לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 46

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2015    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2015

אותו דבר בדיוק להיפך


שנינו שרועים על המיטה שלי. 

אני שוכבת על הגב, בעיניים עצומות, הידיים מוטלות ברפיון וללא סדר, לא מגנות ולא שומרות.

אני אפילו לא מודעת למיקום האיברים שלי, אני פשוט נחה בשלווה, עצומת עינים ומקשיבה.

 

הוא מדבר, מספר לי איזה סיפור או מתאר תיאור.

אולי שאלתי אותו משהו או שזו פשוט המשכה של איזו שיחה שהתחלנו , אני לא זוכרת.

הוא מדבר. דקות ארוכות הוא מדבר, אומר דברים חשובים מאד, או שלא בכלל.

אולי הוא מסביר לי משהו, או משתף בחויה או תובנה. 

לרגעים אני חושבת לעצמי שאני צריכה לזכור את התובנות, לרגעים אני מחייכת בתוכי.

הקול שלו רך וגמיש, מתפתל בחדר השקט ועוטף אותי.

לא מבקש דבר רק נותן.

אין לי שום צורך לשאול אותו שאלות או לבקש הבהרות. 

אין לי שום צורך לתת לו אישור שאני מקשיבה.

 

הוא לא מבקש השתתפות פעילה שלי.

הוא יודע שאני שומעת אותו.

הוא יודע שאני מקשיבה לכל מילה.

לפחות בהתחלה, ואחר כך לכל מילה שניה או שלישית, או רק לקול שלו.

למהות ולא לתוכן.

לו עצמו.

ההקשבה שלי נותנת לו את אותה השלווה והשקט שנותן לי קולו העוטף.

הוא מדבר ואני מקשיבה.

הקול שלו ממלא את הפינות החשוכות של החדר ומכסה אותי במעטה מגן.

 

לאט לאט אני שוקעת לשינה.

מתוך שלווה, רוגע ובטחון.

כמו שסיפור לפני השינה משקיט ומבטיח.

כמו ילדה תמה.

 

אני לא יודעת מתי הוא קם ללכת, 

אני לא שומעת אותו קם , מתלבש ומסדר את חדר השינה.

אני לא מרגישה את המזרון בקומו , לא את השמיכה שבה הוא מכסה אותי.

אבל כן מרגישה אותו מנשק אותי לשלום לפני שהוא הולך.

פעם אחת על הלחי ופעם אחת על הרקה.

הפסקה קצרה, ועוד נשיקה אחת.

 

מודעת לחלוטין, אבל ישנה.

כלפי חוץ כלום לא זז, אבל בפנים מתפשט בי חום והכרת תודה.

אחר כך הוא יוצא וסוגר את הדלת אחריו.

 

כשאני מתעוררת למחרת בוקר הוא כבר מזמן איננו בביתי,

אבל בטלפון יש הודעה שאומרת שהגיע הביתה בשלום,

ועל הפנים שלי יש שלוש נשיקות.

 

 

נכתב על ידי , 26/5/2015 19:55  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משאבה אנושית


ביום שישי קיבלתי שיחת טלפון די מפתיעה מחברת ילדות, נקרא לה מלכה.

גדלנו יחד ואנחנו בקשר כלשהו, אבל בהחלט לא יומיומי, אני לא מעודכנת בפרטים הקטנים של חייה והיא לא בשלי.

אבל היא שלחה לי הודעה ווטסאפ וגם הודעה במסנג'ר של פייסבוק , כך שיכולתי להבין שהיא ממש רוצה לדבר איתי.

אז התקשרתי אליה ושוחחנו קצת. שיח התעדכנות בכאילו. למה כאילו? כי המטרה המרכזית שלה היתה לברר אם תוכל להגיע לביקור ורצוי גם לישון אצלי והמטרה השניה שלה היתה לדבר על עצמה ועל חייה. והיא אכן דיברה, אחרי שקיבלה אישור לכך שאם תרצה לבקר היא מוזמנת. היא דיברה ודיברה ודיברה עד שאחרי שעה וחצי ביקשתי סליחה וניתקתי, מותשת.

 

למחרת, בשבת בצהריים, בעודי שוקדת על הכנת עבודות והתאוששות מלילה מועט שינה, הטלפון צלצל ומלכה היתה על הקו. היא נמצאת ממש פה ושואלת את עצמה אם לקפוץ לקפה אצל החברה ההיא או לבוא ישר אלי.

הייתי קצת בשוק כי לא הבנתי שהיא מתכוונת לממש את איום הביקור כל כך מוקדם ובטח לא בלי שיחת טלפון מקדימה, אבל הנה היא כאן...

ביקשתי ממנה שתקפוץ לקפה אצל החברה ההיא ואני אשלים בנתיים את הכנת העבודה שאני עמלה עליה מהבוקר. היא אמרה בסדר וסגרה את הטלפון, אבל מייד התקשרה שוב כדי להגיד שהחברה ההיא לא עונה ושהיא באה אלי ושאני לא צריכה להתייחס אליה , ושאעשה מה שאני צריכה, הכל בסדר.

 

היא נכנסה לביתי כעבור חמש דקות והחלה לשדר. לדבר ולדבר לדבר ולדבר.

 

עכשיו, שלא תבינו לא נכון,אני מתה על שיחות נפש עם חברות. 

אבל התנאי לשיחת נפש הוא שיש שיתןף וקשר ורגישות הדדית.

לא אצלה, היא רק דיברה. בלי קשר לעניין שלי בסיפור, בלי לתת לי חלק ומקום בשיחה. זה היה מונולוג ארוך ומייגע על העבודה שלה במכון להסרת שיער בלייזר. סוגי המכשירים, הבנות האחרות שעובדות שם, הבוסית, המזכירה, הסכסוכים, שיטות העבודה, מגוון מראות שנחשפה אליהם, העובדה שהיא אחת ויחידה ומעולה בעבודתה, כולם אומרים לה כל הזמן ואיזה מרגש היה שההוא ממש בכה כשהיא אמרה לו ככה וההיא כתבה מכתב תודה במיוחד בשבילה. ואיזה קורסים היא עשתה וכמה היא יותר טובה מאחרים ואיזו תבונת כפיים והבנת נפש האדם יש לה...

 

למזלי יוגה הגיעה להכין לחמניות כפי שקבענו מראש, אז יכולתי לסגת ולהכין את הבצק בזמן שיוגה ספגה קצת מהסיפורים שנראה שלא נמאס לה לספר.

מרוב מצוקה, הארכתי את ההכנות ואפילו הכנתי עוגת גבינה , שוקולד וחלווה מרוב מאמץ לקחת פסק זמן מהדברת.

 

יוגה הלכה כעבור שעה ואני נותרתי עם הסיפורים לבדי.

נסיונותי להסית את נושא השיחה לא עלו יפה.

אם הזכרתי את החברה שגילו לה סרטן ,מלכה מייד אמרה שהחברה ההיא סיפרה לה ראשונה על כך, כי הן בקשר מאד הדוק ושהיא עצמה צריכה לעבור בדיקות כל שנה כי היא בסיכון בגלל סיפור משפחתי והנה, כבר שלוש שנים היא לא עשתה בדיקות. ואם כבר מדברים על בדיקות, שלא אשאל איזה סיפור זה היה עד שהיא הלכה לעשות בדיקות דם ואיך היא אמרה לאחות לדקור ככה ולא ככה והרופא אמר לה שזה וזה והיא אמרה לו ככה וכככה.

אז ניסיתי להעביר את נושא השיחה למשהו ואחר כך לעוד משהו, אבל איכשהו יצר שכל נושא שהעליתי גלש ונגע ישירות לחיים שלה והפך לעוד מונולוג ארוך ומייגע.

 

אחר הצהריים הלכתי לשעה והיא ,שלא רצתה להתלוות אלי נשארה בבית ונרדמה על הספה.

כשחזרתי היא התעוררה , הכינה לעצמה קפה ויצאה לעשן סיגריה מאוששת ורבת אנרגיה.

כן, היא מעשנת כבדה, ורגעי החסד שלי במהלך היום היו כשהיא יצאה לעשן סיגריה. (אני לא מאמינה שאני אומרת משהו טוב על עישון)

אבל גם זה נגמר, כי כיוון שהיא יצאה לסיגריה , אני הלכתי לנוח רגע והיא בחושיה החדים עלתה על זה שאני נחה ושלחה לי הודעת טקסט " נחה? ערה? "

 

יבבתי חרישית לעצמי ויצאתי החוצה אליה.

ישבתי איתה בזמן שהערב ירד והיא עישנה סיגריה אחרי סיגריה ודיברה ודיברה ודיברה.

בשעה תשע בערב כבר הפסקתי לענות לה ולו בהמהום מנומס, כבר לא נשאר לי מאיפה. זה לא הפריע לה להמשיך ולדבר.

הצעתי לה לאכול ומאחר והיא לא איפשרה לי את המפלט הזה בטענה שאינה רעבה, לא היתה לי ברירה והודעתי לה שאני הרוסה מעייפות ואני חייבת ללכת לישון. לא ידעתי מה התוכניות שלה לגבי הערב, היא רצתה לצאת או לא רצתה לצאת, רצתה לסוע הביתה או להשאר.

כיוון שחלק מהמונולוג שלה בשעתיים האחרונות היה לגבי האם היא רוצה להשאר או לנסוע הביתה הצעתי לסדר לה את הספה לשינה ושאם היא הולכת לפגוש חברים שתחזור בזמנה החופשי ותנעל את הדלת. באמת שכבר לא היה לי כוח להבין מה היא רוצה.

 

היא אמרה שהיא מחכה לתשובה של איזה מישהו, גם הוא חבר ילדות שבדיוק עומד להתגרש וגר לא רחוק ואולי היא תצא להפגש איתו ושלא אעלה אפילו בדעתי שזה משהו מעבר לזה (לא העליתי, נשבעת לכם שבשלב זה דעתי כבר יצאה מעצמה).

ביצעתי נסיגה טקטית לחדר השינה שלי , איחלתי לה לילה טוב וסגרתי את הדלת.

אוח... השקט והשלווה. 

במשך שעה בהיתי בטלויזיה ופשוט נחתי. בלי לחשוב על כלום.

אחר כך הלכתי לישון.

 

בארבע וחצי בבוקר שמעתי אותה קמה ומסתובבת בבית. מכינה קפה , מדליקה את האור יוצאת החוצה ונכנסת.

כיסיתי את הראש בכרית וחזרתי ללישון.

כשהתעוררתי בשבע היא היתה שוב על הספה, נראית שקועה בשינה עמוקה.

הלכתי בשקט בשקט להכין לי קפה , כדי שהיא לא תתעורר. אני לא עומדת בדברת על הבוקר. הבוקר קשה לי במיוחד.

 

היא התעוררה בדיוק כשסיימתי את הקפה . הכינה לעצמה אחד ויצאה לעשן איתו סיגריה.

אחר כך כשחזרה, אמרה שהיא רוצה לנסוע הביתה, עכשיו , על הבוקר.

הצעתי לה ארוחת בוקר, או משהו לדרך. נשבעת לכם ששמעתי פעמונים מצלצלים כשהיא אמרה לא, היא ממש רוצה לחזור כבר הביתה.

מרוב אושר סרבתי לקבל ממנה כסף על בקבוק היין שהיא ביקשה שאקנה לה ואפילו נתתי לה עציץ שהיא התלהבה ממנו.

אחורי המכונית שלה המתרחקת היו אחד המחזות הנאים שנגלו לעיני בשנה האחרונה.

 

רק עכשיו, אחרי שעבר יום שלם, פתאום נפל לי האסימון שמרוב דיבורים בכלל לא קלטתי שהיא כנראה תכננה על הבחור שאליו לא נסעה בסוף . הייתי צריכה לשים לב למתח שלה סביב החלפות ההודעות בינו לבינה, לעובדה שלא דיברה עליו כמעט בכלל וכשכן דיברה, אלה היו רק מחמאות. הייתי צריכה לזכור שבשבועות האחרונים הוא מגיב לכל סטטוס שלה והיא לשלו. הייתי צריכה לקשר את העובדה שהוא בדיוק עומד להתגרש ושהיא מצויה בפרטים...

אבל כל הדיבורים האינסופיים מיסכו לחלוטין את ההבנה שלי.

 

אבל טוב שקלטתי את זה עכשיו, כי אם היא תרצה להשתמש בבית שלי כבסיס אם לפגישה עם אותו בחור בעתיד, אני אדע להיות עסוקה מאד בדיוק כשתצטרך. אני לא חושבת שאעמוד בעוד סשן פטפטת סוחט כזה.

לא יאמן אבל למרות שישנתי לא רע בלילה, אני עייפה כאילו רצתי מרתון יום ולילה רצוף.

נכתב על ידי , 24/5/2015 18:01  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



במורד הגרון


בלילה, כשכבר ממש רציתי לישון , שמתי לב לגירוד מעצבן בתחתית בגרון. גירוד או גירוי.

כזה שכמעט גורם לך להשתעל. כמעט.

חשבתי לעצמי בדמדומי טרום שינה שזה בטח בגלל שהסלט שהכנתי לי ללימודים, שהיה עשיר במיץ אדום מסלק ושאכלתי במהירות גדולה מהרצוי, כי עברנו מכיתה לכיתה, כי המזגנים לא הצליחו לעמוד בעומס החום. זה בטח בגללו.

חשבתי שאולי בגלל שהקדמתי קנה לושט והשתעלתי נורא, עד שמישהו הציע לי מים. (מים לא עוזרים כשאת משתעלת בגלל שנשמת מיץ של סלט, אז דחיתי בנפנופי יד את הצעתו הנדיבה ונמלטתי החוצה להחנק בשקט) אולי בגלל שנוצר שם גירוי, בגלל הסלק או מיץ הלימון שסחטתי עליו. כנראה שבגלל זה אני מרגישה את הגירוי הזה. הגיוני, לא?

 

בסופו של דבר, הצלחתי להרדם. בקושי ובמאמץ, אבל משנרדמתי ישנתי טוב.

ובבוקר קמתי ואותו גירוי נשאר כשהיה.

אז אולי זה לא המיץ של סלט הסלק...

 

אולי זה קשור לזאת שיושבת לידי.

בדרך כלל היא יושבת במרחק של כסא ממני. כל אחת מאיתנו מתפרשת על פני שולחן לשניים.

אני לא יודעת לגביה, אבל אני לא סובלת שיושבים קרוב ודבוק אלי ולכן כבר מהתחלה הנחתי את התיק שלי על הכסא שלידי כדי לרמוז לשותפים פוטנציאלים איפה לא לשבת. אף פעם לא טענתי שאני נחמדה או אוהבת אדם במיוחד.

הכל הסתדר מצוין. כיוון שיש מקומות קבועים, כי כולם טריטוריאליים מאד, מסתבר, אני לא צריכה להלחם על המרחב האישי שלי בכל פעם מחדש.

 

הבעיה התחילה אתמול כששני בחורים, אחד דק ואחד עבה החליטו לעבור מהצד השני של הכיתה לצד שלנו.

סיבה טובה היתה להם, המזגן בצד שלהם לא פועל ובשלנו כן, והעבה מהשניים סובל סבל עז מהחום. ואתמול, אתמול היה ממש ממש חם. אז הם עברו מקום ובעוברם שינו סדרי עולם. הזיזו גבולות גזרה וכפו שינוי והסתגלות מחודשת.

אני התיישבתי במקום שלי הרגיל, אבל אז באו שתי אלה שיושבות בדרך כלל במקום בו התיישבו השניים והתיישבו ליידי, חסמו אותי מצד אחד, ואז באה זאת שיושבת לייד במרחק כסא והתיישבה ממש לידי. כי השתיים התיישבו לה במקום.

מעולם לא הייתי מוקפת כל כך ולכודה כל כך. הו, הקלסטרופוביה.

 

אבל מעבר לתחושת הקלסטרופוביה הרגילה שלי, קלטתי מייד משבי בושם מחניק במיוחד מצידה.

תגידו שעדיף בושם על ריחות אחרים, ואני אגיד, יש בשמים שלא עדיפים על ריחות אחרים.

שלה היה כזה.

ריח כבד וחונק עם נגיעות של מסריח. למות.

ואכן כמעט מתתי.

כיוון שהצרכים הבסיסיים של לנשום אויר נקי ורענן לא מולאו, לא יכולתי להקשיב ולהתרכז במה שלימדה המרצה, ותחילתו של כאב ראש החלה לפעם בקדמת הראש שלי.

 

החזקתי מעמד חמש דקות ואז משגדשה הסאה, הבנתי שאפילו אם אצא דוחה ומגעילה, אני לא אצליח לעמוד בריח הבושם הזה עוד דקה.

התנצלתי בפניה בלחישה שאני עוברת מקום ועברתי.

כמובן שהתיישבתי במקום של מישהי שאיחרה.

את שאר ההרצאה העברתי בתחושה שהעיניים שלה נעוצות לי בגב בהאשמה.(וגם העיניים של המאחרת שנאלצה לחפש לה מקום אחר. כייף חיים)

בהפסקה ניגשתי אליה שוב והתנצלתי על המעבר. הסברתי לה שאני רגישה לריחות ושזו בכלל אני ולא היא.

(זאת היא, זו לגמרי היא, באלוהים, מה זה הבושם הזה??)

היא אמרה שזה בסדר, אני מקווה שאכן זה יהיה בסדר,, כיוון שאנחנו שותפות בהכנת עבודות.

 

ואולי זה לא זה  ואני סתם מתחילה איזו הצטננות מלווה ברגשות אשמה מופרזים? 

 

 

 

נכתב על ידי , 20/5/2015 17:02  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

52,159
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ