לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חזרה לשרשים

לייצג את היהדות מההיבט של תורה שבעל פה בטעם חדש

כינוי:  נועם טל

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2017

הרפתקאות ברק חלק 2


עד עכשיו: ברק שפך מרק על אחיו ואביו העניש אותו במכות. אסור להכות ילד ואין שום הצדקה בכך.

ועכשיו:

ברק זכר שישב במיטתו מדמיין את העתיד שיהיה גדול  מספיק להגן על עצמו מהוריו. לחשוב שיחזיר להם מכות הרגיע אותו.

הנעלים הציקו לו היו נקרות מעור שחור והכאיבו לקרסוליו. אז הרגיש  קצת אוויר ברגל שהייתה חנוקה ומיד הסיר  גם הגרב  עשוי בד מחניק. זה הרגיש טוב יותר. הוריי רק מוסיפים לי כאב בכול מה שמטריד ללבוש הכול מרגיש מציק. אחר, התכופף להתיר גם את הנעל מרגל זמאול...

המשך יבוא.

נכתב על ידי נועם טל , 25/7/2017 17:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיר קיץ


חודש אלול סוף, תשרי ראשית השנה

בסיון כולנו אוכלים הרבה גבינה

 

ירושלים נבנתה= תמוז שמחה

אלפי שנים קיווינו לחזור אליה

 

לכן אב נהפך מאבל לשמחה

חודש אלול סוף, תשרי ראשית השנה.

נכתב על ידי נועם טל , 25/7/2017 17:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הרפתקאות ברק חלק 1


הרפתקאות ברק חלק 1

קול רעם פרץ בעוצמה כבירה, וברק הפנה ראשו לכיוונו, נדהם. הוא רץ מהר לחניה המכוסה וגם חש פחד עד שהקול פסק. הרעמים נדמו והוא שהה דרוך בדממה. הוא פלט אנחה והיה מעולף מריח עשן שרוף. לפתע קרני אור חזקות ומסנוורות חדרו דרך חלון המוסך. האם נחת חללית? עם חיות מפלנטה אחרת? אין אלו מחשבות של העולם האמת כי כולם יודעים שאין חייזרים.

ברק צעק: "הלו", כאילו במשדר, אחר שאל: "טסתם רחוק". פתאום שמע עוד רעם אדיר במלוא עוצמה וברק קפא צמוד לקיר. מחשש ופחד ניגרו אגלי זיעה כפלגי מים על פניו. הוא עמד נדהם. ברק שלף פנס להאיר וראה חיה בדמות אדם נמוך עם עור ירוק כצפרדע. ברק שמע בראשו מה שהחיה החלה לשדר: "באתי להציל אותך. טס עמנו כי נטפל בך." למרות החשש, הצליח להיות נשמע וניגש לכיוון החום הגובר. ברק חש ארבעים מעלות סנטיגרד/צלסיוס . קול פנימי צעק: "הזהר! זהר מזרים." אך לשווא. המאמץ לעצור עלה בתוהו. הוא הבט לרקטה וניסה לעמוד אך תקלה. הוא המשיך לעלות בכבש הרקטה לתוך אפילה גמורה.

***

ברק היה ילד בן תשע עם זכרונות מלאים כאב. היה לו אח גדול שקרא לו ברק החרק. אך הוא לא היה יכול לחשוב על תגובה חכמה. בליל הגורלי הוא ישב בסוכה שבנו הוריו הדתיים, ולידו אחיו אהוד- האהוד. שם שוב השפיל אותו כאשר אמר: "אל תלכלך את בגדיך במרק." ברק הרגיש שלא מכירים שהוא כבר ילד גדול.

מיד, השליך כף מרק על החליפה של אהוד ואז הכריז: "אתה התינוק המלוכלך." אהוד בן 14 הרים את ידו להכות את ברק, וברק הפיל מהר, את כול קערת המרק על אחיו שקפץ ורץ לתוך הבית. חיש באו ההורים וראו את ברק אכל מרק. אמו צעקה הכריזה בכעס רותח: "ברק אבינועם, אתה שפכת מרק על אהוד היקר." ברק השיב: "אני אוכל מרק." אביו זעם מאוד, והאשים: "אל תהיה חצוף לאמך, רואים שהוא רטוב" "הוא שפך על עצמו" טען ברק. מה היה אז בראש הוריו? הוריו לא האמינו לו. אף פעם לא האמינו לו. אמו ניגשה אליו ותפס בזרועו ומשכה אותו מהכסא ומהסוכה. אז אביהם פקד: "הגד סליחה לאחיך". השיב ברק: "אהוד קרא לי ברק החרק" אביהם צעק: "אל תלשין כי אין גרוע יותר ממלשין." ברק השיב, "אה? אם רע להלשין, מה סיפר לכם אהוד?" אמו נכנסה לדבריו, וקטעה אותו שוב צועקת: "זה לא משנה!" זרוע אביו בא מאחור וצלף בעוצמה של מבוגר, בישבן של ברק. "איי" ברק צעק מכאב, והוסיף: "עצור, זה כואב" אך אביו, כמו פעמים אחרות, המשיך להכות, עוד ועוד מכות. ברק בכה מכאב והוסיף: "תפסיק, זה כואב" ואביו המשיך להוסיף מכות. כאשר הבין כמה בדיוק אביו יעקוב היה אכזרי, אז החליט ברק כשהוא יהיה גדול הוא גם יתעלם, כאשר הם יתחננו שהוא יפסיק להכות אותם.

הוא הלך לחדרו וניסה לקרוע את החולצה הלבנה עם הכפתורים אך לא הצליח כי היה חלש מדי. ברק שלף בכוח את הבגד הדתי שנקרא ציצית וחשב אני לא עבד שלהם ואז שמע את הרעם האדיר ועלה לרקטה.

פרק 2

המשך יבוא

 

נכתב על ידי נועם טל , 24/7/2017 21:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חודש תמוז ומנהגי הדתיים


מי שחונך בחינוך הדתי יודע שהדתי מדגיש את "לוח שנה העברי" כאילו זה יקר וטוב. יחד עם זאת המחונך גם למד לשמור מרחק ממנהגי הגויים "חוקותיהם" נחשב רע ומגעיל וטמא. כפתגם הדתי חוקותיהם לא תלכו.

אילו רק ידעו שלוח השנה הנקרא "עברי" הוא בבלי כאשר שמר ספר הרבני רמבן' כי לבבלים היה לוח ירחי וכן ניכר במקרא בעצמו.

לפני גלות בבל אין במקרא סיפור עם חודשים בבליים, של ניסן ותמוז. היו שמות אחרים או מספר.

גם אין תיאור ירחי והדתיים "לא שמרו" על "המסורת" אלא ההיפך: הדבירו את השלב הקודם ונשאר רק לוח שנה בבלי- הירחי של הבבליים העתיקים, מי שרגיל להגיד בחוקותיהם לא תלכו- יגיד איכס על לוח שנה שבו ניסן. חוקותיהם לא תלכו ולשמור מרחק מהמנהג של הגויים הטמאים.

דווקא חודש זה הנקרא תמוז נשאר בספר יחזקאל כשם אליל בבלי. תמוז. וכן שאר שמות החודשים הם שמות שנבחרו לכבד אל בבלי ובתור מי שחנוך לשמור מרחק ממנהגי הגויים זה כולל לוח שנה של ניסן ותמוז.

אז מה נשאר? של הגויים? "איכס" יגידו לא נשתמש בינואר. אומנם אותו "איכס" מתאים על של הבבלי.

אז מה נעשה? נכיר שלא שמרו על המסורת אלא הדבירו את המקורי. נכיר שלוח שנה הנקרא עברי באמת לוח ירחי בבלי עם שמות בבליים כדברי הרמבן שהעז לא לשקר ונגיד גם עליו איכס ונפסי קלהתפאר כאילו הוא משהו.

בנוסף אני הצעתי תחליף לוח שנה לפי השמש עם שמות לא בבליים. אבל לפחות נכיר שתמוז הוא שם של אליל בבלי דווקא בחודש תמוז.

נמשיך: נהוג שהדתיים יש הרבה מה שאסור בתמוז ואב.

כידוע לא לגלח את הזקן ולא להסתפר עודו פרטים שהם ממש לא יהודי לאור העובדה שרובם לא נשמרו במשנה כאשרש תיארו את אסונות "תמוז" מעולם לא אסרו אפילו הזרם הרבני לא אסר מה שהדתיים עושים וזה פשוט לא יהודי.

אז יש כול מיני תירוצים וטענות "לא תמות אם לא תסתפר" ועדיין גם לא נמות אם נצום רמאדן- האם זאת סיבה? רמאדן לא יהודי וגם אלה כמו רמאדן לא יהודי כי יהודים לא עשו אפילו בזרם הרבני המקורי.

אפשרי למיין ועדיין מה שמלמדים לא יהודי.

בנוסף יש שני שיקולים דתיים לבטל את האיסורים של הדתיים. שיקול אחד נקרא "אבילות ישנה" היינו שבזמן התלמוד כשלוש מאות שנה אחרי שחיל יוון הרס את בית המקדש [השני] כבר אמרו שאפשרי לצמצם במגבלות של אביללות זו. ובכך דומה לרעיון של בטלה מגילת תענית היינו שאפשרי להתעלם מהימים שבמגילה כי אחרי שעברו כמאה שנה ביטלו רבני התלמוד את המנהג.

 וכעבור אלף שנה עוד יותר "ישנה" ואשפרי לבטל כליל ומתאים מאוד שכתב ספר הלכתי בית יוסף שאכן תשעה באב בטל. ולא כתב שחידשו ואפפילו אילו כתב שחידשו עדיין שיקול הלכתי של אבילות ישנה לא קבל את זה. ולא כתב שבטלו וחידשו רק שבטל.

לכן כל מה שקשור לתשעה באב במשנה חייב להיות בהקלה כי האבל עוד יותר ישן כעבור אלף שנה ויותר לכן כדאי ליישם את הכלל ההלכתי ולהגיד מדובר באבל ישן. בנוסף התאריך שגוי כנשמר בספר יוספוס שכתב תאריך עשירי כמו בספר ירמיה ולא כשקר במשנה שניסו לשכתב היסטוריה שונה. בכלל יום אחר.

לאור כול האמור כאשר אומרים אל תגלת את הזקן ואל תסתפר אף אתה אמור לו "טוב שאין קרבנות להרוג כבש לשרוף" וא להנחה שיש אבל עדיין ישן וזה שיקול הלכתי להקל את הנטל והעול ומספיק לזכור מה שקרה ולא להתנהג כי האבל ישן. ומה נזכור?

מה לזכור?

שמתו יהודים במחלמת יוון? לא את זה לא מדגישים ולא מוזכר במשנה אלא הרס בית המקדש נחרבה הבית- שזה עצר קרבנות.

זה דבר טוב. לא מתאים להתאבל. עכשיו נהרוג כבש רק כדי לאכול המבורגר טלה!

נכתב על ידי נועם טל , 16/7/2017 16:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חתונה ואושר


יום החתונה הוא יום שמח. אומרים שנישואין זה אושר. אם מרגישים אהבה יש סיכוי להסכמה כי שני הצדדים מרגישים אכפתיות. אומנם אם הוא והיא "לא רוצים להפסיד" וכן רוצים שהרעיון שלי ייעשה, מהו הפתרון?

יש פתגם ידוע באנגלית 'אישה שמח שווה חיים שמחים' ובמקור חרוז:

HAPPY WIFE HAPY LIFE

אומנם אם נתבונן, בתרבות הזאת יש תקלה רצינית.

בעצם המשמעות היא: שאם הגבר יעשה מה שהיא רוצה, היא לא תמרר את חייו כי אם היא לא תשמח היא תמרר את חייו=בריונות.

התרבות מעודדת בריונות. ומעודדת גירושין בתגמול של כספי מזונות שמשתלם לאישה לשגע את בעלה "כדי לקבל יותר כסף" לעומת תקופת הנישואין.

גם בבתי ספר אומרים לתלמיד תהיה תלמיד טוב במה שלא תריב עם בריון. אז מול הבריון הרוב בורחים או נכנעים. ואם מגן על עצמו לא מענישים את הבריון אלא את המגן על עצמו כדי לעודד בריונות.

ככה בנישואין.

רק אם אשה מאמינה בחכמת האל שאמר בברית חדשה שתפקיד האשה הוא "להכיר שבעלה הוא המנהיג" [לא כי היא נמוכה אלא שבתור שווה-ערך, ככה תפקיד שלה] אז היא לא תתנגד להחלטות שלו כי הרי הוא המנהיג לפי אמונותיה.

פתרון מושלם של חוכמת האל.

אישה מאמינה רק תציע עצה בתור "עזר" של ספר בראשית ועדיין רק הוא המחליט בתור מנהיג המשפחה. ובמיוחד אין תמיד זמן לדיון. ואפילו אם אשה נוצרייה, אם היא לא מאמינה בפרט זה, שבעלה הוא המנהיג, גם הנוצרי יהיה אומלל.

לאור כול האמור רק טיפש יקשור את ברית הנישואין.

ועוד פרט על תכשיטים.

נהוג שהגבר קונה לאשתו טבעת נישואין. זהו המינימוום ויש ציפיות לעוד תכשיטים נוספים שהם ממש לא "מצרכים".

אז מה? אם הוא אוהב שיראה את האהבה.אולי במילים. לא התרבות מאורגנת שנותנים משהו יקר וזה מתאים מאוד לאור העובדה שבנישואין יש יחסי מין  והואיל ויש תמורה של טבעת, בעצם נישואין דומה מאוד לעסקי זנות והזנייה.

נמצא שהן בגירושין והן בנישואין המשחק מאורגן שהאישה תקבל מבעלה או טבעת או כסף. ובמיוחד אם לא שוכבים יחד לפני הנישואין כמו דתיים, אז רק בתמורה לטבעת יש שכיבת מינית, זנות כפשוטה ומשמעותה.

**ואפילו אם שוכבים לפני הנישואין עדיין תמריץ כמו להציע את הגבינה במלכודת העכברים שידמיין האיש שגם אחרי הנישואין הוא יתענג ממין- ואז יתחייב לברית נישואין ונמצא שגם יחסי המין שלפני הנישואין תלויים בטבעת הנישואין ודמה לזנות. וכול גבר נשוי יודע שאחרי הנישואין אין מספיק סקס. בשביל זה נתתי לה טבעת שהיא תגיד שהיא עייפה ויש לה כאב ראש?

יש המון תירוצים שרק מתרבים משנה לשנה- "נישואין זה לא רק סקס" או "מדו עההתמקדות בגופי" ועוד תירוצים. "אל תגיד שאין סקס". אומנם אין מספיק סקס.

כאשר צפוי שאשה ואיש ייהנו מסקס, ואין "הטבה" לאחת או לאחד כאילו ויתרתי לה/לו ליהנות.. אך המשחק מאורגן לשאוב משהו מההגבר היינו לגרום לו לשלם או בזנות בלי נישואין או בזנות של נישואין.

לאור כול האמור מי יסכים לברית נישואין? רק טיפש שמאלצים עליו. אבל החכם יגיד "לא. ותודה."

נכתב על ידי נועם טל , 16/7/2017 15:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: זכויות אדם , שירה , דברי תורה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנועם טל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נועם טל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ