לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הומו.....ודתי


אני לא כותב לתעד - אני כותב כדי לחפש פורקן

Avatarכינוי: 

בן: 31

Skype:  cliffhnager88 

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2019


40 יום. באתי בגישה לימודית לחזור ללמדנות שהייתה בי, לקבוע עיתים לתורה, לשחזר את חווית הלימדה מהקורסים ההומניסטיים שלקחתי בתואר. אבל מהר מאוד זה התחלף במטרה אחרת. הרגשתי צורך להפוך את הרגעים האלו לניסוי. אני מודה, על אף שבאמת שיחררתי כ"כ הרבה מגבלות ומחסומים - שמרתי עדיין על מידת בקרה כלשהיא וב-15-10% הנותרים - לא התמסרתי כך סתם.

הניסוי בעצם עוד התחיל עם כיפת הגאווה שקניתי - הייתי ממש משוכנע שאחבוש אותה בתוכנית. כמובן שלא חבשתי אותה אבל בהחלט, לרוב לא הסתרתי את מי שאני - קיוותי ככ למצוא כמוני. הגעתי למסקנה שהגיירדר התיימר לפעול כשייחלתי שאותו הגבר יהיה כזה כי אני רוצה אותו. הייתי כנראה הגיי היחידי והייחול לא התמלא. אבל מיד ראיתי בזה יתרון, במקום שאבזבז את ה40 יום האלו עם "האחד" - אני פתוח כעת לחוות את החוייה עד תומה - בעיקר חברתית. הצלחתי להשתחרר מהכבלים של ביקורת עצמית נוקשה, התבלטתי בחברתיות שלי, כיכבתי אפילו, הצחקתי, לקחתי חלק אקטיבי בלצקת את הפן החברתי לתוכנית ואני חושב שהתרומה שלי היתה רבה. המיקוד היה היכרות רוחבית ולא עמוקה לצערי - ומאוחר יותר, הבנתי שאי אפשר ליצור היכרות עמוקה מבלי היכרות רוחבית. לגשש ולברור את האנשים ה"ראויים" - אבל אז, לא נותר זמן. אני מקווה שהאנשים האלו יהיה חלק מהחיים שלי כך או אחרת. אנשים כ"כ איכותיים. נבונים ומיוחדים. חוץ מתחושת שחרור מטורפת, הרגשתי שהתפקיד הזה שלקחתי על עצמי - מתיש נורא, גורר אותי קצת לגאווה, וגורם לי להתמכרות. כך שבין האחוזים שמניתי לאי ההתמסרות - נמנים גם הזמנים שניסיתי להילחם ב"גרירות" האלו.

הפתיע אותי שהשמיים לא נפלו כשסיפרתי על עצמי, זה היה נהיר לאנשים וההודאה שלי הייתה מיותרת - אולי רק סוג של אישוש.

זה הפתיע אותי וקצת אכזב אותי שמשאבים שהשקעתי שנים להסתיר זאת - הושקעו לשווא. מצד שני, בין האחוזים שמיניתי לאי ההתמסרות נכללו מעט מאוד אנשים ש"לא חשדו" והמשכתי להוליך אותם שולל אני לא גיי. אני לא יודע למה. אולי דווקא מהם קצת פחדתי מהתגובות שלהם / נראו לי שמרנים מדי או דוסים מדי.

לאכול מכלים משותפים שספק רמת נקיונתם, להשתמש במקלחת ובשירותים משותפים ל-8 איש. מקלחת מלאת פטריות וכהנה - אלו מחסומים שנשברו. זה הדים אותי כמה נתתי לעצמי להשתחרר וכמה שמחתי על כך. מצד שני, באה לי התמונה של סבתא ז"ל וכמה עצב גרמתי לה בגלל גינוני האיסטנסטיות שלי. 

דיברתי עם בנתיים חופשי (לרוב) - זו מגמה שהתפתחה עם הזמן ואני שמח על כך. הייתי רוצה להכיר את עולם הבנים - לדעת לשחק בכדור: כדורגל, כדורסל - אלו דברים שנזכרתי בהם רק לקראת הסוף וחבל.

השקט הזה, מבלי לדאוג לעבודה, מבלי לדאוג לדבר, גרם לי להשקיט הרבה קונפליקטים - אני מצליח לשמוע פתאום את ההבדל בין הקונפליקטיים המרכזיים למשניים, לרעשי רקע, למסיחים שיצרתי כדי לחמוק מהתמודדות עם הקונפליקטיים האמיתיים באמת.

קמתי כל בוקר לסליחות ורוב התפילות התפללתי במניין - היה בזה משהו ממלא, ובעיקר עוזר בהרמוניה בין הקודש לחול. בין השמרנות לפתיחות. בין המותר והאסור.

יש מקום לעלות, להתפתח, להשתפר - אבל אין ספק שעשיתי צעד מטורף.

זה צעד שאני כ"כ רוצה להמיר לפרקטיקה, לפעולות אופרטיביות:

ללמצוא דירה ולעזוב את הבית. ללהרגיש בנוח עם עצמי, לשמר אלמנטים שהתגלו בתוכנית לחיים האמיתיים. לצמצם את המרחק בין "האניים" השונים שאני חי לטובת אני אחד שלם, ללחיות עם אומץ ויוזמה. ללקחת אחריות על המעשים שלי. ללדעת מה העקרונות שלי. ללהיות אדם טוב וקשוב יותר.

 

שכחתי מגבת ומישהי התנדבה להביא לי, אבל קצת הרגשתי רע לקחת אותה והתנגבתי עם מגבת פנים שהייתה לי. התלבשתי עם מכנסי שינה וגופיית סבא. חבר לקראוון רצה לשוחח איתי פרטית , שמתי כפכפים ויצאנו. בדיוק שני חברים הגיעו והביאו לי את השקית עם המגבת. לקחתי אותה והתרחקנו כדי לשוחח. ידידה עצרה אותנו ושאלה - לאן אתם הולכים בשעה כזו? למקווה? 

כ"כ צחקתי. משהו הדהים אותי בתשובה הזו. היא נשמעה כ"כ מדויקת - בהינתן שאין לך מידע על הסיטואציה ואתה משקיף עליה מבחוץ.

כן, עם הזמן למדתי שיש הבדל בין שידור המסר לקליטת המסר, למדתי שיכול להיות שוני מהותי בינהם. למדתי שפרשנות שונה יכולה לשנות הכל - ליצור מלחמה או שלום. אבל לא זוכר לי נפגשתי במצב כזה שההשקפות השונות קרו סימולטנית, שנודעתי לפרשנות שונה תוך כדי הסיטואציה ממש. אני רוצה לזכור זאת כל רגע ורגע. לשפוט לכף זכות. לנסות ולדמיין את התמונה מבעד המשקפיים של האחר.

 

 

 

נכתב על ידי , 7/10/2019 13:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



14,611
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOff spec.::: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Off spec.::: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ