שלום יקרות שלי,
אין לי חיים ואני לא כותבת, לא באמת ברור למה.
לא תגידו שאני חרוצה ועובדת קשה על הלימודים או משהו כזה.
גם אי אפשר לומר שאני צרכנית תרבות ששותה בצמא את ניו יורק, עיר ואם בעולם האמנות, הקולנוע, הספרות ושאר העיניינים.
יותר נכון לומר שאני יושבת על ספתי האדומה ושונאת את עצמי ואת העולם בעוז בעוד אני צופה באנטומיה של גריי ואוכלת שוקולד או משחקת משחקי מחשב בפייסבוק כאחרונת הטינאייג'ריות.
אבל אתמול היה לי דייט שני עם בחור מהמם, נקרא לו "האמן". אני אכתוב על כך לכבוד לי פורטיס שפעם הביעה עניין.
הוא פנה אלי באתר ההכרויות בו אני רשומה וסיפר לי באריכות על רוטב חלב הקוקס שהוא הכין עם ערמת כוסברה ענקית.
אני, אין דבר שאני שונאת יותר מכוסברה וכך נכנסנו לדיון מעמיק על העשב המגעיל הזה שהיה משעשע וקליל. אז החלטנו להפגש והלכנו לשתות תה יחד והיה כיף ואתמול הלכנו למומה לראות את סינדי שרמן ואז הלכנו לסנטרל פארק לאכול תותים ושקדים ולשחק פריזבי.
זה מעניין מה שקורה לזוגות לא-מונוגמיים. אנשים שואלים אותי אם אני לא מקנאה לפעמים - אז ברור שכן! אני לא עשויה מברזל והמחשבה שהאנרכיסט עושה משהו שאני לא חלק ממנו ושאולי יש לו צדדים שפורחים דווקא עם מישהי אחרת היא לא פשוטה. מצד שני, אני שמחה בשבילו על הקשר המישני היפה והחשוב שהוא מנהל. חברות אמיצה ומיוחדת, בלי לנסות לטשטש את המתח המיני ואת הרצון לאינטימיות פיסית. אני מסתכלת על הקשר המישני שלו בהשתאות וחושבת שהוא גבר בר מזל. יש לו אותי ואת הקשר הזוגי המאתגר והצמוד שלנו ויש לו את הידידות הזו, בעצם החברה הכי טובה שלו ומידי פעם יש להם "מסיבת פיג'מות". שתי מערכות יחסים שונות במהותן ושלמות. בלי לוותר על הצרכים השונים שעולים בהן. דיברנו על זה היום, על איך שני הקשרים האלו לא לוקחים אחד מהשני. בסופו של דבר הכל יותר שלם כשיש את החופש הזה. הוא חיבק אותי חזק ואמר לי כמה מדהים אותו שאני מסוגלת לתת חופש ככה ולשמוח איתו שיש לו את כל זה. כיף להיות מוערכת.
אני לא יצאתי עם אף אחד אחר כבר כמה חודשים ולמרות שהאנרכיסט טען שהוא רוצה בשבילי קשר מישני, כשהאמן הציע לי להפגש האנרכיסט מיד מצא פגמים בהתנהלותי. מכיוון שאני כבר מכירה אותו שאלתי אם באמת אני עושה משהו לא בסדר או שהוא מקנא.
הוא אמר שהוא מקנא ושזה לא שאני בסדר או לא בסדר, אלא שקשה לו והוא מפחד. מה אם האמן הזה ימצא חן בעיני יותר ממנו?
הוא שמח שיש לי דייט ושאני נהנית מהחיים. מצד שני, אנחנו הקשר העיקרי, הארוך, היומיומי אחד של השני ולכן בקשר שלנו יש חיכוכים, יש אי הסכמות, יש לנו בעיות - חלק קטנות (הוא יצור מטונף וזה בלתי נסבל) וחלקן גדולות (אני לא אמריקאית ואני רוצה גרין כארד - זה שם את הקשר במקום של "פתרון" וזה מאוד מורכב).
אז גם אני חשבתי - מה אם האמן הזה ימצא חן בעיני יותר מהאנרכיסט? זה לא קרה עם הקשר המישני הקודם שלי, אבל מה אם זה יקרה עכשיו?
אלו מחשבות שעולות בראש במיוחד מכיוון שזה קל להיות בקשר מישני.
האמן ואני נפגשנו ומיד היה לנו נוח אחד עם השני והרגשנו קרבה מאוד מהר והשיחה קלחה והיתה נעימה. אז התחלנו לשלוח אימיילים נלהבים ולתכנן את הפגישה הבאה - עם המון חום מילולי וחמידות.
זה ממסטל, אימיילים כאלו.
הרגשתי נלהבת ושמחה והראש שלי היה מלא באמן.
ואז הבנתי שהסיבה שזה כל כך קל ומרגש ושיש כל כך הרבה חום באימיילים וכל כך מעט משחקים זה בדיוק בגלל שאני בקשר מחייב, צפוף, חשוב, שלם - עם האנרכיסט
האמן ואני לא צריכים לשאול את עצמנו מה נהיה והאם זה "זה" ומתי נחליט החלטות. הכל כבר ברור ופשוט - אנחנו קשר מישני, קליל ונעים - קשר שלא מחייב חיבוטי נפש.
התערוכה היתה מהממת. סינדי שרמן היא אמנית גדולה עם כשרון אדיר ועין לפרטים. כיף לראות אמנות עם אמן. בינות למדרגות הנעות התחלנו להתנשק ולא הפסקנו עד סוף הדייט. תותים בפארק ופריזבי ואז אוכל קוראני, היה פשוט יום נהדר.
ואז חזרתי הביתה והלכתי אל האנרכיסט ששמח כל כך שבחרתי לסיים את הדייט בארוחת ערב ולבוא לישון איתו. ואהבנו אחד את השני אפילו יותר ודיברנו על מה זה אומר, הרגשות היותר קשים ומורכבים שקשר כמו שלנו מעלה וחשבנו אחד על השני וזה לא פשוט וזה נפלא ביותר.
אני בת מזל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
