הזמנה אל תוך הבור

נגני אלי תשוקה.

לחשי לי תפילתך.

עשי זאת במילים גסות.

הצליפי בי בטון אוהב

מילים שנועדו רק לי

אמרי לי.

כאילו תהיה זאת הפעם האחרונה

בה תחושי אותי, מתפתלת תחתיך

לחשי את שמי, כשמבטי נעוץ במבטך

ותגמרי.

בתוכי אני מסלול מפותל, עוצמתן של השנים סללו בי שבילים עם מרצפות משובצות רנדומאלית.

אף פעם לא הייתי בן אדם של קבע, אז הלכתי בעקבות הכוח המניע

בדרכי אפר ולעיתים מדשאות רחבות, נדיבות האדמה עטפה אותי.

עלי השלכת נגבו את דמעותי כאשר בכיתי, או שמא היה זה הגשם ששטף את הכל.

ניסיתי לספור כל טיפה מתנפצת בתוכי, נשטפתי בעוצמה כנחל גואה ונפרדתי מכל אשר הכרתי.

השמיים רעדו מעלי זמן שבקעה השמש מתוך עיני. חלל פעור צמא לחום, מגע רך כשל אם אשר תחושתו נשכחה עם השנים.

כמעט כשלתי באהבת עצמי, אך

בכל בוקר הייתה זאת הפעם הראשונה להתחיל מחדש.

אנשי האהבה לעולם לא הולכים לאיבוד.

אני מתגעגעת,

למילים שנכתבות מהר יותר מקצב פעימה,

נשפכות החוצה אל הדף בקצב מסחרר.

התפרצות שלא ניתן לצפות

או לעצור.

תתמסרי,

למסע של רגשות,

שנולד מתוכך.