לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אי אפשר להגיד לצ'יפס על האש: "נו"

Avatarכינוי: 

בת: 18





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ§ֳ¬ֳ¥ֳ®ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מחשבות לעת בוקר


תמיד חשבתי שאני מספרת לך הכל, שאתה יודע כמעט כל מה שעובר עליי, שאתה יודע איך עובד הסיווג של כל מה שעובר לי בראש, עד כמה שזה אפשרי. ואז התחלתי לחשוב על כל אותם הרגעים של הלבד הפרטי המסווג הזה, של הדקות של לפני ההירדמות במיטה הריקה. כשכל כך הרבה מחשבות מסתחררות בראש במהירות משגעת. החלטות, מסקנות, פחדים, תובנות. אם היית שם איתי, היית מכיר אותי אפילו יותר. בדקות האלו המחשבות שלי אמיצות יותר מבכל שעה אחרת ביום. אני חזקה כל כך, ופגיעה יותר מאי פעם. מין ניפוץ של כל הליך מחשבתי דיכוטומי, ואיחוד מרגש של שני קצוות המתרס. כזה בזבוז, שכזה שיא מחשבתי מתמוסס אל תוך הלילה השקט ונמחק לחלוטין בבוקר. הלוואי שהיית לי עד.

נכתב על ידי , 3/1/2014 09:30   בקטגוריות דן, הסבר, חוסר, חלומות, מסקנות, ניתוח עצמי  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קצוות ב-1/2/2014 12:06
 



חמישי בבוקר


ואני בעיקר עסוקה בלשכב לבדי במיטה. מדמיינת איך בעוד שבוע וקצת אתה תשכב על הגב במיטה הזוגית שלך, ואני אזדחל מעליך - שנינו לבושים - ואתה תרים את הידיים שלך ותכרוך אותם סביבי, בהחלטיות מהסוג שיוציא לי את האוויר מהריאות לרגע. איך נשכב ככה, הראש שלי יהיה צמוד לשלך בזוויות מנוגדות, ממש פה לאוזן, ואני אוכל לשמוע ממקור לגמרי ראשון מה עבר עליך בשבוע האחרון. כשהמשקל שלי יתחיל להכביד עליך, אחליק באלגנטיות לשכב לצידך ואניח את ראשי בשקע שליד הכתף שלך. קלישאתי משהו, אני יודעת - אבל בפוזיציה הזאת אני אוכל להניח כף יד על הלב שלך ולהקשיב לו מכתיב קצב שלא מצליח לדבוק בקצב הדיבור שלך, העצמאי והנחוש. אוכל להצמיד את האוזן שלי קרוב קרוב לעור שלך, לחוות איתך את הנשימות ואולי כמעט להצליח לשמוע אותך כמו שאתה שומע אותך. לנסות למצוא במילים שלך או בחום הגוף שלך תשובות לשאלות המסוקרנות שפועמות בי, אודות מי אתה ומי אני. לקוות להספיג את הריח שלך בגוף שלי. לנשק אותך מתוך רצון להרגיע, לרפא. אותי או אותך? אני לא יודעת. מה שבטוח הוא שאין עוד אף אחד בעולם הזה שיש לו השפעה שכזו עליי. עכשיו נותר רק לחכות לשבוע הבא...
נכתב על ידי , 11/7/2013 11:06   בקטגוריות געגוע, דן, חלומות  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של 22:14 ב-2/12/2013 13:10
 



אמרת שתחזור מהר


אני מתגעגעת אליך. אני לא יודעת אם זה געגוע כפועל או כמצב קיומי, אבל מה שבטוח, הוא שם. הצחוק הזה שלך מבעד לקו הטלפון ממלא אותי בכל כך הרבה אושר ואהבה אליך שאני רוצה למעוך אותך בחיבוק, אבל אתה רחוק אז אני מסתפקת בלצחוק ביחד איתך. כל הגוף שלי מוצף בכמיהה רועשת לשלב את זרועותיי עם זרועותיך, את ירכיי עם ירכיך, לשמוע אותך נושם ולהיות לכמה רגעים איתך כמו ערבוב בלתי ניתן להפרדה של שני אנשים. וזה כבר שמונה חודשים שאתה שלי, והמראה של הפנים השקטות שלך כשאתה ישן, והצליל של פעימות הלב שלך כשאני מניחה את האוזן על החזה שלך, והמגע של הגוף החזק שלך, עוד משאירים עליי קסם כזה עמוק כאילו זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי לכל אלו. מרגיש כאילו יש באהבה שלנו משהו עמוק, אהבה ממש מתוך השורש עצמו, שכל הפרחים ההולנדים שצומחים ממנו וניכרים בתמונות יפים אמנם, אבל לא חושפים את כל מה שמעבר למבטים האוהבים והחיוכים למצלמה. סיפרתי לך שכשאני מקלידה בטלפון "אוף" המקלדת מציעה לי בתור המילה הבאה את השם שלך, ואמרת ש"כנראה שגם היא יודעת שכתפי, כתפך". כמה לא מובן מאליו שאתה כאן כדי לחבק אותי כשאני בוכה, גם אם זה באמצע הלילה ובלי סיבה, גם אם זה בגללך. כמה לא ברור מאליו שאתה מתעניין בחיי היומיום התיכוניסטיים וחסרי כל הריגוש שעוברים עליי, בכל הסיטואציות והאירועים שאתה עברת לפני שנים, ואתה עושה את זה בכזאת כנות אמיתית ונטולת התנשאות, ואני ממש מעריכה אותך על זה. דיברתי היום עם מישהי שהפעם האחרונה שדיברתי איתה היתה לפני שנה וחצי. אמרתי שכמה מוזר איך שהתפתחו כל הדברים, ושאיך באותה התקופה הייתי ילדונת בת שש עשרה שאוהבת אותך כל כך. היא אמרה שהיום זה בדיוק אותו הדבר, רק שאני כבר לא בת שש עשרה. אז הנה היא, החברה שלך, ילדונת שאוהבת אותך כל כך. ילדונת שכמהה לחייל שלה, רק שיחזור כבר הביתה, רק שיחזור כבר אליי. הפעם אני מבטיחה להכין עוגיות ושוקו, מבטיחה לנשק את הזרת הפצועה, מבטיחה שנאכל אבטיח ונלך לצחוק בין הגלים בחוף שהוא רק שלנו. מבטיחה לכתוב בשבילך כמה שרק תרצה. רק תן לי לחזור ולהתעורר איתך בבקרים שוב, תן לי לנשק אותך לפני שצחצחנו שיניים כשאתה עוד מנומנם מכדי לשים לב, תן לי לתת לך נשיקות על העפעפיים, תן לי לפקוח עיניים לתוך חיבוק שהוא חם כמו שרק שני גופים שאוהבים אחד את השני יכולים להיות. אני רק שלך, אני עד כדי כך שלך שכל מישהבו שיזכיר את שמך באוזניי יוכל להבין את זה רק מתוקף רוך החיוך והמבט. הגעגוע הזה טוב לנו, תן לי להתגעגע אליך עוד קצת, אבל לא עוד הרבה, בסדר? 

 

 

נמשים,

שובה אל העיר הזאת, עכשיו, אליי.

נכתב על ידי , 31/5/2013 00:18   בקטגוריות געגוע, דן, חלומות, רוצה  
39 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נֶמָשִׁים ב-11/7/2013 11:26
 




דפים:  
20,663
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , טיולים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנֶמָשִׁים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נֶמָשִׁים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ