לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Orthopedic Louboutin



Avatarכינוי:  Calvin





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2018    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

7/2018

מוות


אבל למה לכולם יש כל הזמן מה לעשות וחיי חברה ולי אין כלום אף פעם?

למה כמעט ולא יוזמים איתי כלום?

נכתב על ידי Calvin , 25/7/2018 05:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חוויתי


אני חוויתי מערכת יחסים ארוכה, טובה ומספקת שנגמרה בצורה טבעית והבנתי את הרעיון.

חוויתי הצלחה בלימודים, בקריירה הישגתי הישגים. זו תחושה טובה שחולפת כלא הייתה.

נסעתי במכוניות פאר, אכלתי במסעדות יוקרה, הייתי בחופשות מפונפנות,

ראיתי חופים לבנים וגבעות מושלגות, תרבויות אחרות, ארצות מרוחקות.

גרתי בדירה משלי, הבנתי את רעיון העצמאות.

יצאתי עם חברים, חברות

שכבתי עם גברים, חוויתי אורגזמות טובות, ניסיתי גם עם נשים ופחות התחברתי.

עישנתי סמים, חוויתי התקף מאניה, הגעתי לחוויה הרוחנית הכי גבוהה שאפשר לפי דעתי.

 

מה נשאר לי?

מה עוד עלי לרצות לחוות?

ילדים לא קורצים לי.

אני לא רוצה חיי משפחה.

 

בכנות בא לי פשוט לנסות את כל סוגי הסמים ולמות מזה וזהו.

נכתב על ידי Calvin , 17/7/2018 10:53  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המון נושאים סביב תחושה אחת


הוא אמר לי לעשות משהו בטון פיקודי. הוא לא מעלי. לא הבנתי אותו. הראתי לו את מה שעשיתי. הוא התעצבן. לא יכולתי לשאת יותר את חוסר הסבלנות שלו, הזילזול. הגבתי. רבנו. הלכתי לשרותים ובכיתי והאמת שלא בגללו. בכיתי כי ההערכה העצמית שלי כל כך שברירית כרגע שכל חוסר הצלחה שלי מערער אותה. אני יודעת שחוסר ההערכה העצמית הזאת באה לרעתי אבל החיים היו אלי באמת לא טובים במיוחד בזמן האחרון. 

הלכתי להתאוורר קצת. חזרתי. דפקתי לו מבט רצחני והוא צעק עליי :״תעופי מפה. תקחי את התיק שלך ותעופי מפה!״. עפתי משם.

לא כי הוא אמר. כי נמאס לי לספוג את החרא הזה ממנו. 

ובכיתי. כולם חושבים שזה כי נעלבתי ואני רגישה אבל האמת שפשוט הרגשתי שאני לא יכולה לעשות שום דבר כמו שצריך. שאפילו להסתדר בעבודה העלובה הזו אני לא מסוגלת.

 

ואני חושבת שמה שמחזיק אותי בחיים זה מקבץ סרטים קיטצ׳ים דיסני סטייל שהאכלתי את עצמי. רץ לי בראש התסריט שאקבל יום אחד כרטיס זהב למפעל של ווילי וונקה.

לפעמים אני חושבת שמפרסמים הכל סתם בשביל להצית בנו תקווה.

 

ולפעמים אני מייצרת לעצמי תסריט משלי למה היה קורה אם היו מוכרים בסופרפארם גלולת מוות? גלולה ללא כאבים, בלי מרשם רופא. למה אין דבר כזה בעצם? למה אין לנו את הזכות להרוג את עצמנו?

נכתב על ידי Calvin , 11/7/2018 23:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCalvin אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Calvin ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ