שירים של פטרודקטילים

לפני כמה שבועות (עכשיו, כשאין לי זמן לכלום, תתרגלו לזה שהרבה ממה שאני כותב כאן קרה לפני כמה שבועות, במיוחד שעכשיו הזמן שכן יש לי להשקיע בבלוג הולך על דיונים עם טענות מופרכות של קרניסטים) היה מזג-אוויר.

הכרתי מישהי, כפי שבוודאי הבנתם, דרך פייסבוק. וזה היה קטע קצת מוזר, כי היא הייתה בפייסבוק שלי כבר כמה שנים, ורק עכשיו יצא לנו ממש לדבר. קבענו להיפגש. מסתבר שמבחינתה זה היה דייט. עשינו קצת תיאום ציפיות, הבהרתי לה שלא מתאימה לי מערכת יחסים כרגע ושאנחנו במקומות שונים מדיי בחיים.

עד כאן הכול בסדר. נפגשנו מאז עוד כמה פעמים, אז העובדה שלא היינו במערכת יחסים כנראה לא הפריעה לה יותר מדיי.

מה שכן - לא יכולתי להיכנס לפייסבוק בלי שתתחיל לדבר איתי שעות. ובתור מי ששואף להיות בעל חיים (במובן של Got Life) מחוץ לפייסבוק, לא כל כך בא לי להישאר שם הרבה ולצ'וטט. אז כן, זה לא שאני מחפש אצלה רק סקס (למעשה, מעולם לא חיפשתי סקס עם אף אחת שלא עניינה אותי גם מעבר לכך), אבל בשביל מה אנחנו נפגשים אם לא בשביל לנהל אינטראקציה בעולם האמיתי? פייסבוק הוא לא המקום המרכזי בו קשר צריך להתנהל.

אז את המחשבות האלה שמרתי לעצמי. אם פייסבוק הוא הדרך הנוחה בשבילה לתקשר, אני לא אמנע ממנה את זה. הלוואי שבזה היה נגמר הסיפור, אבל לא.

אחרי כמה ימים, היא כתבה סטטוס שהפך לריב וזכה להמון תגובות. ואני, לא נעים לומר, לא כל כך תמכתי בדעות שלה. במקום להתערב בוויכוח, רק דיברתי איתה בפרטי שלא תיפגע מאנשים באינטרנט, פשוט ניסיתי לעודד אותה קצת (תחשבו מה היה קורה איתי אם הייתי לוקח ללב את כל תגובות הנאצה שקיבלתי רק בבלוג הזה...)

אבל בגלל שהייתי עסוק בלימודים ונאלצתי לחלק את הריכוז שלי בינה לבין העבודות שהייתי צריך להגיש (והתוצאה היא שכול אחד מקבל הרבה פחות מחצי), היא הרגישה שאני לא תומך בה מספיק. קבענו להיפגש למחרת, ואז יכולתי לתת לה את מלוא תשומת הלב. אממה? קצת לפני שהיינו אמורים להיפגש, היא שלחה לי סמס שאתמול לא תמכתי בה מספיק וביטלה את הפגישה. התכתבתי אתה כשיכולתי, אבל כל הזמן הזה הייתי באוניברסיטה ולא יכולתי ממש לנהל שיחה. החלטתי לקבוע תוכניות אחרות לאותו ערב. היא התעצבנה וכתבה שמבחינתה זה נגמר בינינו.

טוב, באמת לא יכולתי לספק לה את כל התמיכה הרגשית שהיא צריכה, אז אולי באמת הכי טוב ככה. יש סיבה שאני לא נכנס למערכת יחסים, אני באמת לא מסוגל להעניק הרבה תמיכה רגשית כל עוד הלימודים גוזלים לי את רוב הזמן (עזבו את זה שיש גם את כל הסיבוך עם האקסית).

אבל כמה ימים אחרי, היא שולחת לי הודעה שהיא מרגישה מנוצלת.

סליחה? תזכירי לי מי זרקה את מי? מה כבר עשיתי, העזתי ללמוד במקום לדבר אתך בפייסבוק או בסמסים? ואם ידעת שזה יפריע לך, למה בכלל להיכנס איתי לקשר?

בקיצור, כתבתי לה שגם היא פגעה בי, היא האשימה אותי בהיותי גבר, ובזה בערך נגמר הסיפור.

כל הסאגה הזאת רק גרמה לי לחשוב אם באמת יכול להיות לי כרגע מקום בחיים למערכת יחסים. אני רואה את סוף השנה הזאת כזמן שבו אני סוף סוף אוכל לנוח ולהשקיע באמת באנשים שבחיי, באקטיביזם ובתחביבים. אבל זה לא באמת ככה, כי אחריה מחכות לי עוד שנים של לימודים, ואני פשוט מדחיק את זה כרגע. ברוב התחומים אין בעיה, אבל קשרים עם אנשים אי אפשר להקפיא לשנה ולקוות שאחר-כך הם יחזרו להיות מה שהיו. אז מה, לגזור על עצמי בדידות לכול הזמן הזה? אז בשביל סקס יש לי כמה ידידות טובות (אם אחת מהן קוראת את זה, תחבקי את עצמך בשמי ) אבל אני שואף ליותר.

מצד שני, עם זוהרה היה לי קשר נורמלי פחות או יותר, וגם עכשיו היא לא ממש מחפשת כלום כל עוד אנחנו ממשיכים להיפגש, אז אולי זה סוג של אינדיקציה שכול עוד אני לא יוצא עם מישהי תלותית להחריד, זה יכול לעבוד. אנשים מצליחים לנהל קשרים נורמליים גם אם הם סטודנטים, לא?

הבעיה העיקרית היא, שאנשים קרובים אליי אני כן לוקח ללב, ועדיין קשה לי להחליט אם באמת יצאתי בסדר בכול הסיפור הזה או שאני באמת לא מספיק רגיש. אם באמת התחלתי להזניח אנשים, אני אשתגע.

החלק הראשון של הפוסט הזה הוא בחלקו העתקה (ערוכה ומורחבת) של אחת התגובות מהפוסט הקודם:

אני ממש לא אוהב לכתוב על אנשים ולא על המסרים שהם מעבירים, ובטח שלא לכתוב עליהם פוסטים שלמים. אבל במקרה הזה, מדובר באדם ששם לו למטרה לתקוף את הצמחונות בשם מי שמציג את עצמו כשליח המדע עלי אדמות, הוא נוהג להתעלם מעובדות באופן שיטתי והדברים שהוא קורא להם "מדע" הם פשוט בלתי-ייאמנו.

למשל, כשפוסט שלי שעוסק בתעשיות הבשר ואקולוגיה הגיע למומלצים, הוא הופיע לצד פוסט של אותו פסאודו-מדען. הפוסט שלו עסק בכך שצמחונות היא לא אקולוגית, כיוון שגידול מזון צמחי דורש הרבה שטחי חקלאות. לא רק שהוא התעלם לחלוטין מהעובדה שגם בעלי החיים בתעשיות המזון מהחי אוכלים מזון צמחי, ובכמויות גדולות הרבה יותר מזו שהיינו נדרשים לה אם היינו אוכלים ישירות את הצמחים - הוא גם דאג לנפנף את כל המגיבים שלא נפלו בפח והעירו לו על כך (למי שרוצה עוד מידע על הנושא, מוזמן לקרוא בקישור הזה).

במקרה אחר הוא קישר בבלוג שלו למאמר לפיו חלק גדול מהאנורקסיות מפסיקות לאכול בשר, כי זה משמין. מכך הוא הסיק ופרסם בכותרת שלו שצמחונות גורמת לאנורקסיה. אני חושב שכבר הבנתם עם איזה מין "מדען" יש לכם עסק.

אותו אדם השאיר בבלוג שלי בעבר תגובות מזלזלות ובעלות אופי טרולי. מאז שהפוסט הראשון שלי הגיע למומלצים, גיבשתי מדיניות ברורה מאוד לגבי טרולים שמטרידים באופן אובססיבי - פשוט למחוק את התגובות שלהם, בלי יותר מדיי שאלות. יחסית למקומות אחרים באינטרנט, לא נתקלתי כאן ביותר מדיי כאלה, וכרגע מספר הטרולים שהונהגה כלפיהם מדיניות של אפס סובלנות היא 3 בדיוק.

אני לא יודע אם עוד יש לי את התגובות שהוא השאיר אצלי, אבל במקרה הזה אין צורך - אפשר פשוט להפנות אתכם אל פוסט התגובה שלו. כבר מנימת הכתיבה שלו אתם יכולים לראות עד כמה הוא מזלזל. בנוסף, הוא מעז להיתמם ומתנהג כאילו מחקתי את התגובות שלו לא כי הוא היה טרול, אלא כי לא נוח לי להתמודד עם העובדות (למנגנון הפסיכולוגי הזה קוראים השלכה).

ההתעקשות לקרוא לזכויות בעלי-חיים "דת" היא מניפולציה חוזרת אצלו, שמטרתה להסיט את הדיון מהנושא העיקרי שלו והפיכתו לשיח-חרשים של דת מול מדע. ובכן, יש אנשים מסוימים שהשיח איתם על זכויות בעלי-חיים הוא באמת שיח-חרשים, אבל ממש לא בגלל שמדובר בדת מול מדע. הנה כמה דברים שאיש-מדע אמיתי יודע:

1. המדע מכיר בגבולות הידע האנושי. הוא לא מתיימר לדעת הכול טוב יותר מכולם.
2. המדע נכון להתמודד עם עובדות חדשות שיוצגו בפניו ולא להתעלם מהן, ובמקרה הצורך אף לשנות את התיאוריה.
3. המדע משרת את המטרה להצעיד את העולם אל עתיד נאור יותר, לא להשאיר אותו בחושך של ימי הביניים.

וידידנו המדען שאתו יש לנו עסק? לא מקבל את עמדותיהם של גופים בכירים ממנו אם דעתו הפוכה, מתעלם מעובדות באופן עקבי, ומתעקש שאנשים צריכים לאכול בשר כי ככה היה מאז ומעולם. אדם כזה מתיימר לייצג את הצד המדעי. ועוד לבלוג שלו קוראים "חשיבה חופשית"...

זיכרו, ילדים - לא כל מי שכותב שטויות הוא מדען. תחשבו בעצמכם, תחקרו נושאים לעומק, ואם אתם לא פוגעים באף אחד בתהליך - מה טוב.