לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

BlogStroy...Normal? HAHA


לחיות את הפנטזיה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

7/2011

זה אף פעם לא סתם חלום


"אני צריכה לספר לך משהו..."


...&amp;nbsp;

"זה רק חלום דיאן, אל תהיי מודאגת"

"אז למה אתה נראה מודאג דון?"

"אני לא...אני רגוע" הוא אמר בקול יציב אבל ראיתי את המבט המודאג שלו

"דון! תפסיק, ראיתי זאב גדול תוקף אותך! מה זה אומר?"

"שאת מפחדת עליי דיאן...זה הכל...זאב זה סימן לפחד, ולא יותר "

"אוקי..."

"את רועדת"

"אני יודעת"

"מה יש?" הוא ישב ליקי והניח יד על כתפי

"אני לא יכולה להתנהג כרגיל, לא כשאני יודעת מה עומד להתרחש פה"

"אף בן אנוש לא ייהרג"

"לא מזה אני חוששת"

הוא חיבק אותי, חיבוק מעודד.

"אני לא רוצה שתלך, בבקשה...אל תלך"

"הסברתי לך למה מחובתי ללכת לשם"

"אז אני באה איתך"

הוא התחיל לצחוק, ואז כשראה שאני לא צוחקת בהה בי בפרצוף אטום

"לא בא בחשבון"

"אני לא שואלת אותך" אמרתי בהחלטיות

"אני אחזיק אותך בכוח בבית שלך"

"אתה יודע שאתה לא יכול..." אמרתי, הוא שתק.

"את לא באה"

"אמרת שזה בדם שלי, אתה יכול ללמד אותי, איך להילחם...או לפחות איך להטעות את הציידים האלו, שלא יפגעו בכם. אני יצליח, והם לא יפגעו בי"

"הם יכולים! הם יכולים לטעות כמו כל בני האנוש האחרים ולחשוב שאת משהו שאת לא!"

"דון!! אני אגיע לשדה הקרב, בדיוק בזמן בו יפתח הציד הזה...אם תרצה ואם לא אני אהיה שם...יש לך שתי אפשרויות בחירה: או שאני אבוא ואהיה עליך נטל ובכך ימנע ממך לעזור לחברים שלך..או שתאמן אותי, כל יום, ואוכל לעזור לכם"

במשך מספר דקות הוא בהה בי.&amp;nbsp; שיט הוא הולך לסרב

"אני הולך לשנוא את עצמי בגללך"&amp;nbsp;

"יש!!!!"&amp;nbsp; יש!יש!יש!יש!יש!יש!יש!!!&amp;nbsp; קפצתי עליו בחיבוק

"בואי איתי" יצאנו מהבית שלו

"תקפצי עליי" הוא אמר

"מה?"

"זה רחוק, ואין לנו הרבה זמן, קדימה"

קפצתי על הגב שלו, הרגשתי שוב בסחרחורת המשתקת וכל העיר חלפה מול עיניי בשניות. תוך שתי דקות ואפילו פחות היינו באזור מבודד בקרחת יער.

"איפה אנחנו?" שאלתי

"רחוק...זה הקצה הדרומי של היער, העיר נמצא מצפון מזרח לנו...כאן אנחנו נתאמן, כל יום"

"בשעה 10? שאלתי

"את לומדת" הוא אמר

"אני לא אצליח להתרכז במילא" אמרתי

"תנסי"

"ב10, או שאני לא מתאמנת"

"שיהיה, עד 1." הוא נאנח

"ומ4..."

"למה?"

"אני אצטרך להתרגל להתאמן בחושך לא?"

"לא בא בחשבון, אנחנו לא נשארים פה בחושך"

"אז אצלך בבית"

"תזכירי לי למה אני עושה את זה..?"

"כי אתה אוהב אותי.."

"ולמה שלא תנצלי את העובדה הזו , אה?" הוא אמר בציניות

&amp;nbsp;

* ג'ייק: *

&amp;nbsp;

הלכתי עם לאון לעשות פטרול באזור שלנו. אנחנו צריכים להגן על השבט שלנו בתקופה המתוחה הזו. כולם על הקצה, מחכים להתקפה שתשבור את הקרח, וחברינו הערפדים יזדקקו לעזרתנו, כמו שאנחנו נזדקק לעזרתם במידה והציידים יגיעו לחלקה הזו. כל השבט נמצא בסכנה אם ידעו את האמת עלינו.

זה יעמיד בסיכון את כל צאצאינו הבאים ואת המורשת של אבותינו.

אני ולאון המשכנו לטייל בסביבה כשסאם ואונרי החליפו אותנו לאחר משמרת של 4 שעות.

עלינו על הגבעה המובילה לכיוון היער, בזמן האחרון הרבינו לשבת שם ולצפות בציידים מתארגנים באוהלים שלהם. כמובן שהם לא יכלו לראות אותנו, הראייה החדה שלנו אפשרה לנו לראות מרחק גדול פי 3 מבני האדם.

&amp;nbsp;

ישבנו שוב על הגבעה כשראיתי תנועה בזווית עיניי. מיד הסתובבתי וראיתי ממערב לנו מרחק של כ15 מטרים את דון, ואת דיאן.

"הסתלק" אמרתי ללאון

"מה?" הוא שאל "זו דיאן??"

"לך לאון! לך!" הוא עשה כבקשתי והסתלק במהירות.

ירדתי במורד הגבעה.

דיאן נעצרה

דון התקדם לכיווני.

ראיתי שהיא מסתכלת עליי מוזר , אולי בגלל שאני בלי חולצה, אבל כך אנו נוהגים להסתובב בשמורה שלנו.

"אני מצטער...לא הייתה לי ברירה"

"תמיד יש ברירה" אמרתי בכעס "אני לא יכול לסמוך עליך?"

"היא איימה עליי, שתבוא ליער בזמן הציד, אני לא רוצה שהיא תיפגע" הוא לחש את החלק האחרון של המשפט

"אבל, אבל " הרגשתי תקוע. היא עקשנית. כל כך. היא האדימה, ובכלל לא הסתכלה עליי. למה היא פה? שתסתלק מכאן

"היא יכולה להיפגע" אמרתי בכאב

"אני אשמור עליה"

"לא, אתה צריך לשמור על החברים שלך....אני אשמור עליה" אמרתי, ליבי מונע ממני לבצע את צו מוחי. הוא הנהן.

"אני צריך לפגוש אותך בערב, יש לנו דבר חשוב לדבר עליו" אמר

"בסדר"

ירדתי מהגבעה

&amp;nbsp;

* דיאן*

&amp;nbsp;

רצנו על הגבעה, הוא החליט שבבוקר אנו נתאמן בשיפור הכושר הגופני שלי בעיקר בריצה ותרגילים אחרים, ואצלו בבית נתאמן בלחימה. כשהגענו לשם ראיתי את ג'ייק, בלי חולצה. הסטתי מיד את פני ממנו. הרגשתי שהלב שלי מזרים את הדם לחלקי הגוף במהירות גבוהה בהרבה מהרגיל. הרגשתי את הפנים שלי עולים באש, ושאני נהיית אדומה. בבקשה שהוא לא ישים לב

דון עלה לדבר איתו. הם החליפו כמה משפטים. פניו של ג'ייק נראו כועסים ומתוחים, כאילו שנאתו אליי הולכת וגוברת מיום ליום. לפתע תפסו פניו של ג'ייק ארשת רגועה, אך כששב להסתכל בי שוב היה מתוח וכעוס.&amp;nbsp;

הוא ירד מהגבעה וחלף על פניי בלא לומר דבר

נכתב על ידי MyFantasy , 22/7/2011 20:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי:  MyFantasy

מין: נקבה




100
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מדע בדיוני ופנטזיה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMyFantasy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MyFantasy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ