לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  סְ וֹ ל

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2019


ליד ירושלים כל הערים הן מבנים מקרטון שהודבקו על פלקט. ערים לבנות וחלקות עם דשא סינטטי. 

בעלייה לירושלים ריח חריף של צמחייה ואדמה חודר לי דרך הרקמות, ולמרות שאני באוטובוס אני מרגישה את האוויר. 

האוויר של ירושלים צונן וחד. עירום מגינונים. כשאני יורדת מהאוטובוס אני שואפת אותו עמוק שימלא את כל הפינות בגוף שלי ויכנס דרך חריצים שנסתמו באוויר תל אביבי אביך. אני גאה בעצמי בירושלים. מנגינה מהדהדת דופקת בחזה, דפיקות של עידוד. הכי חשוב להיות אמיתי, ההשלכות לא משנות.

אני מצליחה להאמין לה. חייבת להאמין לה. וזה נפלא שהתחושה כזאת חד משמעית, בדרך כלל תחושתית אני לא מאמינה לכלום. תחושתית אני לא מאמינה גם לקרם הגנה. או לתרופות. תמיד נדמה לי שבאיזשהו מקום עובדים עלינו. אבל לירושלים אני מאמינה. לא מהראש, לא כי אני רוצה להאמין, מהבטן. מהעור החשוף. מהחלל שמעל לראש שלי, שפתאום כבר לא ריק.

ההתרגשות שלי מתל אביב הייתה תמיד מהמקום של ההופעה. לפני שתל אביב נהייתה לשגרה, ולפעמים אפילו תוך כדי שהייתה כבר, הייתי מרגישה שאני בהופעת יחיד. זו הרגשה מיוחדת בפני עצמה, אבל בירושלים זה לא העניין. בירושלים אני לא בהופעה, לא הופעת יחיד. אני צופה, אני אוהבת להיות קטנה, צנועה, נטמעת. אני אוהבת להרגיש שהכל גדול ועוצמתי ועמוק ממה שאני יכולה לתאר. לא גדול כמו ניו יורק. גדול כמו המדבר. גדול כמו שולחן של שבת. גדול כמו אהבה נטולת אגו. 

זו הרגשה מיוחדת בשבילי, לא לרצות להיות המופע. 

בקונטקסט של העיר הזאת אפילו המשפט הזה נראה לי יהיר, לא מחובר. אם אני כל כך אוהבת להיות המופע באופן כללי כנראה שאני חושבת שיש לי מה להציע, וכשאני חשה את ירושלים, אני מרגישה שזה לא העניין בכלל. אני לא צריכה להציע, לא צריכה להציע יותר מכל אדם אחר, אני צריכה להשתלב בשתי וערב של החיים האלה באופן שווה. אני צריכה שולחן לאכול בו, ואור צהוב וספה חומה. אני צריכה ילדים עם תלתלים וצמה סביבי. אני צריכה ללכת ברחוב ולהרגיש רוחב לב על עצם הקיום שלו, ועל עצם הקיום שלי, ועל עצם הקיום שלי בו. אני רוצה להאמין באמת. להאמין בלב פתוח; בטוהר הלב של אנשים, בטוהר הלב שלי, בנכונות העולם להיות נכון. לא טוב, לא צודק, נכון. 

רק בירושלים אני מרגישה ככה גם כשאני לא מנסה ממש חזק.

נכתב על ידי סְ וֹ ל , 21/8/2019 20:16  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Francis ב-22/8/2019 23:51



42,045
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסְ וֹ ל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סְ וֹ ל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ