לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  Ringmaster





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2016    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

5/2016

דצמבר


כתבתי את זה בדצמבר 15 וזה אפילו היה כאן ממש הרבה זמן- אבל בתור טיוטה.

אולי הגיע הזמן להוציא את זה לאוויר העולם באופן אמיתי...

ע שיהיה לי כוח לתרגם לאנגלית

 

 

± דצמבר ; אינפיניט: סונגג'ונג-צנטרי, סונגג'ונג/מיונגסו, PG13

AU! סונגג'ונג נכנס לבית קפה בצדמבר ; אני פשוט אוהבת אותם אוקיי ; קצת יותר מ1600 מילים

 


(דצמבר 2010)

סונגג'ונג נכנס לבית הקפה, מנסה לעצור את הדמעות שלו אבל זה לא שינה הרבה כי העיניים שלו כבר היו נפוחות ואדומות.

 

הוא לקח כמה נשימות עמוקות כשחיכה בתור- הוא היה מופתע שהתור לא ארוך יותר בקור הזה, ציפה שיהיה לו יותר זמן להתאפס על עצמו- וכשהגיע תורו הוא כמעט ולא שם לב.

 

הראייה שלו הייתה מטושטשת מכדי לקרוא את התפריט, הדמעות עדיין לא מפסיקות לרדת. "א-אני מצטער," הוא גמגם, "אני אחזור תכף" הוא ניער את ראשו ויצא מהתור, הולך בכמעט עיוורון לאחד הקצוות של המקום.

 

הוא לא ציפה לטפיחה על גבו כמה דקות אחרי, ואפילו פחות ציפה שיושיטו לו טישו. "ת-תודה" הוא גמגם שוב, מנסה לנגב את פניו כמה שיכל. "אני ממש מצטער" הוא אמר אחרי רגע, קד במבוכה.

 

"זה כלום," הזר ניער את ידו בביטול, "אתה בסדר?" הוא הטה את ראשו.

 

"אני..." סונגג'ונג מלמל כשהתיישר, נושך את שפתיו כשהסתכל על השני. הזר היה לבוש במדים של בית הקפה, 'קים מיונגסו' רשום על תג השם שלו, והיו לו את הפנים היפות ביותר שהוא ראה בחייו- וסונגג'ונג כמעט התחיל לבכת שוב כשהוא הבין כמה מגוחך הוא בטח נראה מול בן אדם כזה. "אתם בטח עמוסים- אתה לא צריך לדאוג לי" הוא החליף נושא מהר, "אני ממש מצטער" הוא קד שוב.

 

הזר, מיונגסו, הביט סביבם ומשך בכתפיו, "יש מספיק עובדים." הוא חייך, "למה שלא תשב? אני אביא לך משהו חם לשתות." הוא אמר, כבר מוביל את סונגג'ונג למקום פנוי, לא נותן לו זמן להתנגד.

 

הוא הסתכל אחרי השני עד שהוא נעלם מאחורי הדלפק ולאחר מכן הרכין את מבטו אל השולחן, מעביר יד בשיערו הבלונדיני בניסיון לסדר אותו. הוא בטח נראה נורא, אבל לא היה לו ממש מה לעשות עם זה.

 

מיונגסו חזר אחרי כמה רגעים, מניח כוס קרמיקה לבנה עם עיטורים אדומים מולו, ולהפתעתו הרבה של הבלונדיני- גם התיישב. "חשבתי ששוקו חם זה הימור בטוח" הוא חייך.

 

הוא התיישר במקומו, מאדים במבוכה. "לא היית צריך" הוא מלמל, לא מצליח להסתכל על השני.

 

"אני יודע" הוא צחק, מושך בכתפיו, "אבל רציתי." הוא הניח מרפק על השולחן והשעין את סנטרו על כף ידו, בוחן את הבלונדיני.

 

הוא הרים את הכוס כדי שיוכל להסתיר את פניו, מחייך כשראה שיש כמה מיני-מרשמלו בפנים. "תודה, קים מיונגסו-שי"

 

מיונגסו היה מופתע לרגע לפני שנזכר שיש לו תג שם. "אין בעד מה" הוא צחק.

 

"לי סונגג'ונג" הוא הציע לפני ששתה, משחרר אנחה קצרה.

 

"לי סונגג'ונג-שי" הוא חזר אחריו, מחייך כשבחן את השם על לשונו.

 

 

(דצמבר 2011)

סונגג'ונג נכנס לבית הקפה, פניו כמעט מוסתרות לחלוטין עם הצעיף העבה שלו. הוא הביט אל הדלפק, מנופף לדונגוו שעמד שם לפני שכיווץ את גבותיו. מיונגסו אמר לו שהוא עובד היום והוא רצה להפתיע אותו עם מתנה מוקדמת, אבל הוא לא ראה שום סימן אליו.

 

הוא נעמד בתור, מתחיל להוריד את הצעיף שלו רק כדי להיעצר באמצע כשידיים כיסו את עיניו. "נחש מי" אמר קול משועשע.

 

"אמ" סונגג'ונג עשה הצגה שלמה מהעניין, מניח אצבע על שפתיו כשניסה לחשוב למרות שידע כבר מי זה. "אני לא יודע, למי כבר יש ידיים קפואות כל כך..." הוא תהה בקול, צוחק כשהידיים משכו את ראשו אחורה. "מיונגסו-אה" הוא אמר, מצחקק.

 

"לא ציפיתי שתבוא" מיונגסו הודה כששחרר את הצעיר.

 

הוא משך בכתפיו, "רציתי להפתיע אותך" הוא חייך, "ולאחל חג שמח לשאר" הוא הוסיף אחרי רגע כשווהיון עבר אותם כשהלך לפנות את אחד השולחנות.

 

"שב, אני אביא לך משהו חם לשתות" הוא אמר, כבר מוביל את סונגג'ונג לשולחן הקבוע שלו.

 

סונגג'ונג רק צחק, מנער את ראשו, "אתה לא תפסיק, נכון?" הוא מלמל בתקווה.

 

"לא מתכנן על זה" הוא הנהן לפני שנעלם כרגיל מאחורי הדלפק.

 

סונגג'ונג חיכה שהשני יחזור ויניח את כוס הקרמיקה הלבנה עם העיטורים האדומים מולו לפני שהניח מול השני קופסא קטנה עטופה באדום ולבן גם.

 

"מה זה?" הוא שאל, הגבות שלו עולות בהפתעה כשבחן את המתנה.

 

"לא יכולתי לחכות לחג" הצעיר הודה, "תפתח את זה" הוא שיחר עם הכוס, לא מסתכל על השני.

 

מיונגסו הנהן לפני שהתחיל לפתוח את המתנה, מנסה לא לקרוע את העטיפה. זו הייתה קופסא קטנה והוא לא הצליח לחשוב מה יהיה בפנים- אבל שום דבר לא הכין אותו לדבקון הקטן שהיה בפנים. "סונגג'ונג-אה..." הוא מלמל, מעביר את מבטו בין הדבקון לבין הצעיר כמה פעמים.

 

"אתה, אה, יכול להשתמש בזה על מי שאתה רוצה" הוא גירד את עורפו, לא מיישר מבט לשני.

 

מיונגסו היה צריך להיות ממש אידיוט כדי לא להבין את הכוונה של השני, בעיקר אחרי שנה שהם דיברו באופן יומיומי- הוא החזיק את הדבקון מעל השני ביד אחת, משתמש בשנייה כדי להכריח אותו להסתכל עליו. "זה בסדר, נכון?"

 

סונגג'ונג רק הנהן בקושי, כבר נשען כדי לסגור את הרווח ביניהם.

 

 

(דצמבר 2012)

סונגג'ונג נכנס לבית הקפה, מנופף לג'יאה שעמדה בדלפק. מיונגסו כבר הפסיק לעבוד כאן, אבל הם לא הפסיקו לבוא. הוא התיישב במקום הרגיל שלו, יודע שזה עניין של זמן עד שהשני יגיע.

 

ג'יאה הניחה מולו שתי כוסות קרמיקה לבנות, אחת מעוטרת באדום והשנייה בירוק, והוא לא הספיק להגיב לפני שהרגיש ידיים מכסות את עיניו. "נחש מי" אמר קול משועשע.

 

"מיונגסו-אה" סונגג'ונג ענה באותו טון משועשע, תופס את ידיו של השני בשלו, "אתה קפוא"

 

מיונגסו צחק, מנשק את ראשו של השני לפני שפנה להתיישב מולו. "אני יודע, מיהרתי אז לא הספקתי למצוא את הכפפות"

 

"מיהרת?" הוא הטה את ראשו, "הייתי מחכה."

 

"לא רציתי שתחכה" הוא משך בכתפיו, מוציא קופסא קטנה עטופה אדום ולבן מהכיס של המעיל שלו ודוחף אותה אל השני.

 

"מה זה?" סונגג'ונג הרים את הקופסט, בוחן אותה מעט. "זו הקופסא שאני הבאתי לך לפני שנה?" הוא חייך, "אני מקווה שאין כאן דבקון, כי זה כבר לא מקורי"

 

"תפתח ותגלה" הוא הניח מרפק על השולחן והשעין את סנטרו על ידו, בוחן את השני.

 

הוא הסתכל על הקופסא בהיסוס לעוד רגע לפני שפתח את הקופסא, עיניו מתרחבות בהפתעה כשהוציא את המפתח שהיה מונח שם. "מיונגסו..." הוא מלמל, מעביר את מבטו בין השני לבין המפתח.

 

מיונגסו רק חייך, תופס את ידו של הצעיר אחרי כמה רגעים. "אתה לא חייב," הוא התחיל, "אבל... אני ממש אשמח אם תסכים לגור איתי."

 

סונגג'ונג מיד הנהן, קם ממקומו כדי למשוך את השני לנשיקה, "ברור שאני מסכים" הוא מלמל בין נשיקות קצרות.

 

 

(דצמבר 2013)

סונגג'ונג נכנס לבית הקפה, מחזיק קופסא גדולה עטופה אדום ולבן ונזהר בכל צעד.

 

מיונגסו כבר ישב במקום הקבוע שלהם, עם שתי כוסות קרמיקה לבנות, אחת מעוטרת באדום והשנייה בירוק, מסתכל עליו בהפתעה. "מה כבר קנית?" הוא שאל כשהוא התקרב.

 

הצעיר רק צחק, מזיז את הכוסות כדי להניח את הקופסא ביניהם. "תפתח ותגלה"

 

מיונגסו חייך והרים את המכסה בזהירות- אבל שום דבר לא הכין אותו לכלבלב הלבן שכמעט קפץ החוצה בתגובה. הוא תפס אותו במהירות, מחבק אותו אליו כדי שלא יברח ונותן לו ללקק את פניו, עדיין לא בטוח מה להגיד.

 

"אתה כל הזמן עוצר ללטף כלבים כשאנחנו הולכים יחד, אז חשבתי שאולי..." הוא לא סיים את המשפט, מסתיר את החיוך שלו כשהליקוקים של הכלב הפכו להוטים יותר. "אני חושב שהוא ממש מחבב אותך"

 

מיונגסו היה חייב להרחיק את הכלב מהפנים שלוכדי שיוכל להתרכז בסונגג'ונג, "ג'ונג-אה... אתה בטוח?" הוא מלמל בחשש.

 

הוא הנהן, "כבר בדקתי עם בעל הבית" הוא משך בכתפיו, "חוץ מזה, אמא שלך ממש רוצה לבוא לפגוש את הנכד החדש שלה" הוא צחק.

 

"הנכד החדש שלה?" הוא חייך, "זה אומר שאתה האמא, נכון?"

 

סונגג'ונג בעט בו מתחת לשולחן, מסמיק מעט כשהנהן.

 

 

(דצמבר 2014)

סונגג'ונג נכנס לבית הקפה, אבל נעצר אחרי צעד אחד- המקום היה יותר ריק מבדרך כלל וזה הרגיש לו מוזר, אבל מיונגסו קרא לו מהמקום הקבוע שלהם, עם שתי כוסות קרמיקה לבנות, אחת מעוטרת באדום והשנייה בירוק, והוא מיהר אליו.

 

"מצטער, הטיול עם טופו התארך" הוא מלמל כשהתיישב, "חיכית הרבה?"

 

מיונגסו הניד בראשו, "זה בסדר" הוא חייך, מביט סביבם לרגע.

 

"קרה משהו?" הצעיר הסתובב גם, "גם לך משהו מרגיש מוזר?" הוא כיווץ את גבותיו.

 

"לא, לא," הוא ענה מיד, מרים את הכוס המעוטרת בירוק לשפתיו, "זה כלום"

 

הצעיר לא התעכב על זה והנהן, מרים את הכוס שלו. "עברו כבר ארבע שנים וזה עדיין השוקו החם הכי טוב ששתיתי" הוא מלמל, מחייך.

 

"עברו כבר ארבע שנים..." הוא חזר אחריו, צוחק מעט כשהוציא קופסא ארוכה עטופה אדום ולבן מהתיק שלו, "גם אני חשבתי על זה לאחרונה" הוא דחף את הקופסא אל ידיו של השני.

 

הגבות שלו עלו בהפתעה והוא לא חיכה לפני שפתח את הקופסא, מחייך כשראה שמדובר באלבום תמונות עם עיטורי חג מולד. "זה כל כך אתה" הוא מלמל, מרים את מבטו אליו, "כמה קיטשי זה יהיה?"

 

מיונגסו צחק חזרה, "תפתח ותגלה"

 

הוא לא בזבז רגע לפני שפתח את האלבום, עובר באיטיות על כל עמוד ועמוד- העמודים הראשונים היו מלאים בתמונות שלו עם שיער בלונדיני והוא היה צריך להתגבר על הצורך שלו להוציא ולשרוף חלק מהתמונות.

 

הן השתנו במהירות לתמונות של סונגג'ונג עם שיער חום, עושה פרצופים מצחיקים פה ומנסה להסתתר מהעדשה שם, ולא היה קשה לסונגג'ונג להבין מתי הם התחילו לצאת כי התמונות המביכות שלו לבד התחלפו בתמונות מביכות שלו עם מיונגסו- מיונגסו מנסה (ומצליח יותר מפעם אחת) לתפוס תמונה שלהם מתנשקים, מיונגסו מנסה לתפוס תמונה שלהם עם הנוף באחת החופשות שלהם, תמונות שלו ישן שהוא אפילו לא ידע שהשני צילם- ולפני שהוא הבין מה קורה הוא הגיע לעמוד מלא בתמונות מהחודש האחרון, והעיניים שלו נפערו כשהוא שם לב שבכל תמונה מישהו אחר עומד עם שלט עם הברה בודדת.

 

הוא עבר על כל מילה באיטיות, רוצה להיות בטוח שהוא קורא נכון- וכשהוא העביר עמוד לא נשאר בו ספק. הוא העביר את ידו על הטבעת שהייתה דבוקה למרכז העמוד, מרים את מבטו אל מיונגסו לשבריר שניה ואז מחזיר אותו שוב לטבעת לפני שתלש אותה בזהירות מהעמוד, מהנהן נמרצות. "כן, כן" הוא מלמל, "אני-" הוא התחיל לדמוע מהתרגשות.

 

מיונגסו לקח ממנו את הטבעת וכרע על ברך אחת לפניו, חיוך ענק מרוח על פניו. "התינשא לי?" הוא שאל למרות שהשני כבר ענה.

 

"ברור שאני מסכים" הדמעות כבר התחילו לברוח והוא הושיט את ידו אל השני כדי שיוכל לענוד לו את הטבעת לפני שמשך אותו אליו, מנשק אותו שוב ושוב.

 

צליל של צילום גרם לו להיזכר איפה הם נמצאים והוא היה צריך להסתיר את פניו כדי לא למות ממבוכה כשראה את כל החברים שלהם מסביבם. לא היה לו ספק שהתמונות האלו הולכות להיכנס לאלבום.

 


(דצמבר 2015)

סונגג'ונג נכנס לבית הקפה, מושך את מיונגסו אחריו.

 

עוד פחות משתיים עשרה שעות הוא כבר יוכל לקרוא לו בעלו, אבל כרגע לא היה להם אכפת מכלום חוץ מלשתות שוקו חם מכוסות קרמיקה מעוטרות באדום ובירוק.

 

 

 

השראה, פלוסמינוס

נכתב על ידי Ringmaster , 4/5/2016 20:58   בקטגוריות אינפיניט, קייפופ, פיק  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , פאנפיקים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRingmaster אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ringmaster ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ