לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

אוסף השטויות הגדול


אני מצחיקה, לפעמים.

Avatarכינוי: 

בת: 21




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2015


דורון ואני דיברנו על הקטע שלהכיר ולאסוף מוזיקה מתרכז בעיקר בתקופה של חטיבת ביניים.
עם השנים התגליות מתמעטות, ומשם הרגע שמפסיקים לקחת כבל AUX לאוטו ומסתפקים ברדיו הוא עניין של זמן. 
לא הורדתי דיסקוגרפיה מיליון שנה. ולא התאהבתי באלבום שלם אפילו יותר זמן. 
לפני כמה שנים שיר טוב יכל לגרום לי להרטיב כיסא. 
בשנתיים האחרונות המקסימום ששיר יכול לעשות לי זה לגרום לי לחפש אותו באובססיביות ביוטיוב. 
(אבל זה יותר הקטע של המרדף מאשר הנאה מהשיר עצמו, בערך כמו שאני מדמיינת מיניות של גברים)
קצת על שוביניזם טוב (כמו שיש שני סוגים של כולסטרול) 
אולי כי גדלתי בבית של גברים, או אולי כי גברים התייחסו אלי ממש יפה 98% מהזמן, וכנראה סתם בגלל טינה אבסטרקטית שאני אוחזת כלפי נשים- 
אני מתעבת פמינסטיות. כולן כבר בטח למדו להבחין בין פסיכיות שעירות שגורמות למדענים לבכות לבין שוויון זכויות, אז אהיה ספציפית יותר
אני בעד שימור של שוביניזם תרבותי מעודן. 
אסביר: אני אוהבת שלא מצפים ממני להרים דברים כבדים. ושתייה חינם בפאבים. יש מן אדיבות כללית כזאת שנובעת מהעובדה שאני נושאת עם עצמי ואגינה לכל מקום. (לא בכוונה, היא פשוט שם)
כבחורה עצלה, אני אפילו ממש אוהבת את המחשבה שיום אחד תהיה לי האופציה לשבת בכיף שלי בבית ולגדל ילדים בלי שאף אחד יצפה ממני לפרנס. 
.
לנשים יש חבילה נלווית שעמוסה בפינוק ופריבילגיות חברתיות. לגברים יש חבילה נלווית שמקשה עליהם להשתין בזמן זקפה.
.
אז כל פעם שמישהי מדברת על שוויון זכויות יש בי דריכות כזו, כמו ששומעים את הילד הזה בכיתה שואל את המורה אם יש שיעורים שניה אחרי הצלצול. 

על ההתפטרות שלי: 
לפני חודשיים ביקשתי להתפטר. 
זו הייתה החלטה ממש קשה בשבילי, 1% מהקושי קשור לסיבות התפטרות, ו99% כי אני מבועתת מלקיים שיחות מהסוג הזה. 
.
התפטרתי כי אני באמת מזכירה מזעזעת. אני שוכחת הכל, ואני שונאת לדבר בטלפון. 
מעבר לזה, בחצי שנת התעסוקה שלי היו לי יותר משברים קיומיים ושנאה עצמית מתקופת תיכון של 5 בולמיות שמחוברות אחת לשניה. 
האינטרקציות במשרד גורמות לי להרגיש בתחתית של שרשרת מזון שמבוססת על סאבטקסט. כאילו כולם מסביבי יודעים את כל החוקים והלהיות-קיימים בא להם נורא טבעי, ואני רק מחקה אותם עם חיוך נוירוטי על הפרצוף ופאניקה טהורה בתוך הראש. 
.
כמובן ברגע שהכרזתי שאני מתפטרת נהייתי המזכירה הכי טובה בעולם בערך. 
פתאום זכרתי הכל, מזכירות אחרות נהיו חברות טלפון וקיבלתי שבחים ותהילה. 
בשלב כלשהו הציעו לי העלאה של 500 שקל למשכורת ויומיים בשבוע עם יציאה מוקדמת. 
.
אחרי חודש וחצי שעדיין לא מצאו לי מחליפה, תירצתי שאני רוצה לסגור כרטיס טיסה ושימהרו קצת עם גיוס של מישהי חדשה. 
זה סוג של עבד, כי הם מצאו מישהי, אבל רק יום לפני הטיסה שלי. 
אז מה שיצא עכשיו זה שבמקום להיות מובטלת לחלוטין, אני בשבוע חופש כי כולם חושבים שאני בחו"ל.
אני ממש מקווה שבשבוע הבא יגידו לי שאני יכולה לעזוב לנצח ובכך לחתום את תהליך ההתפטרות הארוך בתבל. 

בנתיים שבוע החופש שלי אדיר. 
אינדיקציה לכמה שבוע החופש הזה מוצלח- אין לי מושג איזה יום היום. 
.
בנתיים הספקתי לסדר את הארון שלי, לשטוף כלים, לעשות כביסה (לא כולל קיפול, אני מחכה שדורון יכנע), לעשות שנ"צ(ים), לסיים ספר, לצייר, ואפילו חזרתי להתאמן. 
.
נראה לי שטוב גם לדורון שאני בבית. הוא עובד מהבית, ובמקום להתחרפן לבד שעות מול המחשב אני פה לצורכי עידוד. (גאד, הלסת שלי) 
החיסרון היחידי זה שאסור לי לצאת מהבית למקרה שמישהו מהעבודה יראה אותי. שזה האמת לא חיסרון בכלל בהתחשב בקטע שגם בימים רגילים אני רואה פחות אור שמש מאסירים פוליטים 

בסופ"ש היינו בצפון. הלכתי עם אמא ואחות של דורון לשופינג עודפים בחוצות המפרץ. 
אלוהים ישמור, שופינג נעליים זה ממכר. 
להלן הנעליים החדשות שלי: 





וזו ניקון ישנה שחבר של דורון מכר לי. האמת שאין לי מושג מה לעשות איתה אז טיפים וטריקים של מצלמות בבקשה
יש עדשה בסיסית כזו של צמצם ופוקוס 
קניתי גם סנדל אחד, אבל למי אכפת מסנדלים.
4 זוגות נעליים- 550 ש"ח קול

יש שתי סדרות בריטיות מצוינות בVOD של יס- בננה ומלפפון. עקרונית הן אותה סדרה, אותן דמויות והכל. 
אני ראיתי את בננה קודם אבל נראה לי כדאי להתחיל עם מלפפון. 
הסגנון הוא גייז-מצחיק-שנון-עריכה מגניבה. 

קיי. מציעה תמונות עירום של כפות רגליים תמורת הפוגות שיעמום. 
נכתב על ידי , 24/3/2015 18:51  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Tom40140240 ב-25/3/2015 09:16
 




 

נאלצתי לנסוע לצפון כדי להצביע, מאחר ואני לא רשומה כתושבת תל אביב.

הסיבה שאני לא רשומה כתושבת תל אביב זה בגלל שאם בעל הדירה שלנו יגלה שיותר משלושה אנשים חיים פה הוא יעלה את כולנו באש בזמן שנישן. מה שהופך אותי לשוהה הלא-חוקית הלבנה היחידה בכל תל אביב. 



אז דורון הקפיץ אותי לרכבת 

אלוהים ישמור, אני שונאת את האופנוע של דורון. טכנית אני עודדתי אותו לקנות אותו, כי כשאת יוצאת עם גבר מבוגר יותר את צריכה לחשוב ברצינות אם את מעדיפה משבר גיל 28 שמתורגם לאופנוע בשווי 50 אלף שקל, או משבר גיל 35 בצורת בגידה עם בחורה שצעירה אפילו ממך, כי זה כבר חוקי. 

אני שונאת את האופנוע של דורון כי כל פעם שהוא שם גז אני מרגישה שלהקטין את הטוסיק שלי זה מעבר לעניין אסתטי, זה חיוני לי להישרדות. 



הפעם האחרונה שישבתי ברציף רכבת הייתה לפני כמה חודשים, כי אחרי הנסיעות התכופות בצבא (יחסית לבסיס סגור) הבטחתי לעצמי לעשות את זה כמה שפחות. 

פתאום המקום הזה שהכרתי ממש טוב הרגיש לי ממש זר. 

גלגלתי סיגריה, שמתי אוזניות ועסקתי בפיפל וואצ'ינג כמיטב המסורת, אבל אשכרה טרחתי ללכת עד לאיזור עישון וישבתי על הספסל בתזזתיות עם יד על הברכיים ורגליים משוכלות- הנימוס הזה שמשתלט עליך במקומות שאתה לא מרגיש בהם בנוח- כאילו הרכבת שוות ערך לביקור אצל המושל.

בצבא הייתי יורדת לרציף, זורקת את התיק בנקודה הכי קרובה למדרגות וזורקת את עצמי להישענות עליו. אחרי שפישקתי רגליים לתפארת ישראל כדי לאוורר קצת את מה שהפך עם החודשים בצבא לקו תפר במכנס שיכל לשמש משרד של גניקולוג סדיסט, הייתי שולפת את הסיגריה המגולגלת מראש שתחבתי מאחורי האוזן ומעלה את עוצמת האוזניות שלי ל"אנטי-חברתיות אלימה".

 

בדיעבד את הנסיעות רכבת עצמן ממש אהבתי בצבא. זה היה הנקודת מעבר הכי ביתית בין כל הבתים האלו שלי שלא הרגשתי בהם בבית. 

שנאתי את המדים ואת התיק המאסיבי ואת התזוזה האינסופית הזאת לפרקי זמן שלא מאפשרים להתרגל לשום מקום, 

אבל השעה וחצי האלו של הרכבת היו החלון זמן האופטימי בין עזיבה של מקום מאכזב להגעה למקום מאכזב קצת פחות. 

 

כל הנסיעה קראתי ספר על רוצח ילדים בברית המועצות הקומוניסטית של שנות ה-30. 

נראה לי שדורון מת שאני אסיים אותו ואמשיך כבר הלאה, אני כל הזמן מתשאלת אותו באובססיביות על החיים באוקראינה כשבפועל הוא עלה בגיל 3 ויותר ישראלי ממני.


כשירדתי בעכו ויצאתי לחניה, שני ההורים שלי חייכו אלי מהאוטו כאילו אני הבת האהובה עליהם. זה היה חמוד בקטע היסטרי, אפילו שאני בת יחידה

אחי הגדול כבר היה בבית. אשתו רוסיה, אז הצקתי גם לה בתשאולים על כפור, רעב ופחד. שכחתי שהיא נולדה ביבנה.

דיברנו על מלא שטויות ואכלנו מג'דרה. 

התבררו פרטים משעשעים על ההורים שלי, 

למשל מסתבר שבגיל 17 אמא שלי נכנסה בטעות להריון (סיפור שהם החביאו באסטרטגיות עד שאצא מתקופת הטינאייג' הסוערת)

אבא שלי הציע לה להתחתן, היא בתמורה שאלה אותו אם הוא מפגר.


 

פיתחתי תחביב בצורת טבלאות אקסל. 

כרגע אני עובדת על טבלה שתסכם את כל הסרטים שאי פעם ראיתי בחיים שלי. 

המצב ממש פאקינג רע. ביום הראשון של ההזנת נתונים הגעתי ל500+ וזה רק הסרטים הבסיסיים שהופיעו לי באסוציאציות של IMDB. 

אני מפחדת לחשב את סה"כ השעות בחיים שלי שזה יוצא, זה בוודאות יותר משעות הנוכחות שלי בתיכון וכנראה גם באו על חשבון השעות שהייתי אמורה לרכוש בהן כישורים חברתיים. 


קיי בנימה פוליטית- רוצו לגבעות! נוסו על נפשיכם!! 

נכתב על ידי , 18/3/2015 22:14  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Kay. ב-22/3/2015 16:30
 




כמה שירים שאני שומעת לאחרונה: 

 

זה מתנגן בפרסומת של יס ואהבתי את הקליפ 

 

זה שיר שגורם לי לחשוב שאולי כדאי לי לצאת יותר מהבית, לספוג אור שמש ולחייך ברחוב וכאלה. 

 

חשבתי שעומר הכירה לי את הלהקה הזו, אבל כשהראיתי לה את הקליפ היא לא ידעה על מה אני מדברת ועכשיו זה מטריף אותי במאחורה של הראש 

 

 

 

כי ראיתי את הסרט וזה נתקע. זה נחשב ג'אז? אני יחסית נחושה לא להוסיף "חובבת ג'אז" לתכונות האופי שלי. אני פוצה בטירוף כבר עכשיו 

 


 

אוי גאד, חייכתי במראה כדי לבדוק איך אני איראה אם יעלה לי חיוך רנדומלי ברחוב. יחסית למישהי מאוזנת נפשית (בערך) אני מפיקה חיוכים מהגיהינום 

 


לאחרונה התמכרתי לקרם גוף. הסיבה היא פיזיולוגית בלבד, זו פשוט בדיוק התקופה בשנה שאפשר להיות עם גופיה בבית וכל משב רוח מהחלון עושה צמרמורת נעימה כזו. אז קרם גוף שעדיין רטוב על העור זה כמו מלכודת עכברים למשבי רוח האלו

.

אני חושבת שהטרנד הזה שלי עם קרם גוף עשה אותי נשית יותר באופן כללי. 

הפסקתי לגדל שיער רגליים, כי לא כיף למרוח קרם על משטח קוצני, ואפילו התחלתי להתקלח כל יום. 


 

כשבלוטות הזיעה שלי נכנסו לפעולה בסביבות גיל 12 והתחילה כל הפאזה האובססיבית של הדאורדורנטים ובשמים וקרמים (וחזיות שנרכשו יותר כתקווה לעתיד מאשר צורך ממשי) - אמא שלי פצחה בקמפיין מוזר נגד הצרפתים. 

.

סיטואציות נעורים שבהן אמא שלי שאלה אותי "מה את, צרפתייה?": 

1. אם שמתי דאורדורנט ובושם כדי להסוות ריח של זיעה שכבר הייתה שם. 

2. כששמתי קרם גוף בלי להתקלח לפני. 

3. כששמתי ליפגלוס ליציאה אבל היה לי גם קצת שפם 

4. כל. פעם. שלבשתי. מחשוף. 

5. כשרק התחלתי לעשן והייתי מתגלגלת בשיח רוזמרין לפני שהייתי נכנסת הביתה 

.

מעניין למה אמא שלי משוכנעת שצרפת זו ארץ הזונות השעירות והמסריחות

 


לאחרונה התחלתי לקחת גלולות שוב. השדרוג קאפ-סייז שנלווה לזה הוא פאקינג לא הגיוני. 

זה הגיע לרמה שבמקלחת אני צריכה להרים כל ציץ כדי לוודא שאני מנקה מספיק טוב מתחתיו 

תודה לאל על חזיות גדולות מידי שקניתי בגיל 12 

 

 

סוףסוף אזרתי אומץ והתפטרתי מהעבודה. 

מה שכן אני דואגת שאף אחד לא שמע אותי, כי עבר מאז חודש וחצי ואני עדיין עובדת שם. 

 



לאחרונה קנינו את הספר של גורי אלפי. 

כי אנחנו אוהבים אותו, וכי אני צריכה דרך יותר שפויה להעביר זמן בשירותים מאשר לצייר פרצופים על גלילי נייר טואלט ריקים עם האיילינר שלי 


אני נשבעת שהייתי מבשלת יותר אם היה לי תחת כזה.

 


 

ציור שאני לא אוהבת איך שהוא יצא אבל משמעותית עדיף מכל דבר אחר שציירתי לאחרונה:

מעניין אם ככל שהשדיים שלי גדלים ככה ההצללות שלי נהיות יותר שטוחות 




קיי. הולכת להתקלח ולמרוח קילו של קרם גוף

 

 

נכתב על ידי , 13/3/2015 18:33  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Dragon 18 ב-18/3/2015 22:13
 





108,727
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , פילוסופיית חיים , שטויות וכיף
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לKay. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Kay. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ