לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 45

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2014

עבודה פנינה?


החזרה הקשה מהחופש לעבודה מחדדת לי עוד יותר את העובדה שנשבר לי לגמרי מהעבודה הפנינה.

בדיוק כמו במערכת יחסים, כל מה שקסם לי בהתחלה, מפריע לי עכשיו.

אני זוכרת שהייתי מוקסמת מהשקט והשלווה מהעובדה שהיא רק שלי. ההתחלה היתה קשה, ורק עכשיו כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה שזה השתפר הרבה פחות ממה שחשבתי שישתפר. ושזה היה קשה כמעט בלי נשוא ושסבלתי את זה כי הרוחח היה גדול, השגתי סוף סוף את הקביעות שרציתי.

להבדיל מהעבודה החדשה שאליה נכנסתי לפני קצת יותר משנה, פה אני לא מצליחה להרגיש בבית.

בעבודה החדשה, נכנסתי ומייד ידעתי מה לעשות, למי לפנות, איך להזיז דברים, העבודה זרמה בנינוחות קלילה כאילו הייתי שם תמיד. שום דבר לא מתקרב לתחושות פה, שאני לא מצליחה לקדם כלום, כל הזמן יש משהו מקולקל שלא עובד ואני מבזבזת אנרגיות מטורפות על נסיונות לתקן דברים שצריכים להיות תקינים או לפחות להתקן בשיחת טלפון או מייל אחד. בנוסף, לפה אני צריכה לנסוע נסיעות ארוכות ומייגעות שמאריכות כל יום עבודה בשעתיים.

אני קמה בשני הבקרים שבהם אני עובדת פה בתחושת יאוש גדולה. לא רוצה ללכת לבית ספר! אה סליחה, לעבודה.

הבעיה העיקרית היא שכדי לעזוב פה, אני צריכה למצוא מקום אליו אוכל לעבור בתוך הארגון ומי עומדת בדרכי אם לא הבכירה ששונאת אותי על זה שהצלחתי לקבל קביעות ולהתנחל לה בניגוד לרצונה?

לכן כשפניתי אליה היא אמרה שאין לה מקום כרגע ושהיא תהיה איתי בקשר כשיתפנה מקום בשבילי. בנתיים אני שומעת מחברה שלה כן נתנו העברה כמו זו שאני רוצה לאותו היקף משרה שבה אני מעונינת.

לא בא לי להמשיך לעבוד במקום שלא מתחשק לי לבוא אליו, לא בא לי שיהיה לי כזה מטרד בחיים.

אני אנסה לפנות שוב לבכירה למרות שאני משוכנעת שהתגובה שלה לא תהיה שונה.

איכס.

נכתב על ידי , 23/4/2014 14:43  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ריזוטו


כל התוכניות בישול האין סופיות האלה בטלויזיה, זה פשוט לא נגמר.

מתי שאני לא מדליקה את הטלויזיה מישהו מבשל שם משהו או אופה, או מתחרה באחרים. נמאס לי לגמרי ואני מעבירה או מכבה לגמרי את הטלויזיה. אבל מתברר שזה מחלחל. אי אפשר להתנגד לזה, כמו פרסומות סמויות ויום אחד זה פורץ, בלי שידעת או התכוננת.

בשישי אחד אחר הצהריים שאל הגמל מה התוכניות שלי לגבי אוכל בערב ואני אמרתי ריזוטו. כן כן, ריזוטו שנחשב לאוכל שקשה להכין, שאיזה שף באיזו תוכנית אמר עליו משהו, כזה ריזוטו בדיוק רציתי להכין.

קניתי פטריות אבל שכחתי לקנות את האורז עצמו אמרתי לגמל. אז אפשר גם לעשות משהו אחר לגמרי או לצאת לאכול בחוץ... אבל הגמל נדלק מייד על הרעיון, גם הוא צופה בתוכניות בישול ומושפע מהן בחשאי. הוא אמר שיביא את הריזוטו. איך אני יודעת שמושפע? כי היה לו אורז לריזוטו בבית.

הוא באמת הביא אורז וגם הביא איתו שניצלים מהבית שמא זה לא יצליח. הוא עוד ישלם על זה.

לפני שהוא הגיע עשיתי את ההכנות וכשהוא הגיע התחלנו לבשל יחד, כלומר, אני בחשתי והוא מזג את הנוזלים. מידי פעם טעמנו ובדקנו כדי לראות איך יצא ואם זה מספיק, למרות שהצעתי לו לחכות ולנוח כי הוא היה עייף, הוא לא ויתר על הבישול איתי, ערבבנו ובחשנו, מזגנו, טעמנו והתייעצנו זה בזו.  נהנינו כמו ילדים.

 

ריזוטו פטריות

 

בצל גדול - מטגנים עד להזהבה בחמאה ושמן זית (חצי חצי)

שתי שיני שום- מוסיפים למחבת

ועוד מוסיפים - כפית טמין מיובש, מלח ופלפל

כוס אורז לריזוטו (ארבוריו) מוסיפים למחבת ומערבבים כמה דקות

חצי סלסלה פטריות שמפניון

חצי סלסלה פטריות  שיטאקי

מוסיפים חתוכות לאורז ונותנים להם להיטגן טיפונת לפני שהם מתבשלות

חופן פטריות פטוצ'יני מיובשות (או אחרות)  משרים בליטר מים רותחים מוציאים מהמים חותכים ומוסיפים למחבת.

 

חצי כוס יין לבן שטעים לכם - מוסיפים למחבת תוך ערבוב.

ברגע שנספג באורז מתחילים להוסיף את מי ההשריה של הפטריות, הטריק הוא להוסיף בערך מצקת מרק כל פעם ובעיקר לדאוג שכמות הנוזל לא תכסה את האורז. מערבבים ללא הרף ושמים לב שהנוזלים רותחים כל הזמן. ברגע שנראה שהנוזל נספג, מוסיפים עוד.

זה לוקח בערך עשרים דקות. 

כשנגמר הנוזל והאורז מרגיש אכיל ולא קמחי מידי מוסיפים כחצי מיכל שמנת מתוקה (10% מספיק לגמרי) והמון פרמז'ן מגורר.

 

מעבירים לצלחת בוזקים מלמעלה עוד פרמז'ן, שלא יחסר ואוכלים.

 

נורא קשה להפסיק לאכול את הריזוטו כי הוא טעים ברמות שלא יאמנו, אבל הוא מאד מאד כבד וכאן נכנס אלמנט התשלום של הגמל על זה שהביא שניצלים ליתר בטחון. 

את הצלחת של הגמל מילאתי בערך פי שתיים מזו שלי בלי שהוא שם לב. בשלושת רבעי הצלחת, הוא עצר ונאנח, אמר שחסר לו אוויר, אחר כך המשיך ורק בסוף שם לב לזה שאכלתי חצי ממנו. 

אוף, הוא נאנח, זה כל כך טעים, למה שמת לי כל כך הרבה? את רוצה להרוג אותי?

למה הבאת שניצלים? דאגתי שלא תצא רעב (חיוך זדוני).

 

מאחר ונשאר אורז נכנסתי ללופ של נסיונות ריזוטו:

 

 

ריזוטו עגבניות

 

בצל שום, טימין, תבלינים ואורז - כמו במתכון הקודם.

ארבע עגבניות בשלות מקולפות וסחוטות ממיץ, חתוכות לריבועים וגם חופן גדול של עגבניות מיובשות חתוכות - להוסיף לאורז.

חצי כוס יין כמו קודם

ובתור נוזלים להכין ליטר מים חמים שבתוכם שתי כפות רסק עגבניות וכף ציר של קנור.

כמו מקודם לבחוש בסבלנות ובהתמדה עד שנגמרים הנוזלים והאורז מרגיש מוכן.

50 גרם חמאה לערבב לתוך האורז עד שנמסה כולה, פרמז'ו - ולצלחת.

את הריזוטו הזה עשיתי קצת פיקנטי עם הרבה פלפל שחור וצ'ילי מיובש.

 

בעיני, האורז היה טעים עוד לפני החמאה, אבל היה מדהים אחריה ומהמם לחלוטין אחרי הפרמז'ן

 

וזה נראה ככה זה ריזוטו עגבניות, (כי ריזוטו הפטריות לא ממש פוטוגני, הוא נראה כמו עיסה אפורה):

 


נכתב על ידי , 18/4/2014 16:43  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ספא


כששכבתי על מיטת האבן של החמאם המצופה בחרסינה צבעונית והקשבתי לפרלה מדברת, עלה פתאום בדעתי שמצאתי את יעודי בחיים. אני צריכה לבלות את ימי בספא.

 

כשקיבלנו הודעה על יום כייף מטעם העבודה היה ברור לפרלה ולי שאנחנו נוסעות יחד, גם בפעם הקודמת שקיבלנו יום כייף נסענו יחד והיה נהדר.

היו כמה אפשרויות בחירה ואנחנו התמקדנו בספא שהוצע לנו בבית מלון עתיק, בוטיקי וציורי. 

בחרנו מסאז' (רקמות עמוקות אמרה פרלה ואני החריתי אחריה, כי מה אני מבינה) בחרנו יום ושמנו תזכורת בטלפונים.

 

בבוקר אותו היום הגענו למלון, כמעט שעה לפני השעה שנקבעה לנו למסאז', התיישבנו לקפה של בוקר עם מאפה טרי וחם במרפסת סגורה שמשקיפה על הנוף היפיפה, על ספות עור יפות, מסביבנו ריהוט מהודר וזרי פרחים רעננים באגרטלים. 

נאנחתי לי בהנאה, נרגעת מהנסיעה ומהעובדה שהקליטה בוויז הלכה פייפן ונאלצתי למצוא ממש לבדי את המקום הנחבא.

 

בדיוק כשסיימתי את הקפה הגיע הזמן ללכת לקבל מסאז'. אז הלכתי, כי כשאין ברירה, אז אין ברירה. צריך אז צריך. לא מתלוננים אצלנו.

קיבלנו לוקרים לשים בהם את חפצינו והחלפנו את הבגדים לחלוק לבן עבה וכפכפי בד לבנים שלא (!) היו קטנים עלי. התחלתי להרגיש שאולי קורה פה נס קטן.

המעסה שלי הזמינה אותי לחדר הטיפולים, הסבירה לי מה הרקע המקצועי שלה ולמה עלי לצפות, טבלה את רגלי באמבט מקציף ותוסס,  ובקול רך, מצוה ומרגיע הורתה לי להוריד הכל מלבד התחתונים ולשכב על מיטת הטיפולים, לא רציתי להתווכח איתה, אז זרמתי למיטת הטיפולים והפקרתי את עצמי לידיה.

מבט אחד על הצלקת שיש לי לאורך כל עמוד השדרה ועוד שתי שאלות והיא הודיעה לי שמסאז' רקמות עמוקות לא יהיה פה, כי אי אפשר עם גב שעבר כזה ניתוח לעשות מסאז' שמגיע עד העצם.

אמרה ופירקה אותי לגורמים. לא שכחה להתנצל שהיא מכאיבה לי (את חיה חמודה? סליחה, אבל יש לך אבנים בכתפיים, תנשמי חמודה, אל תשכחי לנשום) אז נשמתי ונשמתי שוב והתאפקתי לא ליילל.

אחר כך היא הניחה עלי אבנים חמות וכיסתה אותי ואני הצעתי לה נישואין.

 

משחלפה שעה והעיסוי הגיע לסופו, הובילה אותי לחדר מנוחה לשתות תה ולנוח. פרלה כבר היתה שם וחיכתה בחוסר סבלנות עד שאשתה את התה ואתאושש קצת. הייתי חייבת מנוחה, המסאז' כל כך כאב לפרקים, שהגוף שלי הגיב בהזרמת כמות אדירה של אנדורפינים, כוס התה היתה הכרחית על מנת שאוכל לנחות קצת חזרה לארץ.

 

משם המשכנו לחמאם, שהתפנה מייד כשנכנסנו אליו ויכולנו לשכב על שתי מיטות חרסינה צבעוניות ולוהטות ולדבר. בעיקר פרלה. אני עוד ריחפתי קצת והיה לי נעים עד בלי הכר לשכב שם בחום מהביל עוטף, עם שרירים רפויים ורכים , שקטה ורגועה וחמימה. מאושרת.

כשהחום נעשה בלתי נסבל יצאנו החוצה, ישבנו על כורסאות רכות ענקיות, הנחנו את רגלינו לפנינו ושתינו יין שפרלה הלכה להביא לנו. 

 

מידי פעם הלכנו לג'קוזי שבעבע ליידנו וטבלנו חלקים נבחרים מעצמנו בתוכו, וחזרנו. 

אחר כך גיליתי שמלבד היין יש גם שמפניה שפרלה לא הבינה איך לפתוח, אז הסברתי לה ושתינו גם שמפניה.

הראש כבר הסתחרר לנו, אבל לי היתה דרך לטפל בזה. אוכל ומקלחת, מקלחת ואוכל.

 

הלכנו להתקלח במקלחות המפנקות שהיה בהן הכל , התלבשנו חזרה בבגדינו, התאפרנו ,ייבשנו את השיער והיינו מוכנות לארוחת צהריים.

המינוס היחיד של היום הזה היה בארוחת הצהריים, פרלה לקחה דג  ואני סבלתי בשקט את הריח המזעזע שלו.

אבל לא זה מה שיפיל אותנו.

כשנגמרה הארוחה והיינו צריכות כבר ללכת הביתה, אמרתי לפרלה שעכשיו סוף סוף אני יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה.

אני רוצה לבלות את ימי בספא כזה בדיוק.

מצאתי את ייעודי בחיים.

נכתב על ידי , 10/4/2014 21:48  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

39,554
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ