אני לא יכולה יותר, לא יכולה יותר, אני לא מצליחה לחזור לזה.. קשה לי , כאילו עכשיו התחלתי עוד פעם והפעם ממש נראה לי שאני אצליח כי יש לי תמיכה ומוטיבציה ענקית גם בגלל שהקיץ קרוב והכול...
שמתי לב פשוט שכול פעם שהולך לי ממש טוב ושאני יורדת ממש הרבה אני טסה לאבא שלי ופשוט משמינה שם וכשאני חוזרת אני כ"כ מפחדת לחזור לזה ולהתאכזב שוב ופשוט מתחילה לאכול כמו פרה );
קשה לי אפילו לעדכן פה ,ובאמת שלא שכחתי מאנה אני חושבת על זה כול יום כול דקה זה פשוט לא עוזב אותי זה לא יוצא לי מהראש , ואני גם לא רוצה שזה יצא כי אני פאקינג רוצה להיות רזה וקטנה ושבררית ונמאס לייייי מהשומנים האלו, כול הג'ינסים בארון שלי כבר לא עולים עליי וכבר מאז שחזרתי מח"ול מהחורף אני שוקלת 60 ובחיים שלי לא שקלתי כ"כ הרבה...
וגם כן החיים האלו, באמת שאני לא מבינה את המטרה שלהם כואב לי לקום בבוקר וללכת לבצפר המסריח הזה שאין לי אפילו חברת אמת אחת ...
אני מרגישה מושפלת , שאף אחד לא מתייחס אלי , לאף אחד לא איכפת ממה שיש לי להגיד , וזה נכון זה ככה.
בא לי פשוט לבכות , לשכב בבית ולבכות למישהו שפשוט רוצה לחבק אותי , ופשוט להרגיש בטוחה ואהובה :\
טוב אז ייאלה מתחילים לעבוד על זה קשה , פשוט לקרוע את עצמי לא לרחם ולא כלום, זהו נגמרו המשחקים... נגמרו..
לילה טוב...
