ההורים שלי היום הלכו לקפה בכפר ואת מי הם פגשו שם? את דויד גרוסמן והמשפחה שלו!
אין לי שמץ של מושג מה הוא חיפש במקום הנידח הזה אבל,
זה כל כך כל כך מרגש אותי. הם לא הציקו לו יותר מדי כמובן, אך היו חייבים לומר לו כמה הם מעריכים אותו - המון המון המון.
אמא שלי אחר כך סיפרה לי שהיא כמעט הציעה לו במתנה עבודה שאבא שלי עשה עם תמונה שלו ושל עמוס עוז.
ועכשיו אני במיטה, עוד מהרגע שהתעוררתי, עדיין מתקשה לנשום
ולא מאמינה שיכולתי לפגוש אותו לדבר איתו, לשוחח איתו, עם הבן אדם המדהים הזה.
וחוץ מזה, רע לי, עצוב לי ואומלל לי, אני כבר לא מצליחה להדחיק את מה שקרה וכל הזמן עולים פלאשבקים
אני גם לא מנסה למלא את הריקנות כי בדרך כלל זה לא מצליח, וגם אם כן אחר כך אני במלא נהיית עוד יותר עצובה וריקה.
ואולי בכל זאת, בגלל שאני נמצאת במשבר מוזיקלי קשה מאוד
אבקש ממכם שתמליצו לי על שירים,
עצובים וממכרים?