לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חזרה לשרשים

לייצג את היהדות מההיבט של תורה שבעל פה בטעם חדש

כינוי:  נועם טל

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2012

לחם כשר לפסח וחוק מכירת חמץ בפומבי


לחם רגיל בגדר כשר לפסח

יש חוק של מדינת ישראל הגורם סגירת מאפיות הוא החוק של "איסור מכירת חמץ בגלוי"

חמור מאוד מאחר ולחם נחשב מאכל הבסיסי

אני עברתי בתחנה מרכזית וחיכיתי לאוטובוס אך מנהל המאפיה שם בחר או היה נאכף לסגור

נדמה שפוגע בחופש הבחירה ובחופש האמונה הנקרא חופש המצפון

-
בהיותי ילד בארצות הברית למדוני שחמץ אסור באכילה בשבוע של חג הפסח וגם דאגו להסביר לי מהו חמץ כי לא ידעתי עברית עדיין
אולם התברר שמה שאמרו לי וכמו כן מה שכתוב במשנה וספרי ההלכה, לא רק נגד המשמעות של השם חמץ אלא גם נגד ההגדרה של התורה עצמה

בספר שמות
במקרים של ניגוד בין ההלכה לבין כתבי הקודש מאוד חשוב לרבי דתי להעדיף את ההלכה מכיוון שאם יעדיף את התורה "שבכתב" ייחשב קראי רע

ולכן מוכרח לצמצם את החשיבה שלו ולהעלים עין מהוכחות

רבי דתי לא יאפשר לנבואה לבלבל אותו

לעומת המערכת הדתית והרבנית אשר מהניסיון שלי פשטה את הרגל בלי תשובות לשאלות עקרוניות
לעומתם אין לי את הצמצום הנזכר מכיוון שאני לא קראי ואני מאמין בדרכי הפירוש של תורה שבעל פה לדוגמה של כלל ופרט ושל אין היקש למחצה הכללים

גם אין לי ניגוד למקצת איסורים מדרבנן ובלבד שאינם בגדר חובה כי אז נוגד מצות בל תוסיף שאסור להוסיף מצוה חדשה לדוגמה מצוה למנוע ממשהו אך אם אינו חובה יש מששניות ראויות לקיום

לדוגמה

בעל שדה חיטים רוצה לצוד עכברים במועד

מועד מוגדר בתורה בספר ויקרא כג "אלה מועדי" לדוגמה "ראשון לחודש השביעי" הוא מועד

רבני המשנה גזרו לא לצוד בדרך הרגיל במועד אלא שלא כדרכו

"צדים את האישות ואת העכברים, בשדה האילן ובשדה הלבן כדרכו, במועד ובשביעית; וחכמים אומרין, שדה האילן כדרכו, ושדה הלבן שלא כדרכו."

לדעתי ראוי לכלול הנחייה זו בגדר ההלכה אם אינו חובה כנזכר ולכתחילה אדם ינסה לקיימה אך אם קשה יצוד כדרך הרגיל כי אם אסור יש חשש בל תוסיף וגובר חשש בל תוסיף על חשש בל תגרע לפי חזל במשנה זבחים

-

הכללים משרתים אותי לפרש את התורה שבכתב ולכן אני לא באמת בגדר קראי

אני טוען שיש תורה שבעל פה המפרשת את התורה שבכתב באמצעות דרכי הפירוש

ודרכי הפירוש הם הכללים:

"אין מקרא יוצא מפשוטו"

"כלל ופרט"

"דבר הלמד מעניינו"

וכדומה

אומנם "קל-וחומר" בעייתי כי טוב להסביר לדוגמה: מה מנורה "זהב טהור" אז ביותר זהב הארון זהב טהור, שמסביר את הזהב, אך קיים חשש שאדם יאסור איסור נוסף חלילה באמצעות קל וחומר, בניגוד למיעוט בתורה "אלה" במצות כאשר אמרו חזל בתלמוד בבלי מגילה ושבת שאין נביא רשות לחדש ונשנית רעיון זה במשנה תורה "לא תוסיפו" בספר דברים ד ב

אולם במרבית הישומים, התוצאה מהסבר באמצעות דרכי פירוש של התורה שבעל פה היא שונה מפרטים מרובים בתלמוד

ההלכה רחוקה עוד יותר מתורה שבעל פה

מאחר ואני לא בגדר קראי מכיוון שיש תורה שבעל פה המכוונת אותי, אז אני לא מצומצם כרבי דתי מלהוכיח לפי מידע מקראי

לדוגמה בספר שמות יב לט חמץ מוגדר

שים לב הבצק אשר הוציאו מוגדר לפי התורה "לא חמץ"

ויאפו את הבצק אשר הוציאו עוגות מצות כי לא חמץ

הוציאו בצק המוגדר "לא חמץ"
בסיבה זו הרוצה לאפות לחם כשר לפסח -

בתנור הבית הרגיל -

ישחזר מה שעשו אבותינו ואשר מוגדר בספר שמות "לא חמץ" וכאשר אבאר
יש אנשים אשר אכילת המצה היבשה מזיק הפה וגורם ביציאות עצירות כי יבש

אכלו סבלו ולא רוצים לאכול עוד

במילים אחת המתלוננות "לא קוראים אוכל על איכסה"

הם לא יודעים דרך אחרת זולת המצה היבשה הנוצרת בתנור מיוחד-

תנור שלא היה קיים בעידן משה

אכן אכילה של יבש למשך שבוע עלולה להזיק לפה וגם לפעמים לגרום עצירות ביציאות

צמצום הגיוון של מאכלים מרובים למטרת "שמירת כשר לפסח" עלולה להזיק

כאשר קראתי בספר חרדי שיש אוסרים גזר בפסח כמעט התעלפתי

היה צורך באותו ספר להתיר תפוח אדמה

פשיטא

הוריי למדוני שאסור תירס ואפונה ושעועית

לא יכולתי להאמין בהיותי ילד החלטתי כבר אז שמינים אלה לא חמץ ואוכל אדם אולם אז הם הכינו את האוכל

מכיוון שמצה יבשה מדי לפיכך אני ממליץ לכם קוראים יקרים להעדיף את "ספר תורת משה" בעצם להרשות לעצמך שהתורה תכוון אותך
-
בקצרה הרוצה "לחם כשר לפסח" יערבב קמח ומים שאז אתה יודע מה בפנים

יש קמח תופח לפסח

!!

אבל אף בלי זה, גם קמח רגיל טרם הוחמץ עד טעם חמוץ

הניח את הבצק על השולחן לשעה כששים דקות, כדרך "שהוציאו אבותינו בצק" בחום המדבר אשר מוגדר בתורה "לא חמץ"
אם יתפח הבצק עד שיש סדקים עדיין מוגדר בתורה "לא חמץ" בדומה לבצק אשר הוציאו עד שיהיה טעם חמוץ

בשבת רגילה החלה מבצק שעמד שעתיים ותפח הרבה לא היה טעם חמוץ

-

חמץ כמו השורש חמוץ היינו בטעם חמוץ ללשון

רק אחרי המתנה ארוכה מאוד או אחרי הוספת "שאור חמוץ" יגיע הבצק למצב חמץ

אין צורך לחמם את התנור מראש - כי אבותינו הוציאו בצק

!!

זמן הנסיעה לא גרם שיחמיץ ואף לא הזמן של חימום התנור כאשר ביצעו "ויאפו את הבצק אשר הוציאו"

לא בגלל חמץ אלא בגלל יעילות, עדיף לחמם את התנור בשעה שמכינים את הבצק

בזמן ההמתנה יחמם את התנור הרגיל שלנו בבית לחום הרצוי לאפייה רגילה

-
אפייה רגילה-

כי אין צורך בחום המוגזם שמשתמשים במאפיות מצות-

המייבש את המצה עד שחוככת את החיך

חיבוק עצוב
אפילו אחרי שעתיים בערך, של המתנה הבצק יהיה רך ותפוח ולא בטעם חמוץ עדיין, אז יכניס את הבצק לתנור ואין צורך לעשות אותו דק אלא עוגות.

נקראו בתורה "עוגות מצות" כדרך שעשו אבותינו מי המציא לרדד דק? בלי לנקב

המנקב מסמל את ישו

כמו כן השובר את המצה האמצעית מכיוון שאין טקס כזה במשנה כי מסמל ישו

יהודי שלא מאמין בישו לא ישבור המצה האמצעית ואין טקס כזה במשנה

כאשר הורי עשו את זה הופתעתי כי אם מסמל לוי לא מתאים לשבור את לוי

רק המאמין בישו ינקב את המצה כדרך שישו נוקב כציפורני ארי כאשר חיברו לעץ אבל אין כזה דבר במשנה אלא להפיך יש עוגות מצות מי המציא לנקב אם לא רב יהודי שהאמין בישו והבין שמה שנאמר בתהילים "כארי ידי ורגלי" שנוקב כממכת ארי

??

דווקא את זה נקלט

??

המגזימים אף דואגים שיהיה מזגן פעיל אשר נופח אויר קר אצל פתח התנור בכדי שלא יתחמם הבצק [למרות שהיה חם כאשר נסעו ממצרים במדבר] אלא יעבור מיד מקור של מזגן מיד לחום המופרז שבתוך התנור המיוחד וטוענים שזהמסיר חשש חמץ איני פוסל דרכם אלא העושה כן עדיין כשר לפסח אולם מצחיק לי לאור שאבותינו הוציאו את הבצק במדבר

ראיתי פרסומות: קנה מצה שלנו כי יש לנו מזגן בפתח התנור המיוחד

-

די בתנור הרגיל של הבית שעדיף מבור באדמה עם עצים

סיפרתי את זה למישהו ואמר אסור! "רק בור ממש כאשר עשו בימי משה או תנור מיוחד"

בימי משה לא היה תנור מיוחד והתנור הרגיל שלנו עדיף ואופה מהר יותר, מבור באדמה עם אש עצים

אבל טוענים: "האש ממש חם יותר מתנור רגיל"

אכן אם קרוב מדי האש תחרוך את הלחם אולם בריחוק האש עדיף תנור רגיל של הבית.

-

אחרי האפייה יהיה לחם רך כמו שאפו אבותינו ועדיף כי ממש מקיים זכרון למה שעשו אבותינו ככתוב שאפו את הבצק אשר הוציאו ואשר מוגדר בספר שמות יב לט לא חמץ

בלי תנור מיוחד ובלי מזגן הלחם כשר לפסח-

בדת של ישראל המקורית כי לא חמץ

שונה מהמצות שקניתי מספרדי שהזהיר בכנות: עליך לשמור אותם במקפיא

לזה קוראים מצת אבותינו? כאשר לא היה להם מקפיא

ברור שאין המצה שאנו קונים כמצת אבותינו

-

נניח שחמץ אסור מהי ההגדרה של חמץ

החמץ האסור ככתוב בתורה שאור שטעמו חמוץ היינו תוספת של שאור חמוץ מאוד

איני מתכווין חומר תפיחה רגיל אשר לא עושה טעם חמוץ ללשון

אין פלא שיש קמח תופח לפסח

אלא אם תפיחה נחשב חמץ אך חמץ עניינה חמוץ עד שנקרא שאור כנזכר

עקב כך ראוי להוסיף לבצק-

בהכנה של לחם כשר לפסח.

פרט להוספת שאור חמוץ מאוד היינו בצק ישן מאוד אשר המתין המתנה ארוכה מאוד עד שבהוספתו לבצק החדש יחמיץ את כל הבצק החדש בטעם חמוץ ללשון

אולם בלי הוספה של שאור המוגדר והנזכר, ההמתנה של בצק אשר הוציאו מוגדרת 'לא חמץ' וההסבר של הסיפור הוא שלא הביאו הבצק הישן החמוץ הנקרא שאור כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה ולא יכלו להביא את הבצק הישן הנקרא שאור

-
אין צורך לפרט שתפיחה אינה שינוי בטעם כי ספר שמות הגדיר בצק אשר הוציאו (בכלי הנקרא משארות) 'לא חמץ' אם התורה תכווין אותנו נידע מה לא חמץ
החוכמה באה מהתורה וכאשר יש ניגוד בין ההלכה לבין כתבי הקודש איך עוזבים את המקור

??

ברור שכתבי הקודש עדיף

הרבנים מצומצמים מדאגה שיקראו להם "קראים" אם יעדיפו את המקרא, ולכן מצומצמים בחשיבה ולעומתם אין לי חשש זה כי ההבדל הוא שלקראי אין דרכי פירוש של התלמוד לדוגמה "דבר הלמד מעניינו" הנקרא בתלמוד: "היקש"
-
לפי החשבון המבוסס בתורה יתחיל חג המצות בסוף חודש מרס של שנת השמש

[הערה של מרץ שנת 2013, מאמר זה נכתב בחודש מרץ בשנת 2012 שקראתי אז מרס כשם בספר אסתר. מאז נודע לי שניסן לא אביב אלא ניסן מתי שהשמש במזל טלה כנשמר ביוספוס בעצם חודשיים קודם שהחיטה במצב אביב שקוצרים בסוף מאי לכן בחודש מרס אין להימנע מחמץ אף אילו היה אסור בפסח כי אינו היום הנכון אלא כחודש אדר שאין איסור חמץ.]
אין צורך להימנע באותו שבוע מחמץ

מלבד שאומרים לנו שקמח חמץ ולחם רגיל חמץ אשר אינו טעם חמוץ עדיין טעמתי לחם חמץ שטעמו חמוץ משאור ואף בלי זה לא חמץ עד שיהיה טעם חמוץ ובלחם רגיל אין. בנוסף אפילו לחם בטעם חמוץ של שאור אין סיבה להימנע מכיוון שאפילו חמץ בעל טעם חמוץ מותר מכיוון שמצוות מצה וחמץ הן עם הקרבן ולפי התורה שבעל פה הנקרא קבלת דרכי הפירוש של היהדות, השיטה לפרש את התורה היא: 'דבר הלמד מעניינו' ומכיוון שהעיניין עם קרבן בסיבה זו כאשר יש קרבן פסח יש מצה ואיסור חמץ אבל אין בעידן זה קרבן זבח
-

די בזכרון של החג אני מציע בלי חובה לקרוא בעניין של קרבן פסח משמות יב א עד סוף פרק יג

[הערה שנת 2013: כן חשבתי במרץ 2012 אבל קטע זה ומצותיו קודם מתן תורה

!!

כפי שאמרו חזל בתלמוד בבלי שבת פו עמוד ב בשבת ניתנה תורה לישראל בסיון אחרי שיצאו

בשבת ניתנה תורה לישראל

נמצא מה שקודם מעמד הר סיני בגדר "קודם מתן תורה" לפי המורשת של חז"ל

רק בלימוד הרגיל ילמד פרקים אלה לפי הסדר, אבל לזכרון החג עדיף לקרוא פרשת המועד של אחרי מתן תורה היינו מספר ויקרא כג ודי בנושא של קרבן פסח היינו לקרוא

"בחודש ראשון בערבעה עשר לחודש בין הערביים פסח להשם" ודי בזה כי ההמשך בשביל מחר, עד כאן הערה 2013]

ביום יד ניסן אשר לפי החשבון שכבר העליתי הוא (בעשרים ושמונה מרס בערב)

[הערת 2013 עלי לתקן את הדעה שכתבתי כאן בשנת 2012 שאין 28 מרץ פסח אלא פסח באביב ואביב בסוף מאי שני חודש מאוחר יותר. גם מה שכתבתי "בערב" היה כי כן כתוב קודם מתן תורה בספר שמות יב בערב אך עלי לתקן כי בפרשת המועדים בספר ויקרא כג, נאמר בין הערביים היינו בסוף יום ארבעה עשר לחודש הנקרא דמדומים בין שקיעת השמש לבין המצב שהשמים חשוכים כרגיל בלילה ואין צורך למומחה ולא לשום חשבון ולא לשעון אלא להביט בעיניך אל השמים ואין לספור כוכבים אלא כפתגם בבראשית טו ה הבט נא השמימה. ועדיף שלא תטעו כפתגם בספר דברים ד יט "תישא עיניך השמימה" עד כאן הערת 2013]

אין צורך בעצם העשייה כניכר ממה שנקרא "תורת" הקרבן ודי בשל ספר ויקרא כג אשר לפי משנה מגילה מתאים לקרוא בפסח ודי בזה

-

איני מבטל את החג שלפי הלוח שנה הירחי ולא אקים חומה או קיר הגורם לי לא לחגוג עם הטועים, למרות שאיני מסכים ללוח שנה שלהם הנוגד את תורת משה אלא למרות שמבחינתי מהתורה רואים שלא נכון אולם אני לא פוסל את דרכם. מעבר לחג אני פוסל כי אף להנחה שיש קשר של אכילת מצה לחג המצות רק בזמן הנכון. בסובלנות ולשם גיוון אני מאשר גישות שונות מרובות ובלבד שנוסף על הטעות יש גם של תורת משה ושלא מבטל את של התורה בעונת אביב

אני מדגיש לא להעלים עין מהחג המקורי שלפי התורה יתחיל אביב [הערת 2013 היינו בתחילת יוני אולם אין צורך בסוף מרס כי לא הגיע זמן אביב]

למשך שבוע
-

חוק מדינת ישראל

-

בחג מצות אשר שנת 2012 יהיה באפריל יחול "חוק איסור מכירה של חמץ בפסח" בסיבה זו חשוב שתהיה אפשרות להכין לחם רך בבית כנזכר

החוק מוגדר לפי הדת של הרבנים שקמח בגדר חמץ.
זוכר אני שאמרו לנו שחמץ כולל קמח
דחיתי את זה מיד, כי מצה אפויה מקמח אז הגיבו "רק מקמח מיוחד"
מאוחר יותר למדתי בשיעור מרבי חרדי בספר ההלכה 'שולחן ערוך' שייתכן שיפלו מים על קמח ויקרא "לא חמץ" אף לפי ההלכה וכלול בזה שקמח רגיל לא חמץ ואף אם נופל על הקמח מים

ברור שההגדרה הנכונה של חמץ הוא טעם חמוץ ללשון כנזכר, אולם אף לטעות של הרבנים לא אסרו קמח ואף אם נפל עליו מים

אפילו המתנה של הוצאת בצק במסע מדברי מוגדר "לא חמץ" ואני מעדיף את המקור וממליץ עליו בשביל הקוראים היקרים

-

אמרו לי שקמח רגיל נשטף במים ומאחר ונגע במים הוא חמץ וידעתי כבר אז שרעיון זה לא היהדות אלא תרמית כי בנגיעה לא חמץ אפילו לפי המשנה ובנוסף רק אפשר לשטוף חיטים לא קמח ושטיפת חיטים מפורט בספרי הלכה שלא חמץ אפילו לפי ההלכה האוסרת יותר מדי

איך אפשר לשטוף אבקת קמח במים

אם שוטפים משהו שוטפים חיטים ומפורט בהלכה שלא חמץ אלא אם החיטה הקשה תסדק  זה רק חשש אולי חיטה הנשטפת סדקה ואף אם נסדקה מעורבת עם חיטים אחרים ואף להלכה קודם פסח חמץ בטל בתערובת וקל וחומר לפי הגמרא שתערובת חמץ בלא כלום בפסחים דף מג עמוד א

הלכה כרבים

גם לפני שידעתי עברית שחמץ עניינה חמוץ בטעם ללשון אלא לפי המשנה חמץ  נחשב תפיחה עם סדקים מסויימים אך לא ידעתי מה המשמעות של חמץ כי דברתי אנגלית ועקב כך הצליחו לרמות אותי עד שלמדתי עברית ונודע לי שורש חמוץ שהוא שינוי בטעם אז ידעתי שגם ההגדרה של המשנה לפנים משורת הדין כי כתוב 'לא חמץ' קוראים הרשו לתורת משה לכוון אתכם

אם יש ניגוד בין ההלכה לבין התורה ויש הרבה ניגודים, אז להעדיף את של התורה שבכתב ולא לדאוג מלהחשב קראי רע, כי דווקא לפי התורה שבעל פה השיטה להסביר את התורה שבכתב היא שאין מקרא יוצא מפשוטו

יש הרבה יהודים שאומרים "מה שכתוב בתורה לא משנה כי מה שלא מתאים אפרשנו לפי הצורך" ובמיוחד הנוסח של התורה לא הוכחה לשום דבר.

לא נכון, אלא לפי הקבלה של תורה שבעל פה במורשת של ישראל, יש שיטת פרשנות רצינית וחד משמעית: אין מקרא יוצא מפשוטו

אכן אם פרשנות משחק לא רציני חלילה

-

גם איסור מלאכה של חג זה ראוי לפרש לפי דרכי הפירוש של היהדות ואז לא בגדר קראי

שיטת 'כלל ופרט'

בהשוואה בין הביטוי 'כל מושבותיכם' בצורת הרבים לבין 'כל מלאכה' בצורה של יחיד, ניכר שיש באיסור מלאכה 'כלל ופרט' המלמד אין בכלל אלא מה שבפרט מלאכה יחידה - מלאכה בלשון יחיד שהוא הפרט

מה שנחשב המלאכה, הוא כדין קרבן לפי הכלל ביהדות "דבר הלמד מעניינו" וכשיש קרבן יש מצות: חמץ מצה ומלאכה אך אין בעידן זה קרבן זבח כלל.

לפי המורשת השורשית במקור, הדרך לפרש את התורה היא 'כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט' נמצא מלאכה אחת
מאחר ונמצא בעניין של "אך אשר יאכל ייעשה" ניכר שהמלאכה האסורה קשורה להכנת אוכל כנראה 'הדלקת אש'

[הערת 2013 כן חשבתי 2012 אלא שבינתיים נודע לי ההבדל בין "לא תבעירו אש במכולה" הבערה לא דומה ללא תבערו. נניח שאני לא יודע מה אסור אולם מה שאסור קשור לקרבן פסח בגלל דבר הלמד מעניינו ואין קרבן זבח לפיכם אין מה שאסור בעידן שאין קרבן]

מלאכה יחידה ואין מלאכה אחרת אסורה מכיוון שלפי דרכי הפירוש של המורשת בקבלה הנקרא תורה שבעל פה, 'אין בכלל אלא מה שבפרט' וזה מה שאסור בעידן קרבן אבל אין לנו קרבן בעידן זה
נכתב על ידי נועם טל , 23/3/2012 11:06  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




הבלוג משוייך לקטגוריות: זכויות אדם , שירה , דברי תורה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנועם טל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נועם טל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ