לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיפורים ופנאפיקים DD:



Avatarכינוי:  forever young :D

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2011

פאנפיק ראשון שלי DD:


היי אנשים!! DDD:
אז זה הבלוג הראשון שלי אי פעם P:
כפי ששמת לב-אני משתמשת בסמיילים. הרבה. אז תאלצו להתרגל, מצטערת XD
פתחתי את הבלוג הזה כי התחלתי לפרסם פנאפיק שכתבתי על דמדומים, והציעו לי לפרסם אותו כאן כדי לקבל יותר תגובות וביקורות שאני כל כך צריכה XD
אז בלי חפירות נוספות זה הפנאפיק הראשון שלי-שחר מפציע-נקודת מבטו של אדוארד.
מקווה שתהנו (:
דרך אגב כל מה שנטוי הצידה בפנאפיק זאת מחשבה. בנתיים אין לי מספר פרקים מוגדר-אבל אם יאהבו אותו, אמשיך D:
מאורס
דבר לא מילא את ראשי חוץ מבלה. לזה כבר התרגלתי-מהרגע הראשון שראיתי אותה ידעתי שלא אוכל להיפטר מזה בקלות רבה. אבל הפעם...אם אסתכל על העבר? לא אוכל להאמין כלל לכך שמה שהיה פעם השתנה בצורה דרסטית כל כך. בלה, שבימים הראשונים להכרותי איתה-נחשבה לאויב מצידי! אויב אז...וארוסה כיום ורק עוד כמה ימים תהיה לאשתי. בלה קאלן. רק דמיינתי את השם והוצפתי באושר. למען האמת בלה הייתה נראת לפעמים כאילו היא סובלת...לא הייתי רוצה לגרום לה משהו שיצער אותה אבל...מצד שני אני רוצה שתיחשב כשלי באופן רשמי ולא של אף אחד אחר.
כאלה היו המחשבות שלי בזמן הצייד. אם להיות כנה-אלו היו המחשבות שלי מהרגע שבלה הסכימה עד עכשיו.
למה אתה כל כך שקט אדוארד? לא מתאים לך... אליס חשבה. אליס, אחותי לכאורה הייתה האחות שהכי תמכה בי בזמנים רעים וטובים עם בלה. ועכשיו כשהיא יצאה איתי לצייד היא קיוותה לקצת רכילות ושיתוף ברגשות. הייתי עסוק מידי במחשבות שלי-וקיוויתי שיישארו שלי.
"אני חושב אליס." אמרתי וחייכתי לעברה.
"אתה יודע שאתה יכול לשתף אותי אדוארד-זה לא נחמד כל כך לצוד בשקט"  אמרה וחייכה גם היא.
"אליס, פשוט תצודי בשקט." אמרתי בטון נרגז. כל כמה שאני אוהב אותה בתור אחות, לפעמים היא יכולה להיות ממש מעצבנת.
"זה כישרון אתה יודע" אמרה וצחקה כאילו יכלה היא לקרוא את מחשבותיי ולא אני את מחשבותיה, ובמהירות אופיינית לערפדה נעלמה בין העצים.
הכעס שלי נעלם באותו רגע שצחקה-אליס תמיד תישאר אליס.
מחשבותיי חזרו למסלולן הרגיל (לפחות לפי דעתי) ושוב חשבתי על בלה-חזרתי לעולם המאושר שלי ולגעגועיי ולזיכרונותיי-בעיקר על היום בו סיפרנו לצ'רלי. חייכתי ורצתי בעקבותיה של אליס.
                                                     ***
בלה הייתה ככל הנראה לחוצה הרבה יותר ממני, זה היה נראה לי הדבר הכי טבעי מה שאנחנו הולכים לעשות עכשיו. אמנם אני חי קרוב ל-110 שנה אבל לא הייתה לי הזדמנות להתנסות בכך... ובכל זאת אני רגוע יותר ממנה. היא נראת כאילו היא הולכת להתוודות על רצח, גיחכתי בשקט שאפילו בלה שישבה במרחק של פחות מכמה סנטימטרים ספורים ממני לא שמעה. כשהסתכלתי על בלה, לא יכולתי להאמין שהיא הסכימה לקבל את ידי, ריחה שיכר אותי כמעט כמו בפעם הראשונה שנפגשנו, עיניה החומות גדולות מעוטרות בריסים חומים עבים עדיין נראו לי מסתוריות וצלולות הרבה יותר ממה שעיניים חומות אמורות להיות, שערה בצבע מהגוני חם וחלק עטף אותה והפיץ ריח של וניל בכל החדר. היא הייתה מושלמת.
בלי לדבר, תפסתי את פניה בידי, בעדינות רבה-ונישקתי אותה-לא יכולתי להתאפק. ליבה של בלה דפק במהירות רבה וההתנשמויות של שנינו מילאו את החדר.
שיחררתי את פניה במהירות מפני בצחקוק קל והסתכלתי על האהובה שלי בחום.
רעש המכונית של צ'רלי הודיע לשנינו שהוא חזר הביתה, ובלה החלה להילחץ-היא ניסתה להסתיר את הטבעת, לכן לקחתי את ידי והחזקתי את היד שלה גלויה לעיני כל.
"תפסיקי להתפתל, בלה. תנסי בבקשה לזכור שאת לא הולכת להתוודות כאן על רצח." חזרתי על מחשבותיי.
"לך קל להגיד" היא אמרה בטון חמוץ מעט.
בלה הקשיבה לצעדיו של צ'רלי, ואני הקשבתי לצעדיו, נשימותיו, הלמות ליבו ומחשבותיו-מקווה שהכול יעבור טוב.
טוב, שניהם עכשיו בבית. עליי לקבל את אדוארד-כל כמה שהוא לא מגיע לבלה. יש לי הרגשה.. רעה. פשוט ככה. אין מה לעשות, אקבל את זה רק בשביל בלה. רק אל תעשי שטויות בלה...התחנן צ'רלי במחשבותיו.
המפתח קשקש במנעול הדלת, שלהפתעתו לא הייתה נעולה. בלה נלחצה עוד יותר-למרות הסיטואציה שלדעתה לבטח נחשבה רעה-כמה הייתי רוצה לדעת מה היא חושבת!
"תירגעי, בלה," לחשתי לה, מנסה להרגיע אותה כמה שאפשר. בלה נרגעה קצת כששמעה את קולי אך ברגע שהדלת הוטחה בקיר-הלמות ליבה פעמו בקצב כפול ממה שהיה קודם.
הגיע הזמן.
"היי,צ'רלי," אמרתי, בקול הכי בטוח והכי תמים שיכולתי-למה לא לפתוח את השיחה ברגל ימין?
"לא!" מחתה בלה בבהלה.
"מה?" שאלתי בלחש חצי משועשע חצי מסוקרן
"חכה עד שיתלה את האקדח שלו!" אמרה בלה בבהלה גובלת בהיסטריה שלדעתי הייתה טיפה לא הגיונית אבל בכל מקרה הייתה נחמדה.
צחקקתי מההיגיון של בלה-לפעמים הוא כל כך לא הגיוני אבל מצד שני הוא גם הגיוני ביותר-בלה תמיד סקרנה אותי, היא הייתה שונה משאר בני האדם.
זה היה צפוי.חשב כשראה אותנו על הספה ביחד מחזיקים ידיים. לפחות שלא יתגרה בי, עם הפוצי מוצי הזה ויחזיק איתה ידיים בסלון שלי בבית שלי. חשב צ'רלי ברוגז ועיקם את אפו.
"הי, ילדים. מה קורה?" שאל צ'רלי בטון חושד
אני חייב להרגיע אותו קצת... בלה גם ככה חושבת שהחתונה היא לא רעיון טוב-אם צ'רלי יתנגד...
"היינו רוצים לשוחח איתך," אמרתי בקול שקט ומבטיח. "יש לנו חדשות טובות." למה לא להראות שאנחנו מאושרים? מה שבאמת נכון.
חדשות טובות? אני לא אוהב את הכיוון של השיחה הזו... חשב צ'רלי והידידות המתוחה שעל פניו הפכה לחשד ומסכה של כעס הופיע לה אי שם.
"חדשות טובות?" נהם צ'רלי והסתכל ישירות על בלה.
בלה נראתה מפוחדת. הבטחתי לה שהשיחה תעבור בשלום ושאחרי השיחה היא תשכח את כל חששותיה.
אלוהים אדירים-הרי ביקשתי שלא תעשה שטויות. באמת היום הקארמה פוגעת בי? דווקא היום? חשב צ'רלי בציניות בראשו.
"שב, אבא." אמרה בלה בקול חלוש
רק שאוכל לשאת את זה.. התחנן צ'רלי לעצמו.
קצת התעצבנתי...אני לא הולך לבשר לאחד מהם על מוות זה...אבל אז נזכרתי בכך שאני לוקח לבלה את נשמתה-הרי הסכמתי לשנות אותה...לערפדים הרי אין זכות לגן עדן. הייסורים כמעט הופיעו על פניי כשנזכרתי שעליי להיות חזק ולשמור את הייסורים לאחר כך-עכשיו הכול אמור להיות שמח.
צ'רלי נעץ בי מבט כועס ובחן את שנינו. הוא הלך בכבדות לכורסה שעמדה ממש מולנו וישב עליה מתוח ממש כאילו הוא יושב על קוצים.
היא מזיעה? היא לחוצה זה בלי ספק...מה יכול לגרום לה להתנהג ככה? צ'רלי העלה חשדות.
"אל תתרגש אבא," בלה אמרה-כנראה מנסה לגשר בינינו ולהפיג את השקט שמילא את החדר "הכול בסדר."
עיקמתי את פניי-למה היא השתמשה במילה בסדר? הרי הכול פשוט נהדר,מדהים! זאת לפי דעתי מילת תואר מתאימה יותר-הרי אנחנו הולכים להתחתן לא?
ואז נזכרתי שבלה מנסה אולי להתנהג בצורה דיפלומטית-למנוע מתחים ועצבנות מצד צ'רלי.
"ברור שהכול בסדר, בלה, ברור שבסדר. אם הכול כל כך נהדר, למה את מזיעה מרוב לחץ?" שאל צ'רלי בחשדנות וכעס כפולים.
"אני לא מזיעה, ואני לא לחוצה," בלה שיקרה-השקר היה כל כך ברור שקשה היה להאמין שהיא אפילו ניסתה. בלה תצטרך לתרגל את השקרים לעתיד. חיוך קטן הופיע על שפתיי
למה הוא מחייך? מחכתי את החיוך במהירות מפניי והשבתי לעצמי את רצינותי הקודמת  הם מסתירים משהו...מה זה יכול להיות? הרי הם רק בני 18 מה יש להם... מחשבותיו נקטעו באותו הרגע שבלה השתמשה בידה הימנית כדי לנגב את מצחה.
"את בהריון!" צ'רלי צעק "את בהריון, נכון?"
בלה הבטיחה לי שהיא לא תעשה שטויות! אסור היה לה! אם רק אצליח לירות בו ירייה אחת...זה לא יפריע לאף אחד נכון? צ'רלי רתח ונעץ בי את מבטו שלח את ידו לאט ובשקט לעבר אקדחו.
"לא! ברור שלא!" בלה כעסה כנראה עליי...היא אמרה שכול אחד יגיע למסקנה הזו-אבל זה לא נכון, אני מתחתן עם בלה מתוך אהבה טהורה ואני הולך להוכיח כך לכול אחד שיחשוב אחרת.
היא לא בהריון? אז מה זה יכול להיות? צ'רלי שאל את עצמו צ'רלי האמין לבלה רק מלראות את המבט הלא מאמין על פנייה.
"אה.מצטער." צ'רלי התנצל והתחיל להעלות השערות חדשות.
"ההתנצלות מתקבלת." בלה אמרה בטון נרגז אולי עליי או אולי אפילו על צ'רלי...
שקט השתרר.בלה חייבת להבין שאין כל דבר רע בזה שהתארסנו. זה טבעי-לפי העולם שלי. אין דבר רע כלל בלקיים את המסורות של פעם.
בלה הסתכלה עליי במבט מפוחד-וידעתי שהיא מבקשת עזרה מול צ'רלי. הגיע הזמן להראות לעולם שאני אוהב אותה.
חייכתי עליה חיוך מעודד ופניתי אל צ'רלי במטרה להראות לו את עמדתי.
"צ'רלי, אני מבין שבעניין הזה אני חורג מהנוהג המקובל. על פי המסורת הייתי צריך לבקש קודם כול רשות ממך. ברור שזה לא מתוך חוסר כבוד אלייך, אבל בלה כבר אמרה כן, ואני לא רוצה לזלזל בבחירה שלה בעניין הזה-לכן,במקום לבקש ממך את ידה, אני מבקש ממך ברכה. אנחנו מתחתנים צ'רלי. אני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר בעולם, יותר מהחיים שלי, ו-בזכות איזשהו נס-גם היא אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותה. מוכן לברך אותנו?"
דבריי החזירו אותי כמעט 90 שנה אחורה לפני המגפה הספרדית. דמיינתי את בלה לבושה בשמלה נפוחה עם מלמלה ותחרה אשר ואותי במדי חייל-שבעצם היה מה שרציתי ומה שמכרו לנו אז בצבעים ורודים כל כך-בגדים שהתאימו לאותה תקופה. ראיתי אותי כורע מולה ברך...את צ'רלי צופה בנו מהצד בחיוך. ראיתי את הימים חולפים-את הילדים שנולדים. ראיתי את בלה ואותי מזדקנים אחד לצד השני. ראיתי הכול. הכול פשוט נראה מואר יותר, שמח יותר.
קיוויתי שבדרך מסוימת זה היה אפשרי אבל...אם זה באמת מה שהיה-האם בלה הייתה מספיקה לי לתקופת חיים אחת?
לא יכול להיות! הוא לא עשה את זה! לוקח ממני את הילדה הקטנה שלי? אני לא מסכים לזה! הם אמנם ביחד כבר כמעט שנה? שנתיים? אלוהים יודע כמה אבל! צ'רלי צעק במחשבותיו. הוא שינה את צבעו והבהלה של בלה החלה לבצבץ.
היא החלה לקום ממקומה אבל מנעתי ממנה ואמרתי בלחש "תני לו להירגע," בלה חזרה לשבת במקומה.
השתיקה נמשכה כמעט 3 דקות לכן היה לי זמן לחשוב.
בלה צפתה את הכול כמעט מראש. היא ידעה את אביה יותר ממני בלי ספק-למרות היותי קורא מחשבות. אבל...לא יכולתי לוותר על בלה-לא משנה איזה מכשול היה עומד בדרכנו. למרות ש...אם בלה הייתה בוחר באחר...הייתי הולך-לא עוזב, אין ספק שלא הייתי עוזב-הייתי יושב יום יום קרוב אליה רק בכדי לחכות לטעות אחת מאותו אדם,רק בכדי להשיב את בלה אליי. להשיב את הסיבה לחיי.
תכננתי כל הזמן הזה מה הייתי עושה אילו בלה הייתה בוחרת באחר על פניי-כל אחת הייתה נואשת או רומנטית או אפילו משמחת בדרכה שלה-אחרי כל התכנונים הללו לא יכולתי שלא להיזכר בתכנונים שלי לחסל את בלה לפני שנתיים. הצטמררתי מעט. איך יכולתי לחשוב על זה בכלל?
...אין לי מה לעשות...זה היה צפוי למען האמת. אולי זה...הכי טוב בשבילה. צ'רלי חשב ורגע אחרי רגע החל לקבל את הבלתי נמנע ואני נרגעתי.
"חושב שאני לא ממש מופתע," רטן צ'רלי-מנסה לשמור על טון נרגז, אפילו אחרי שהשלים עם ההחלטה שלנו. "ידעתי שאצטרך להתמודד עם משהו כזה די בקרוב."
שמעתי את בלה נושפת בכל הכוח ונרגעת גם כן.
"את בטוחה?" שאל צ'רלי, ונעץ בי מבט שיכול היה לגרום לאדם אחר לבטל את הבטחותיו ואחר כך גם את האירוסין עם אותה אחת שלה הבטיח רק אהבה-לא יכולתי לחשוב אפילו לא רגע על ביטול האירוסין-בלה היא האחת בשבילי ולא אוותר עליה בכזאת קלות.
רק אל תהיי בטוחה, תני לי תקווה שזו רק התאהבות רגעית קיווה צ'רלי במחשבותיו.
לפעמיים הייתי רוצה להפסיק לשמוע מחשבות רק כדי לא לשמוע את אותן מחשבות פסימיות ורעות לא משנה לאיזה נושא הן קשורות.
"אני בטוחה במאה אחוז בקשר לאדוארד," אמרה לו בלה במהירות ומילאה את לבי באהבה רבה שאילו היה יכול היה פועם במרץ. צ'רלי בלי ספק התאכזב בניגוד אליי.
"אבל להתחתן? מה בוער?" הוא הסתכל עליי שוב במבט נוקשה-הוא עדיין חשד לגביי ההיריון.
את הסיבה הממשית לא יכולנו לגלות לצ'רלי.
"אנחנו נוסעים יחד לדארמות' ,בסתיו, צ'רלי." הזכרתי לו בחיוך תמים. "הייתי רוצה לעשות את זה...טוב, כמו שצריך. ככה חינכו אותי."  משכתי כתפיים.
אני חייב לשכנע אותה אחרת...איך? מה יגרום לה להסס?... צ'רלי חיפש וחיפש ושפתיו התעקמו.
"ידעתי שזה מה שהולך לקרות," מלמל בשקט
אני יודע מה יעזור! צהל במחשבותיו-ואני נתקפתי חרדה אבל כששמעתי את תוכניתו התאפקתי מלצחוק.
"אבא?" שאלה בלה בחרדה כשראתה את פניו של אביה אטומים. היא העבירה את מבטה מאביה עליי וניסתה לגלות.
פתאום צ'רלי פרץ בצחוק, ובלה הסתכלה על אביה בתדהמה. הידקתי את שפתיי בכדי לא לצחוק. צ'רלי לא הפסיק לצחקק במשך כ-5 דקות. אחרי כמה זמן אמר עדיין צוחק וכמעט נחנק: "או-קיי, בסדר, תתחתנו." צ'רלי המשיך לצחוק, ובלה החלה לפקפק ככל הנראה בשפיותו של אביה.
"אבל..." צ'רלי אמר.
"אבל, מה?" בלה החלה להתעצבן.
"אבל את תצטרכי לספר לאמא שלך! אני לא הולך להגיד לרנה אף מילה! את זה את תעשי!" אמר וצחק שוב בקולי קולות.
                                                   ***
ניסתי לשפר את רגשותיה של בלה לפני שאאלץ ללכת. ניסיתי לעודד אותה. בלה ביקשה אותי ללכת. אילו הייתי יכולה הייתי נשאר איתה כל כמה שהיא רוצה. היא אמרה לי ש"היא רוצה לעשות את השיחה הזו בלי קהל" וכיבדתי את בקשתה. נשקתי לה קלות לפני שהלכתי. לא אוכל לשקר-היה לי קשה לעזוב אותה. בעיקר עכשיו כשקיבלנו את ברכתו של אביה.
חזרתי הביתה. אליס כמובן קיבלה את פניי ולא הפסיקה לשאול שאלות. התקדמתי לעבר הספה ולא הוצאתי הגה עד שהיא לא התיישבה לידי. כאשר אליס ישבה לידי קארלייל ג'ספר ואסמה הופיעו גם הם במעלה המדרגות-כנראה שמעו את שאלותיה של אליס. אמט ורוזלי היו בצייד. סיפרתי להם על כך שקיבלתי הסכמה מצ'רלי ואליס שהייתה כל כך מאושר כבר לקחה את אסמה והחלה בהכנות. קארלייל וג'ספר ניגשו לברך אותי ואז עזבו אותי לשקוע בהקיץ.
בלה תהיה שלי בעוד שבועות ספורים. כבר התחלתי לתכנן הכול אבל...בכל זאת היה שם בצד הספק הקטן-האם כדאי...האם בטוח לבלה להיות איתי?
כל כך רציתי לומר כן. כן. היא אמורה להיות איתי ולא עם אף אחד אחר אבל בלה... מגיע לה יותר טוב. כשהבנתי שמחשבותיי פסימיות מידי-התרכזתי במחשבותיהן של אסמה ואליס שבלי ספק היו יותר מאושרות-וידעתי שבלה ואני נהיה מאושרים. לא משנה מה הגרוע מכל שיכול לקרות. בלה תהיה שלי. בלה שלי. הסיבה לחיי.

אשמח לתגובות DDD:

נכתב על ידי forever young :D , 21/6/2011 20:55   בקטגוריות פנאפיקים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , סיפורים , פאנפיקים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לforever young :D אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על forever young :D ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ