לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 46

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2015    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2015

חצילים לנשמה (לנחמה)


בזמן האחרון זה מה שהולך אצלי, Craving  בלתי נשלט לחצילים בכל צורה.

אני מוצאת את עצמי קונה חצילים כאילו אין לי בבית. ואז מגיעה הביתה ומגלה שדווקא יש לי מהפעם הקודמת שקניתי כאילו אין לי בבית.

וכשאני מוצאת את עצמי עם שמונה או תשעה חצילים אני צריכה לחשוב מה לעשות איתם.

ומה שאני עושה מתחיל תמיד מאותה נקודה:

לשטוף,

לחתוך לפרוסות בעובי של סנטימטר,

לדלג על שלב ההמלחה והגרת הנוזלים,

לסדר בתבנית,

לרסס בתרסיס שמן (יותר טוב מטיגון, יותר טוב מלמרוח שמן על החצילים עם מברשת),

להמליח במלח גס,

ולהכניס לתנור.

 

בנתיים אני חושבת מה לעשות עם החצילים

ומכינה מרינדה:

רבע כוס שמן זית טוב

רבע כוס חומץ (הכי פשוט שיש)

2 כפות חומץ בלסמי

1 כפית מלח

2 כפיות פפריקה

פלפל שחור גרוס

שתי שיני שום כתושות.

 

כשהחצילים יוצאים מהתנור אחרי 40-50 דקות שחומים ויפים, אי מניחה אותם במרינדה, הופכת אותם אחרי חצי שעה כדי שכולם יטבלו היטב, והופכת שוב אם אני זוכרת אחרי חצי שעה נוספת.

 

שומרת במקרר.

לא להרבה זמן.

זה נגמר מהר מהצפוי תמיד.

 


 

או מוסקה:

 

מלית בשרית:

1 בצל גדול - לטגן עד שקיפות

2 שיני שום - להוסיף לבצל

1/2 קילו בשר טחון - להוסיף ולטגן עד לשינוי הצבע.

100 גר' רסק עגבניות ועוד רבע כוס מים.

5 עגבניות אדומות ובשלות קצוצות לגמרי - להוסיף למחבת, לכסות במכסה ולתת להן לעשות את שלהן, לפחות שעה על אש בינונית קטנה ברתיחה רצופה.

מלח, פפריקה ופלפל - שיהיה טעים.

 

אחרי שעה מורידים מהאש ונותנים למסה להתקרר.

 

בנתיים מכינים רוטב בשמל:

50 גר' חמאה

2 כפות קמח לבן - מערביים יחד בסיר קטן על אש בינונית

כשמתאחד מוסיפים

כוס חלב שבתוכה כפית מלח - מוסיפים בבת אחת ובוחשים בלי הפסקה עד שמסמיך.

מורידים מהאש ומוסיפים גביע יוגורט.

 

מרכיבים את המוסקה:

שכבה של חצילים

שכבה של בשר

שכבה של רוטב בשמל

מעט גבינה צהובה מגורדת

ושוב חצילים ושוב בשר ושוב רוטב בשמל...

 

מסיימים בשכבת חצילים שעליה בוזקים גבינה צהובה בנדיבות.

אופים בתנור מחומם ל180 מעלות כ40 דקות.

 

 

 גם זה טעים וגם זה לא שורד יותר מידי זמן במקרר לפני שמתחסל.

מה שכן זה ממש מהווה את התשובה לצורך בחצילים.

 

(אין תמונה, נגמר מהר מידי ולא הספקתי לצלם)

נכתב על ידי , 30/6/2015 16:19  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שבת שאין לי הרבה דברים טובים להגיד עליה.


הורדתי את הפוסט הקודם לטיוטה.

קראתי את כל התגובות, ותודה לכם על ההשתתפות, על הרגישות והאכפתיות, זה נוגע לליבי ומקל עלי מאד. אבל לא מצאתי כוחות להגיב להן. זה לוקח אותי למקומות שאין לי יכולת להמצא בהם כעת.

אני חייבת להניח את הנושא בצד, כל זמן שאין לי מה לעשות בנושא. ואין לי מה לעשות. ההתייסרות וההתפלשות בצער מיותרת ומכאיבה וגוזלת ממני אנרגיות שצריכות להיות מופנות למקומות פרודוקטיביים יותר.

זה נשמע קר וחסר לב, אבל להתעסק בדברים שאין שום אפשרות לשנות או לשפר, להקל או לתקן, זו התעסקות מיותרת שלוקחת זמן ואנרגיות של דברים אחרים.

אני מאמינה גדולה בלטפל בדברים בזמן שניתן לטפל בהם ולהניח אותם לגמרי כשאי אפשר. 

 

אבא השתחרר מבית חולים ונסע לסופ'ש , הוא שובר לי את הלב במאמציו לא להיות לעול על כל שאר המשתתפים בסופ'ש, לפי הדיווחים שאני מקבלת. ובכל זאת, טוב בהרבה מלהיות בבית חולים.

 

המתח המשולב של מצבו של אבא ותקופת הבחינות, כנראה משפיע עלי כי היום הרגשתי חולה כל היום, עם בחילות, וכאבי בטן. חלשה, עייפה, קצרת רוח וסבלנות.

ישבתי בבוקר לסכם את החומר למבחן הבא ובצהריים הרגשתי שאני לא מצליחה לשבת יותר, כמו התחושה של הרדמות מול הטלויזיה, אז החלטתי להקשיב לעצמי לשם שינוי וללכת לשכב קצת במיטה.

להפתעתי המוחלטת נרדמתי ממש וישנתי כשעה, מה שמצביע על זה שאני באמת חולה. כנראה.

כשקמתי להמשיך את מלאכת הסיכום גיליתי שהגב כואב לי ברמה עוצרת נשימה.

אז לא נשמתי עד שאכלתי משהו ולקחתי כדור לכאבי גב. 

אחד כך חיפשתי עד שמצאתי תנוחה סבירה להמשיך לכתוב את הסיכום , שהסתכם בעשרה עמודים כתובים בצפיפות ובפרק כף יד דואב ממאמץ לא שגור.

 

אפשר לסכם את השבת ככאובה ולא נוחה ברמה לא רגילה.

יש גם כאלו.

 

נכתב על ידי , 27/6/2015 20:44  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מבחנים ללא אבחנה


היום היה המבחן הראשון בסדרה של ארבעה שיבואו בזה אחר זה בימי שלישי ושישי.

היום המבחן היה בסטטיסטיקה, אושר שלא יאמן.

המרצה  אמנם איפשרה להכניס חומר פתוח לבחינה, אבל רמזה שמי שלא יבין את החומר, החמר הפתוח לא יעזור, כי לא מדובר על דקלום החומר, אלא על הבנה.

היא לימדה עם מצגות מובנות ומסודרות, בסבלנות אין סופית הסבירה והבהירה, חידדה והוסיפה.

בשיעור האחרון גם הביאה מבחן לדוגמא שפתרנו יחד כדי ללמוד את המכשולים שבהם אנחנו עלולים להתקל.

אני הגעתי למבחן די רגועה. אבל זה לא מפתיע , אני בדרך כלל רגועה מאד לפני מבחנים.

כל הסימסטר לא החסרתי אפילו שיעור אחד, ישבתי, כתבתי , הקשבתי, תירגלתי בבית , עשיתי כל מה שצריך. 

ובנוסף, הציון העובר בקורס הוא שבעים והוא אפילו לא יכנס לממצוע. אין מה להלחץ.

 

נכנסתי לכיתה וסידרתי בטקס קטן וזכור מרחוק את כלי הכתיבה, תעודת הזהות, אישור הנבחן, מחשבון קטן ובקבוק מים. קלסר עם החומר המסודר וסנדוויץ' שממילא לא אזכור לאכול במהלך המבחן.

יש משהו מרגיע ומנחם בטקס סידור השולחן, לפחות עבורי.

סוג של כיבוש טרטוריה, מציאת מקום.

כמו כלב שמסתווב על צירו לפני שנשכב לישון.

 

אני לא מאלה שמדפדפים בדפים עד הרגע האחרון, מה גם שידעתי שיהיה לי מספיק זמן לדפדף בהם במהלך המבחן כשאדע איפה אני נדרשת לדפדף.

הבוחנות חילקו את המבחנים, הסבירו בקצרה איך למלא את הספחים והפכתי את הדף הראשון.

אחר כך את השני ווהשלישי.

קראתי את המבחן ברפרוף פעם אחת והתחלתי לענות.

 

זה הרגיש כמו ללכת מתחת למים.

כמו פאזל עם חלקים לא תואמים.

כמו מאמץ גדול, גדול מידי.

המבחן לא היה קרוב אפילו למבחן התרגול שעשינו בכיתה, ולא מזכיר את התרגילים שתירגלנו לאורך הדרך.

מלבד שאלות בודדות שהיו מוכרות ומובנות, כל השאר היו טריקיות ומתחכמות.

מציגות סוגי טבלאות וניתוחים שלא הוצגו בצורה דומה בכיתה.

כשהמרצה עברה בכיתה, אפילו שאלתי אותה שאלה. אני אף פעם לא שואלת שאלות במהלך מבחן.

 

סיימתי את המבחן ועברתי עליו שוב, תיקנתי כמה שאלות ואז תהיתי אם עשיתי נכון.

אנשים התחילו לצאת מהכיתה, אחד אחרי השני ואני אפילו לא קרובה לסיום.

בדרך כלל אני מסיימת ראשונה ואז יושבת ומחכה שמישהו יצא לפני רק כדי לא לצאת ראשונה.

עושה , מרפרפת שוב, ומסיימת, אין מה למשוך זמן.

 

אבל אחרי שעברתי על המבחן בפעם השניה והלבטים לגבי התשובות רק גדלו, החלטתי שההחלטיות שלי לא תגדל בסיבוב השלישי. סימנתי את התשובות בדף המיועד וקמתי באומץ להגיש את המבחן.

אני מניחה ומקווה שעברתי בשבעים, יותר מזה אני לא רוצה ולא צריכה.

 

אבל כשיצאתי מהכיתה, ראיתי קבוצה המומה של סטודנטים יושבים ומנסים לשחזר ולהשוות תוצאות.

מאחר ואני שונאת את הדיונים של אחרי, נגשתי ובחיוך הכי זוהר שלי אמרתי - נכון שהיה ממש ממש קל?

השתררה שתיקה המומה שאני ניצלתי כדי להגיד - סתם, היה קשה נורא ובואו נדבר על דברים שמחים יותר.

 

התוצאות אמורות להגיע די מהר , ככה אמרו לי אלה שסיימו זה עתה את התואר הראשון.

הגמל שאל - אם את אומרת שהיה קשה זה אומר שתקבלי רק שמונים? או רק שמונים וחמש?

ואני לא יודעת.

אני רק מקווה.

 

בכל מקרה אין לי זמן לשקוע בהרהורים וספקולציות, ביום שישי מבחן נוסף ואחריו יש עוד שני מבחנים , למי יש זמן  לדאגות?

נכתב על ידי , 23/6/2015 20:35  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

53,551
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ