לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כל הכאבים מלבינים בכותנה הנפתחת

Avatarכינוי:  סקרוט

בת: 3

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014


לא יודעת איך לנסח את זה ואיך לגרום למה שאני מרגישה להיות באמת מפחיד כמו שהוא באמת כי קשה לי נורא ויש שם עכבישי ענק וכלבה ממש מפחידה ואני נורא מתגעגעת ללבד שלי בחדר שלי ולא שם שזה תמיד מרגיש שצריך שיהיה שם מישהו בשביל שאני לא אפרוץ בבכי ואפול על הרצפה. בלילה השני מהרגע שההורים שלי הלכו היה לי מחנק בגרון ולולי הייתי אמורה לבוא אליי אבל כבר היה מאוחר מדי ושעת העוצר הגיע ואז גילי ויסמין היו אמורות לבוא לישון אצלי וגילי שכחה שיש לה רופא למחרת וליסמין לא היה איך להגיע וכשחשבתי ששום דבר לא יכול להיות נורא יותר רציתי לצאת החוצה לעשן ואיך שפתחתי את הדלת ראיתי עכבישה ענקית ומכיוון שפגעתי בה התפרצו ממנה משהו כמו מאה עכבישים וזה כבר היה יותר מדי והתחלתי לבכות נורא כי שדה זה דבר יפה אבל אני לא יודעת איך מתמודדים עם עכבישי ענק כלבה רצחנית ולהכין לעצמי סנדוויצ'ים כל בוקר התכנון היה בכלל לא לאכול וזה לא שאני מפחדת לישון לבד אני באמת לא אבל תמיד שאני שם בינתיים לא יצא לי לבד והפעמים המעטות שיצא לי להיות לבד לקצת זמן אני פתאום לא מבינה מה אני אמורה לעשות והאם זה בכלל חוקי לשכב במיטה ולראות פרק של האנטומיה של גריי כמו שעשיתי בבית הקודם שלי? איך זה עובד? ושלשום אבא אמר לי שאסע לירושלים בשישי, לבקר את אחותי ושביום חמישי כדאי לי לחזור הביתה (לבית הקודם? לבית האמיתי? לחדר שלי לקיר שלי?) ולא יכולתי לא לחוש הקלה. אני הייתי כל כך רגילה לימים על ימים של לשכב במיטה ולראות סדרות בזמן שכל החברים שלי מבלים (בגלל שהייתי רחוקה) ועכשיו שאני ממש שם אני פשוט לא מבינה איך הם מצליחים לעשות את זה כל יום ולמה גם אני עושה את זה כל יום? זה כל כך מעייף. ביום ראשון אני אחזור לבית החדש שלי ואני רוצה להתרגש ולשמוח אבל אני נזכרת שיש שם עכבישי ענק וכלבים ואני נורא מפחדת ואני בכלל לא אוהבת לראות את החברים שלי כל יום אבל אני גם לא מסוגלת לראות שם האנטומיה של גריי אז בכיתי המון לאחרונה וגם הלכתי לעשות מדורה בשדה ונכנסו לי קוצים לאצבע אז חזרתי לבית ומזל שאבא היה שם כי הוא מתקין לי מדפים והוא הוציא לי את הקוצים עם פינצטה והייתי נורא גיבורה אבל בכל זאת בכיתי נורא
נכתב על ידי סקרוט , 23/10/2014 19:41  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




את יכולה לבכות אם את רוצה \ את תמיד בוכה בבקרים 

ולחיים יש תוכניות אחרות כמו התקפי לב ודיכאון והימים שלי לעולם לא היו כאלה שחורים

הלב של אבא מקולקל והריאות שלי לא מתפקדות והבית ספר רע לי כמו טרקטור על החזה ומתי שהלילות שלי מתחילים להתקרר 

אני לא רוצה לפחד מכלבים זקנים ויש לי חברים שצובעים לי את הקירות אבל אני לא חברה של עצמי. תמיד תוהה ביני לבין עצמי למה בבית ספר את לא מדברת איתי ולטלפון את תמיד מתקשרת אני רוצה להיות יותר נוחכת בחיים שלי ושל האחרים וזה לא קל כמו שזה נשמע ושום דבר לא קל לאחרונה ואני בכלל לא חושבת שזה דיכאון זה רק מועקה וחוסר הבנה עם המציאות כרגע זה יעבור. ה

נכתב על ידי סקרוט , 16/10/2014 14:18  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




קשה לי לנשום ויש לי אינפקציה באף וקוץ ברגל אני לא מבינה למה כולם מעמידים פנים שהחורף הגיע אני שונאת אותם אתם משקרים לעצמכם וחודשי החום הארוכים עדיין פה.  אני כולי מצופה לחורף ולמה שהוא יביא אבל אני מפחדת ויודעת שזה נורא מסוכן שהציפייה לחורף ולמעבר הם מה שמחזיקים אותי. זה לא מספיק זה לא אני לא יכולה לעבור מעונה לעונה בציפייה זה לא מספיק רק לנשום או לחכות ללנשום ואני נזכרת בחודשים הארוכים שהייתי בבית נורא עצובה וכל מה שראיתי היה קיר לבן ואני חושבת על עכשיו ומבינה ששום דבר לא באמת השתנה. אני בבית הספר ואני מתה אני בבית ואני מתה אני בתל אביב ובירושלים ואני מתה בכל מקום. וכל כך קשה לי בכל מקום ואני הרבה מאוד זמן צריכה לבכות אבל הפעם האחרונה שבכיתי הייתה לפני שלושה שבועות בפסטה בסטה, ביחד עם גיה, בגלל שיש לי אינפקציה באף. גם אבא ואמא גורמים לי לבכות הרבה אבל זה לא משחרר זה רק עצוב. אני חושבת על כל הדברים שאני מצפה להם וברגע זה ממש הם לא אומרים לי כלום לא אכפת לי מכלום ואכפת לי יותר מדי מהכל ואני לא יודעת איך לשנות את זה ולגרום לדברים להיחשב ולהפסיק להרגיש ככה ולקחת החלטות ואחריות על החיים שלנו למרות שאנחנו רק ילדים. בבוקר כשאני נוסעת לבית ספר עם ההסעה יש ילדה קטנה בערך בכיתה ג' ממש מכוערת שמנה ומעצבנת שתמיד יושבת לידי ובוהה בי ואני מאוד כואבת בשבילה ומבינה אותה והדבר החיובי היחיד הוא שאני לא אצטרך לראות אותה יותר כל בוקר כי אני עוברת 

 

 

 

 

 

 

אני יודעת שאני הבכיינית בבקשה  אל תזכירי לי את זה כל פעם מחדש 

 

נכתב על ידי סקרוט , 3/10/2014 21:56  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , המשועממים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסקרוט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סקרוט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ