לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

גן צועני




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2012

למה אני שונאת את מצוקת הדיור


חידת באפי:


 


But we just helped her move the stuff in a few days ago...
...and it was fun!

 
People help each other out, Anya. It's one of our strange customs.
 
Giles, I noticed you're doing the smallest amount of helping that can actually be called helping.


 







שלום יפות-תואר שלי.


 


כהרגלי משכבר הימים, עת אני נוסעת לביקור בארץ הקודש, אני מיד מפסיקה לכתוב. חוץ מזה, חזרתי לפני כשלושה שבועות לטירוף מערכות כולל, ואיך לומר, לא הכי נהניתי.


 


כבר לפני הנסיעה ידעתי שימי בקווינס ספורים. קווינס היא מחוז לא נחשב בניו יורק סיטי, שרבים חושבים שמנהטן היא המקבילה שלה, אבל לא כך הם פני הדברים. אני דווקא מאוד מחבבת את קווינס וביליתי בה ימים יפים עם השותפה סיינט הולי חוספין, שתבדל.


 


אבל מה לעשות שהאנרכיסט עבר לברוקלין, הולי-חוספין עוברת לסולט-לייק-סיטי (המוות עדיף) ואני הולכת להתחיל לעבוד בברוקלין ביולי?


 


דירתי בקווינס היא מרווחת ברמות שניו יורק אינה מכירה. החדר שלי הוא בעצם אולם ובו מקום בשפע למיטה, פינת סלון, פינת לימוד ועוד כיו"צ ריהוט וחפצים שאשה קשישה ומרת נפש כמוני זקוקה להם על מנת לא לקמול כליל. למשל, שידת מגרות, למשל, ארון ספרים, למשל, באפי-אקשיין-פיגרס.


 


אבל לא מאוד דאגתי, כי היינו אמורות לעזוב את הדירה עד תחילת יוני ויוני, אי שם כשנסעתי לארץ בסוף מרץ, יוני נראה רחוק מאוד.


ואכן יוני היה ונשאר די רחוק, אלא שעוד אני מאביסה את עצמי באוכל של אמא וקופאת מקור (וואט דה פאק, ישראל? בניו יורק הרבה יותר חם) והנה שולחת לי חוספין אימייל מטלטל ובו היא מודיע לי שהיא מפירה חוזה על הדירה (החוזה על שמה) כדי לעבור ליוטה ואנחנו צריכות לפנות את הדירה עד ה- 20 לאפריל. תאריך הזוי לכל הדעות שגם נופל על יום שישי, ככה, בלי להתבלבל לא על סופ"ש או משהו שפוי כזה, אלא רגע לפני. ממש חלחלה.


 


נו, אבל מישראל אני לא אמצא דירה בניו יורק ועל כן החלטתי לא להלחץ יותר מידי, רק קצת להפנות את הפניקה לאכילת יתר ותלותיות באמא וכשחזרתי לניו יורק פרצתי בחיפושים.


 






מין הידועות הוא שלחפש דירה בניו יורק זה כיף כמו שעווה בקוס.


 


עוד ידוע לכל שתאורי הדירות באתרי החיפוש השונים הם תאורים יצירתיים, אם לדבר בלשון נקיה, שלא לומר שקרים גסים, שלא לומר חירטוטי תחת שלא ברור מה חשב לו מי שכתב אותם.


 


והנה מילונית חלקית ביותר לחיפוש הדירה בניו יורק:


 


Cozy Room: ארון מטאטאים ללא חלון בו תוכלי לישון בעמידה.


 


Heart of [insert name of hip neighborhood]: על בית כנסת חרדי מטר מהשכונה עם אחוז הפשיעה הגבוה ביותר מאז רודי ג'וליאני.


 


Friendly and easy going roommates: שני סטלנים בני 23 שיאכלו לך את האוכל וחתול אחד מוזנח.


 


Clean and tidy: השותף סובל מ- OCD קשה ואם חלילה תשאירי כוס בכיור תמצאי ראש של סוס מת במיטה.


 


Pets are welcome: הבית מלא שערות של כלב והחול של החתולים בשירותים מריח כמו גופה של קשיש ערירי.


 


Classic Building: בית ישן ומט לנפול, החימום לא עובד והמטבח היה מבייש את המטבח הצבאי בבסיס גולני במנרה.


 


Super nice landlord: בעל הבית חי בקוסטה ריקה וגם אם הצנרת תתפוצץ הוא לא ינקוף אצבע\ בעל הבית גר בקומה מעל ומתערב בכל גרפס של הדיירים.


 


Close to all subways: בקצה הקו של אוטובוס, אמצעי תחבורה לא מקובל בניו יורק החיה על סאבווי.




420 friendly: השותפה היא סוחרת סמים מבוקשת על ידי המשטרה.


 


 I want this to be a home, not just a place you sleep in!: השותפים סובלים מהפרעת אישיות גבולית ותוך שבועיים יכרכו אחריך כחבל על צווארך.


 






חמושה בניסיון עבר מר ובחשבון בנק קטן כמו הזין של ביבי, יצאתי אל קרב חיפושי הדירה ואכן מצאתי ברחבי ברוקלין כל מה שלא נעים למצוא ועוד.


 


לקח לי בדיוק שלוש דירות לוותר על החלום הפתטי של לגור לבד. תמורת 1000 דולר שאין לי, יכולתי אולי למצוא חלל מרתף ללא חלון עם מיקרוגל משנות ה- 80 שבמודעה כינו אותו "מטבח משופץ" ושירותים ממש כמו בתחנת הדלק סיירים.


 


לקח לי עוד כמה דירות להבין שגם חדר גדול אני כבר לא אקבל כי חדרים גדולים משום מה באים עם שותפים לא רלוונטיים ואם להודות על האמת, גם 850$ אין לי.


 


הבנתי בצער רב שבגיל 35 אני אאלץ לגור עם כמה שותפים בחדר דלוח אבל אולי לפחות בשכונה בסדר. ראיתי מקבץ מפחיד של דירות מחורבנות שעשו לי דכאון וגרמו לי לשנוא את האנרכיסט על כך שהוא לא רוצה לעבור לגור איתי ומיד. אם כי בכל פעם שאני נכנסת לדירה שלו, אליה הוא עבר בתחילת מרץ והוא עדיין לא סידר אותה ותמיד יש לו שם בלגאן אטומי, טינופת ואם להודות בכל האמת - עכבר, אני מבינה שרק מה שחסר לי עכשיו זה מתבגר ברדקיסט שימלא לי את החיים בעטיפות של אוכל ושקיות ניילון מתעופפות. אבל זה לא מנע אותי מלשנוא אותו בכל לבי על כך שהוא יכול לגור לבד ואני אצטרך לסבול אנשים אחרים, ואני, אעפס, לא סובלת אנשים ולא רוצה שום עסק איתם אצלי בבית.


 


אבל סבל הוא שמי השני ובחיים, שהם צואה אם לא ידעתן, לא מקבלים מה שרוצים, במיוחד אם את סטודנטית ענייה שהולכת לעבוד בבית חולים עירוני שמשלם כסף מועט מאוד עבור שעות רבות מאוד ויש לך גם תזה לכתוב ובאופן כללי את נוטה להדפק קשות כזה נוגע לאיכות החיים שלך בגולה. כן, כן, זוהי ניו יורק וזה נורא מרגש, רק שזו עיר חסרת רחמים למי שאין לו כסף, והרבה ולא בא לכן לתייר אלא לחיות, ללמוד ולעבוד. לא מדובר באיזה שוס גדול, ממש לא.


 


החיפוש היה בעצם מסע של ניפוץ אשליות וחזרה למציאות, קבלה, השלמה, התאבלות על אבדן הפנטזיה הילדותית של להיות אשה מבוגרת, ומציאת חדר לא גדול, לא יקר, עם שותפים שעל פני השטח לפחות נראים די חביבים, לא חולי ניקיון, לא מטונפים, לא תלותיים אבל גם לא שונאי אדם ברמה לא נעימה, כלומר לא יותר ממני, לא רחוק מהאנרכיסט, לא רחוק מבית החולים ולא עשה לי דכאון המחץ לחשוב על המגורים שם. רק מלנכוליה קלה.


 


אז בסופ"ש הקרוב, מקסימום זה שאחריו, אני עוברת דירה אחרי שלוש שנות מגורים מאושרות עם השותפה הולי חוספין הקדושה. חצי מרכושי הדלוח, במיוחד ספרים שאני גוררת איתי שנים ולא קוראת ואי אלו רהיטים שלא ימצא להם מקום בחדר החדש והלא מרווח ששכרתי, ימצאו מנוחה לעת עתה ביחידת אחסון אותה אחלוק עם בן-זוגי הברדקיסט, כי אם לא, אז הבית שלו ימשיך להראות כמו חורבה. יש דיבור על לעבור לגור יחד בשנה הבאה בתום החוזה שלו ולכן, יפות שלי, אני יכולה לומר שאם זה לא יקרה אז גם אני והוא כבר לא נקרה. כרגע זה באמת מוקדם מידי, אבל אם זה עדיין לא יראה לנו כאופציה המועדפת עוד 10 חודשים, אני אישית מתחפפת מהקשר וכנראה שגם מארה"ב הברית הזו. לא שאני רוצה לחיות בישראל, אבל האנשים שאני הכי אוהבת בעולם חיים בארץ, אז אם אין לי קשר שחבל על הזמן ותנאי חיים מאוד מוצלחים, אני לא מתכוונת להשאר פה, עם כל הכבוד למנהטן וכל החרא התיירותי הזה.






זהו לעת עתה. יש לי עוד הרבה מה לומר על החודש וקצת האחרונים. גם הביקור בארץ ראוי לשוח בו מילה או שתיים, הגרנט שכתבתי למחקר גם הוא הביא לי יגון וחרדה שראוי להתלונן עליהם, אבל מגיעה מטופלת עוד חמש דקות ואני טרם הכנתי לי תה. מה שווה פסיכולגית אם אין בידה כוס תה מהבילה להשלמת הלוק הסבתאי? לא שווה. אז שלום, שלום, יפות שלי ושאו ברכה.


 






עונה חמישית


פרק: Family


 


כמה שלא תעברי דירה, ככה הפעם הבאה תהיה מחורבנת.


 


 

נכתב על ידי , 12/4/2012 22:03  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בת: 38

תמונה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגנצו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גנצו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ