לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Fake Plastic Trees


She looks like the real thing She tastes like the real thing My fake plastic love

Avatarכינוי:  המכשפה המשועממת

בת: 22

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

7/2011

לאמא


לאמא


נראה ששיחות לא עוזרות, בעצם נראה ששום דבר לא עוזר, אז חשבתי על אופציה אחרונה, ניסיון סופי
לנסות לגרום לך להבין מה אני מרגישה, כי אלוהים יודע שניסיתי כבר כל דרך אחרת. כמו
שאת יודעת אני אוהבת לכתוב, ואני מרגישה יותר בנוח כשאני מציגה את מה שיש לי לומר על
דף. אני מקווה שגם בשבילך זה יהיה קצת יותר משכנע כשזה כתוב שחור על לבן בצורה הכי
ברורה שיש (או במקרה הזה ירוק על שחור).
אני גם מניחה שאני מבינה על מה אני מדברת. לפחות את המכתב הזה תצטרכי לקרוא עד
הסוף. לא תוכלי להשתיק אותי או להתעלם, לא תוכלי להתגונן בתוקפנות מוגזמת, לא
רציונלית ולא מוצדקת כמו שאת עושה לרוב.
אבל עם זה אני עוד יחסית בסדר, כי מאז ומעולם היית טיפוס לא סבלני במיוחד. תמיד
כמובן הייתה סיבה מוצדקת לגמרי, אם זה הלחץ מהדוקטורט, ההיריון, המחלה והמוות של
סבא, ההתמודדות עם מערכת היחסים הכושלת שלך ושל אבא, העומס מהעבודה...
אבל לא כל אלה, ולא אף סיבה אחרת, מצדיקים עישון. בדיוק כמו שאין הצדקה לאלכוהוליזם וסמים.
כי זה אותו הדבר.
ניסיתי כל גישה אפשרית. ניסיתי להיות בוגרת, ניסיתי לכעוס, לאיים, להתעלם... חשבתי
להפסיק לדבר אתך, חשבתי לעבור לגור אצל יערה, חשבתי להתחיל לעשן בעצמי ולומר לך
שאם לך מותר אז גם לי מותר ואני לא מתכוונת להפסיק עד שאת תפסיקי. אבל בכל אחת
מהתכניות הזדוניות שלי הגיע שלב שבו הבנתי שאני מתנהגת כמו מטומטמת אז השתפנתי.
את זוכרת את ההתחלה? כשעשיתי אתך שיחה על זה ואת הרגעת אותי (או לפחות ניסית)
ואמרת שזה רק סיגריה אחת ביום בקושי, ושזה בכלל לא נקרא לעשן, ושאת גם לא תתחילי...
ואני אמרתי לך שאין דבר כזה, ושגם אחת ביום זה יותר מידי, ושתאמיני לי שזה לא
יישאר רק אחת... אז אולי זה ילדותי לומר את זה, אבל אני בת 14 ואני אוהבת להיות
צודקת, אז הנה זה – אמרתי לך.
בהתחלה עוד הרגשת לא נוח לגבי כל העניין, התביישת בעצמך. זרקת לאוויר עוד ועוד
הבטחות שלא התקיימו. עכשיו אפילו לא אכפת לך מספיק בשביל לשקר.
זה דבר אחד לעשן, אבל כשזה ליד הילדות שלך זה כבר משנה את כל המשוואה. את יודעת
שעישון פאסיבי הוא הרבה יותר מסוכן מעישון רגיל? אני מתערבת שלא. אין לך זכות
לכעוס כשאני מבקשת ממך להפסיק לעשן כשאני או דנה או במיוחד מיקה בסביבה, כי לנו יש
זכות קדימה. בדיוק כמו שאני מצפה ממך ומאבא לא לריב מולנו.
את יכולה להרוג את עצמך עד מחר (כי כמו שאת יודעת לעשן זה בדיוק כמו לירות לעצמך
כדור בראש, רק איטי יותר, ולכן אנשים רבים מתבלבלים וחושבים שזה בסדר להתאבד לאט)
אבל אני לא אתן לך להרוג את האחיות הקטנות שלי. וזה חבל מאד שאני צריכה להיות
המבוגר האחראי שאומר לך את זה.
קשה לי אתך מאד בזמן האחרון. קשה לי לחוש רגשות חיוביים כלפייך מפני שאני כל הזמן
כועסת עלייך ועל מה שאת עושה לעצמך ולי. תביני, שמעבר לזה שסיגריות זה דבר מסוכן,
זה גם דבר דוחה ומגעיל בעיניי. ובגלל שלמדתי לקשר אותך אוטומטית לסיגריות בהתחשב
בעובדה שבלתי אפשרי בימים אלה להעביר אתך יותר משלושים דקות בלי שתדליקי סיגריה, הפכת
את בעיניי לדוחה ומגעילה. מעבר לזה, הבנתי איזה אדם חלש את, כי זה לא שאת לא יכולה
להפסיק, את פשוט לא רוצה את זה מספיק. ואם הבנות שלך הן לא חשובות מספיק בשביל
להישאר בחיים, אז מה כן?
אני חושבת שבכל התקופה הזאת את בכלל לא הבנת כמה קשה לי ולדנה עם ההתנהגות שלך. 
את לא מבינה עד כמה זה משפיע עלינו, כי את כל כך מרוכזת בעצמך, כל כך אגואיסטית
בכל מה שקשור לנושא הזה.
אז הנה תני לי להציג בפנייך מניע אגואיסטי משלי, שאולי תזדהי אתו: אני לא רוצה
לעמוד בעוד 20 שנה במקום שאת, אבי ומעיין עומדים בו היום.
אתם איבדתם את אבא שלכם, בגלל שהוא עשה בדיוק את מה שאת עושה עכשיו.
אני לא מתכננת לחזור להוספיס בזמן הקרוב, אל תגרמי לי לעשות את זה.
דווקא את מכל האנשים צריכה להבין את זה.
אני דואגת לך אמא, כי אני אוהבת אותך, כי את אמא שלי. אני דואגת לי, אני דואגת
לאחיות שלי ואני דואגת למשפחה שלנו. אני רוצה שתדעי שאת חשובה לי יותר מכל אדם אחר
ושאני מעולם לא רציתי לפגוע בך בכל דרך שהיא, וכל פעם שאת מרגישה פגועה ממני בנושא
הזה את צריכה להבין שאני עושה את זה מתוך כוונות טובות בלבד ומתוך אהבה ודאגה, כי
אני מרגישה שבזה אני צריכה להיות האמא שלך וזה לא בסדר. את צריכה לתת לי ולדנה
ולמיקה דוגמה ומודל לחיקוי. ובמקום זה את נותנת לנו דוגמא למה שאסור לעשות, שזה
בסדר כששותים מרק ישר מהקערה אבל פחות בסדר כשזה מסכן את החיים שלך ואת הקשר
בינינו. אני מרגישה שאני מתרחקת ממך יותר ויותר מהסיבה הזאת בדיוק. ואם לא תפסיקי
להתעלם ממני ומהרגשות שלי זה רק יהיה יותר גרוע.

אז הנה, רשמתי את כל מה שיש לי לומר, ואם תשתכנעי או לא זה כבר החלטה שלך.
הפסקתי  לסמוך עלייך ולטפח ציפיות כי למען האמת אני לא מאמינה שתצליחי להפסיק.
כמו שאמרתי, את אדם חלש. קשה להגיע למסקנה כזאת לגבי אמא שלך אבל זה נכון.
אני רק מקווה שעכשיו את מבינה אותי קצת יותר טוב, או לפחות תנסי להבא.

ממני,


מאיה.

נכתב על ידי המכשפה המשועממת , 21/7/2011 16:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




78
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמכשפה המשועממת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המכשפה המשועממת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ