לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אי אפשר להגיד לצ'יפס על האש: "נו"

Avatarכינוי: 

בת: 18





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ§ֳ¡ֳ¸ֳ¥ֳ÷ ֳ¥ֳ§ֳ¡ֳ¸ֳ©ֳ­. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פָּן אחר, פֶּן אולי


ובין קפלי הבד וקפלי הגוף הם היו מתלפפים זה דרך זו בשעות הראשונות של אחר הצהריים. הידיים היו מחליקות מן הסנטר אל המותן ובחזרה, הראשים היו מתקרבים ומתרחקים, וחוזר חלילה. אצבעות היו נוזלות מהמצח, אחורנית, עד הקודקוד, מערבלות ומסעירות, עוצמות עיניים ופוקחות שפתיים. הם היו מתגלגלים ומתחלפים, רקה מונחת על ירך, לב נח תחת אפרכסת, שפתיים בשרניות מוצאות נחמה בפיתולי הצוואר. ורגלים משתרגות, אצבעותיהן מדגדגות, אורכן מדורג והן שלובות זו בזו, מצמידות ומקרבות. ולבבותיהם היו פועמים בסנכרון משגע של תשוקה וקרבה ורעות, ודמם שועט בעורקיהם, מלהט ומסמיק. והזרועות אוזרות את כל כוחן לשמור פן הוא יברח, פן היא תחמוק, מרפקים ננעלים ומתרככים בלי קצב, מחפשים נואשות את מקומם. ועיניים חדות שנלחמות בדחף לחבוא, מישירות מבט אל בנות זוגן העייפות בפנים שמולן. הבדים העוטפים אותם מאבדים את משמעותם ונזכרים בה חליפות, וזורמים עם הדיאלוג הגופני עד שזה ימאס בהם. ושפתיים ננשכות ונשיקות מתלקקות, וגרונותיהם נאנחים כהמיית יונים החוזרות לשובך. וכשימצאו מנוחה הם ייעצמו להם לאט, ביחד, בטן אל גב ואף אל קודקוד. ותשקוט האש שבערה באישוניהם, אשר כעת נחבאים תחת שקיעת העפעפיים הרכים, המשכינים רוגע בטוח בשניות הקשות שבין הפנטזיה במציאות לזו שבחלום.

 

נמשים.

נכתב על ידי , 20/5/2012 19:21   בקטגוריות אופטימיות, אנשים טובים, הבהרות, החלטות אמיצות, העולם הזה נפלא, חברות וחברים, חיוך בלי סיבה, חלומות, כתיבה, מה לעזאזל, מה דעתכם?, צורך באהבה, סקס  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נֶמָשִׁים ב-31/5/2012 13:29
 



לשבת על הבר, ולעצום עיניים.


משהו במירוץ של אלה נרגע. משהו בצלחת שלה, במקום הקבוע סביב השולחן המשפחתי, גרם לה להבין את מקומה. אלה עברה לנהל את שיחות הטלפון שלה בחוץ, כמו פעם, עם הבחורים חסרי המימוש ההם. משהו בהליכה בשמיניות השוכבות, האין סופיות, גרם לה לחזור לנשום. לחזור לכתוב. לצנוח אחורנית על המיטה, שהיתה מכוסה עדיין בשמיכה עבה, למרות שכבר כמעט קיץ. היא הביטה במראה ברגליים ארוכות, בהירות, עירומות, וחייכה. משהו בה כבר לא נואש כמו פעם למצוא את זה שיחזיק אותן. אלה הפסיקה לצעוד מהר ועצרה לראות את הנוף. משהו בה נהיה אדיש, אולי אטום. היא אף פעם לא הרגישה אותה ככה. זה מוזר. זו השנה הראשונה שהיא חוותה בה כאב ראש. עכשיו כלום לא כואב. אולי לפעמים טוב שצורב קצת, אתם יודעים, רק כדי לוודא שהיא עדיין חיה, או לא שרויה בעוד חלום אחד, אולי בהקיץ. היא סיימה עם חלומות בהקיץ. אאוצ', כוויה מהמחבת, בטעות, היא נשבעת. הכל טוב. היא חיה. או לפחות תתחיל בקרוב. אחרי שתתאפס. כמה שזה טוב.

 

נמשים

עוצמת את עיניי אבל השמש היא בפנים.

נכתב על ידי , 11/3/2012 18:48   בקטגוריות בילבול, הבהרות, החלטות אמיצות, העולם הזה לא בסדר, העולם הזה נפלא, חברות וחברים, זכרונות, ויכוח או סתירה, כנות, ניתוח עצמי, נכתב על עצמי דרך דמות, צורך באהבה, שונאת, רעיונות, קצת חבל אבל לא נורא, רוצה, תודה  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נֶמָשִׁים ב-16/3/2012 16:14
 



הרהורים מהרכבת


שמתי לב שהאנשים רצים כמו כל-עוד-נפשם-בם מהרגע שבו הם עוברים בעמדת הכרטוס בתחנת הרכבת אל המדרגות היורדות לרציף - ודווקא במדרגות הם יורדים לאט וברוגע, כאילו ברגע נמוג כל הלחץ. לקחה לי דקה להבין שהם פשוט רואים שהרכבת טרם הגיעה.
יותר מכל נהניתי להתבונן באנשים החולפים בתחנה בנהרות אדם. להביט באלו שדרכם אבדה לרגע ולשמוח שהפעם, אני לא אחת מהם. לחייך חיוך רחב לצמד אחים בהירי שיער שערכו תחרות ריצה, ולהדביק בחיוך את האמא הצעירה שלהם, שפתאום קלטה את קסמו של הרגע. להבחין בחייל וחיילת מחזיקים ידיים, מחליפים נשיקה חטופה לפני שעלו על רכבות לכיוונים מנוגדים.
ובעיקר, פשוט לשבת על אותו הספסל האפור העגום ולהכיר את כולם במבטי, לאמוד את כוחם ויפי יומם. זה לא ברור מאליו. אחרי בוקר של פליטות פה פרוידיאניות וכמה אירועי ביש מזל, קמתי. ידעתי שהיום הזה מוכן כבר להתחיל.
.
(זה היה יום של מפגש "מפורסמים" חוצה ערים עם מר בחור, Shell ובוביק! איזה כיף לי)
.
נמשים
עם מכנס צמוד-צמוד, וחולצה גדולה-גדולה, בשיער פרוע-פרוע, בבוקר שקט-שקט. 

נכתב על ידי , 23/12/2011 10:26   בקטגוריות אנשים טובים, מרפי, החלטות אמיצות, חברות וחברים, ישראבלוג ואנשיו, טיולים, שעמום  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נֶמָשִׁים ב-26/12/2011 10:50
 




דפים:  
20,758
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , טיולים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנֶמָשִׁים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נֶמָשִׁים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ