לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחשבות והרהורים על הורות, זוגיות, הגשמה עצמית, גדילה והתפתחות, סרטן ומוות ועל יתר הדברים שיש לחיים להציע.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2017


״בערב ילין בכי ולבוקר רינה״ זו לא תחינה גם לא משאלה, ״בערב ילין בכי ולבוקר רינה״ זה תיאור של עובדה.

 

ככה נברא העולם ואלו הם אחד מחוקי היסוד שבו.

 

ערב הוא מצב של חושך, של העדר אור, של אין (לנקד את הא׳ עם קמץ/פתח), של הסתר פנים

 

בוקר הוא מצב של אור, של ישוב הדעת, צלילות ככה שאפשר לראות עד תחתית האגם.

 

וזה נכון שאחרי הלילה מגיע הבוקר, וזה נכון שאחרי שואה יש תקומה ואחרי לידה מזעזעת יש תינוק מתוק להתנחם בו ואחרי אכזבה סופנית מחברה, מצאתי אחת יותר שווה וראויה לאמון שלי בה.

 

זה נכון.

 

אבל הנ״ל פשוט ומובן כי גם אם נשכח, העולם הזה מזכיר לנו שככה זה, תמיד תמיד גם כשלוקח זמן, אחרי לילה מגיע בוקר.

 

אני סוברת שכותב השורות מחדש לנו ש״בערב ילין בכי ולבוקר רינה״, מתקיים תמיד, ולא רק בהינתן שנעשה את המעשה הנכון, נטפל בבעיה, נלך לפסיכותרפיה ונתקוף את הטראומה או את משבר גיל העמידה או הפרידה או השד יודע מה.

 

אני סוברת שכותב השורות מחדש לנו שהבוקר יגיע גם אם לא נפעל פעולות גדולות ודרמטיות, גם אם לא נחפור מערות ונפרק את החושך שלנו ונדוש בו.

 

הבוקר יגיע. הוא פשוט יגיע. כי זה טבעו של הבוקר, להגיע.

 

רק סבלנות נדרשת מאיתנו, סבלנות לסבול את החושך עם הידיעה שתכף זריחה.

 

ואם כבר ידיעה, אני מבקשת מעצמי לדעת את הנגזרת של הכלל הזה שאחרי החושך מגיע האור; זוהי נגזרת לוגית שאומרת שאם ככה נכון ואחרי החושך מגיע האור והחושך הוא עובדה קיימת שלא הולכת לשום מקום, אז אפשר להסיק שאחרי האור מגיע החושך, שלבוקר רינה ולערב ילין בכי.

 

המשמעות המחדשת של הפסוק הזה בעיניי היא לא רק לזכור את הפסגה כאשר אני מגרדת את התחתית אלא לזכור גם את התחתית כשאני עומדת בפסגה! וכן, לתת לה לחרב לי טיפה את השמחה המושלמת, לתת לידיעה שתכף תשקע השמש ואהיה נתונה בהיעדר אור, לזרוע בי ענווה.

 

כמו כוס ששוברים בחופה, כמו חתיכת קיר שמשאירים חשופה בבית החדש, כמו מעשר שמפרישים למי שאין לו מן התבואה.

 

זה בשבילי בערב ילין בכי ולבוקר רינה.

 

 

נכתב על ידי שריטה בעדשה , 21/5/2017 02:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




פוגשת את עצמי בשדות תעופה זרים

 

כרוז מכריז בשפה לא מוכרת על טיסה ליעד לא ברור ואני מקופלת על ספסל מחבקת את התיק שואלת את עצמי מתי יגמר המשחק הזה סולמות וחבלים ו/ או מקפצות ונחשים

 

עד מתי אסע רחוק רק בשביל לשחזר את ההרגשה של לרצות לחזור

 

עד מתי אתרגל בכי בלי קול כדי לא להפחיד את הנופשים האחרים

 

עד מתי הזמן השאול הזה ירגיש לי ארוך ובלתי אפשרי

 

עד מתי אשקר שאני מחוץ למשחק בגלל הנסיבות

 

והאמת שתמיד הייתי מחוץ למשחק

 

ותמיד היו נסיבות

 

ובחיי שהשתניתי כי פעם רציתי שתדעו

 

והיום אין אתם ואין הם

 

פעם היה פעם

 

היום יש רק היום

 

ובחיי שעשיתי פה כמה סיבובי חיים

 

ועד מתי

 

ועוד כמה סיבובים נגזר עלי

נכתב על ידי שריטה בעדשה , 21/5/2017 02:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




להתגעגע זה רגש ששמור אצלי למטוסים

 

פרצופים שמזכירים לי אנשים שאינם

 

צלילים ועננים שמספרים לי על מה שהיה לי ואבד

 

עור פנים, שיער חלק, חברה להתחבק ועוד אחת להתייעץ ולקבור סוד.

 

געגועיי לגעגוע.

נכתב על ידי שריטה בעדשה , 21/5/2017 02:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  שריטה בעדשה

בת: 34



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשריטה בעדשה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שריטה בעדשה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ