לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

BMW versus arie1504


אימון בהחלינגן וטיול באלפים Enduro Park Hechlingen & MOUNTAIN HUT TOUR 2011


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

7/2011

1. בדרך




הבחור שלפניי לא יודע לרכב וזה מעיק.

 

 

הוא עוצר לפתע ואז עם הרבה גז מתחיל להתגלגל שוב.

 

 

לפני ארבעה חודשים רכש BMW GS800 והוא נירא בן 60 עם מבט עייף, איש מכירות.

 

 

מה הוא עושה כאן?

 

 

כמוני מגשים חלום.

 

 

 

 

 

מדהים מה אפשר  לקנות בכסף.

 

 

אני רכשתי אימון חד-יומי באינדורו-פארק ליד החלינגן שבגרמניה וטיול שטח של ארבעה ימים באלפים וכל זה על BMW GS1200 Adv.

 

 

מטורף!

 

 

בגיל 50 לחפש את הריגושים  בשטח? עם אשתי מאחור?!!

 

 

כן!

 

 

עד עכשיו בהיתי בתחרויות "שטח".

 

 

אז הגיע  תורי להמרח על הבוץ ואני רוצה את זה בסטייל, על הכלי הכי פטישי (כאילו "האמר" של מכוניות)-  BMW GS1200 Adv.

 

 

לא קל להעז לעלות על אופנוע שטח כשיש לך עודף 30 שנה ו- 30 ק"ג.

 

 

לא קל להיישיר מבט לעיני אשתי באומרך את המחיר של החלום.

 

 

מצד שני אם כל זה עדיין יכול לזוז מספה בלי הליכון אז זה הזמן לעלות על "המטוס האחרון"

 

 

 

 

 

ברור שיהיו שם אנשים ללא עודפי משקל או שנים וגם כאלה עם אופנועים משלהם וניסיון של עשרות שנים בשטח אבל אני מגשים את החלום שלי והאחרים - מצידי שלא יבינו לא אותי ולא את איש המכירות עם ה- GS800.

 

 

אז כשהבחור שלפניי מתחיל לזוז עם הרבה רעש אני נופל.

 

 

כי גם לי יש בעיה.

 

 

קודם כל אני על BMW GS1200 Adv.- וזה אומר משקל עצום, אופנוע גבוה במיוחד; ואם אני בלמתי לפתע אז יש לי גבעת חצץ לפני הגלגל וכן- אשתי יושבת מאחור ולא מבינה שאסור לנשום כשאני מתחיל לזוז.  ובטח לא לזוז בכיסא. ואם יש שיפוע צד- אז בכלל רק רגל אחת מגיעה לאדמה.

 

 

 

 

 

 
 

 

 

2. אימון

 

 

 

בפעמים הראשונות נפלתי באימון.

 

 

אז למדתי שאין טעם להציל את ה- BMW-Adv מנפילה.

 

 

הוא ישרוד-הוא אינדורו, אבל, כמובן, אם יש לו מגני מנוע.

 

 

מאטיאס (עם Adv. GS בן עשר שנים ועם שיפורים של Touratech) התעופף לפניי בנסיעה פרועה. קם, הרים את האופנוע והמשיך כאילו כלום לא קרה.

 

 

ברור שהאימון חובה לא רשמית- אבל חובה.

 

 

בלי האימון לא הייתי שורד את המסלול, ובטח לא הייתי מספר בגאווה שעברתי את המכשולים, אבל מכשולים במסלול זה עניין שונה מהמכשולים בטיול: באימון אפשר לחזור ולנסות שוב, בטיול – או שאתה עובר אותו או שמעבירים בשבילך את האופנוע ואת אשתך ואתה הולך ברגל- אין הזדמנות שנייה.

 

 

אז על אחריותך להחליט, ממש כמו בחיים: לעבור את המכשול ואולי ליפול, או לוותר.

 

 

ואם וויתרת- למה אתה כאן?

 

 

להזדנב אחר אופנוענים מנוסים בשבילי חצץ קלים בין מכשול למכשול?

 

 

לא שווה!

 

 

למה לקחת GS 1200 Adv. אם לא השתכנעת שהוא ייקח אותך ויעביר אותך כל מכשול הגיוני בעיניך?

 

 

הוא חייב להיות סוס נאמן שמציית לך גם אם אתה פוחד, הוא יסע לאט-לאט בראשון, בגז קבוע , יזחל בתוך חצץ עמוק או על דרך תלולה ומפותלת.

 

 

ואם אכן השתכנעת, אז אתה במקום הנכון עם הסוס הנכון.

 

 





 

 

ברור שמאמן טוב- חובה. כזה עם נסיון וסובלנות

 

 

ואם האימון הוא אישי אז עוד יותר טוב.

 

 

מסתבר שהתאמנו כאן לפניי חיילי צבא ארה"ב וברד פיט. בבית המלון המקומי יש גם תמונות.

 

 

 

 

 

 

 

3. הכנות

 

 

 

מה אני מביא איתי?

 

 

מה שלא יהיה לי כאן.

 

 

פארק החלינגן זה מסלול מכשולים עם אופנועי שטח להשכרה מ 450CC עד 1200СС (אם אתה צריך) וכיסוי מלא לנזק לאופנועים שלהם (אם הנזק לא בזדון או פעלת בניגוד להנחיית מאמן).

 

 

ובמקרה הכי גרוע- תשלם 500Euro השתתפות עצמית.

 

 

לאופנועים שלהם אין כלום (למאת אחדים עם סבל לארגזי צעד). אין שקע 12 וולט, אין מגני ידיים, אין מראות, לא לכולם יש מיגון מיכל (רק מנוע), אין סבל אחורי; לא בטוח אם תקבל את האופנוע שביקשת אלא אם תתעקש לפני ההזמנה והם יתחייבו.

 

 

הינו די קצרים בזמן, אז הזמנו אימון אישי כיוון שבאותו יום הפארק היה סגור ולא התקיימו בו אימונים.

 

 

בחור בשם מרקוס (Markus), איתו התכתבתי משך שנה, דאג להביא מאמן מבוגר ומנוסה- פיטר, שהכין לי אופנוע לאימון ואופנוע לטיול.

 

 

האימון היה מ 9:00 עד 14:00, כדי שיהיה לי כוח וכדי שאספיק להגיע לבית מלון במינכן עוד באותו יום, ולמחרת בבוקר אצטרף לטיול היוצא ב 9:00 ממינכן.

 

 

ארבעה ימים אחרי האימון עוד כאבו לי כל השרירים.

 

 

פיטר נאלץ להחליף לי את האופנוע שהכין באחר שהיה לו סבל לארגזי צד, כדי שתיקי אוכף שלי- שעשויים מבד- לא יגעו באקזוסט, עליו קשרתי עגלת מסע (עליו היה כל הציוד שלי בדרך מנמל תעופה). מעל העגלה מאלומיניום הונח תיק אוכף.

 

 

באחד הבקרים ליד האופנוע שלי התקבצו כמה סקרנים שטרם ראו תוספת של BMW שכזאת עד שהופעתי והסברתי להם שזאת רק עגלה מתקפלת, ולא איזה חידוש מקורי ומתוחכם במיוחד של BMW.

 

 

ברור שאפשר היה להגיע מהפארק למינכן ולקבל אופנוע מצויד יותר טוב מהסוכנות, אבל מי העלה על דעתו שאופנוע של הפארק יתברר כלא ממש מצויד.

 

 

במקרה הבאתי איתי רשת-גומי ואיתה תפסתי את תיק המיכל המגנטי שלי. התברר שאיזור מיכל הדלק של BMW כולו פלאסטיק והמגנטים לא מחזיקים את התיק.

 

 

את התיק שתכננתי לסבל האחורי נאלצתי לצמצם מאוד בגלל העדר הסבל ואיכשהו קשרתי

 

 

אותו עם כיסוי נגד גשם אחרי כיסא המורכב.

 

 

לא במקרה הבאתי איתי את אשתי. ללא אשתי ומכשיר קשר בקסדה הטיול במהירה היה הופך לציפייה לסוף.

 

 

לא לכולם יש בן או בת זוג מפרגן. מצטער, לא בעיה שלי.

 

 

כל הדרך המפחידה והמלחיצה דיברנו, התעודדנו, הרגענו, שרנו, התבדחנו, כעסנו, שכחנו על הדרך, על פניות, חצץ ובוץ,על בעיות הילדים שלנו ובעיות ההורים, בעיות בינלאומיות ואלה שביניהן וכל מה שעולה על הדעת כשאתה רגוע או לחוץ.

 

 

חייבים בן זוג!

 

 

קיבלתי תעודה, חולצה לי ולאשתי ויצאנו לדרך.

 

 


 

 

 

 

 

 
 

 

 

4. אנדי (או אנדראס) וקריסטיאן

 

 

 



 

 

אנדי- חולה אופנועים, עובד במחלקת פיתוח של BMW במינכן, משתתף בתחרויות שטח, מתלהב.

 

 

זה הוא שהמציא את המסלול. כל שנה ביולי הוא מדריך את הטיול הזה. בדרך כלל בקבוצה צעירה יותר.

 

 

כן יש לנו שתי קבוצות. שלי מורכבת משני זוגות מבוגרים, איש מכירות מבוגר, מדריך מבוגר-קריסטיאן, ובחור צעיר שמוכן לסגור את השיירה המגושמת למקרא שמי מאתנו נתקע; נגיד הפלתי את האופנוע- הגב שלי ממש לא בנוי להרים אותו. אז יש מי שעוזר. המדריך לא נמצא לידי אלא בראש השיירה והוא לא עוצר.

 

 

הקבוצה השנייה יוצאת ראשונה וכשאנחנו מגיעים להפסקת קפה הם כבר מסיימים אותה. ברור למה.

 

 

הם חיים בקצב אחר.

 

 

אנדי מביא ווילי עם BMW שלו ואני מתאפק לא לצעוק לו "מפגר, מה אתה עושה!" הכלי המגודל עם כל הארגזים –על גלגל אחד?!! ואם הוא ייפול? אבל הוא לא!

 

 

ברור: בשבילו זה כאילו לקפץ על רגל אחת- ממש קלי קלותה.

 

 

אני זורם. רק בקצב "שלי+". למה "+" ? כי אני לא יכול לעקב את כולם עם הקצב הרגוע שלי.

 

 

אבל בפניות חדות ודרך קשה לא איכפת לי מאף אחד. אני זז לאט - לאט והאופנוע מפמפם בעוצמה כל פעימה בלי לזייף, הולך לאן שאני מכוון אותו. מדהים וגם מלהיב!

 

 

איך זה שאני גורם לבהמה הזאת עם כל העוצמה שיש בה לציית לי בדייקנות "גרמנית" משהו?

 

 

אנחנו יוצאים ב 9:00 ומסיימים בסביבות 18:00. עם שתי עצירות קפה וארוחת צהריים באמצע.

 

 

מעייף.

 

 

לקראת סוף היום אני מתחיל לשכנע את עצמי: "אין מקום לטעויות. גם לאחת קטנה. עיניים על הכביש. מזכיר לעצמי את התאונות שהיו לי. אסור לטעות".

 

 

 

 

 

המסלול של אנדי תוכנן דרך המעברים שסגורים רוב השנה וכשנפתחים בקיץ חלקם הגדול חד כיווניים.

 

 

יש שעות קבועות שהמעבר פתוח לכל כיוון אבל לפעמים מישהו "מתעכב?" ואז פוגש את הבאים ממול. בעיה גדולה אם אלה שתי מכוניות.

From BMW Blog

גם קריסטיאן לפעמים נטרף ברכיבה מהירה ומי שלא מרפה ממנו זה דווקא איש המכירות המבוגר והלא מנוסה? אני מוריד את הכובע.

 

 

קריסטיאן- מדריך רכיבה בפארק החלינגן.

 

 

עד הרגע האחרון של המסע הוא הסביר לנו באנגלית את הכול, הוביל אותנו כל הדרך והדריך איך נכון לעבור את המכשולים.

 

 

במכשולים הקשים הציע לאשתי לעבור לאופנוע של אנדי.

 

 

פעם אחת וזה היה יותר מדי. אנדי לא ממש ראה אך אשתי נכנסת להלם מרכיבה "הרגילה" שלו. שנים היא התרגלה לקצב הרגוע שלי ועכשיו העדיפה להישאר ולעבור הכול איתי. גם אם נפול.

 

 

באחד המעברים פגשנו קבוצת בימרים שנפנפו לנו לשלום. איזה פחד. אני לא מנפנף. אני לא עוזב את ההגה גם אם יהרגו אותי. ואז, אני קולט: GS1200 זה אופנוע עממי. אין פינה שלא תראה קבוצת בימרים מנפנפת לך לשלום- מעיק! למה לנו אין את זה?

 

 



 

 

באחת העצירות עם אנדי סיפרתי לו על הנופים האקזוטיים של ישראל: המדבר, המכתש, ים המלח, הרי ירושלים, גליל.

 

 

ולמה שלא יתכנן איזה מסלול סביב ים התיכון עם גיחה לישראל ובדרך חולות סיני, פירמידות, פטרה וכו' וכו'; הרי אנדי טייל עם ה GS שלו במרוקו.

 

 

אולי מצריים – אמר.

 

 

סיפרתי לו על החלום שלי לצאת מהבית שלי בביאליק על האופנוע שלי ללונדון דרך לבנון, סוריה, טורקייה...

 

 

אולי עוד יהי לנו טוב באזור...

 

 

 

 

 

5. רשימה

 

 

 

היו לי הרבה כוונות.

 

 

1. להעז לעלות על הכלי היקר שבחבורה V (בוצע)

 

 

2. לבלות אם אשתי בשטח אמיתי על שתיים V(בוצע אחרי יותר מעשרים שנים של המתנה)

 

 

3. לבחון את הכושר שלי V(ציון עובר)

 

 

4. ללמוד ממדריך מקצועי מה זה רכיבת שטח V(בוצע)

 

 

4. לשכנע את עצמי שכולם צודקים לגבי BMW 1200 Adv - (לא בטוח. צריך להשוות ל Honda Crostourer).

 

 

5. להשוות למה שיש לי Suzuki DL650 ואם שווה לקרוע את התחת להגיע לכלי הזה או להסתפק בטיולים כמו זה על הכלי האימתני- אז ברור שהוא מלך השטח עם המון כח ואמינות,מחוספס ומרגש. אבל יום-יום רכיבה רגועה לעבודה - לא יודע.להחליף לו את האקזוסט לשקט יותר, משקף יותר גבוה וגלגלי-כביש או אולי משהו יותר כבישי (עדיין חייב השוואה ל Honda Crostourer- יש לו גיר אוטומטי ו-1200cc בארבעה צילינדרים. אולי יותר נעים?). מה שכן - יש לו מיכל דלק לשבוע רכיבה לעבודה וכמובן אין שימון שרשרת או טיפולים כל 6000.

 

 

ואין כמו מועדון BMW באירופה וכל הציוד BMW: מתחתוני חוטיני וגרביונים ועד אין-סוף.

 

 

אנדי סיפר לי שיש פארק אינדורו של BMW גם בארצות אחרות. נדמה לי דיבר על בריטניה, ספרד ויון.

 

 

מה שכן אחרי שאשתי הסכימה לצאת לטיול שטח

 

 

1. גיליתי שיש המון טיולים באינטרנט ולאו דווקא של BMW

 

 

2. אשתי אהבה את הטיול והתחילה לחפש חדשים. ואולי בקרוב נטייל בספרד על 2. – נשבר הקרח !!!!!!

 

 

3. בטיול מאורגן בשטח לא לספר לאישה איפה ישנים כי לפעמים זה חדר במלון ולפעמים אכסניית נוער עם כמה חברה בחדר. לי לא איכפת רק שהמיטה תהיה רחבה.

 

 



 

 

 

 

 

 

 

 

כמעת שכחתי. המדריך חייב להיות אדם שפוי.קריצה

 

 



 

 

 

 

 

קול

 

 

 

 

 

וכמובן תודה מיוחדת לאלון אולמן וערן שטרן עבור "קוד המנצח".

 

 

זה שינה לי המון בגישה לחיים.

 

 

 

 

 

וזה לאשתי. אין כמוך!


 

 

 

 

 

6. פחד


 

 

 

הייה וחבל.

 

 

בהתחלה פחדתי שאתאכזב מהאימון. אבל פיטר העביר לי אותו כל כך בפשטות. הזעתי – מים, ביקשתי לנשום כל חמש דקות, למה עצרתי את נשימתי בזמן התרגיל. אבל הכול נגמר בטוב.

 

 

פיטר ידעה מה אני צריך וידעה מה אני יודע (ז.א. כלום) ועברנו בהצלחה על כל התרגילים הנחוצים לטיול ולא שאני כזה מוכשר (ז.א. אני כן מוכשר מאוד) אבל היה לי מורה טוב.

From BMW Blog
From BMW Blog

אחר כך חששתי שלא אדביק את הקצב אבל זה לא הטיול הראשון שלהם, הכול זרם על השעון ובלי לחץ.

 

 

אז נכון שהיתי עם בימר סכור יחיד- כל השאר באו עם הכלים המצועצעים שלהם ולבושים עד הראש בסמלי BMW.

 

 

והיו קטעים שהם דיברו גרמנית או וצרפתית וכנראה על אופנועים, ואני בלעתי לשון אבל אשתי הייתה איתי ולא ממש השתעממנו.

 

 





 

 

האווירה של אופנוענים ביחד זאת -אווירה מיוחדת בכל שפה: בירות, יין, צחוקים, ואין פוליטיקה! כן - כן אין פוליטיקה. הרבה יותר כיף לצחוק על הנפילות שלי מאשר על ביבי או ליבני. אולי בגלל זה הם לא אוהבים אותנו?

 

 

ובדרך היו נופים מדהימים, דרכים מעוקלות ותלולות ללא מעקה כמו בסרט אימה אתה פוחד, אבל לא לגמרי, כי לך זה לא יקרא - זה רק סרט.

 

 

אי-אפשר לתאר או לצלם את האלפים. עלינו וירדנו ושוב עלינו, כל פעם יותר ויותר גבוה.

 

 

דרך עוצרת נשימה.

 

 

בדרך פגשנו בתים בודדים מעץ או אבן עם משק ופרות, כאלה עם פעמון. מקומות בהם עצרנו היו מרוחקים מכבישים ,רעש ופרסומות. אנחנו הינו הרעש.

 

 

האמת- אני מתלהב כל פעם מחדש משיירה של אופנועים שמגיעה אחד - אחד לבקתת המפגש- כמו בסרטים על חבורות אופנוענים. אין- מכוניות לא עושות את האפקט הזה. גורוגורו של אופנועים- זה מוזיקה מיוחדת. אותו הדבר כשהקבוצה השנייה עוזבת אחד – אחד – מנגינה ממנה עשויים חלומות.

 

 

ראינו בתים מאגדות: בחדר אחד- אוכלים, בחדר שני- ישנים, בחדר שלישי- פרות. מעניין שהן לא מסריחות. מתאפקות?

 

 

הכול ירוק. בבוקר הכל רטוב. אני די פוחד לרכב על כביש רטוב בגלל השמן.

 

 

אחד הבחורים אמר לי שבגרמניה אין שמן על הכביש כי מכוניות מטופלות היטב, אבל באיטליה יש יותר סיכוי. ובכל זאת קשה לשנות הרגלי חרדה בארבעה ימים.

 

 

 

 

 

שבוע לפני הטיול אשתי בדקה תחזית: גשם,גשם,גשם,סערה, גשם

 

 

דיכאון!

 

 

אם מישהו יכול לקלקל לך את מצב הרוח זה האנשים הכי קרובים אלך ומכוונה הכי טובה.

 

 

והכי קטע כל הימים חוץ מבוקר יום אחרון הייתה שמש חמימה, שמיים בהירים וכחולים. ניפלה ממש.

 

 

אבל הגענו מצוידים לגשם הכי טוב שאפשר וזה היה נכון.

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

7. אז עברה שנה...

 

 

 

 

 

 או יותר והתכניות בוצעו: ניסיתי את ההונדה, ימהה ואפילו ביקשתי נשיעת מבחן על מוטוגוצי.

 

 

כולם חוץ ממוטוגוצי (שלא קיבלתי בגלל הגשם) אופנועים מרשימים. משך שנה חיפסתי מבחנים וסירטונים על כל הכלים, השוואות ביניהם.

 

 

ימהה חזק בהשווא לDL650 שהיה לי אבל אין לו את השיק של BMW. להונדה יש את הגימור המדוייק, הוא מרגיש יחידה אחת שלעולם לא תתפרק אבל הוא נוקשה לטעמי - כנירא אני מחפס משהו יותר מפנק. שלושה ימים יש לי את הבימר ואני חייב להגיד- זה הדבר המפנק והמרגש ביותר שהיה לי אחרי אישתי: זה מתחיל בצליל, הקלילות בכל משהו נדרש לבצע, נינוחות בכל תנועה- משהו שמבטיח לבצע כל דבר שארצה בלי גילוי כל שהו של מעמץ, בלי רעש. 

 

From BMW Blog

 

נכתב על ידי , 22/7/2011 11:09  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

בן: 58

Yahoo:  gershanik_arie  

תמונה




127
הבלוג משוייך לקטגוריות: 50 פלוס , טיולים , רכב
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריה ג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריה ג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ