לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"ילד נזק"-סיפור בהמשכים.



Avatarכינוי:  "ילד נזק"-סיפור בהמשכים

בת: 17





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2012

ילד נזק - פרק 1


וווואוווו!!אני כל כך מתרגשת לפרסם!!!!

אוקי אני לא ארחיב מילים ואני ישר אפרסם!!!!!♥♥

 

במהלך כל הנסיעה אני ואמא שתקנו,מדי פעם היא הציצה עלי דרך המראה של האוטו שבקושי זז.מעניין למה הוא לא זז,אולי בגלל שהאוטו בערך בגילי והוא בקושי זז.אפילו המנוע שקניתי מהכסף שהצלחתי להשיג לא עזר בהרבה,הוא עדיין לא נע.האוטו דמם ואמא סיננה מספר קללות ובתוך תוכה קיוותה שלא נצטרך לדחוף אותו עד שיצליח לנוע מחדש.

"אמא," זאת הייתה המילה הראשונה שנאמרה מהרגע שנכנסנו לאוטו.הושטתי את ידי אליה והנחתי אותה על כתפה.

"רוי די כבר!" היא צעקה וחבטה בידי בעצבנות וניסתה שוב להתניע שוב ושוב עד שהצליחה וחזרנו לנסוע בקצב איטי.

"אני מצטער." סיננתי בשקט והיא פשוט גיללה את עינייה בזלזול.

"אתה יודע מה המשמעות של מצטער בכלל?" היא שאלה. "להגיד מצטער אחרי שאני משחררת אותך לפחות פעמיים בחודש מהמאסר, אחרי שאתה מכייס אנשים,מכה חברים או מעשן סמים להנאתך, לא גורם לזה להסלח אם אתה לא מנסה לתקן את עצמך."

שתקתי והשפלתי את מבטי,כשהיא אומרת את המשפטים האלה הם נשמעים כל כך קשים,כואבים ונכונים.זה נשמע כאילו היא צודקת אבל כשאבא נואם לי משפטים ומילים שכאלה זה נשמע כמו שטות סתמית.איך הוא בכלל מרוויח כסף ממקצוע שדורש שיכנוע אם אפילו את הבן שלו הוא לא מצליח לשכנע? מה הופך אותו לעורך דין הכי טוב בחיפה ובין הטובים בארץ אם אין לו יכולת שיכנוע בסיסית? החיוך המכוער שלו?

"וזה עוד במקרה הטוב.אבא שלך לא תמיד יהיה כאן כדי לנקות אחריך ולמחוק לך את העבירות מהגיליון.אתה כבר בן 16!" היא צעקה בעצבנות ונעצרה ברמזור, "אתה כשיר לעמוד לדין,אתה כשיר להענש.אתה רוצה ללכת למוסד לעבריינים בגלל השטויות שלך?" היא הביטה בי דרך המראה וראיתי את שקי השינה שהצטברו תחת עינייה, "ואתה מסכן את מקור הכסף העיקרי שלנו.בלי המזונות ממנו בכלל לא היינו מצליחים להתקיים." היא מלמלה כבר את הסוף המשפט ונאנחה בסופו באכזבה.

לא רציתי לענות לה שאני תמיד יכול לעזור,כי זה לא ראילי מבחינתה, לא חוקי לפי החוקים המפגרים של המדינה הזאת וזה רק גורם לה לכאב רב יותר שאני צריך לעזור לה לסיים את החודש גם ככה קשה לה מספיק שאבא זה מי שממן לנו את הזכות לחיים.

"אני רק מנסה להקל על הצורך לטפל בי." מלמלתי בשקט.

"נכון הונדליזם שתפסו אותך עושה בשישי בלילה לפני שבועיים כל כך הקל עלי.תודה רבה לך רוי!" היא סיננה בציניות,"תמיד יש דרך אחרת.אבא שלך יכול תמיד לתת לך כסף-כיוסים זה לא הפתרון.אתה רק עושה יותר נזק." הקול שלה היה נשמע כל כך עייף ומותש עד כדי כך שכל המתיקות בקולה כמעט נעלמה,היא נשמה עמוק וסידרה את שערה החום,הדליל והיבש כמו קש במראה תוך כדי שהמשיכה להביט בי.

הייתה שתיקה במשך עוד כמה דקות,"את מתחרטת שילדת אותי?" שאלתי את השאלה שמעולם לא העזתי לשאול אותה.לקחו לה כמה שניות לענות.

"אלוהים ישמור!אתה רציני?" היא צעקה בקול אחרי שחיכתי לתשובה,כשהמשכתי לשתוק זה אישר את שאלה,"ברור שלא!איך אפשר להתחרט?על שום ילד אי אפשר להתחרט!"

"תודי בזה,אני הרסתי לך את החיים.בגללי הבגרות שלך על הפנים,בגללי שירת באופן חלקי בצבא,בגללי לא למדת באוניברסיטה,בגללי את מזכירה באיזה אתר בנייה מטומטמם." דיברתי במהירות ודמעות התחילו לזלוג על פנייה,עינייה החומות והיפות היו מלאות באותו עצב שתמיד מילא אותן,"אני כבר אחזור הבייתה ברגל." אמרתי ושיחררתי את עצמי מהחגורה במהירות וקפצתי מהאוטו בשנייה שהיא נעצרה ברמזור אדום.

כל המכוניות צפרו לי,כולל היא עד שהגעתי למדרכה והתחלתי ללכת ברגל.היא נסעה אחרי בנתיב הימני ביותר שקרוב למדרכה,"בפעם הבאה שתסתבך אל תתקשר אפילו לאבא שלך כי הוא לא יבוא וגם אני לא." היא צעקה והיא האיצה משם בזהירות.

תמיד יש לה קטעים שהיא מאוד קנאית ורכשונית כלפי במיוחד במקרים עם אבא.זה מפריע לה שאני קורא לו קודם כשאני נתפס כשהיא עדיין עובדת אבל זה בגלל שהיא לא מבינה שזה בגלל שאני רוצה שהיא לא תפסיד את הכסף על השעות שהיא תעדר ושחס וחלילה לא יפטרו אותה באותו רגע.

היא לא מבינה שלי לא אכפת אם אבא מפסיד זמן עבודה בגללי.

היא לא מבינה שזה בגלל שרק לתחנת משטרה אבא מסכים לבוא בשבילי,אפילו בלידה שלי לא עניין אותו להיות נוכח,לא בשום מסיבת יום הולדת,לא בשום יום הורים.

היא לא מבינה שאני רוצה שהוא יבוא כי רק ככה הוא בכלל נזכר שאני קיים,כשהוא צריך להוציא אותי מהבוץ.

הבטתי אל עבר כיוון השכונות העזובות יותר,הבית במרחק של לפחות חצי שעה.ראיתי איש עם חליפה מרחוק.הוא נראה עמיד אם לא עשיר,הוא לבש חליפה יקרה ונעלי עור מעור אמיתי.חיוך קטן עלה על פני,מטרה קלה.הוא עבר מולי במהירות ובפחד,כל כך מהר שלא הספיק לשים לב לרגל שלי שהפילה אותו ואותי ביחד.

"אני מצטער,אחי.אתה בסדר?" שאלתי והוא הנהן ועזרתי לו להתרומם,"סליחה מצטער שוב." עניתי והוא סינן קללות והלך משם במהירות.

פתחתי את הארנק העור השחור שכיסתי מהכיס הקדמי שלו.דחפתי לכיסי הקדמי את השטרות החשובים ואת הארנק זרקתי לשיח ומשם הלכתי הבייתה.

 

טיפה קצרצרצר אבל לא נורא,הבאים יהיו ארוכים יותר(;

אז מה דעתכם?♥

נכתב על ידי "ילד נזק"-סיפור בהמשכים , 17/4/2012 23:42  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של baka no writer ב-5/7/2013 16:52
 



חוזרת!!!והפעם באמת!!!


אני יודעת שהבטחתי ולא קיימתי ולא יכולתי לעדכן כי החיים שלי היו די עמוסים בחצי השנה האחרונים ובקושי הייתי בבית גם ככה אחה"צ ולצערי אחרי פסח נגמרו לי כמה עיסוקים...(אוף!!!) ולכן יש לי מספיק זמן להשקיע בכתיבה חזרה.

בשנה האחרונה התעסקתי יותר בסיפור פרטי ועמוק ואם אני אפרסם אותו אי פעם אז זה קשה לי להאמין שזה יהיה באינטרנט(כי זה כבר בסדר גודל של ספר) אבל כתבתי כל מיני טיוטות של סיפורים בהמשכים והחלטתי לפרסם אחד מהם שהצלחתי לפתח לו עלילה.

אז לסיפור קוראים 'ילד נזק'.

אני לא מתה על לעשות תקצירים ולספיילר אבל השם די משקף את העלילה(:

אני אעלה בהמשך השבוע את הפרק הראשון.

בהצלחה לכולכם מחר!!וחזרה ללימודים מוצלחת!(:

נכתב על ידי "ילד נזק"-סיפור בהמשכים , 15/4/2012 02:08  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Special (: ב-15/4/2012 20:04
 





7,812
הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל"ילד נזק"-סיפור בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על "ילד נזק"-סיפור בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ