שירים של פטרודקטילים

אף פעם לא רציתי להיות שרמוטה, אבל איכשהו זה מה שנהייתי. אולי זה משהו שהייתי צריך לחוות, כדי שעכשיו אני אדע שזה פשוט לא מתאים, למקרה שאי פעם הייתי מתחרט על כך שאני לא כזה.

 

לפני כחצי שנה עשיתי טעות מרה וסיפרתי לאריק על ידידה+ שהייתה לי. אני לא אוהב לשתף בסיפורים מחדר המיטות (אלא אם כן זה קורה מרצוני החופשי בלי לחץ סביבתי, מה שלא קורה בדרך כלל במסגרת לא-אנונימית), אבל אז הוא הצליח להוציא ממני מידע, ומרגע זה ואילך הפכתי למושא הערצתו בכול הנוגע לסקס, רק בגלל מספר הנשים שהייתי אתן במהלך חיי (שהוא לא הרבה, אבל כנראה הרבה יחסית לתקופת הפעילות המינית שלי מאז הפרידה מתמי).

לפני כמה זמן ישבתי עם כמה חברים בבודהה בורגרס. בעקבות כך שאריק ראה שם את האקסית שלו, התחלנו לדבר על אקסיות, ואיכשהו זה הפך לשיחה מביכה ביותר בה אריק שיבח אותי על מעלליי (בשלב מסויים פשוט תפסתי את הראש וקראתי "אוי ואבוי, זו כזאת שיחת גברים!")

אני שונא שיחות גברים, ואני עוד יותר שונא להשתתף בכאלה. לדבר על סקס זה סבבה והכול, אבל למה חייבים לדבר על זה במונחים של כיבוש, כשהמטרה היא לכבוש כמה שיותר כמו במשחק פעולה זול (או בעולם המערבי הקפיטליסטי) וכל השאר לא חשוב? ממתי להיות שרמוטה הפך להיות המטרה בחיים?

 

 

הפעם האחרונה שלי נכון לעד לפני כמה שעות, הייתה לפני יותר מחודשיים עם מישהי שאני לא בטוח מה היא בשבילי. היא הייתה אקטיביסטית שראיתי באירועים שונים אבל אף פעם לא ממש דיברתי איתה, עד שלפני כמה חודשים התחלנו לדבר והחלטנו לצאת. אחרי שני דייטים החלטתי שהיא לא בשבילי כי היא נראתה לי תלותית מדיי, אבל החלטנו להישאר ידידים+, מאז נפגשנו עוד פעמיים ועכשיו אנחנו כבר כמעט ולא בקשר. קצת אחר כך התחיל המשבר הגדול כשנתקפתי געגועים לתמי, אחרי שפעם אחת כבר חשבתי שהתגברתי עליה, ויחד עם מצב הרוח שלי כנראה שגם ירדה האטרקטיביות שלי. היו לי כמה דייטים כושלים עם בנות שלא באמת רציתי, כמה מהם נגמרו במיטה אבל בלי יחסי מין מלאים, אבל הם לא ממש שיפרו את המצב, כי הייתי בטוח שאני כבר לא אהייה מסוגל לאהוב אף אחת כמו שאהבתי את תמי.

אבל לא היה אכפת לי להיות שרמוטה. כל עוד אני לא הופך לאיש מערות שדופק, זורק ורץ לספר לחבר'ה, זה נראה לי בסדר גמור, בהתחשב במצב שהייתי בו: אם אני לא מסוגל לאהוב אף אחת, אז לפחות שתהייה לי מישהי לשחרר איתה אנדורפינים. ניסיתי למצוא ידידות+ או יזיזות, אבל הקשרים האלה לא האריכו ימים וגם לא ממש עשו לי טוב (חוץ מידידה+ אחת שהייתה ידידה טובה שלי גם לפני ה+, אני מאוד אוהב אותה כאדם והיא גם הסקס הכי טוב שהיה לי חוץ מתמי, למרות שהקשר איתה התנתק כמעט לחלוטין לפני כמה חודשים). ואז שני אירועים קרו כמעט במקביל ושינו את חיי.

 

שלשום פגשתי במקרה מישהי שיצאתי איתה לפני חודש וחצי בערך, דייט אחד שנגמר במיטה. דיברנו קצת ובסופו של דבר היא הזמינה אותי לבוא אליה הביתה למחרת. כשבאתי התברר לי שהיא לא ממש התכוונה לסקס, אבל החליטה בכול זאת לזרום איתי, והפעם הגענו גם ליחסי מין מלאים. אתמול באופן רשמי נגמרה תקופת היובש.

אממה? זה היה הסקס הכי גרוע שאי פעם היה לי. למרות ההיכרות שלה עם איזורים ארוגניים שאף פרטנרית שלי לא גילתה בעבר, את המפגש איתה הרסו שימוש מוגזם בלשון, דיבור על אקטים וחוסר משיכה כללי (היא הייתה היחידה שהייתי איתה שאוכלת בשר. עכשיו אני יכול להעיד בביטחון מלא על נכונות השמועה - טבעוניות טעימות יותר!) כשהתכרבלנו אחרי הסקס, היא משום מה הרגישה צורך לדבר על דברים שהעדפתי להימנע מהם, כמו לספר לי בפירוט על פרטנרים קודמים שלה. היא הזמינה אותי להישאר ולאכול ארוחת ערב, ואני כנראה לא הבנתי את המחוייבות הכרוכה בכך, כי מייד אחר כך היא ניסתה לקבוע פגישות להמשך השבוע. למזלי כבר יש לי תוכניות אז לא הייתי צריך למצוא תירוצים, אבל הבנתי שהיא כנראה מעוניינת ביותר מסקס. האמת, גם אם היא הייתה מעוניינת רק בסקס, לא הייתי ממשיך להיפגש איתה. אין סיבה להמשיך לשכב עם מישהי שאני לא נמשך אליה, וחוץ מזה, הרי סיכמנו שאני כבר לא שרמוטה.

 

האירוע השני קרה לפני כמה ימים עם ידידה שלי שנקרא לה סיגלית. את סיגלית הכרתי דרך שחר, ראיתי אותה פעמיים ובעיקר דיברנו באינטרנט. עוד מהפעם הראשונה שראיתי אותה היא נראתה לי חמודה מאוד, נערה ביישנית ומתוקה, הטיפוס שלי. מהר מאוד הבנתי ממנה שהיא לא מעוניינת ביותר מידידות, אז הנחתי לה.

אבל ביום שני דיברנו באינטרנט והייתה לנו שיחה מאוד אישית ועמוקה. פתאום הבנתי שהיא לא סתם "הטיפוס שלי" - היא בדיוק מי שאני רוצה. אחרי שסיימנו את השיחה, שלחתי לה מגילה ארוכה בה כתבתי את כל מה שאני מרגיש כלפיה וכמה שהיא יפה ומיוחדת. קיוויתי שאולי העובדה שפתחתי בפניה את הלב, יחד עם זה שעכשיו אנחנו מכירים קצת יותר טוב מבהתחלה, יוכלו לשנות גם את מה שהיא מרגישה כלפיי. בסופו של דבר היא אמרה שהיא יוצאת עכשיו עם מישהו, ולמרות שעד עכשיו הקשר גרם לה להרגיש רע, הם דיברו על זה והיא עדיין רוצה לנסות לגרום לזה לעבוד.

אני לא יודע אם סיגלית והחבר שלה ייפרדו, ובכול מקרה אני מאחל לה רק טוב, כמו שבאמת מגיע לה. אבל מה ששינה לי בכול הסיפור הזה היה, שמשהו בסיגלית עורר בי רגשות שלא חשבתי שאני מסוגל לחוות שוב כלפי אף אחת חוץ מתמי. לכמה שעות יכולתי לדמיין אותנו בתור זוג, אוהבים ומתחילים חיים משותפים ביחד, גם אם לא הייתה למחשבות האלה שום אחיזה במציאות. מאז השיחה עם סיגלית אני הרבה פחות מדוכא, כי אני יודע שאולי יש לי עדיין סיכוי להכיר מישהי שתהפוך את המחשבות על תמי לפיסת נוסטלגיה בחיי, כשהעתיד האמיתי נמצא במקום אחר.

 

אז מהיום אני כבר לא שרמוטה. הפסקתי לשכב עם נשים שאני לא באמת נמשך אליהן, הפסקתי לחפש סטוצים באתרי הכרויות שברור שלא ייצא מהם כלום, הפסקתי להאמין שהסיכוי היחיד שלי לאהבה הוא אם תמי תיפרד מהתחליף ותסכים לתת לי עוד הזדמנות, ושעד אז אני נידון לחיים של בדידות.

אני לא אתנגד לסקס עם ידידה טובה שאני גם נמשך אליה. יכול גם להיות שאני לא אשלול על הסף יזיזות או סטוצים, אבל אני בהחלט אגביה את הסטנדרטים לקשרים כאלה (שאגב, כרגע אין לי שום ניסיון בהם), ולא אבזבז זמן ואנרגיה בלחפש אותם. הדרך הכי טובה כרגע היא פשוט לזרום עם מה שיבוא ולקוות לטוב, ואולי גם לנסות להנות בינתיים.

אגב, בדיוק היום חל טנבאטה - חג האהבה היפני. התלבטתי אם ללכת לאירוע בחולון, כי יהיה מבאס ללכת לבד, אבל אולי שם תימצא האהבה עם עוד נערה בודדה ונואשת, שהחליטה ללכת לבד למרות הבאסה...