לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  סְ וֹ ל

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2019


מישהו ברוטשילד נתקע בי עם גיטרה. 
בחור לא מוכר ליד אמר, ״אנשים לא שמים לב מה קורה סביבם״ ואז שאל אם אני רוצה להצטרף אליהם לבר. אמרתי שאחשוב על זה עד שיתפצלו דרכינו אבל לא באמת חשבתי על זה. הוא אמר שהוא למד הנדסה תעשייה וניהול ואני חשבתי לעצמי ״בן אדם משעמם שמעיר לאנשים שנתקעים באנשים אחרים ברחוב״ וניהלתי שיחה שקטה לא מאיימת ולא מעניינת עד שהתפצלו דרכנו ואמרתי ״אני עייפה, אלך לדירה, להתראות״. מנימוס נתתי את הטלפון שלי, ולא זכרתי איך הפנים שלו נראות.
הסכמתי לצאת לדייט כי פחדתי שהגורל יפרש את הסירוב שלי כסירוב כללי להזדמנויות שנקרות בדרכי. וגם כי כשהתכתבנו לפני הדייט הוא אמר די מהר שהייתה לו נטייה לברוח מהתמודדות עם החיים לסמים, וגם שאל אם אני מכוונת למשהו חד פעמי כי הוא פוחד להקשר ולהפגע אז הוא מעדיף לדעת מראש. הפער בין הבן אדם המשעמם שלמד הנדסה תעשייה וניהול לבין האיש שעושה סמים כדי לברוח מהחיים עניין אותי. 
נפגשנו. הוא היה חתיך ושונה ממה שזכרתי. 
היה שבוע מעולה. שתינו ביחד יין ויצאנו לבילויים. היינו מגניבים וגם לא מגניבים. הוא גרם לי להרגיש טוב, חסרת פחד, וגם מוכנה לקבל את הפחד. כשליטף לי את החזה ברחוב אמרתי לו ״הכי טוב שזה בפומבי״ ואז הוא אמר ״את סוטה קטנה״ ואני אמרתי ״לא אני סתם משחקת אותה״. וזה היה נכון. והוא ידע שזה נכון והיה לי נעים עם זה. יצאנו למסיבות ודיברנו על דת. חיינו את תל אביב ורצינו ביחד את ירושלים או מושב בצפון. 
הכל הרגיש אינטואטיבי ומדויק. הצחוק והעומק והדרמטיות שנהגתי בה כשהרגשתי שהוא פוגע לי באגו. הכל גרם לי להכיר אותו יותר ולהרגיש איתו יותר פתיחות וביטחון. והוא היה אומר ״את היפה שלי את יודעת?״ ומכין פסטה ודג ב4 בבוקר. והוא היה אומר ״אני מת עליך ואל תעליבי אותי יותר ואל תגידי שאני עושה את זה בשביל עצמי כי זה בשבילך״ בקול דק של בן אדם שמנסה להגיד את האמת לפני שהיא תברח לו. וגם היה שואל תמיד מה אני מחפשת בקשר עכשיו ואם אני מוכנה לזוגיות ושאלות שהיו יכולות להיות נחמדות לבחורה שמעוניינת בבחור אלמלא זה סתם היה גורם לה לחשוב עליהן. 
ולצד כל אלה היה זורק, ״אולי נעשה שלישייה?״, ו״בואי מערכת יחסים פתוחה מה את אומרת?״ ישר אמרתי לא נחרץ ואהבתי את עצמי נחרצת בהתחלה ולא מהוססת כי מה שרציתי ומה ששידרתי כלפי חוץ הסתנכרן היטב וזה גרם לי להרמוניה ולאיזון. הוא אדם אינטלגנטי, חכם ועמוק, ואף מתוסבך בדרך זו או אחרת והוא היה אמור להבין את עמדתי הכללית לגבי שאלות ואמירות מהסוג הזה, ובכל זאת מדי פעם המשיך. כשנפגשנו בפעם האחרונה זו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי שאני דלוקה עליו, ולכן גם הפעם הראשונה שבה אמירות מהסוג הזה ממש ערערו את האיזון שלי. 
רציתי לברוח כהרגלי, ותהיתי, כהרגלי, אם אני פשוט לא מתמודדת עם משהו שהוא מעבר לנחמד בשבילי והאם זה אומר שכל חיי אצטרך להסתפק בדברים בינוניים פלוס שלא מסעירים את עולמי. לא היה לי מוצא ושום אופציה לא הייתה נכונה והאינטואיציה נעלמה. רציתי שיהיה כיף ונעים אבל הכובד כבר הטיל את עצמו על כתפינו. אחרי ערב של כמעט חרדה קמתי בבוקר וחשבתי לעצמי שבעצם למי זה כן נעים לשמוע שלא מסתפקים בו. חשבתי שהתגובה שלי הגיונית. ביטלתי איתו את הסופש שהיינו אמורים לעשות ביחד. עכשיו יותר נעים לי אבל עדיין לא לגמרי.
נכתב על ידי סְ וֹ ל , 16/8/2019 17:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בדידות


תחושה עמוקה של בדידות 
תקפה 
והיא כמו מפלצת שמזינה את עצמה
ואין מזור ממנה 
אין לאן לברוח 
היא אורבת בכל מקום, לא רק בסמטאות חשוכות
גם במפגשים תוססים מלאים בצחוק ובקונפטי 
על רקע מנורות צבעוניות אני עומדת ומרגישה כמו צל של עצמי
אדם דהוי שחוזר על מילים שפעם היו שלו 
על דעות שפעם הגה בעצמו
על תחושות שפעם היו מלאות בחשמל
והיום הן סתם סימן חיוור שנשאר על הגוף
מחזור המילים והרעיונות עצר מלכת 
נשאר מאגר עומד, שאריות שיבשו 
ומהן אני דולה- במעט הזמן שבו אני יכולה לשחק כאילו מדובר באמת חיה- 
את מה שנדמה לי שעוד לא הרקיב לגמרי. 
החיים נעים בין בדידות לחרדה. 
באור החלוש בחדר תחת מזגן ולצד סיפורים של אנשים מחיים אחרים- החיים נוחים יותר. נוחים ומשעממים עד מוות. 
באור הבוהק בחוץ לצד אנשים מחיי שלי- הפער גדל. יש נפש ומוח שבהם אני חיה, ויש גוף שמתקשר עם העולם. וביניהם יש תהום.
אילו רק יכולתי לקבל בהבנה תקופות כאלה ואת עצמי בתקופות כאלה, להגיד בקול או בעיניים, תסלחו לי, לפעמים אני מתנתקת, בקרוב אתחבר ואשוב, הבדידות כנראה הייתה פחות תהומית, ואנשים אהובים מחיי לא היו נדחקים לשוליים בטענה, שלרוב האמנתי לה בעצמי, שאני גרועה בלשמור על קשרים או שאני עסוקה. לא הייתי מוותרת על אנשים באופן חזק כל כך עד שהיו נאלצים לוותר עלי. אם מישהו רק היה מזהה בי את זה אי פעם ואומר לי, סול צאי מהסרט, את לא מעופפת את רק פוחדת להפסיק להיות קסומה ואהובה מתישהו, אולי הייתי יוצאת מהסרט. ואולי זו כאפה שהייתי צריכה לתת לעצמי ועכשיו אני נושאת בתוצאות.

נכתב על ידי סְ וֹ ל , 5/8/2019 22:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




בזמן האחרון יש בי איזו דאגה להורים שלי. היא לא נובעת ממשהו ממשי שאני יכולה לשים עליו את האצבע. זאת אומרת, יש כמה אבל הם לא העיקר. אני לא יושבת וחושבת איך לפתור איזו בעיה ספציפית שהם מצויים בה, אני פשוט מרגישה את הדריכות הזו כלפיהם בגוף. 

זכורות לי תקופות ארוכות, שאולי הן רוב חיי בעצם, שבהן המשפחה הייתה המערה הקטנה ונטולת הדאגות מול שאר הדאגות שיש בחיים. גם אם נדפקתי בדברים אחרים, או שככה הרגשתי בתקופות מסוימות, חשבתי שלפחות במשפחה התברכתי. ההורים שלי תמיד נראו לי מאוהבים. הייתי מסתכלת עליהם מהגשר שבקומה שלי, אמא שלי הייתה יושבת על אבא שלי במטבח והם היו מצחקקים. היה לנו מצחיק ביחד מאד. כמשפחה. היינו יושבים בארוחות שישי ואני זוכרת שאפילו אז הצלחתי לראות את זה. כמה התקשורת בינינו טובה וכמה ההומור שלנו מתחבר. זה היה כל כך מובהק מבחנתי שלפני שעוז בא אלינו בפעם הראשונה רציתי שזה רק ישאר כמו שזה. שהוא יראה את המשפחה שלי כמו שהיא. 

זה מוזר. זה פשוט מוזר שהכל מתעמעם. שהבסיס המוכר הזה נראה זר פתאום. 

אני מרגישה שההורים שלי הרבה פעמים לא מבינים את ההומור שלי. זה לא שהם לא מנסים. הם פשוט לא שם. זה לא מונע ממני להפסיק לנסות כי עצוב לי מסביב. אף אחד אחר לא דואג שיהיה מצחיק. ומצחיק זה כמעט הכל, נדמה לי. איפה האושר מצוי אם לא בצחוק. אני מנסה לרומם. אני מנסה לשמור את הראש של כולם מעל למים למרות שאף אחד לא ביקש ממני לעשות את זה ואף אחד לא אמר שיש בעיה, אבל אני מרגישה שיש. האוויר עצל, דחוס. 

אבא שלי מנסה לאחרונה להתחבב על אנשים. אף פעם לא ראיתי באבא שלי את התכונה הזאת. הוא תמיד היה נראה לי יציב וחזק ויודע מה הוא עושה. הוא לא היה סופרמן מבחנתי, הרבה זמן שלא. אבל דווקא באופן מפוכח ראיתי בו את התכונות האלה. כשהוא מנסה להתחבב ולהגיד את הדברים הנכונים ולא תמיד יודע זה מעציב אותי. אני רוצה בשבילו, ובשבילי, שהוא יהיה בחור מבוגר שיודע. יודע מה נכון. יודע מה חשוב. לפני כמה ימים הוא הציק לי ולאמא שלי כמו ילד שמחפש תשומת לב, ולרגע היה נדמה לי שבאמת לשתינו נמאס מזה. וזה כאב לי כמו לראות ילד קטן בגן שמנסה לעשות את כל מה שהוא יודע כדי לקבל אהבה, והכוונות שלו טהורות ותוך כדי המעשים שלו לא נכונים, והמבוגרים סביבו יודעים את זה והוא יודע את זה ובכל זאת אין מה לעשות. 

אמא שלי סתם נראת לי רוב הזמן לא חיה מבפנים. זאת אומרת, היא עושה הרבה, והיא עושה דברים משמעותיים, והיא מוערכת יותר מרוב האנשים שאני מכירה. אבל כשאנחנו הולכות ביחד על קינג ג'ורג' כי היא רוצה לבלות איתי, היא מנסה להיות ערה לסיפורים ובכל זאת נדמה לי ששום דבר לא ממש מעניין אותה.

אז אני כל היום במן דריכות לקראתם. כשאמא שלי ואני בבית ואני על המחשב משהו בתוכי זז בחוסר נוחות. משהו מנקר בחזה במן שאלה לא גמורה, לא ברורה. מה אני יכולה לעשות. מה אני יכולה לעשות בשבילה. היא תהיה שמחה יותר אם מה. 

אם אני חושבת על זה אני יכולה לחשוב על כמה דברים שהיו יכולים לערער את המשפחה שלי לאחרונה, או לפחות להפוך את מהצב לשונה ממה שהיה תמיד. אמא שלי חלתה בסרטן בתחילת השנה ולמרות שהיא מצאה אותו במצב בסדר יחסית וגם שמרה על גישה קלה, עדיין היה שם משהו ועדיין יש. היא לוקחת כדורים שיש להם תופעות לוואי, ומי יודע מה היא מרגישה מעבר למה שהיא משתפת אותי. 

אבא שלי סגר עסק שהיה מצליח. בגלל דברים שלא לגמרי תלויים בו.

שני אחים שלי כבר שנה בחו"ל. הדינמיקה שלי ושלהם היא אולי אחד החלקים העיקריים בכל מה שתמיד היה "המשפחה שלי". 

אני לא לגמרי מצליחה לקשר בין הסיבות הרציונאליות, האובייקטיביות, לבין התחושה העמומה שאני מרגישה. משהו אינסנקטיבי ובסיסי ולא דאגה פרקטית. אבל אני מניחה שזה קשור וזו פשוט הדרך של הדאגה להתבטא.

אני לא יודעת. מוזר לי לכתוב ככה, תכליתי. כנראה הייתי צריכה.

נכתב על ידי סְ וֹ ל , 5/8/2019 08:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

41,832
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסְ וֹ ל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סְ וֹ ל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ