לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אי אפשר להגיד לצ'יפס על האש: "נו"

Avatarכינוי: 

בת: 19





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2015    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ¬ֳ§ֳµ ֳ ֳ¥ ֳ®ֳ¥ֳ²ֳ·ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

גם דרכים מתות כבני אדם


אחרי כמעט חודשיים, פתחתי את הסכר בין שני החדרים שבלב שלי, ונתתי להם להתערבב.

התקופה החדשה והמעוררת החלה להתכסות לאט בדם סמיך, שעמד הרבה זמן בלי שהכרתי בקיומו. החדר החל להתמלא בו, והוא הגביה את מפלסו עד מעבר לקרסוליים שלי. הסתכלתי למטה וצפיתי בו - אטום, מכתים, נוכח. התמקדתי וניסיתי להבחין אם האדום הזה שמספיג את הכל הוא אתה, הזכרונות ממך, או הכאב על ההבנה שהלכת.

 

כבר כמה שבועות טובים שאנשים מאירים לי פנים יותר מהרגיל, ועכשיו הזכרונות שלך ושלי התעוררו מהמתים, ומתחילים לזחול מקבריהם ולעשות לי צמרמורת בעורף, כזאת שרק עבר מאיים יכול ליצור. מה שהכי גרוע בזכרונות האלו זה שהם נפלאים -אני ואתה יושבים על רצפת מקלחון, אני מתרגשת באוטובוס בדרך אליך ואתה מחכה לי בתחנה. מתעוררים פתאום כל אותם זכרונות השגרה המוכרת שהיתה ונעלמה, ולובשים דמות של רוח רפאים שקופה שמזכירה לי שפעם היה לי אותך, שפעם הנוכחות שלך מילאה את הרגעים השקטים שנשארים ריקים עכשיו.

 

עשיתי רגרסיה משלב הקבלה חזרה לשלב האבל, אני שוכבת במיטה ומסתכלת על המראה, מוטרדת מבובת הסמרטוטים שנשקפת ממנה, אבל יותר מוטרדת מהקיר הריק שמעליה, שפעם אכלס תמונות של שנינו, ועכשיו מביט בי בתוכחה ממעל לארון. מוטרדת מהניסיון להזכר ברגעים יפים שלנו שהולכים ודוהים לאט לאט, מותירים רק תמונות מבלי האפשרות לשחזר את הרגש שצבע אותן כשקרו. עוד שבוע ואנחנו מכירים ארבע שנים, במהלכן רכשתי גישה לחלקים עמוקים ונסתרים בך, ויכולת להושיט אליך יד ולהרגיש את הלב שלך פועם בין אצבעותיי. ועכשיו הדלתות הפתוחות אליך התחלפו בקירות שקופים - רק להביט מבחוץ, לראות רק מה שאתה בוחר לחשוף, ולשתוק, כי ממילא לא תשמע אותי מבעד לזכוכית העבה. אני מנסה לעטוף את כל מה שאני יודעת עליך בנייר חום ומחוספס, ולסדר הכל יפה במגירה עם כל המחברות שלא כתבתי בהן מספיק. חוויתי כלפיך כל רגש אפשרי. כעסתי עליך, והתאכזבתי ממך, ונפגעתי ונשברתי ממך, והתפוצצתי מגאווה בך, והתגעגעתי אליך, ואהבתי אותך עד עיורון. עכשיו כל אותם הרגשות התערבבו לכדי אותו דם כהה שממלא את הלב שלי, וזורם, פעימה פעימה, לכל תא בגוף. 

.

.

.

.

.

.

.

נפרדתי ממך איזה מיליון פעם

במה שנדמה כמו העשור האחרון

ואני ממשיך ונפרד ממך כל יום

עם סכין מנתחים

אני מפריד

את אצבעותי מגופך

את עצמותי מחיבוקך

את קור גופי מחום בטנך

את זכרוני מחיוכך

את מילותי מצחוקך

/אריק אבר

נכתב על ידי , 22/5/2015 21:36   בקטגוריות דן, חוסר, כואב, מועקה  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קֶרֶן; ב-12/7/2015 09:38
 



אין לי אהבה בינתיים


כשאני מתעוררת לבד בבוקר במיטה ריקה, אני מבינה למה נפרדנו. מה שחסר לי באותם רגעים מעורפלים הוא מישהו שיחבק אותי וינשק לי את העורף, ואני מבינה שהמישהו הזה יכול להיות כל אחד, ולא דווקא אתה. וזאת הבנה עצובה, חבר שכבר לא שלי, זה עצוב נורא, כי כבר כמה שנים שה"מישהו" הזה שחיכיתי לו היה אתה. מוזר לי שהחיים שלי ושלך ממשיכים להתקדם כמו קווים מקבילים בלי נקודות השקה, והזוי וכואב כמה שזה טבעי ובסדר. ואני עדיין ממשיכה להזכיר אותך בסיפורים, כי היית החלק הגדול בחיים שלי בשנים האחרונות, וזה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו.

ואני לא יודעת מה זה להיות לבד, מה זה לחכות לדמות חסרת פנים. זה לא כזה עגום כמו שאני גורמת לזה להשמע, אני סתם לא כל כך ידעת איך לעכל את החיים שלי כרגע. אני קוראת את הרשימות של הבלוג שלי, אותן כתבתי לפני קצת יותר משנה כשנפרדנו בפעם הקודמת, כשהתמלאתי ברצון להתמודד באומץ עם להיות לבד. אני רוצה, אני באמת רוצה להתמודד עם זה טוב, ואלכס אמרה שהיא ידעה שאני אהיה "חזקה" בהתמודדות שלי עם הפרידה הזו. אבל כבר ארבעה סופ"שים אני הולכת לישון לבד ומתעוררת לבד, והגוף שלי צועק לחיבוק.

 

 

 

 

 

 

גֶּבֶר חַי עִם אִשָּׁה בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים וְשָׁנִים
יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה וְחֶדְוָה וְאֵיבָה וְסַכִּינִים
וְהֵם יְשֵׁנִים בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת עַל שְׂמִיכוֹת בְּלִי סְדִינִים
אֵין לָהֶם יְלָדִים וְהֵם יְשֵׁנִים כְּמוֹ יְלָדִים קְטַנִּים
הַקִּירוֹת סוֹכְכִים עֲלֵיהֶם וְהַתִּקְרָה רוֹחֶשֶׁת עֲנָנִים
יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּמָחָר יוֹם חָדָשׁ אֲנָשִׁים מִשְׁתַּנִּים
יִהְיֶה טוֹב יִהְיֶה רַע עִנְיָנִים עֲדִינִים
.
גֶּבֶר חַי עִם אִשָּׁה שְׁנָתַיִם בְּתוֹךְ דִּירָה
עִם רִהוּט מְאֻלְתָּר וְאֵימָה עַתִּיקָה וּלְלֹא בְּשׂוֹרָה
גֶּבֶר חַי עִם אִשָּׁה בְּדִירָה שְׂכוּרָה
וְאוֹהֵב אוֹתָהּ וְהִיא אוֹתוֹ הוּא אָמַר הִיא אָמְרָה
כָּל הָעִנְיָן הִתְחִיל אֵיכְשֶׁהוּ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה
כְּשֶׁהָיָה נִפְלָא וּלְפֶתַע הִתְחִיל לִהְיוֹת רַע
אֵין עֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם וְאֵין אֱלֹהִים בַּתִּקְרָה

/ דוד אבידן

נכתב על ידי , 25/4/2015 16:07   בקטגוריות געגוע, דן, חוסר, כואב, כנות, מועקה, תסכול  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של PAKO ב-23/5/2015 06:03
 



רעש


רציתי להאמין שכשאצטרף למסגרת חדשה, ארגיש סוף סוף אהובה ושייכת. במציאות, אני כורעת תחת העומס והבדידות שמתחילה לנבור בתוכי לאט לאט. ניסיתי ליצור לעצמי תדמית חדשה אל מול כל אלו שעוד לא מכירים אותי, ניסיתי לנטרל את התכונות שבי שאני משתוקקת למחוק. אבל הנה, אני עדיין מתנשאת, עדיין אגוצנטרית, עדיין מעצבנת. עדיין לא משתלבת. אני תשושה וקשה לי לחשוב על משהו שיהיה "מרגש" בשבילי כרגע. הכל עמום, חיים משיעור לשיעור, מיום ליום. לרוב אני כבר לא מרגישה יפה, ועכשיו בקורס אני מרגישה לא חכמה מספיק, לא חדשה מספיק, ובעיקר לא יכולה. והכל כל כך רועש, ואני לבד בכל הסיפור הזה.

נכתב על ידי , 27/12/2014 17:12   בקטגוריות חוסר, מועקה, נמאס  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Another Love ב-29/4/2015 21:27
 




דפים:  
25,951
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , טיולים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנֶמָשִׁים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נֶמָשִׁים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ