לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  סְ וֹ ל

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2018

חור שחור


שני הדברים שהכי חשובים לי בחיים (או אולי הכי חשובים לכולם?) באים ביחד; למצוא זיק בחיים ולמצוא זיק בעצמי. 

בדרך כלל התהליך הוא כזה; כשאני מפסיקה למצוא זיק בחיים, אני מפסיקה למצוא את הזיק בעצמי. 

היו לי שנה וחצי בחיים שהיו חור שחור. לא היה בהן זיק בשום דבר. לא בחיים, לא בעצמי, לא באנשים. תמיד נדמה לי שיצאתי מהחור השחור הזה באורח פלאי לגמרי. זה קרה פשוט שבוע אחד. בן אדם אחד משה אותי משם. לא בן אדם שיש לו חשיבות ממשית גדולה בחיי עכשיו. אבל הוא גרם לדבר שהיה כמעט בלתי יאמן בעיני לקרות, ככה שלנצח תהיה לו חשיבות גדולה אצלי בלב. 

מאז אותו חור שחור אני במודעות תמידית לקיומו. וזה קצת מוזר; התקופה שהגיעה אחרי שיצאתי ממנו, הייתה אחת התקופות הטובות בחיי. הלב שלי פרח, התפוצץ, הואר. החיים נראו לי נוצצים, גם בפשטותם. בעיקר בפשטותם. הייתי מאושרת מרחוב, מעלים שנעים ברוח, מהתאהבות שתפסה לי חזק את הבטן ולא התממשה. הכל היה מדויק. ואחרי זה הגיעו עוד הרבה דברים מדויקים, ובעצם מאז אם אפשר לסכם את החיים בצורה שטחית וחד משמעית, היה לי טוב. ולצד כל זה, באיזו משבצת קטנה במוח, המשיכה להסתובב סביב עצמה המודעות לחור השחור והפחד שימשוך אותי שוב. מן מנטרה כזו שנאמרה בלחישה ״תזהרי תזהרי תזהרי״. כל שבוע שהיה אפרורי יותר וכל סיטואציה שבה פתאום איבדתי את הסנטר שלי גרמו לי לפחד שהנה זה קורה. דרכתי פסיעה ראשונה במדרון, אני הולכת להחליק.

ועכשיו פתאום זה קצת חזק. הלימודים לא מכניסים זיק לחיי. גם לא האנשים. וגם אני-נדמה לי- הולכת ומאבדת אותו. אני עדיין לא למטה אבל אני רואה סממנים; ההומור מטשטש, אני מסתכלת במראה ולא בדיוק יודעת מה אני משדרת, אין בי אהבה לאנשים חדשים, או חום, או מציאת הגרעין המשותף הזה שהופך את שנינו לבני אדם. אני לא יודעת מה ללבוש, לא יודעת מה אני רוצה שיראו בי, מתקשה לשבת בשקט ולחכות שמשהו יקרה. הרי הייתי כל כך טובה בזה בשנה האחרונה. בלדעת שאהיה נאהבת בלי לייחל או לעשות משהו בשביל זה. זה הולך ונעלם. אני לא מתלהבת מהלימודים. אני מחפשת דרמות אבל גם לא רוצה לחפש דרמות כי זה מזכיר לי תקופות שבורות שבהן חשבתי שככל שאמלא את חיי בדרמות הם יהיו יותר מלאים וטעיתי בהחלט. 

אני מנסה לצוף. מנסה לצוף בלי קושי, בקלילות, בחן. שלא ידעו שהחור השחור אורב לי, שאני אולי אשכח, המודעות רק מגדילה אותו. 

נכתב על ידי סְ וֹ ל , 4/11/2018 08:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





41,296
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסְ וֹ ל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סְ וֹ ל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ