לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אולי אני נראית לכם מכובדת ומרשימה... למעשה אני כבשה שנקלעה ללהקת זאבים.


"שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי."

Avatarכינוי: 

בת: 17




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2012

ללמוד יצירה על הפסנתר בלילה אחד


לפני כמה שנים צפיתי בסרט "הצעיף הצבעוני". טוב, 'צפיתי' היא לא מילה מדוייקת כל כך. הוא הוקרן היכנשהו, אני כבר לא זוכרת היכן, ואני עברתי במקרה וקלטתי מספר סצינות. ואז... היא הגיעה. יצירה מופלאה, שהרטיטה את ליבי וריככה את חושיי, ואני עמדתי נפעמת ונדהמת.


הייתי מוכרחה לדעת לנגן אותה.


לא ידעתי מה שמה. חיפשתי באינטרנט במשך חודשים, ולא מצאתי. ואז עלה בדעתי שאולי הסרט הועלה ליוטיוב. חיפשתי, ואכן כך. הסרט הועלה בעשרה או אחד עשר חלקים, באנגלית וללא כתוביות. מצאתי את החלק בו נשמעה המנגינה, והקשבתי לה שוב. לא ידעתי מה שמה, ולכן החלטתי לחפש בתגובות של הגולשים.


"gnossienne... a graet creation..." נכתב באחת מן התגובות.


גנוסיינה? 'לבריאות,' חשבתי לעצמי. בטח איזו מילה בלתי מובנת באיטלקית.. או...


או שזה שם היצירה!


הקלדתי במהירות gnossienne" ביוטיוב, לחצתי על אחת התוצאות, שאכן הניבה את המנגינה המבוקשת! הידד!


הקשבתי לה שוב ושוב ושוב. היא העלתה בי מחשבות, זיכרונות.. אני לא יודעת מדוע כה התחברתי למנגינה. היא הייתה מופלאה בעיני, ועדיין. ואז אמרתי לעצמי: אני חייבת ללמוד לנגן אותה.


כמעט בו ברגע פרצתי בצחוק. אני? שאני אלמד לנגן מנגינה כזו מורכבת? אני לומדת לנגן על פסנתר בסך הכל שנה וחצי, והתחלתי בגיל מאוד- מאוד מאוחר. כל כך מאוחר, שאפילו בלב הסובבים אותי היה ספק אם אוכל לנגן משהו מורכב יותר מאשר "יונתן הקטן". כן, ניגנתי כמה יצירות במסגרת הלימודים, ואפילו יצירות יפות ומשובחות, אך כאשר הייתי מחפשת ביטיוב את אותן יצירות על מנת לשומען וללמוד עוד, הייתי מוצאת שמרבית הנגנים היו זאטוטים סינים או רוסיים בני ארבע, חמש או שש לכל היותר. די התביישתי בכך שזו הרמה שאני מסוגלת להגיע אליה. רמה של ילדים בני שש. כמובן, סביר להניח שאלו ילדים גאונים שעומלים על הפסנתר כחמש-שש שעות ביום- ובכל זאת יצאה הרוח ממפרשיי.


את המנגינה המופלאה ניגנו מבוגרים בלבד. איך אוכל אני, טירונית וחובבנית גמורה בתחום הפסנתר לנגן אותה? 


בכל זאת, למה לא?


חיפשתי את תווי היצירה באינטרנט, ושלשום ביקשתי מאמי להדפיס לי אותם.


וניגשתי למוכדון הקיבוץ, לנגן בפסנתר הישן והספק- מכוון. 


התבוננתי בתווים. רצף של קווים, נקודות, כיתובים בלתי מובנים וקשתות נמתחות עד אינסוף והשחירו לנגד עיני )הם היו שחורים בכל מקרה, אבל לשם הביטוי...). לא האמנתי שאצליח להפיק אפילו צליל אחד נכון.


מיד התקשיתי עם תווים. אני לא דיסלקטית בשום צורה, כמובן. אני מצטיינת במספרים ואתיות. אך תווים תמיד... הרגיזו אותי איכשהו. קראתי אותם והבנתי כנדרש מכל ילדה שלומדת פסנתר, אך בכל זאת סבלתי מלקרוא אותם. העדפתי בהרבה לנגן בעל פה. מצחיק, אבל המורה שלי התרשמה הרבה יותר מהעובדה שאני מצליחה לנגן בעל פה מאשר מהעובדה שאני קוראת מתוך ספר התווים ומנגנת על פיו. הייתי קולטת מהר את היצירה, והידיים פשוט זכרו אותן. בכל זאת נדרשתי לעיתים לנגן מתוך הספר, ולכן הייתי מעמידה את הספר מול עיניי, בוהה בנקודה בלתי ברורה ומנגנת בעל פה. והמורה הייתה בטוחה שאני קוראת.


ועתה, נדרשתי (יותר נכון- דרשתי מעצמי) לקרוא ולהבין יצירה מסובכת. ובכל זאת ניגשתי לעבודה. הצליל הראשון היה מחריד. איני יודעת האם זה מפני שקלידי הפסנתר כה חורקים, או מפני שאני נטולת כישרון לחלוטין. ובכל זאת חרקתי שיניים והכרחתי את עצמי להמשיך. אני רוצה להצליח. אני מקווה להצליח. אני אצליח.


________________________________________________________


כעבור שש שעות. השעה: חמש בבוקר.


הצלחתי. סחוטה מעייפות, עם רגל פועמת בכאב מרוב לחיצות על הפדל, וגוף דואב מישיבה ממושכת. ובכל זאת, זה היה שווה. הצלחתי. האימרה "אין גבר העומד בפני הרצון" התבררה כנכונה.


ופתאום, קלטתי. אין מנגינה שתעמוד בפניי. אני אוכל לנגן כל מה שארצה. לא מייד, כמובן. עם הרבה עבודה בסבלנות, זה ברור. אך בסופו של דבר, אוכל לעשות כ-ל ד-ב-ר שארצה. ה-כ-ל.


וכעת אני מנגנת וכותבת לסירוגין. בכל פעם שאני כועסת, אני רצה לסנתר ומוציאה את כעסיי דרך אותה מנגינה.


זה פשוט נפלא בעיני. לא המנגינה. העובדה שהצלחתי. 


______________________________________________________________


חלקכם וודאי יתהו מה כל כך מדהים במנגינה הזו. חלקכם יניפו את ידם בזלזול ויגידו: "מה, כבר ניגנתי אלפי מנגינות ברמה הזו, הרי זו מנגינה לילדים בני חמש!"


חלקכם לא יבינו את הגאוה שאני חשה.


רק אני אבין. אף על פי שסביר להניח שבעוד כמה שנים אתבונן על עצמי מהצד ואגחך, באותה המידה שאני מגחכת מעט כאשר אחותי בת הארבע מתפעלת ומתגאה  כאשר היא מראה לאמי פסל חימר שהכינה. אבל אוף, אני עדיין ילדה. תנו לי להתלהב מההצלחות הקטנות.

שלכם, זרובי. בעצם, ממילא כמעט לא נכנסים לפה. אז...

שלי, זרובי. :)

אה, המנגינה!


הנה היא לפניכם (כפי שציינתי כבר, היא בעצם... לפניי.): http://www.youtube.com/watch?v=PLFVGwGQcB0

נכתב על ידי , 1/8/2012 23:23  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



8,389

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להגבירה זרובבלה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הגבירה זרובבלה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ