לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל מי שרוצה רישיון עריכת דין חייב לעבור את זה: סטאז'... הבלוג הזה כולל המון מחשבות, רעיונות והתמרמרויות על התקופה המרגיזה הזו של ההתמחות במשפטים; מה באמת מצפים מהמתמחים, איך עורכי דין מצליחים להשאיר אנשים עד הלילה במשרד, ותהיות על מוזרויות בעולם המשפט

כינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2011

הלקוחות פראיירים, הצעירים לוקים בתסמונת סטוקהולם


 

הרבה מהלקוחות של המשרד הן חברות גדולות, והן זוכות לטיפול משפטי ביותר מתחום אחד במשרד שלנו- הסכמי עבודה, הגנה בתביעות ייצוגיות, התנהלות מול הרשויות בחידוש רישיון, היתרים מכל מיני סוגים וכו'. אקרא לאחת החברות הללו, לצורך הסיפור, חברה G.

 

בבוקר יום ראשון קיבלתי משימה מעו"ד 1- לברר עבור G איזה טפסים בדיוק היא צריכה להגיש לאיזה סניף של רשות, ומה היא צריכה לצרף לטפסים.

בהמשך, עו"ד 2 נתן לי למצוא חיפוש משפטי די ארוך, ואמר לי לחייב את אותה לקוחה G. שעתיים אחר כך, ביקשה ממני עו"ד 3 לכתוב לה חוות דעת מפורטת עם כל הפרטים הדרושים לניהול מאבק שיש ל-G עם ועדה מקומית מסוימת, ולהצטרף אליה בערב לשיחת ועידה עם נציגים של G.

ביצעתי את כל המשימות, והגשתי לכל אחד מהם סיכום עם מה שביקש. כשהתיישבתי בחדר של עו"ד 3 לשיחת הוועידה עם נציג G, גיליתי שגם עו"ד 1 ו-2 משתתפים בשיחה (מהטלפונים הניידים, כי הם כבר יצאו מהמשרד אחרי הצהריים).

 

הנציג של G אמר:

 

"אז מה? כמה עורכי דין יש לנו בשיחה הזו?"

 

-"שלושה מהמשרד", ענתה עו"ד 3 (את הנוכחות של המתמחה לא מציינים בכלל...)

 

-"איך בכל פעם שאני צריך מכם טיפול בעניין משפטי, אתם מפצלים לשלושה עורכי דין שונים?" שואל נציג G, בהומור שמעביר ביקורת אמיתית בעדינות.

 

-"טוב, פה זה משרד רציני- אנחנו מעבירים כל שאלה נפרדת לעו"ד מומחה בתחום שלו. ככה אתה מקבל שירות מקצועי!" שמעתי את עו"ד 2 עונה לו.

 

 

אבל אני זו שבדקה להם את כל השאלות, ואני אפילו לא עורכת דין!! הכל התנקז בסופו של דבר למתמחה אחת, אז איך הם יכולים למרוח את הלקוח ככה עם דיבורים על "מומחיות בכל תחום"?!

הלקוחות קונים את השטויות האלה, כי הם לא מבינים שגם עו"ד שמומחה בתכנון ובניה, למשל, לא באמת בקיא בכל הדרישות הקטנות והקטנוניות של כל תקנה מסריחה שמתחדשת פעם בחצי שנה, ואיך פירשו אותה בפסיקה. המשפט הישראלי כל כך בירוקראטי ורווי ב"הנפצות" ופלפולים, שאפילו עורכי דין מומחים לא זוכרים בעל פה דרישות חוק!

 

רוב העבודה ה"משפטית" כפי שאני מבינה, מסתכמת ב-10% הבנת העקרונות הכלליים, ועוד 85% פשפוש וקריאה אינסופית בתקנות וחוקים ופסיקה שמפרשת אותם, כדי להבין מה לעזאזל אתה אמור לעשות ואיך. 5% הנותרים, הם רק שילוב יצירתי של תקנות וקביעות בפסיקה שיגרמו למציאות להיראות כאילו הפרשנות שהלקוח רוצה היא הפרשנות המקובלת.

 

אבל הלקוחות לא ממש מבינים את זה. משום מה, יש להם איזה דימוי כזה של עורכי דין כאנשים חכמים יותר, או מכובדים יותר מאחרים. איכשהו, בניגוד לתהליך הכי טבעי שהייתי מצפה למצוא אצל לקוח: רצון לחסוך בהוצאות המשפטיות, הלקוחות של כל המשרדים הפלצניים כאילו נהנים לשלם כמה שיותר לעורכי הדין שלהם, ועל הדברים הכי לא משתלמים.

לדוגמא: האם אי פעם שאלתם את עצמכם למה כל המשרדים הכי מוצלחים לכאורה, משלמים כל כך הרבה כסף על שכירות בבניינים הכי יקרים (במרכז תל אביב או רמת גן, עם שומרים בכניסה שלוקחים תעודות ממי שנכנס), משכורות לעובדים ומתמחים שיושבים במשרדים מהבוקר עד הלילה ואפילו כסף לשוטפות כלים מקצועיות (כי למה שעורכי הדין ישטפו לעצמם את הכלים?), כשעבודה משפטית כוללת כמעט אך ורק עבודה אישית על מחשב של קריאת מסמכים, חיפוש משפטי וניסוח בקשות או כתבי טענות? מה- הם לא שמעו על אי-מייל?

 

שכר הטרחה שהלקוחות שלנו משלמים, מכסה את השיש בשירותים וברזי הזהב, את רצפת הפרקט בקומה הגבוהה ביותר במגדל היוקרתי והשכירות, וכל זה במקום להציע ללקוח לשלם שכר טרחה הרבה יותר נמוך, על משרד קטן יותר שמעסיק את רוב עורכי הדין מהבית, ומשלם פחות שכר-דירה. המחירים שהמשרדים הפלצניים גובים, בכלל לא משקף את ההון האנושי- בטח לא של השותפים הבכירים שנהנים מהמוניטין. המתמחים ועורכי הדין הצעירים עושים כמעט הכל במשרד, והשותפים רק מגיעים בצהריים לשנות טיפה את הניסוחים, ולצעוק על מי שעשה עבודה לא מקצועית מספיק...

 

אז למה הצעירים מוכנים לסבול את זה? למה אין יותר עורכי דין צעירים שעוזבים את המשרדים ש"גדלו" בהם, ולוקחים איתם את הלקוחות? איך זה שיש כל כך הרבה צעירים שממשיכים להתחרות זה בזה, בשאיפה לטפס בחברות הפלצניות כלפי מעלה עד שיהיו שותפים?

 

יש יותר מהסבר אפשרי אחד, אבל אני מוצאת שתסמונת סטוקהולם היא ההסבר שהכי מוצא חן בעיניי.

 

תסמונת סטוקהולם היא תופעה פסיכולוגית מוכרת, שמתארת מצבים שבהם אנשים נחטפו או הוחזקו כבני ערובה ע"י טרוריסטים, או פושעים, מתחילים להזדהות, ואפילו להתאהב בפושעים שחטפו אותם, לאחר פרק זמן ממושך שבו היו לכודים במחיצתם.

זו תסמונת שהסבירה מנהגים של חטיפת כלות במספר תרבויות, ולדעתי זה גם מסביר את ההתברגנות שעוברים רוב הצעירים בחברה המודרנית.

כאן במשרד, אנחנו לכודים שעות על גבי שעות עם אנשים שנתפסים בעינינו כרגע בתור עורכי דין מרושעים ומגעילים, אבל אחרי זמן מה, ניאלץ לפתח מנגנוני הגנה שיאפשרו לנו להתמודד איתם; אולי עורכי הדין לא יהיו כל כך מגעילים למי שדומה להם, ואוהב אותם?

 

אני רואה את זה קורה למתמחה שאיתי: עורך דין מפלצתי מהחדר לידינו, פתאום נראה לו "דווקא אחלה גבר".

"יש לו את השיגעונות שלו", הוא מסתייג, "אבל וואלה- הייתי מוכן להמשיך לעבוד איתו. אני יכול להבין אותו לפעמים..."

 

אצלי (תודה לאל!) זה עוד לא קרה.

אבל האם עליי לצפות לשינוי?

ואולי זה בכלל תלוי באישיות?

 

 

שלכם (לפחות בינתיים),

הסטאז'רית

נכתב על ידי , 24/7/2011 19:21  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



10,426
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעוד לא עו"ד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עוד לא עו"ד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ