורים יעבדו עוד מעט.

אני לא יכולה לא להגיע לעבודה.

זה היה יום עבודה בקלבו"ש, יום שאני עובדת עם מישהו שלא יכול לעבוד בלעדי, ואין מי שיחליף אותי, ויש עבודה. בלי עין רעה יש.

כן, אני יודעת שבתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף, אבל זו אני וככה זה עובד אצלי.

יצאתי מהאוטו ניסיתי להתיישר ופסעתי בגבורה לעבודה, נושמת עמוק, אבל בזהירות.

כשהגעתי אמרתי למישהו הזה שאיתו אני עובדת, שהיום הוא צריך לעזור לי ושיתכופף להרים את זה ואת זה מהמדפים הנמוכים כי הגב שלי לא משהו. אחר כך התחלנו לעבוד , יחסית היה סביר...היה קשה לי בעיקר במעברים מישיבה לעמידה, בהתכופפויות ושאר תנועות, אבל ברגע מסויים התעטשתי, והאפצ'י טלטל לי את הגוף ככה שהייתי צריכה להשען על השולחן כדי לייצב את עצמי שלא אפול. דמעות כאב עלו לי בעיניים ואני הבנתי שאני לא אצליח להחזיק מעמד עד שהכדורים ישפיעו.

התקשרתי לאחראית ואמרתי לה שניסיתי, אבל אני לא מצליחה להשאר לעבוד ושאני חייבת ללכת הביתה.

היא ניסתה לראות מי יכול להחליף אותי, ולא הצליחה למצוא אף אחד.

לא נשאר אלא לבטל את העבודה של אותו יום. זה לקח שעה וחצי, אבל בסופן הלכתי הביתה.

 

הגעתי אסירת תודה למיטה שלי ולכרית החשמלית וקרסתי, רושמת לעצמי שהנסיעה היתה קלה הרבה יותר מהנסיעה לעבודה בבוקר.

לא היה לי הרבה מה לעשות, אז נחתי, קראתי ספר, וחיכיתי. משתדלת לא להרגיש אשמה שהלכתי מהעבודה, בעיקר כשהכאב הלך ושכך לאיטו.

אחר הצהריים הכאב חלף כמעט לגמרי. מה שאף פעם לא קרה לי, בדרך כלל כאבים ברמה כזו לוקחים כמה ימים עד שהם מתחילים להשתפר.

החלתי לחשוב על הסיבות לכאב הגב, והדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו זה העובדה שהייתי במחזור ושכאבי המחזור היו חריגים בעוצמתם הפעם.

 

למרות שעכשיו אני מרגישה ממש בסדר, אני ממשיכה לקחת כדורים נגד כאבים, בעיקר מהפחד שמא הכאב יחזור, וגם בגלל שאני רוצה ללכת לצלול בסוף השבוע ולא בא לי שזה ישבית אותי או שלא אהיה מאה אחוז תקינה.

 

אחרי הפעם הקודמת החלטתי שלא ארשה לגמל יותר לסחוב בשבילי את המיכל, הרגשתי ממש אדיוטית כשהוא התעקש לקחת אותו בשבילי. ועכשיו אני בבעיה. מצד אחד יהיה נכון להרשות לו לקחת את המיכל בשבילי, על מנת להגן על הגב שלי שהשבוע כנראה נמצא במצב בעייתי יותר, מצד שני, לתת לו לקחת את המיכל שוב יקבע את המצב ויהפוך אותו להתנהלות הרגילה ואחר כך יהיה לי קשה יותר להתווכח איתו על זה.

אוף. אני שונאת שונאת שונאת להיות תלויה באחרים, אפילו אם הם הגמל.

 

אני אצטרך להגיד לו שזו פעם אחרונה שאני מרשה לו לקחת לי את המיכל. ואחר כך אצטרך לריב איתו על זה. אני יודעת.

או שפשוט לא אספר לו על מה שקרה השבוע, מה שהוא לא ידע לא יבהיל אותו. לא הכל הוא חייב לדעת. כבר סחבתי דברים כבדים מזה.

כנראה שאמשיך להתווכח עם עצמי עד שאפגש איתו.

 

 

נכתב על ידי , 15/11/2017 13:15  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-16/11/2017 11:06
 



לדף הבא
דפים:  

78,232
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ