מי שרוצה לקרוא את הפרק האחרון של מחוז ,זה בעמוד הקודם.
טוב אז זהו הסיפור השני של הבלוג
אני ממש שמחה שאהבת את הסיפור הקודם וכמובן אני מקווה שתאהבו את הסיפור הזה .
ז'אנר:מתח ומיסתורין
הנה תקציר קצר,מי שלא יירצה,לא חייב לקרוא ~
האנה היא נערה בת 18,אשר כמו כל נער ונערה הולכת אל התיכון ומנסה להתמודד עם המורים המתסכלים,ועם המנהל המעצבן,עם הנערות שבשכבתה שהולכות יותר קצר מחשפניות ועם נערים שמצמידים נערות אל הקירות בשירותי הבנות.
אך היא איננה ילדת תיכון רגילה.
אביה עובד במאפייה,וכתוצאה מכך הוא רוצח אנשים,הרבה אנשים.
אמה של האנה נירצחה לפני חודש על ידי אחת מן האנשים אשר אביה רצח את משפחתם וקרוביהם.
אך מי הוא האיש הזה?,או אולי מי זו המתנקשת?.
האנה קרובה כל כך לפתרון,אך היא איננה יודעת שזה עומדת מתחת לאפייה ממש.
הכנסתי את המפתח בזהירות מירבית אל חור המנעול של הדלת ולאחר מכן סובבתי אותו לאט לאט.
פתחתי את דלת הבית וניכנסתי אליו בעודי שמה את צרור המפתחות על השידה השחורה שהייתה צמודה אל המראה הגדולה,וכמצופה הוא היה ריק.
התבוננתי בשעון השחור והגדול שהיה מוצב על הקיר בשלווה והמחוג הקטן הורה על השעה שלוש לפנות בוקר.
קולות של טלווזיה נשמעו מן חדר השינה של אבי,אך כאשר הלכתי אל חדרו ראיתי כי הוא היה שרוע על מיטתו בוהה באוויר,שקוע בעבודתו.
"בוקר טוב" הוא זרק לעברי וחזר לבהות באוויר.משכתי בכתפיי והתקדמתי אל עבר חדרי.
פתחתי את דלת החדר הלבנה שלי וכמצופה הוא היה נקי ומסודר,לא כמו שעזבתי אותו כאשר הלכתי אל המועדון.
פשטתי את בגדיי מעליי ולאחר מכן לבשתי את הכותנת הלבנה והגדולה שלי וניכנסתי אל מיטתי.
צינת הבוקר קיררה את גופי ובעקבות זאת גופי החל לרעוד.לקחתי את השמיכה הגדולה והלבנה שלי והתכסתי בה.עצמתי את עיניי ושקעתי לשינה עמוקה.
* * * * * * *
קרני השמש החמימות חדרו אל תוך עיניי וגרמו להן להפתח מאי רצון מירבי.
זרקתי את השמיכה העבה מעליי בגסות,כיוון שהיא חיממה את גופי הצנום יתר על המידה,אלו היו חודשי האביב החמים.
התקדמתי אל עבר דלת השירותים,שם אוכל להתקלח.
פשטתי את בגדיי מעליי ולאחר מכן פתחתי את זרם המים החמים.נתתי להם לרדת במורד גופי ולרענן אותו.
המון מחשבות ריצדו במוחי ובעקבות כך גם ,תמונות מאתמול בלילה עם אותו הנער במועדון המפוקפק בו בילינו את רוב שעות הלילה עלו במוחי.
היה לו שיער שחור ומסודר בקוצים ופנים לבנות וחלקות מפצעי בגרות,מה שאיננו אופייני לבני גילינו.
העיניים הירוקות והגדולות ניכרו בפניו וכך גם שריריו אשר הבליט את גופו החסון.
"קחי" איימי אמרה והושיטה לי את הכוס המלאה במשקה שאינני הכרתי.
"לא תודה" אמרתי בנימוס ולאחר מכן קמתי מן כיסאות הבר הגבוההים.
"אם את רוצה להכירו את חייבת לשתות" היא אמרה ודחפה לידיי את המשקה.
קירבתי אותו לפי בהיסוס ולאחר מכן שתיתי אותו במהירות.הוא צרב בגרוני ושרף בסופו.
כך זה המשיך והמשיך עד שאיבדתי את צל הפיקחות שלי,השתכרתי.איימי דחפה אותי אל אותו הבחור עם ידייה והכירה בינינו.
"שלום" היא אמרה לאותו הבחור הגבוהה והמסתורי והחלה ללחוש באוזנו מספר דברים שאינני הצלחתי לשמוע בגלל המוסיקה הרועשת.
הוא הנהן בראשו לחיוב ולאחר מכן הניח את כוס המשקה ששתה באותם הרגעים שפגש את מבטו עימי.
הוא לקח את ידיי ומשך אותן אל עבר רחבת הריקודים.
"אשמח לרקוד" הוא אמר ומשך את כתפי אל עבר ידיו וסובב את גופי,מה שלא תרם למצבי הכללי.הרגשתי סחרחורת נוראה אך למרות זאת אהבתי את ההרגשה שהייתי על ידו.
חיוך החל לבצבץ דרך לחיי הסמוקות ועלה מעלה עד שנפרש עד לאורך כל לחיי.
השירים המשיכו והמשיכו וכך גם שיחתינו הקולחת.
"מהו שמך?" הוא שאל לפתע ואני העברתי את ידיי בשערותיי החומות.
"האנה" אמרתי וניסיתי להתגבר על המוסיקה הרועשת והרועמת שניכרה במועדון.
"ושימך?" שאלתי לאחר שתיקה מביכה ששררה בינינו למשך כמה דקות.
"אינך צריכה לדעת" הוא אמר ושם את אצבעו על שפתיי ולאחר מכן קירב את שפתיו אל שפתיי.
אינני ידעתי אם זוהי הייתה השיכרות שעשתה את המעשה הזה או שזוהי הייתה הפיקחות שנישקה אותו בלהט.
שפתיו החמות התקרבו אל שפתיי ונישקו אותן ברוך ובחום.
אט אט לקחתי את ידו השמאלית ואחזתי בה בחוזק והובלתי אותה אל עבר השירותים הצפופים שהיו מוצבים בצידו השני של המועדון.
עקפנו ודחפנו אנשים,עברנו דרכם והלכנו על ידם.המועדון היה אפוף עשן כתוצאה מן מכונת העשן הגדולה שניצבה בפתח המועדון.
המנורה הגדולה ומלאת הצבעים האירה על פני המועדון וצבעה אותו בצבעים שונים ועזים.
המועדון היה צפוף ומלא שמחת חיים.אנשים הזיעו ורקדו,זזו ונעו בקיצביות ובמהירות לפי קצב המוסיקה.
לבסוף הגענו אל השירותים,שם סגרנו את הדלת במהירות ובעוצמה.
שני הנשים אשר עמדו שם וסידרו את שיערותיהן יצאו כאשר ראו אותנו נוגעים זה בזו בגופו של האחר.
לאחר מספר דקות,כאשר היינו בביגוד מינימאלי בהחלט איימי ניכנסה,אך כאשר ראתה אותנו סגרה את עינייה ויצאה מן השירותים בעודה ממלמלת מילות סליחה.
אני ואותו הבחור התבוננו בעיניו של השני וצחוק מתגלגל עלה בגרונינו.
"מצטער" הוא אמר בעודו חוגר את החגורה החומה ואת כפתורי מכנסיו.חייכתי חיוך מבוייש וסגרתי גם אני את רוכסן החצאית הקצקצרה והכחולה שלבשתי.
מי הברז החמים עצרו את מחשבותיי וגרמו לי לסגור את הברז במהירות.
לבשתי את תילבושת בית הספר שלי וירדתי במדרגות על מנת להכין לי כריך לבית הספר.
חיפשתי ברחבי הבית את אבי,אך כמצופה,הוא איננו היה בבית.הוא בטח הלך 'לעבדותו'.
לקחתי את פרסות הלחם הלבנות והקפואות ושמתי אותן במיקרוגל.סגרתי את הדלת הלבנה שלו ובכך הוא התחיל לחמם את אותן הפרוסות שאבי קנה כאשר חלף על פני המאפייה ברכבו המפואר והגדול.
לקחתי את ממרח השוקולד המיובא שלנו,ופתחתי אותו באיטיות רבה.
אינני רציתי להתחיל עוד שנת לימודים חדשה,בה שוב אינני אוכל להיות מי שאני,תמיד אהיה הבת של הרוצח.
דפיקה קולנית ורועשת על הדלת נישמעה בזמן שהמיקרוגל ציפצף ברעש חזק.
פתחתי את דלת המיקרוגל על מנת שלא ימשיך לצפצף ולעלות את רוח המתח ששררה בבית.
ניגשתי אל עבר דלת ביתינו החומה והצצתי דרך החור המיוחד שאבי עשה,הרי אף פעם אי אפשר לדעת איזה מתנקש מן העבר יבוא אל ביתינו.
זוהי הייתה איימי,חברתי הטובה ביותר שדחפה אותי על עבר הנשיקה עם אותו הבחור.
"תכנסי" אמרתי בעודי הולכת אל עבר המטבח על מנת למרוח את ממרח השוקולד החום והמתוק על פרסות הלחם הלבנות.
לקחתי את הסכין הראשונה שניצבה על המגירה שאף פעם איננה נפתחה כראויי.
"מגירה ארורה" סיננתי מתחת לאפי ופתחתי אותה בכוח רב.
התחלתי למרוח את ממרח השוקולד ושאלתי לשלומה של איימי.
"הכל בסדר" היא השיבה והצביעה אל עבר הקעקוע החדש שעשתה.
איימי תמיד הייתה הנערה המתמרדת,כזו שאיננה מקשיבה להורייה ועושה מה שבראשה.
אבי איננו היה מאושר מן החברות שנירקמה ביננו במרוצת השנים.
אימי תמיד הייתה נוהגת לאמר כי היא מדרדרת אותי,ואבי היה מסכים עימה.
אך כאשר היא נירצחה,בדם קר על ידיי מתנקש איננו ידוע,זהו היה הדבר היחיד שהעסיק את מחשבותיו של אבי.
איננו משנה לו אם אני אסתובב עימה,או אחזור בשלוש לפנות בוקר.אם אתנשק עם כל גבר שבא לידיי ואם אעלם מן הבית לכמה ימים שלמים.
"אנחנו צריכים ללכת,אני לא רוצה לאחר ביום הראשון" היא אמרה והצביעה אל עבר השעון הגדול שהיה מוצב על הקיר.
לקחתי את התיק שהיה מונח על הכורסא החומה שלנו והוצאתי ממנו את המפתח לביתינו.
נעלתי את הבית ולקחתי נשימה עמוקה,הנה שנה חדשה מתחילה לה.
שמתי את המפתח הכסוף בתיקי הלבן המעוטר בציורי פרחים ורודים וסגרתי את רוכסן התיק,הייתי מוכנה ללכת אל בית הספר ולהתחיל את השנה החדשה העומדת בפתח.
ירדנו במורד המדרגות במהירות על מנת להספיק ללכת אל האוטובוס הצהוב,עם הנהגת המועדפת עליי,סינדי.
"רגע" צעקתי בעודי אוחזת בידה של איימי ומושכת אותה על עבר האוטובוס במהירות רבה.
האוטובוס נעצר בחריקת בלמים ואיימי השתחררה מן אחיזתי.
רצנו ריצה קלה,על מנת להגיע אל האוטבוס ולעלות על המדרגות השחורות.אחזתי בכתפייה הלבנה של התיק החדש שלי והעלתי אותו כלפייה מעלה.
עלינו בגרם המדרגות במהירות ובירכתי את סנדי בברכת שלום.
"את ברת מזל" היא אמרה וקרצה לעברי.
הורדתי את תיקי מן כתפיי והתיישבתי באחד המקומות הרחוקים באוטובוס ואיימי התיישבה על ידי.
* * * * * * * *
ירדנו מן האוטובוס דרך המדרגות השחורות והמלוכלות מאוד.איימי ירדה אחריי ולאחר מכן עוד שובל של אנשים שמיהרו אל חבריהם.
לפתע כפות ידיים נחו על עיניי וכיסו אותן בחום.
"נחשי" קול גברי ומחוספס אמר.
"מאט?" אמרתי בניחושי הראשון והידיים ירדו מפניי.
"האנה" הוא השיב והצמיד אותי לחזהו לחיבוק ארוך וחם.
"טוב לראותך" אמרתי בטון רועד והשתחררתי מן החיבוק.
"גם אותך" הוא אמר ולקח את ידי השמאלית והחל לסובב אותי,כמו שנהג לפניי שנסע עם הוריו לפלורידה.
סרקתי במבטי את גופו,הוא איננו השתנה כלל וכלל.עיניו החומות ושערותיו הבלונדיניות נישארו באותה התספורת הקבועה.
הוא איננו השמין או הרזה,והשריטה שהייתה על גבתו הימנית איננה ירדה ממנה.
"מתי חזרת?" שאלתי והתקדמתי אל עבר שער בית הספר וכך גם איימי עימנו.
"לפני יומיים,אבל רציתי להפתיע אותך" הוא אמר וחיוך קטן החל לעלות על לחיו השזופות.
"בהחלט הפתעת אותי,שנתיים שאתה איננו כאן,היה מאוד משעמם בלעדייך" השבתי והתבוננתי על בית הספר.
הוא נישאר גם הוא אותו מבנה יציב עם הצבע הלבן שהחל להתקלף לפני שנים רבות.אותו החלון השבור בקומה של שיכבת י'.
אותם הוילונות הכתומים שאינן זעו ואינם נעו מאז עזיבתינו את בית הספר שנה שעברה.
ואפילו אותו צליל צורם בפתיחת הדלת החומה והמשעממת בכניסתינו לבית הספר.
פתחנו את הדלת ומולינו ניגלו אותם מאות הילדים שהיו כעת בכיתה יא' ובאותה השכבה שלי.
אותם הפרצופים ואותם הקולות.אותם החצאיות הקצרצרות ואותן החולצות החושפניות.כולם נישארו עם האישיות שלהם.
"ניית'ן" איימי אמרה ולאחר מכן התבוננה בי.קרצתי לה ובכך הרשתי לה ללכת אל דרכה ולברך את ניית'ן בירכת שלום.
"קחי" מאט אמר ובכך קטע את מחשבותיי לגבי איימי ונית'ן.הוא החזיק בידי וביקש ממני לעצום את עיניי.
עצמתי את עיניי והוא לקח את ידי הימנית,ופתח אותה.לאחר מכן פנה אל תיקו,משם הוא הוציא קופסא עטופה בסרט ורוד מקסים.
הוא שם בידיי את הקופסאת העץ.
"פקחי את עינייך" הוא אמר בקולו הרך והנעים.
הסרתי את הסרט הורוד ופתחתי את הקופסא החומה באיטיות רבה.מולי ניגלתה שרשרת זהב עם שמי באותיות קטנות ועדינות,ומעל כל אחת האותיות היו אבני חן בצבעים שונים.
"זה מקסים" אמרתי והמשכתי להתבונן בשרשרת.
"תסתובבי" הוא אמר ואני עשיתי כמבוקשו.הוא הסית את שערותיי לצידו השני של גופי ולאחר מכן הרגשתי את שרשרת הזהב נחה על צווארי.
הוא סגר אותה בזהירות ואז הסית את שערותיי שוב למקומם.
"מאט,אני לא יודעת מה לא.." רציתי לאמר אך הוא קטע את דבריי בכך ששם את אצבעו על פיו לסימן שקט.
"זה שאת כאן,זה מספיק" הוא השיב והצילצול החל להשמע ברקע.
"אני חייבת ללכת,ניפגש בקפיטרייה בהפסקה" אמרתי וניתקתי את ידי מידו.
הוא מלמל מספר דברים ולאחר מכן הפנה את גבו אליי והחל ללכת אל כיתתו.
מאות תלמידים לחוצים החלו לרוץ אל עבר כיתתם ועשרות מורים החלו לרוץ אל עבר חדר המורים עם כוס קפה מלאה שפה ושם נישפך ממנה מספר טיפות של אותו משקה חום חיוור על הרצפה.ובעקבותיהם השרת הגיע וניקה את אותם הטיפות בעזרת המגב בעודו שומע מוסיקה רועמת ורועשת דרך האוזניות שהיו צמודות אל אוזניו,באופן תמידי.
הגעתי לבסוף אל כיתתי.לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת החומה.
ניכנסתי אל הכיתה בצעדים חוששים וקטנים,זוהי הייתה השנה האחרונה בתיכון "היי גריידין",השנה האחרונה בו אוכל לראות את איימי,בה אוכל לראות את ניית'ן,קייט ואת ג'ונתן.כייון שמיד לאחר סיום הלימודים אני טסה בחזרה ללונדון,אל דודותיי.
איימי ניכנסה לאחר מספר דקות בעודה מחזיקה את ידו של ניית'ן וגוררת אותו על ידה.
היא התיישבה במקומות הרחוקים מן הלוח,בדיוק כמו שנה שעברה,ניית'ן היה משמאלה ואני הייתי מימינה.
הדלת ניפתחה במהירות והמורה החדשה,שאינני הכרתי פסעה לאיטה אל תוך הכיתה.
"בוקר טוב" היא אמרה ולאחר מכן התיישבה במקומה וכך גם אנחנו,התלמידים.
הוצאתי מתיקי את ספרי הלימוד הכבדים בהיסטורייה ובנוסף את הקלמר הגדול בעטים צבעוניים מחברות שונות ושמתי אותו בסדר מופתי על השולחן.
"שמי הוא אלה ואני אהיה המורה החדשה שלכם להיסטורייה" היא אמרה ובינתיים הדלת ניפתחה לאיטה.
"וכמובן אני רוצה להציג אתכם לתלמיד החדש שהולך להיות עימנו בשנה הזו..." היא החלה לאמר אך הדלת ניפתחה והתלמיד החדש כבר היה במרכז הכיתה.
"אין צורך להציג את שמי" הוא השיב וקרץ לעברי.
"איך הוא יידע שאני אהיה כאן?,איך הוא ידע היכן אני לומדת?" הרהרתי והתובננתי בעיניו של אותו הבחור,אותו הבחור מן המועדון.
אז מה אתם חושבים על הסיפור?
לדעתי הפרק הראשון יצא די סבבה,מקווה שתאהבו אותו
מה אתם חושבים על מאט?,על איימי? ועל ההבחור המסתורי?
ואלו רק חלק מן הדמויות,חכו שתראו את הדמויות האחרות
ומעכשיו אין יותר קבועים,מי שרוצה שיתעדכן איך שהוא יירצה,תגובות,מנויים,מה שתרצו .
אוהבת המון המון המון
עריכה
אני בפוסטים החמים בטבלה הראשית,אני לא מאמינה פעם שנייה ברציפות,תודה ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Shadows -סיפורים בהמשכים
.
.
