לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אי אפשר להגיד לצ'יפס על האש: "נו"

Avatarכינוי: 

בת: 18





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ₪ֳ¡ֳ₪ֳ¸ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ריקוד המוות לאור הנרות


 

"כן, אבל אני לא תמיד אהיה כאן בשבילך", אתה אומר, ואני כבר יודעת מה עומד מאחורי המשפט הזה. אני יודעת, אני מכירה את הפחד הזה שבך - המחשבה על כל מה שיש בחוץ משגעת אותך. טוב לך איתי. יש לך חברה יפה וחכמה, שמבינה אותך ושאכפת לה ממך מאוד. אבל משהו מכרסם לך את המחשבות ולא נותן לך לשכוח שיש עוד בחוץ שהן לא אני. אתה לא רואה שום סיבה להפרד ממני, אבל המחשבה שאני אהיה הראשונה והאחרונה שלך לא מוצאת חן בעיניך בכלל. 

"אין לחזור לאחור, קח תחתום בפינה" מתנגנות לי המילים ברקע כשאני חושבת על המחשבות האלו שלך. זה מפחיד, חבר. לא רק אותך. זה מין פחד אנושי מובנה, המחויבות הזאת. כולם מפחדים מזה. אנשים מטבעם נוטים להתעסק בהשוואות. אנחנו אף פעם לא נהיה שלמים במאת האחוזים עם שום החלטה, כיוון שכשאנחנו בוחרים משהו על פני משהו אחר, ויתרנו על משהו שיש לו גם ייתרונות, ובחרנו משהו שיש לו גם חסרונות. לכן לנצח נמשיך לחשוש שאולי אנחנו מפספסים משהו טוב יותר, שאולי הבחירה שלנו לא היתה הכי טובה מכולן. גם אני מפחדת מהטוטאליות הזאת, גם אם זה לא נראה לך ככה. מפחידות אותי המחשבות על העתיד, מלחיצות אותי השאלות האינסופיות שעולות לי בראש בעקבות המחשבות האלו. זה מין מעגל קסמים של דפיקות לב שפועמות את המילה "הצילו". וזה מרתיע - אבל...

 

אני לא רוצה אותך כי אני רוצה חבר לחורף, אני לא רוצה אותך כדי שיהיה מי שישביע את הרעב שלי למגע, אני לא רוצה אותך כדי שיהיה לי למי להתקשר. אני מתכוונת, גם, כמובן, אבל את זה כל אחד יכול למלא. אבל אני לא רוצה "כל אחד". אני רוצה אותך, את החבר הכי טוב שלי, שמכיר אותי מאז שהייתי ילדונת כחושה בת חמש עשרה, ועניין אותי מהרגע הראשון. שיודע לגרום לי לצחוק ומעז לראות אותי בוכה. אותך, שמבין את הפחדים שלי ואת ההצלחות הקטנות שלי, ובמחשבות הפשוטות שלך מסוגל לגרום לי לזהות דברים בעצמי שלא הכרתי. אותך שמכיל אותי כשאני לא מסוגלת להכיל את עצמי. 

אותך, החבר הנהדר שלי. לא סתם המשכתי תמיד להלחם על תשומת הלב שלך ועל הנוכחות שלך בחיים שלי. אני מעריכה אותך מאוד, בספק אם אתה יודע עד כמה. אתה אחד האנשים האינטליגנטים והמעניינים ביותר שפגשתי מימיי, וללא ספק היפה מביניהם. העיניים שלך יכולות לי לגרום לי לרצות לטרוף אותך, ועוד אתה הנמר מבין שנינו... אתה מצחיק, אתה סקרן, אתה לא מפסיק לחקור ולנתח את מה שקורה סביבך ואת מה שקורה לך. אתה קורא את הסביבה שלך בדיוק משגע. אתה חי כל רגע במודעות מוחלטת לכל מה שקורה בו. לחיות את החיים, בעיניי, זה לא ללכת לעשות באנג'י או לעשות טיול בדרום אמריקה. לדעתי לחיות את החיים זה לשים לב לזה שמשהו בראש מרגיש שונה, זה להבחין מה קשה ולקחת החלטות מודעות כדי להשתפר, זה להרגיש את השיפור כשהוא קורה. הבנתי את זה אחרי הרבה זמן איתך. בכלל, אתה יודע שאתה "כל כך" בעיניי. לא סתם התבסס לך כזה מקום גדול בלב שלי. לא סתם אני דואגת כשקשה לך, ומפחדת כשכואב לך, וכועסת כשאיזה מישהו מרשה לעצמו להתייחס אליך בלי הכבוד שמגיע לך. לא סתם הייתי מוכנה לנסוע לארבל לחכות לך בסוף המסע, לא סתם אני אעשה הכל כדי שתרגיש שאני בשבילך גם כשלא קל (גם אם ה"לא קל" הזה הוא בגללי). לא סתם אני שלך.

 

אני לא מבקשת ממך כלום. אולי בעצם, דבר אחד - אם אתה מחליט שאתה איתי, אז תהיה איתי. בלי מחשבות על העתיד. מה זה משנה אחר כך. ממילא אנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה, אז מה הטעם להתעסק בשאלות היפותטיות?

אנחנו פה, ביחד, עכשיו. 

וזה כל מה שאני רוצה.

 

נכתב על ידי , 8/12/2013 12:44   בקטגוריות דן, הבהרות, הסבר, כנות, רוצה  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Piccolo ב-29/12/2013 21:21
 



פָּן אחר, פֶּן אולי


ובין קפלי הבד וקפלי הגוף הם היו מתלפפים זה דרך זו בשעות הראשונות של אחר הצהריים. הידיים היו מחליקות מן הסנטר אל המותן ובחזרה, הראשים היו מתקרבים ומתרחקים, וחוזר חלילה. אצבעות היו נוזלות מהמצח, אחורנית, עד הקודקוד, מערבלות ומסעירות, עוצמות עיניים ופוקחות שפתיים. הם היו מתגלגלים ומתחלפים, רקה מונחת על ירך, לב נח תחת אפרכסת, שפתיים בשרניות מוצאות נחמה בפיתולי הצוואר. ורגלים משתרגות, אצבעותיהן מדגדגות, אורכן מדורג והן שלובות זו בזו, מצמידות ומקרבות. ולבבותיהם היו פועמים בסנכרון משגע של תשוקה וקרבה ורעות, ודמם שועט בעורקיהם, מלהט ומסמיק. והזרועות אוזרות את כל כוחן לשמור פן הוא יברח, פן היא תחמוק, מרפקים ננעלים ומתרככים בלי קצב, מחפשים נואשות את מקומם. ועיניים חדות שנלחמות בדחף לחבוא, מישירות מבט אל בנות זוגן העייפות בפנים שמולן. הבדים העוטפים אותם מאבדים את משמעותם ונזכרים בה חליפות, וזורמים עם הדיאלוג הגופני עד שזה ימאס בהם. ושפתיים ננשכות ונשיקות מתלקקות, וגרונותיהם נאנחים כהמיית יונים החוזרות לשובך. וכשימצאו מנוחה הם ייעצמו להם לאט, ביחד, בטן אל גב ואף אל קודקוד. ותשקוט האש שבערה באישוניהם, אשר כעת נחבאים תחת שקיעת העפעפיים הרכים, המשכינים רוגע בטוח בשניות הקשות שבין הפנטזיה במציאות לזו שבחלום.

 

נמשים.

נכתב על ידי , 20/5/2012 19:21   בקטגוריות אופטימיות, אנשים טובים, הבהרות, החלטות אמיצות, העולם הזה נפלא, חברות וחברים, חיוך בלי סיבה, חלומות, כתיבה, מה לעזאזל, מה דעתכם?, צורך באהבה, סקס  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נֶמָשִׁים ב-31/5/2012 13:29
 



לשבת על הבר, ולעצום עיניים.


משהו במירוץ של אלה נרגע. משהו בצלחת שלה, במקום הקבוע סביב השולחן המשפחתי, גרם לה להבין את מקומה. אלה עברה לנהל את שיחות הטלפון שלה בחוץ, כמו פעם, עם הבחורים חסרי המימוש ההם. משהו בהליכה בשמיניות השוכבות, האין סופיות, גרם לה לחזור לנשום. לחזור לכתוב. לצנוח אחורנית על המיטה, שהיתה מכוסה עדיין בשמיכה עבה, למרות שכבר כמעט קיץ. היא הביטה במראה ברגליים ארוכות, בהירות, עירומות, וחייכה. משהו בה כבר לא נואש כמו פעם למצוא את זה שיחזיק אותן. אלה הפסיקה לצעוד מהר ועצרה לראות את הנוף. משהו בה נהיה אדיש, אולי אטום. היא אף פעם לא הרגישה אותה ככה. זה מוזר. זו השנה הראשונה שהיא חוותה בה כאב ראש. עכשיו כלום לא כואב. אולי לפעמים טוב שצורב קצת, אתם יודעים, רק כדי לוודא שהיא עדיין חיה, או לא שרויה בעוד חלום אחד, אולי בהקיץ. היא סיימה עם חלומות בהקיץ. אאוצ', כוויה מהמחבת, בטעות, היא נשבעת. הכל טוב. היא חיה. או לפחות תתחיל בקרוב. אחרי שתתאפס. כמה שזה טוב.

 

נמשים

עוצמת את עיניי אבל השמש היא בפנים.

נכתב על ידי , 11/3/2012 18:48   בקטגוריות בילבול, הבהרות, החלטות אמיצות, העולם הזה לא בסדר, העולם הזה נפלא, חברות וחברים, זכרונות, ויכוח או סתירה, כנות, ניתוח עצמי, נכתב על עצמי דרך דמות, צורך באהבה, שונאת, רעיונות, קצת חבל אבל לא נורא, רוצה, תודה  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נֶמָשִׁים ב-16/3/2012 16:14
 




דפים:  
20,771
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , טיולים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנֶמָשִׁים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נֶמָשִׁים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ