לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

You’re a crazy breed


אז בלוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   




הוסף מסר

4/2014

פסיכופת


לפעמים אני מדמיין איך אני לוקח סכין מטבח ומשסע לך את הגרון. רצוי לבוא מאחורה ולהתחיל עם איזו מכה חזקה בעורף. אין לי סיכוי אחרת, אתה תרתק אותי בשניות. אין טעם לחכות ולעשות את זה בצורה מתוחכמת, אני בלאו הכי אתפס בסופו של דבר. ובכל מקרה - אין דבר בעולם שישתווה לתענוג ולריגוש שבלראות את דמך ניתז לכל עבר, מכתים את בגדיי ואת הקירות ביצירת האומנות המרהיבה שלי, ולהסתלק, כשהאבק מרגליי היחפות מתערבב עם שלולית הדם ומשאיר אחריו שובל מקוטע ועכור.

 


 

אנחנו חברים טובים כבר מעל שנתיים. אני בדיוק שבור. אתה יודע - בני אדם, אהבה, תסביכים. אני לא חושב שאני מסוגל להתמודד לבד עם כל הכאב הזה. הלוואי שהיה לי איזה משהו חד. אולי המפרטים שבארנק יספיקו? אחחחח, כן, זה עוזר. אבל לא מספיק. החתכים הם שטחיים לחלוטין. לא נזלה אפילו טיפה של דם. זה הפסיק לכאוב כבר מזמן. זה לא מספיק, אני צריך משהו יותר חד. אני צריך שיכאב לי. אני צריך לסבול. זה מגיע לי. אתה כבר שלושה ימים מתעלם ממני, חוץ מכשטוב לי, אז אתה בא ולוחץ על איזו נקודה רגישה שלא ידעתי שיש לי ומפיל אותי. אני מבין, עשיתי משהו רע, אני לא יודע מה זה ואתה אף פעם לא אומר לי, אבל אולי לפחות תדבר איתי? אני רוצה להתנצל. אני צריך אותך. אתה זה שהפך אותי מהכלום שהייתי לקצת יותר מכלום שאני עכשיו. אני אדם חלש, אני לא אשרוד את העולם הזה בעצמי. למה אתה כל כך רגיש? ובכלל לא עשיתי שום דבר. אני שונא את עצמי. הלוואי שהייתי יכול להסתדר בעולם לבד. הלוואי שלא הייתי תלוי בך.

 


 

אני חושב שהדכאון שלי כבר הפך למעין עובדה קבועה בשטח. אני שונא את עצמי ומרגיש דחוי, אתה יודע, והרי מה יותר טוב עבורי במצב זה לשמוע מחברי הטוב שאינני אלא כלי עבורו, שכל תכלית קיומי היא לסייע לו להשיג את מטרותיו? אבל היי, למה אני מרגיש רע? הרי אמרת שכל בני האדם הם כאלו מבחינתך, אני לא לבד. זה אמור לגרום לי להרגיש טוב, לא? לא יכול להיות שאתה לא מרגיש אף רגש לאף אדם בעולם, אין דבר כזה, לכל אדם יש רגשות, נכון? אולי זו עוד אחת מהמניפולציות המגעילות האלו שלך? אתה נשאר חבר שלי, אתה נחמד אליי עדיין, חייבת להיות לך אמפתיה מסויימת כלפי. לא?

 


 

היום שוב הייתה לך פליטת פה מגלומנית, משהו בסגנון: "אני תמיד אהיה יותר טוב ממך בהכל, לא משנה כמה תנסה". אוח, אני לא מאמין שפעם האמנתי לבולשיט הזה. נמאס לי מהנרקיסיזם המוגזם שלך. נמאס לי מהשקרנות הפאתולוגית. והנצלנות שלך, וואו, זה פשוט נורא. אתה אף פעם לא באמת רצית קשר איתי, פשוט נהנית מההטבות של זה. נדמה לי שזה גם סיפק את התאווה החולנית שלך לשלוט במישהו. תכלס, הייתי טרף קל. בכל מקרה - נמאס לי מהקשר איתך. אלמלא הפחד הזה שלא אוכל לשרוד לבד, כבר מזמן הייתי מנתק אותו. כן, אני יודע, הפחד הזה לא הגיוני אבל השרית אותי במשך שנים בפרדיגמה שקרית, לא רציונאלית ופראנואידית, אז אתה יכול להבין למה קצת קשה להתנתק ממנו. אתה עדיין בכל מקום - אתה מכיר את כל החברים שלי. כבר כמה פעמים כשקצת התרחקתי איימת שתתנקם וכבר ראיתי אותך מסובב אנשים על הזרת להנאתך. התחלתי לבנות לעצמי הגנות - השגתי לעצמי מעגל חברים חדש, רחוק ממך, אתה כלל אינך יודע עליו. גם אם תסית את כל חבריי לתפיסתך נגדי, זה כבר לא יעבוד.

 


 

כבר מזה שנתיים אנחנו לא בקשר, למעט המינימום הנדרש. מובן שהייתי מעדיף לחיות בעולם בה אנשים כמוך לא קיימים או לפחות בכזה שבו אתה רחוק ממני, אך מובן לי שזה לא אפשרי כרגע. סך הכל - אתה לא ממש מטריד אותי במצב הנוכחי. למדתי את המניפולציות שלך והתחסנתי בפניהן, והאטימות המוחלטת כלפיך שאימצתי מגנה עליי מפני כל מניפולציה חדשה. 

 

יש שתי סיבות, שעל אף שממש רציתי, מימשתי אף פעם את הפנטזיה מההתחלה. האחת היא - שלא באמת רציתי את זה. אי אפשר לשלוט במחשבות של אדם, וכשמישהו פוגע בו, מדכא אותו ומנצל אותו - טבעי לחלוטין שיכעס. הסיבה המשמעותית יותר, אשר הביאה לכך שגם בלהט הרגע והשיברון הנפשי העמוק לא עשיתי זאת, היא הדברים שנראה שלוקים בחסר אצלך: אמפתיה, מצפון ומוסר. אף בשיא סערת הרגשות, אני מודע לרגשותיו ולקיומו של האדם האחר. כמה מרושע שלא תהא, אף פעם לא היית אובייקט חסר משמעות עבורי, אלא אדם, עם כל המורכבות והאנושיות שכרוכה בזה.

 

אינני יודע אם אובחנת או אי פעם תאובחן כפסיכופת, וגם אם לא, האם אתה בכלל פסיכופת. כן, אתה עונה לכל הקריטריונים שמצאתי. אבל מי יודע, אולי אי שם בנבכי נשמתך מסתתרת אמפתיה מודחקת הנסתרת תחת אנטיסוציאליות חריפה? בכל מקרה, זה כבר לא משנה.

נכתב על ידי Bravo , 17/4/2014 12:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שנה חופשית


אז היות שצבא לא יהיה ובשל העובדה שיהיה קשה להכנס כבר בשנה הבאה לשירות לאומי משמעותי, המצב הסביר הוא שאזרק מתוך המערכת הכובלת והמוגדרת בה גדלתי ב - 12 השנים האחרונות, הישר אל תוך המים העמוקים של עצמאות וחופש מוחלט.(טוב, לא מוחלט. גם לא ממש חופש. פשוט חוסר מסגרת)

אז במקום לשקוע בחרדות, חשבתי שיהיה נחמד לעשות רשימה של דברים מעניינים שאוכל לעשות בשנה בין הלימודים לבין השירות.

 

1. לימודים - לא אעשה עכשיו תואר, אך כבר מספר שנים אני מפנטז על לקחת כמה קורסים בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. יהיה נחמד לצבור קצת נקודות ולדלג על כמה קורסים בשנה א' של התואר כשיתחיל, או בכלל לדלג עליה.

 

2. עבודה - לא בדיוק משהו שמלהיב אותי. כבן נוער, לא אוכל לעבוד במקצוע מעניין או מאתגר יותר ממלצרות, הכנת סנדביצ'ים או שטיפת כלים. לא רוצה לקום כל בוקר ולשנוא את העבודה שלי. מצד שני - צריך כסף. כמה אלכוהול עוד אפשר לקנות על חשבון ההורים?

 

3. לימודי נהיגה! - נזכרתי רק עכשיו. למרות הלחץ המטורף של ההורים והחברה, לא יצא לי ללמוד נהיגה. בעיקר כי אין זמן. כבר דיי איבדתי אמון בתחבורה הציבורית הישראלית, אז נראה לי שהגיע הזמן.

 

4. עשייה חברתית - למען האמת, לא מרגש אותי במיוחד, אבל נורא נוח וממלא. ובכל מקרה, נראה שיורשי הפרויקטים שהובלתי לא ממש מסוגלים לעשות למלא את הנעליים עדיין. אולי קצת ליווי ותמיכה נחוצים פה.

 

5. פעילות פוליטית - בדיוק הפסקתי את החברות בארגון פוליטי כלשהו מכמה סיבות. אולי כדאי לחדש אותה ולהרחיב את הפעילות? ראיתי אנשים שזה ממלא להם את החיים.

 

6. חיי חברה - זה קצת מפחיד אותי. רוב החברים מתגייסים או הולכים לשנות שירות ולמיניהן. אמנם לא חסרים חברים בגילאים שונים, אך מאלו המבוגרים יותר ימאס לי מהר מאד, וכמה זמן כבר יהיה לאלו הצעירים בשנה או שנתיים?

 

נדמה שלא תחסר תעסוקה. ובכל זאת, מרגיש לי שזו הולכת להיות שנה קשה. לא יודע, נקווה לטוב.

 

אם התגובה היחידה שעולה לכם היא ביקורת על אי ההתגייסות שלי או נסיונות לשכנע אותי להתגייס בכל זאת - חסכו מספר דקות ווותרו על כתיבת התגובה. אני אפילו לא מתכוון לקרוא אותה.

נכתב על ידי Bravo , 5/4/2014 10:31  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  Bravo

בן: 18

Skype:  מייל: bravo@angelic.com 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , זכויות אדם , התנדבות ומעורבות חברתית
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBravo אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Bravo ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ