לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Story .


Smile to the world and the world will smile to you.. soo true !!

Avatarכינוי:  Avitall *

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

7/2011

פרק 3, אחיות בגוף ובנשמה (:


כשאני מתעוררת, אני מוצאת את עצמי בחדר התאוששות קטן- עם עוד כמה אנשים שתרמו איברים.
"אמא, זה הצליח?" אני שואלת. היא מרימה את עניה מהספר הקטן שקראה והביטה אלי בחיוך.
"לא." היא אמרה והמילים האלה לא הפחידו אותי, רק בגלל החיוך שיש לה על הפנים. "היא לא צריכה את זה. מצאו תורמת בגילה מתאימה בדיוק. קפצתי על הרעיון!! שניה לפני שהם עמדו להתחיל להוציא את הריאה.. ואז הם סגרו אותך." אני מאושרת, לא חסרה לי ריאה ואחותי תהיה בסדר!
"רגע, איך ילדה בגילה תתרום ריאה?!" ההגיון זורק שאלה ואני נאלצת לשאול אותה.
"היא מתה, ותורמים את האיברים שלה למי שצריך..." ברגע שאמא שלי אמרה מתה, קפאתי.
"מ-מ-ת-ת-ה-ה-ה-ה-ה ?!"
"כן. המוח שלה מת אבל בשניות הראושונות של המוות הלב עוד פועל..."
"אבל... טוב." אני מחליטה לשתוק, זה לא עניין שלי- חוץ מזה שאני הייתי אמורה להיות במקומה של התורמת הזאת, ובמקומה של אליס.
"אליס התייצבה מאוד, היא במצב מצוין, ולכן רוב הסיכויים שההשלתה תעבור בהצלחה." היא אומרת, מחייכת ומחבקת אותי.
"את לא שמחה?" היא מתנתקת מהחיבוק.
"כן. אני פשוט... עזבי..." אני אומרת ומסובבת לה את גבי. היא נאחנחת ומגלגלת עניים, כאילו שהיא כבר רגילה למצב. 

כרגיל, הרופא יוצא מחדר הניתוח ואמא ואני קופצות. "נו, איך הלך?!" אמא אומרת.
"מצוין. הניתוח הסתיים בהצלחה, אתן יכולות להירגע." הוא מחייך אלינו.
אמא שלי נאנחת כאילו הורידה אבן ענקית מכתפיה, האמת- שאני מרגישה כמוהה. "אפשר לראות אותה?" אנחנו שואלות ביחד.
"אחת אחת, אני מציע שגב' שרה (אמא שלי) תלך ראשונה, היא האם והאמת שהיא לא נראית כל כך שונה מאז שראית אותה, כשעמדת לתרום לה כליה."
אני מהנהנת להסכמה ואמא שלי נכנסת יחד עם הרופא הגבוהה והרזה.

מנוקדת מבטה של שרה..
אני נכנסת לחדר, ואני רואה בובה לבנה, עם עור שקוף. עניים חצי פתוחות, עניים כחולות יפות. השיער שלה בסורבל בתוך כובע של בית החולים, היא מצליחה לחייך אלי, בקושי.
"אליס!" אני רצה אליה.
"אמא, זה לא הוגן. אני לא רציתי שאנה תתרום לי ריאה... זה לא הוגן!" היא אומרת ומושיטה את ידה לנגב דמעה, יש לה איזור חבוש ביד כמו שלאנה היה אחרי שלקחו לה את הדם. אני מלטפת את פניה ומחיייכת. "אנה לא תרמה לך לבסוף, מצאו לך תורמת אחרת. כזאת שהתאימה לא פחות ולא יותר כמו אנה..."
"באמת?!" היא מופתעת, קצת מהצבע חזר לה לפנים. "באמת." אני מהנהנת. ישבנו לפטפט עוד זמן מה, ואז פתאום היא שואלת אותי-
"נכון את אוהבת אותי יותר בגלל מה שקרה לי? אמא, זה לא הוגן. את חייבת, כאמא, לאהוב את שנינו במידה שווה. זה לא הוגן.."
"זה לא נכון אליס." אני אומרת, האמת שיש בכך קצת אמת.
"זה נכון, ואת יודעת אז אני לא צריכה להתווכח איתך. רק תנסי לפתור את זה בעצמך, תחשבי שאנה היא זו שהצילה אותי. היא הייתה אמורה אבל לא נתנו לה, אבל בכללי- היא זאת שהצילה אותי. תזכרי את זה, תמיד." היא אומרת לי ואני משפילה את מבטי.
"אני אוהבת את שתיכם."
"שתיכן אמא, שתיכן. ולא במידה שווה, תסתכלי לי בעניים ותשבעי בחיים שלי שאת אוהבת אותי ואת אנה במידה שווה, הרי את אומרת שזה נכון." אני מסתכלת עליה בפה פעור, היא לא הייתה מעזה... איך... איך פתאום יש לה פה כזה חצוף?
"אליס!" אני נוזפת בה.
"את צודקת.. את יודעת את האמת, אז אין צורך להתווכח. כי אני-צודקת ואת יודעת את זה טוב מאוד."
"אתן צריכות להיפרד, עברה חצי שעה. עכשיו תורה של אנה... ואז אליס צריכה לנוח." הרופא אומר.
"אנה נותנת לי את תורה." אני אומרת ולא מרימה את רגלי.
"אני לא חושב כך. אמרתי לאנה שעכשיו תורה והיא מאוד שמחה..."
"אני לא שואלת אותה." אני אומרת ועם זה הרופא לא התווכח.
"אמא, זה תורה של אנה!" אליס אומרת לי, אני מהנהנת ויוצאת.

חזרה לנקודת המבט של אנה..
"בואי, הכנסי." הרופא אומר לי. אני כל כך מתרגשת, רגע לפני הניתוח שלא התקיים- הספקתי להחליף עם אליס כמה מילים ולא יותר, עכשיו יש לנו חצי שעה שלמה! פעם, הייתי מבקשת שתניח לי לשעה, וצועקת עליה שאני לא רוצה לראות אותה. עכשיו, אני מבינה כמה חשוב לי להיות איתה, וכמה היא חשובה לי.
"אליס!!" אני קוראת אליה.
"ששש..."הרופא מזהיר. "אני אשאיר אותכן לבד." אבל אני לא שמעתי אותו, התרגשתי יותר מדי.
"אנה!! תודה על שהצלת אותי!" היא אומרת לי, התפאלתי שלא סיפרו לה.
"לא אני הצלתי אותך לבסוף..." אני אומרת ומשפילה מבט. "אלא ילדה אחרת ש-"
"זה לא משנה," היא קוטעת אותי. "הסכמת להציל אותי ולא נתנו לך.. אם לא היא, את היית עושה את זה. אז את הצלת אותי, לפחות נפשית."
אני מחייכת אליה, "מותר לי לתת לך חיבוק?"
"אני חושבת שכן.." והיא אומרת אני רוכנת מעליה  ומחבקת אותה חזק.
"תזהרי.. אני אקיא עליך." היא צוחקת, ואני מצטרפת אליה.
"אני אוהבת אותך." אנני אומרת לה.
"גם אני אותך, יותר מאמא." היא משיבה לי, מה הקשר יותר מאמא? ובאמת?! יותר מאמא?!
"אני יודעת מה את חושבת... אז כן, יותר מאמא, ויותר מכולם. כי אמא לא הצילה אותי, אמא רק הביאה אותי לעולם הזה- ובעצם, בלי שבכלל תשאל אותי אם אני רוצה. את הארכת לי אותו, כשהבנתי שאני כן רוצה." היא אומרת ומחייכת.
"אל תגזימי..."
"לא מגזימה! באמת.. באמת באמת באמת... ואת, את מי את אוהבת יותר? אותי או את אמא?"
"עכשיו כשחושבים על זה... אני חושבת שאותך."
"את רק חושבת...?"
"כן, זה קשה.. נראה עוד שנה, מה אני אחליט."
"עוד שנה מן הסתם גם אני אשתנה," היא נעלבת.
"בגלל זה... איך את מרגישה?"
"בסדר, אני לא אשקר ואגיד מצוין אבל.. בסדר, סביר. ואת?"
"בסדר... עוד קצת כואבת לי היד מכל הדקירות." אמרתי וקרצתי לה.
"את חושבת שנשאר כמו פעם? שאמא תתייחס אלי ואליך במידה שווה? שנמשיך לצחוק בערבים רק שתינו? את חושבת שמשהו ישתנה?"
"ברור, הכל משתנה. השאלה כמה, ואני חושבת שמספיק כדי שנבחין בזה בקלות."
"אני לא רוצה שזה ישתנה, לפחות לא כמו שאני ואת חושבות שזה ישתנה."
"זה לא בשליטתנו..." אני מסתכלת לה בעניים, הן עצובות.
"זה בשליטתי. אם אני אחזור למצב שהייתי, אמא לא תשנה שום דבר. אולי רק בהתחלה..."
"זה לא נכון. אני ואת יודעות שאמא אוהבת אותך יותר, היא לא טורחת להסתיר את זה. היא תמיד אהבה אותך יותר.."
"זה לא נכון... לא תמיד." היא אומרת. בעצם, כשהיא אומרת לא תמיד, היא מודה שאמא אוהבת אותה יותר ממני.
"אליס!" אמא שלי מתפרצת מעבר לדלת, מאחורי הרופא מנסה לשכנע אותה לחזור וכמעט קורא לאבטחה.
"אמא, זה בסדר. את חושבת שלא שמתי לב?" אני אומרת לה.
"לא שמת לב למה?" היא שואלת. אפס, היא לא שמעה אותנו, היא סתם רצתה להיות עם אליס.
"גברת שרה, אסור לך להיות פה." הרופא אומר, היא מחבקת את אליס ויוצאת, שולחת לה נשיקה באוויר.
3dpgo5zdsipi62888lwy.png
קרדיט להלפ יו (כאן) על החתימה המדהימה ! (:
נכתב על ידי Avitall * , 16/7/2011 02:15  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




54
הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAvitall * אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Avitall * ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ