לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 46

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014

הסתיו פה


הדבר הראשון שעצר אותי הלומה לחלוטין, פסיעה אחת אחרי סף הדלת, כשיצאתי היום לעבודה, היה ריח של גשם.

ריח של גשם ראשון, ריח כבד ודחוס, ריח נפלא, ראשוני ומיוחד, עמוק, חד פעמי ונצחי.

ואני אפילו לא שמעתי אותו כשירד.

עצמתי עיניים ונשמתי עמוק , מחייכת. אי אפשר לא לחייך בגשם הראשון.

הצטערתי שהוא ירד בלילה ושפספסתי אותו רק בקצת.

אני יודעת שרק בקצת, בגלל שהאספלט היה רטוב לגמרי.

העצים לא טפטפו, ונחלי מיים קטנים לא ירדו במורד שבילים.
הכי כייף זה הגשם הראשון.

 

נכנסתי לאוטו ונסעתי לתדלק.

ביציאה מתחנת הדלק התחילו לטפטף טיפות קטנות על השמשה, נהדרות כאלה, בגודל מתאים שלא משאיר אבק מרוח ומגבים חורקים.

טיפות גשם מתאימות בדיוק.

יצאתי לכביש וראיתי שהגשם מתחזק, לא יותר מידי, רק כך שתיווצר קשת עם השמש שזרחה בצד השני.

קשת קרובה , כמעט יכולתי לראות איפה היא מתחילה.

 

הנהג מאחורי שם לב שאני מאיטה כדי לצלם (היה לפנינו רמזור אדום בכל מקרה) ואותת לי באורות.

קיויתי בשבילו שהוא יודע ליהנות מקשתות בשמיים.


 

 

ואז, כשהגעתי לעבודה , גיליתי שבשבוע שלא הייתי בה, בגלל החג, זינקו להם עמודי פריחה לבנים של חצב.

אומרים שהחצב מבשר את בוא הסתיו, ואני הרבה יותר נוחה להאמין בכך כשיורד עלי גשם ראשון וריחני.





אני אוהבת את הסתיו, את הקרירות הנעימה בערב. את התחדשות הצמיחה , את השטחים הפתוחים שמוריקים ואחר כך מתכסים מרבדים של פרחים.

כן, אני יודעת שעוד יהיו כמה ימים חמים לפני שהקיץ יפנים שדי לו. אבל אני מוכנה לחכות. יש לי הוכחות לכך שיהיה שווה לחכות.

נכתב על ידי , 29/9/2014 20:29  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שנה טובה!


לכל מי שנכנס לפה באקראי

ולמי בא לפה במכוון באופן קבוע.

למי שאכפת לו

ולמי שקצת פחות,

למי שמביע את דעתו

ולמי שנמנע מתגובות,

למי שנכנס לי ללב

ולמי שנכנסתי לו.

 

מאחלת לכם שנה טובה יותר.

מלאה בדברים שהייתם רוצים שיהיו ויקרו לכם.

רגועה , שלווה, שוחרת שלום.

בריאות, אושר, אהבה ושמחה.

 

ולא לשכוח לטבול את התפוח בדבש.

 

שנה טובה!

 

 

נכתב על ידי , 24/9/2014 14:04  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רעידות מפילות דברים למקום


הגמל אומר לי - את יודעת שדברים זזים בחיים שלי עכשיו. הכל רועד ונופל למקום. כמו בקופסת פלסטיק כשמניחים את המכסה ושומעים את הקליק ויודעים שהוא מונח במקום? אני שומע קליקים כל הזמן. עד לפני כמה זמן אפילו לא ידעתי איפה המכסה, מתחיל להסתדר אחרת לגמרי, הכל.

אני לא שואלת אותו מה זה אומר השינויים האלה, כי אני יודעת שהוא יגיד לי לכשיבשיל להגיד. למרות שאני סקרנית לדעת איפה אני נמצאת בכל השינויים והתזוזות. בטח שאני סקרנית.

 

בשבת בבוקר חשבתי עליו , אז סימסתי לו בוקר טוב ומה שלומו?

-רעב ולא יודע מה בא לי.
-ארוחת בוקר בבית קפה?
-מתאים לך?
-הרגע הזמנתי...
-מתלבש ובא.

מהדרך שלח לי ווטסאפ מוקלט -"הוויז אומר תשע וחצי, למה הוא התכוון, אצלך? או במסעדה כבר שהכוס קפה, חזק, הפוך, קטן, חזק! כבר על השולחן? מעניין..
-במסעדה, לפי הנימה, במסעדה, בוודאות :)
-בכייף אאסוף אותך מהבית...
-לא, אתה תסמס לי כשתגיע לנקודה זו וזו ונראה אם נצליח לתזמן טוב.
-מלכה את! אני לא מסמס לך. אמרתי לך מה שעת ההגעה.
-מעולה! :)

 

כן, הקפה הגיע לשולחן דקה וחצי לפני הגמל וחיכה לו שם.
כשהוא נכנס לבית הקפה והתקרב לשולחן הפנים שלו הוארו משמחה, אני לא בטוחה אם בגלל הקפה או בגללי, כי כשאחותו התקשרה הוא סיפר לה בשמחה שהוא אוכל איתי ארוחת בוקר בבית קפה וכשהוא הגיע הקפה כבר חיכה לו על השולחן, איזה אליפות!
ישבנו שעה, אכלנו ודיברנו. הוא חמד את הכריך שהזמנתי לי וקיבל חצי ממנו. אבל מאחר והוא לא ממש אהב אותו, הוא חזר לסלט שהזמין לעצמו . מרחתי לו לחם דגנים בחמאה, כן, הוא לא ידע, אבל זה מה שהיה חסר לו. לא תמיד הוא יודע מה חסר לו. אבל לא הכל אני יכולה לתת לו באותה קלות כמו את הלחם המרוח בחמאה.

 

הוא סיפר לי על הלילה שעבר עליו כשלא ישן ברובו ועבר במחשבותיו שוב ושוב על האנשים הקרובים והחשובים לו. אחותו, אחיו, אחיניתו האהובה, ההורים. אני, האחיינים.
זה היה אז שהוא אמר שדברים זזים ומשתנים ונופלים למקום.

 

יוגה אמרה לי - זה ברור שהוא אוהב אותך. הוא אדיוט ומסובך ומורכב ובעייתי, אבל הוא אוהב אותך ואת חשובה לו.
ואני חשבתי שזה לא ממש משנה. כי מה שמשנה זה מה שקורה ביום יום ולא באמירות גדולות או קטנות.
ומה שקורה ביום יום זה שהוא בא לאכול ארוחת בוקר בשבת, וקבע איתי לשבת הבאה והפנים שלו היו מוארות משמחה כשנפגשנו והקול שלו היה שמח כשדיברנו אחר כך בטלפון.

נכתב על ידי , 22/9/2014 10:47  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

45,502
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ