לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אי אפשר להגיד לצ'יפס על האש: "נו"

Avatarכינוי: 

בת: 18





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ¥ֳ©ֳ«ֳ¥ֳ§ ֳ ֳ¥ ֳ±ֳ÷ֳ©ֳ¸ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

זה מצחיק,


הגעתי למסקנה שאני ממש לא אוהבת לקרוא ספרים שכתובים בגוף שלישי.

למה זה מצחיק?

כי ככה אני כותבת.

 

נמשים

שלא יודעת למה כבר אין לה מה לכתוב (שוב אני כותבת בגוף שלישי! די!),

אני מקווה שזה יחזור אליי בקרוב. זה חסר לי.

 

נכתב על ידי , 12/7/2012 14:35   בקטגוריות ויכוח או סתירה, מה דעתכם?, מוזר, מסקנות  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נֶמָשִׁים ב-28/7/2012 16:08
 



לשבת על הבר, ולעצום עיניים.


משהו במירוץ של אלה נרגע. משהו בצלחת שלה, במקום הקבוע סביב השולחן המשפחתי, גרם לה להבין את מקומה. אלה עברה לנהל את שיחות הטלפון שלה בחוץ, כמו פעם, עם הבחורים חסרי המימוש ההם. משהו בהליכה בשמיניות השוכבות, האין סופיות, גרם לה לחזור לנשום. לחזור לכתוב. לצנוח אחורנית על המיטה, שהיתה מכוסה עדיין בשמיכה עבה, למרות שכבר כמעט קיץ. היא הביטה במראה ברגליים ארוכות, בהירות, עירומות, וחייכה. משהו בה כבר לא נואש כמו פעם למצוא את זה שיחזיק אותן. אלה הפסיקה לצעוד מהר ועצרה לראות את הנוף. משהו בה נהיה אדיש, אולי אטום. היא אף פעם לא הרגישה אותה ככה. זה מוזר. זו השנה הראשונה שהיא חוותה בה כאב ראש. עכשיו כלום לא כואב. אולי לפעמים טוב שצורב קצת, אתם יודעים, רק כדי לוודא שהיא עדיין חיה, או לא שרויה בעוד חלום אחד, אולי בהקיץ. היא סיימה עם חלומות בהקיץ. אאוצ', כוויה מהמחבת, בטעות, היא נשבעת. הכל טוב. היא חיה. או לפחות תתחיל בקרוב. אחרי שתתאפס. כמה שזה טוב.

 

נמשים

עוצמת את עיניי אבל השמש היא בפנים.

נכתב על ידי , 11/3/2012 18:48   בקטגוריות בילבול, הבהרות, החלטות אמיצות, העולם הזה לא בסדר, העולם הזה נפלא, חברות וחברים, זכרונות, ויכוח או סתירה, כנות, ניתוח עצמי, נכתב על עצמי דרך דמות, צורך באהבה, שונאת, רעיונות, קצת חבל אבל לא נורא, רוצה, תודה  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נֶמָשִׁים ב-16/3/2012 16:14
 



הטירוף עולה באש


לפעמים הם היו חוטאים. לא היה לאף אחד מהם מושג במה בדיוק, אבל לשלושתם היה ברור שמשהו כאן מושך לפשע, הו, הפשע המתוק. הנקמה המתוקה במי שזה לא יהיה, אותו כוח עליון שהם האמינו שאחראי לתקריות שהביאו אותם לאיפה שהם היום. כמו מעין ניסיון לשלוט על מי שיש לו מרות עליהם, למרוד בממסד, לשבור את כל החוקים.
ואחרי מעשה הם היו בורחים ורצים וקופצים, מעל גדרות ואל מאחורי עצים ושיחים. מתכופפים ומתגלגלים על האדמה, צוחקים עד שלא נשאר עוד אוויר בריאות (השלישי מביניהם היה גם קצת בוכה). צחוק של שחרור עם מבט לא שפוי בעיניים, מסתכלים כל הזמן הצידה ואחורה לוודא שאין רוח רעבה שבאה לשאוב אותם איתה (הראשון היה מכסה את האזניים לפעמים). 
ואז, עם בטן כואבת מפאניקה מתסכלת, הם היו מתפזרים, אחד מהשני וכל אחד בתוך עצמו (השני היה רועד בדרך הביתה). מביטים מרחוק בשריפה שהדליקו, ספק בגאווה אדירה וספק בחרטה נוראה. וכל אחד מלווה באור של פנס רחוב אחר, בצל של בית אחר, אבל בשלושתם בוערת אותה האש בדיוק.

נכתב על ידי , 4/2/2012 09:04   בקטגוריות בילבול, התלבטות, ויכוח או סתירה, המומה, ישן, לחץ או מועקה, מה לעזאזל, מוזר, נכתב במקור בכתב יד, צורך באהבה, תסכול  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נֶמָשִׁים ב-8/2/2012 18:03
 




דפים:  
23,222
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , טיולים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנֶמָשִׁים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נֶמָשִׁים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ