לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שני צדדים למטבע ~ סיפור בהמשכים


How much do you REALLY know yourself?

Avatarכינוי:  שני צדדים למטבע ~ סיפור בהמשכים

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

7/2011

פרק שני - ביקור פתע.


פרק שני – ביקור פתע
רגליה של היילי מצאו את דרכן אל מקום המפגש הקבוע של הבנות, סטארבקס, ממש מתחת לבית של אן – המקום שבו הכי פחות רצתה להיות עכשיו. היא התיישבה הרחק מהשולחן הקבוע שלהן, שהיה ריק, מהרהרת. היא עזרה לאן בכל כך הרבה תקופות קשות בחיים שלה, ושום דבר מלבד הזכרונות מהפנימייה לא יכלו להסביר למה הנושא הזה הפריע לה יותר מהאחרים.

 

היילי צחקקה. היא וחברתה לחדר, אליזבת', התגנבו בחזרה לחדרן. אליזבת' צרחה כשהדליקה את האור – בתוך החדר חיכו להן שני הנערים מהקומה התחתונה של הפנימייה, אותם נערים שבימים האחרונים גררו אותן לדברים ששתי הבנות בחיים לא חשבו שיכנסו אליהם, כמו סמים ושתיה. היילי רק הביטה בהם באימה ולבסוף התעשתה על עצמה.
"מה אתם רוצים מאיתנו? אמרנו לכם שאנחנו מפסיקות. אמרנו לכם שנמאס לנו," היא אמרה בהתרסה. אליזבת' הנהנה.
"יקירתי," אמר אחד מהם, מתקרב אליה, "לא משנה כמה תגידי, את מכורה, ושנינו יודעים את זה. תני לי לעזור לך."
"תעזוב אותי!" היא צעקה, מנסה להשתחרר מאחיזתו, ללא הצלחה.

מאוחר יותר באותו שבוע, היילי מצאה את עצמה במשרד של מנהלת הפנימייה, כששני ההורים שלה לידה, כועסים. טוב, במידה מסוימת, אפשר להבין אותם.
"אנחנו נדאג להעניש אותה," הבטיח אביה.  הוא לא באמת התכוון לזה; הוא לא רצה להעניש אותה; הוא רק רצה לדאוג שלא תסולק מעוד פנימייה.
"אני מצטערת," אמרה מנהלת הפנימייה. "אבל זה נוגד כמעט את כל החוקים. יציאה אחרי שעת העוצר, שימוש באלכוהול, סמים-"
"הם הכריחו אותנו!" היא צעקה.
"-והפרעה למנהלת בזמן דיבור. אנחנו לא רוצים אותה פה," היא אמרה בפשטות.

 

היא אף פעם לא חשבה שאן תהיה כמוה. היא ידעה כמה דומות הן היו, אך תמיד היתה בה תקווה קטנה שזה לא יקרה. והיא טעתה. היא קמה לקופה, מזמינה לעצמה קפה קטן. כמה שהתפללה באותו רגע שתוכל רק להרוג את עצמה וזה ייגמר.
העונש של ההורים שלה לא היה קל. למעשה, שום דבר באותה תקופה לא היה קל לה. לא הפנימייה, העונש, והעובדה שאן היה הדבר היחיד שעזר לה באותו רגע.
ועכשיו אן נהייתה כמוה.

 

"גברתי הצעירה, מה חשבת שהסתבכת ככה?! אנחנו לא יכולים להסתכן בזה שעוד פנמייה תסלק אותך!" צעק עליה אביה בדרך הביתה, תוך כדי נהיגה. "מתחיל להימאס לי מההתנהגות שלך, גברתי הצעירה. את צריכה להשתנות, או שאנחנו נדאג לזה."
"אולי, אם תפסיקו לשלוח אותי לפנימיות כדי להיפטר ממני, אני אצליח להשתנות איכשהו!" היא צעקה בתשובה, מגבירה את הווליום של האייפוד שלה. לרגע אחד הכל היה לבן, ורגע אחר היא מצאה את עצמה על מיטת בית החולים.

 

"היי," היא שמעה קול מוכר מאחוריה. היא הסתובבה בבהלה, וראתה את טיילור לידה. "הכל בסדר? אן לא הסבירה לנו מה קרה בין שתיכן."
"עוד סודות, הא?" היא ענתה ביובש. "היא פשוט לא מספרת לנו כלום. אני אתן לה לספר לכן," היא מלמלה ויצאה משם, כשטיילור מביטה בה בבלבול. היא ידעה שהיא היתה רעה אליה; זה לא היה אחד מהימים הטובים שלה. טוב, בדרך כלל, כשאת מגלה שהחברה הכי טובה שלך שותה – זה לא אחד הימים הכי טובים.
היא התיישבה על הספסל בפארק הקרוב, שותה בשקט את הקפה שלה, כשנשמע קול מאחוריה- קול מוכר.
"היילי? זאת באמת את?"
היא הסתובבה במהירות.
"ג'יימס?"

***

אן נאנחה. היא איבדה הכל בגלל השתיה הזאת, וכרגע לא היה מי שיעזור לה. לא שהיא לא שמחה על טיילור, למשל. אבל היא היתה... שטחית יותר. אם רק ג'וזף היה פה איתה.
"אן, את מוכנה להסביר לנו מה קרה?" שאלה מליסה, בפעם הרביעית באותו יום.
"לא," היא ענתה בפשטות, כשנשמעה דפיקה על הדלת. היא קמה, עייפה, ופתחה את הדלת, בתקווה שאחיה בא לביקור. אבל זה לא היה ג'וזף  - אי אפשר היה לטעות.
"האנה?"
הנערה  הבלונדינית בכניסה הנהנה. מליסה וטיילור רצו לראות מי בדלת, וכמעט טרקו אותה כשראו מי זאת היתה. האנה, הנערה שנמצאת בראש פירמידת המעמדות בבית הספר, שתמיד היתה עם שתי המלוות שלה, אשלי ואליס, עמדה מולה, בלי אף אחד. רק היא. "אני יכולה לדבר איתך לבד?"
"למה?" התריסה מליסה. מאז ומתמיד שתי הנערות היו יריבות.
"מליסה, תרגעי. האנה, מה את רוצה?" שאלה אן. שתי הבנות הנהנו, והתרחקו משם. האנה נכנסה פנימה, מוציאה את הפלאפון שלה. התמונה הראשונה שהראתה לה היתה של נער מוכר, בעל שיער שחור, שוכב על המדרכה עם דם מסביבו.
"זה אחיך, לא?"
אן הנהנה בבהלה. מה לעזאזל הוא עושה שם? הוא לא היה אמור להיות עכשיו בלונדון? הוא היה מתקשר אם הוא היה מגיע... נכון? היא חטפה את הפלאפון שלה מהשולחן וירדה במהירות אחרי האנה, משאירה את שתי החברות שלה המומות. הן ירדו במהירות אחריה, מביטות באימה במחזה שנגלה לעיניהן.
"ג'ו..." אן מלמלה, עוקפת את השוטרים ורצה אל אחיה הגדול. הוא היה חי –הוא נשם. בקושי, אבל הוא נשם. "בבקשה, אל תמות לי עכשיו."


ופרק שני נגמר. האיחור היה ענק, אבל בינינו לא הרבה קוראים אז זה לא באמת מפריע לכם XD

הפרקים יעלו בתדירות גבוהה יותר עכשיו - אני מקווה חיבוק של הסוררת

נכתב על ידי שני צדדים למטבע ~ סיפור בהמשכים , 5/7/2011 13:57  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





149
הבלוג משוייך לקטגוריות: תחביבים , סיפורים , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשני צדדים למטבע ~ סיפור בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שני צדדים למטבע ~ סיפור בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ