לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אי אפשר להגיד לצ'יפס על האש: "נו"

Avatarכינוי: 

בת: 18





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ¹ֳ²ֳ®ֳ¥ֳ­. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

נוסטלגיה


תאריך ושעה: 17:34 25/5/2011

לתת הבטחות, גם כשממש לא מתחשק, ולקיים אותן עד הסוף ואפילו יותר מזה לרקוד עד שאין יותר כוח להיקלע לתוך חיבוק ממש ממש ארוך, ממש ממש דביק וממש אבל ממש מתוק לישון ביחד עם מישהו שבאמת אוהבים להודות בסוד שהסתרתם לזר מוחלט לעשות משהו למרות שאתם ההפך מכישרוניים בו  לאבד את הטלפון ולא להיכנס לפאניקה, ולחייך לא פחות כשמישהו נחמד מחזיר לכם אותו לקרוא ספר בלגימה אחת, מההתחלה עד הסוף שפתיים נוגעות בשפתיים, בלי לשון, רק חיוך לשמור על סדר בחיים לעשות כל מה שהרופאים אומרים לך לעשות לעשות משהו שאסור לך לעשות אבל באמת לא יזיק לך, רק פעם אחת לאזור אומץ ולעשות כבר את השיחה שאתם מתביישים להתחיל לעשות משהו בשביל מישהו ולא בשביל עצמך לסיים משהו שממש קשה לך לעשות הרבה לפני הדד ליין לתפוס מצלמה ולצאת לצלם, בין אם זה פרחים או וידאו של החברים עושים שטויות לפנות אחר צהריים שלם רק בשביל לפנק ולטפח את עצמך להתאמן על משהו עד שתהיו מומחים להירדם בלי לתכנן את זה לישון ממש ממש הרבה, לקום מאוחר מידי, לאחר, ושזה לא יהיה אכפת לדבר עם מישהו שנראה כאילו הוא צריך חיבוק להלוות כסף לחבר, גם אתה יודע שהוא לא יחזור אליךלעצור שניה להקשיב למה שאנשים אומרים, יש להם משמעות להקשיב למילים של שירים ולמצוא מוזיקה שאתם באמת מתחברים אליה לאטום את הלב בפני כאלה שבאמת לא אכפת להם מכם לשבת עם מישהו קרוב ולתת לו להראות או להשמיע לכם את הכישרון שלו לדבר עם אלה שלא מדברים איתם לשים פס על כל מה שאנשים חושבים עליכם להראות למי שחשוב לכם שאתם מבאמת אוהבים אותם, גם אם זה נראה ברור מאליו, זה לא. להסתכל לאנשים בעיניים לאהוב את עצמכם לשם שינוי, או לאהוב אחרים לשם שינוי להפסיק להתעצל כבר! ולדבר ביום אחד עם הרבה אנשים שלא דיברתם איתם המון זמן ולא לשנוא אף אחד  לעשות משהו כדי לגרום למישהו לחייך ולא להתבייש ממי שאתם אוהבים.

 

- - - - - - -

 

כל זה נכתב לפני שנה כמעט, כמו שאתם יכולים כבר לראות (אז אפילו לא הייתי חתומה תחת הכינוי הזה). אחד הפוסטים הראשונים שכתבתי בתור בלוגרית לעניין. למרות שאני בספק אם זהו פוסט לעניין - החלטתי לנקות ממנו את האבק שהצטבר עליו בטיוטות, כי עם כמה שאני יצור פרנואידי שעסוק בלתכנן את העתיד, אני חייבת להגיד שאני די תלויה בעבר. חזרתי לכתוב ואפסיק לפרסם טיוטות ישנות כמו שעשיתי בחודש האחרון. סוף שבוע מכורבל בשמיכת פוך בחדר כחול, בחברתם של מיטב הסרטים שטרם הספקתי לראות. וספרים. אם תרצו אמליץ לכם! 

הלוואי שהיה לי למה לצאת בערב. אני מתכוונת, עם מי. אני מתכוונת, מעטי חברי-המציאות (כלומר, לא חברי-ישראבלוג רחוקים) שיש לי עסוקים גם הם. חבל, יש לי חשק הרפתקני היום. נועז אפילו. איזה כיף זה להרגיש ככה, הא?

 

נמשים

אני חושבת שכל מה שכתבתי שם למעלה עדיין רלוונטי. מה שכן, השתמשתי בורוד הרבה יותר מידי

(וגם, וואו, רק עכשיו אני נזכרת בהקשרים שחלק מהדברים למעלה נכתבו. נוטלגיה Indeed!)

נכתב על ידי , 16/3/2012 16:41   בקטגוריות געגוע, זכרונות, חומריות, ישן, מה לעזאזל, שטויות, שעמום  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נֶמָשִׁים ב-20/3/2012 16:04
 



היית צריכה לקנות עץ


כמו בכל יום שישי בערב, גברת בלום היתה ישובה על הכורסא בחדר האורחים. זה כבר היה למנהג של ממש, עם כוס תה או קפה בספל האהוב עליה. היא היתה מתכרבלת בשמיכת פליז מול סרט מאחד הערוצים. רוב הפעמים זה היה סרט מלנכולי שגרם לה להעביר ערוץ, עד שמצאה סרט רומנטי דיו שישביע את רצונה. "אחח", היתה נאנחת אז גברת בלום. "אני כזאת מסכנה".

 

היא היתה מאוד מתוכננת, גברת בלום. את ימי ראשון היתה מקדישה לרופאים. בשני ושבת היתה בחדר הכושר. בשלישי התנדבה וגם עבדה בערב, וכך גם ברביעי. בו בזמן גם עבדה על המחקר האוניברסיטאי שלה, כמו כדי להוכיח משהו, להרגיע בה משהו. זה היה מחקר פורץ גבולות, אך כמה שעבדה עליו יותר נדמה היה שסיומו רק הולך ומתרחק. ימי חמישי היו ריקים לכאורה, אך מידי פעם אוכלסו בדייטים צולעים מעט, עם בלוגר ראוותן או עם בן מושבים מעורער. לפעמים היתה יוזמת אותם בעצמה אבל לרוב היו אלה הם ששלחו לה אותות חיים ממרחק. בין אם כך ובין אם כך, גברת בלום אף פעם לא רצתה להתמסר לאף אחד מהם באמת. היא חיבתה.

 

"דוד", קראה גברת בלום ממקום מושבה אל חדר השינה המואר, באותן שעות יום שישי מאוחרות. "אשתו של הנוסע בזמן, ראית? לא, נכון? הרבה זמן לא ראינו סרט ביחד", היא אמרה, כמו בכל שבוע מחדש, והקשיבה לצעדים המוכרים על רצפת הפרקט. גברת בלום נצמדה לצידה הימני של הכורסא, מפנה לו מקום, טופחת בכף ידה על שארית המושב שנשאר בשבילו. היא חייכה כשדוד התיישב לצידה, ברוגע, כאילו אין לאף אחד משניהם עוד דאגות לטרוח בהגייתן. היא ידעה שהוא תמיד יהיה שם כשתחזור הביתה. "תגיד," היא אמרה. "אתה לא מוצא את הסרט הזה טראגי כמעט? להשאר לבד ככה, בעוד סביב כולם מבלים. אתה לא חושב?"

"מיאו", אמר דוד. והם שתקו. 

 

 

 

 

האמת שזה נכתב לחברה שביקשה שאכתוב לה סיפור, עליה. אבל זה גם קצת עליי. 

נכתב על ידי , 10/2/2012 15:08   בקטגוריות אנשים טובים, אופטימיות, העולם הזה נפלא, העולם הזה לא בסדר, חורף, כתיבה, נכתב במקור בכתב יד, נכתב על עצמי דרך דמות, צורך באהבה, קצת חבל אבל לא נורא, רעיונות, שונאת, שטויות, שעמום, תודה, תסכול  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נֶמָשִׁים ב-14/2/2012 20:18
 



חמש אנקדוטות, מסקנות, נקודות


אני קוראת בקצבים מטורפים, ובכמויות מטורפות. יש לי מדף ספרים שמככב כתמונת רקע בפרופיל שלי בפייסבוק. המוני ספרים. לדוגמא, מאז יום שישי קראתי את "קרוב להפליא ורועש להחריד" ואת "משאלה אחת ימינה". אגב ספרים, יצא לכם פעם לקרוא ספר שבו לדמות יש שם של מישהו שאתם מכירים טוב, אבל הדמות היתה שונה ממנו באלפי דרכים? 

* פרצו לנו לבית. אני מרגישה כל כך לא בטוחה. הם לקחו מצלמה, בלקברי, ואת הארנק עם כרטיסי האשראי, כרטיסי קופ"ח ורישיון נהיגה. את התיק שלי הם זרקו ופיזרו בחצר, ואני בתמימותי חשבתי שזה קונדס של האחים שלי

 

* החלטתי מה אני רוצה להיות בצבא. נורא קשה להתקבל, אבל אלו התפקידים הראשונים ששמעתי עליהם ויכלתי לדמיין את עצמי בתוכם. כן, אני יודעת שאני בת 16 בלחץ. אני יודעת. אבל הכל סביבי צבא ועוד לא מעט זמן גם אני. אז אשכול בידור והווי - כתבת צבאית בעיתון "במחנה", או משהו בדובר צה"ל, אולי אפילו צלמת צבאית. אני יודעת שהסיכויים שלי אפסיים, שאין לי פרוטקציה, אין לי בגרות במקצוע הזה, ואין לי כישרון, אבל אני נוטה להיות אופטימית בצורה לא הגיונית (כזו אני)

 

* אני הולכת היום לרקוד. התגעגעתי לזה. זאת היא הפעילות הגופנית היחידה שאני באמת נהנית ממנה, פדלאה שכמותי. אם מישהו היה צועק עליי, בנימה הוליוודית קיצונית אופיינת, RUN FOR YOUR LIVES, כנראה שהייתי מתה. אבל לרקוד זה כיף, לזוז עם האגן, הגב המתעגל ומתפתל, והראש עם השיער מצד לצד עם המוזיקה. אלו חיים. 

 

* בזמן האחרון, אחרי שהנהגתי לעצמי את מנהג הפנקס-ועט-ליד-המיטה, אני שמה לב כמה שהחלומות שלי הזויים. לדוגמא, אתמול התעוררתי באמצע הלילה ועלתה לי מחשבה שבאותו הרגע נראתה גורלית. רשמתי אותה, בכתב מסורבל של בחורה שliterally, העירו אותה משנתה. אתם יודעים מה כתבתי, מוזרה שכמותי, בשעה שלוש וחצי בלילה של בין יום שלישי לרביעי? כתבתי - "אדוני, האם אתה מדבר במילים, או שזו אני שקוראת בין השורות?"

 

נמשים. 

מה חמש האנקדוטות שלכם?

נכתב על ידי , 4/1/2012 17:18   בקטגוריות שעמום, שטויות, רעיונות, ניתוח עצמי, מסקנות, מה דעתכם?, שאלות, מרפי, המומה, היקום שונא אותי, התלבטות, חורף  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נֶמָשִׁים ב-6/1/2012 11:34
 




דפים:  
20,588
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , טיולים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנֶמָשִׁים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נֶמָשִׁים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ