לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני אחת שמחפשת עבודה


ויש בי את כל האופטימיות גם אם לפעמים זה לא פשוט, קונדיטוריה הנה אני באה!!

Avatarכינוי:  סנון

בת: 33



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2018    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

7/2018

הטשטוש ושברו


לשגור בפי את השם של המחלה הזאת אני עוד לא לגמרי אומרת. אני די בנתיים בהכחשה. עוד בקטע הזה של עדיף להמשיך להישאר אופטימית.

אז אתחיל מההתחלה. לפני שש שנים אובחנתי כחולה באופטיק נאוריטיס. זה התחיל כטשטוש בראייה והתגלה

כדלקת בעצב הראייה. הייתי במיון, קיבלתי עירוי, קיבלתי תרופות שעשו לי סמטוחה בכל הגוף, עשיתי בדיקות וגם הלכתי לחוות דעת שנייה.

כבר בהתחלה נאמר לי שמה שיש לי זה מה שיש לי אבל אני כמו שאני - לא הייתי מוכנה לקבל את זה שזה סופי

ושהמחלה הזו זו המחלה. ניגשתי לאיזה פרופסור שסליחה שאת שמו אני לא זוכרת, שהרגיע אותי ואמר שזה רק

משהו ראשוני ושום דבר לא חייב להיות זה ועזבתי את זה.

מאותו רגע מאז החלטתי לא לחשוב על זה יותר. חשבתי לעצמי - זהו. היה התקף אחד. עבר. נגמר.

עכשיו לפני כמה ימים שוב התחיל טשטוש. חשבתי שזה אולי סתם כאב ראש, אולי כאב מחזור, סתם לחץ ומתח.

לא משהו רציני. רק שלצערי לטשטוש היו תכניות אחרות והוא נשאר. לא כמו הפעם הראשונה אבל בהחלט

מציק ומטריד לא פחות.

אז קבעתי מהר תור לרופא עיניים, שלקח איזה יום יומיים עד שהשגתי אליו תור, אבל העיקר הגעתי אליו, שהבהיר שזו אכן דלקת ושהוא מודאג מזה ובדחיפות הפנה אותי למיון.

למיון בסוף אימי ואני נסענו למחרת היום. לא יודעת למה לא באותו רגע. כנראה שחשבתי שהלחץ והמתח יעשו את שלהם וירגיעו את הכל או משהו ויהיה איזה קסם והכל יהיה בסדר, אך היות וזה לא בדיוק עבד ועובד ככה הגעתי מהר למחרת למיון.

במיון ערכו לי בדיקות נוירולוגיות ובדיקת עיניים. ואכן, איששו שזו דלקת. והנה שוב עירוי ושוב אשפוז נאמר לי.

רק הפעם שהייתי אצל הנוירולוגית אחרי הרופא עיניים שאלתי אותה אם אפשר - והטיפול הוא אכן שוב עירוי - אם אפשר לקבל אותו דרך הקופה. כמובן שאם לא אז לא אתווכח ואשאר להתאשפז.

הנוירולוגית אמרה לי שהיא תברר לי וביקשה מאימי וממני שנצא החוצה. כמה דקות קטנות אחרי היא אמרה שזה אפשרי ושרק צריך להתקשר.

באותו רגע מאוד הוקל לי. שמחתי על זה מאוד. כי לא שלא רציתי להתאשפז - פשוט היה לי חשוב לדעת אם יש עוד דרך אחרת לקבל טיפול ושמחתי שכך. אז לקח קצת זמן עד שהתקשרתי לקופה כי לקח לי הרבה זמן לטלפן ולמצוא כל מקש ומקש כי בקושי ראיתי משהו אבל בסוף שהצלחתי ניגשנו לקופה מהר.

בקופה לקח לי קצת זמן לסדר את הכל אבל הגישו לי את העירוי. זה היה אשפוז יום. 3 ימים. כל יום להגיע לשם. וגם הפעם כמו הפעם הקודמת נתנו לי שוב פעם ליטול תרופות שאיכשהו הפעם משפיעות יותר מהקודמות שאני זוכרת. זה מתיש ומאיץ את הדופק ומעלה מה שלא צריך, ומה לא, שזה גם די הפחיד אותי יותר. אז רק מהחשש ומהפחד נסענו אימי ואני לרופאת משפחה שהסבירה שאם הכל בסדר שהגעתי אליה אז להמשיך ליטול את התרופות כרגיל. וזהו. בנוסף היא גם שלחה אותי הפעם להתחיל לבדוק את מה קורה לי ולהתחיל לטפל. וזהו. אם זה זה - זה זה.

נקווה שלא. אני עוד אופטימית.

כי לכתוב את השם של המחלה הזו זה עוד קצת.. קצת.. מרגיש לי שזה לא.

נכתב על ידי סנון , 2/7/2018 22:22  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סנון ב-13/7/2018 14:57



152,468
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , שירה , בישול
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסנון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סנון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ