לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

sodallah




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2011    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

5/2011

מכתב לראש הממשלה..מר בנימין נתניהו!


מכתב לראש הממשלה..מר בנימין נתניהו!

שמענו בימים האחרונים את סדרת הנאומים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בארצות הברית ובהם הוא הצהיר בצורה ברורה שאינו מסכים לשלום עם הפלסטינים על בסיס קווי 67, ואנו יודעים שיושב ראש הראשות הפלסטינית מחמוד עבאס אמור לנאום באו"ם בספטמבר הקרוב ובנאומו ידרוש הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית. מצב אבסורדי ביותר..אחד "חלש" מבקש והשני"חזק" מתנגד, והכול בנאומים..הגיע הזמן להבין כי הנאומים לא מהווים דרך נכונה להשגת שלום, הדרך היחידה שאין לה מחליף היא לשאת ולתת, באותו מקום איפה ששני העמים נגזר עליהם לחיות ביחד.

המצב הנוכחי של הישראלים והפלסטינים מזכיר לי את מצבן של תוניסיה ומצרים לפני המהפכות שהדיחו את שני הדיקטטוריים של שתי המדינות.

במצרים ובמשך קרוב לשלושה עשורים התעלם חוסני מובארק מהעם שלו, כאילו העם לא קיים, ובזמן המהפכה הבטיח לעשות שינויים, אבל היה מאוחר מדי וצעירי המהפכה אמרו לו ובאופן חד משמעי:אין לך ברירה, אתה חייב לעזוב, ועכשיו הוא וילדיו ממתינים לגזר דינם בבית המשפט המצרי.

מצבם של הפלסטינים בהחלט מורכב, מצד אחד אם יבחרו באלימות, ישראל תלך לכל העולם להוכיח שהיא מתעסקת עם טרוריסטים ותמצא את הסיבה להתקפות שלה, ומצד שני אם לא יפנו לאלימות, ישראל תראה בזה כניעה ותנצל את השקט שלהם בהרחבת ההתנחלויות ובניית אחרות חדשות..הפלסטינים חיים בדילמה, אז מה יעשו?.

התשובה לשאלה זו נמצאת אצל נתניהו ובמילים אחרות אצל הימין הישראלי מכיוון נכון לרגע הם הצד החזק, וחובתו של נתניהו היא להציע פיתרון הוגן שיהיה מקובל גם על הצד השני, וע"מ שיצליח במעשיו עליו לרדת מהעץ ולעשות שלום בית עם מתנגדי דרכו בישראל והם רבים.

מחיאות הכפיים הסוערות בבית הנבחרים האמריקאי לנאומו של נתניהו עלולות להיעלם תוך מספר שעות, מצד שני האיומים והבעיות המורכבות והאתגרים יישארו..ספטמבר רחוק רק ארבעה חודשים והמציאות לא תשתנה, האיומים יהפכו למציאות, והשקט המדומה יהפוך לעימות דמים אלים.

נתניהו עלול להיות "חוסני מובארק של תהליך השלום":

אם נתניהו ימשיך בדרכו העקשנית, הוא יקבל רק את התנגדותם של אנשי האופוזיציה בממשלתו ומה יותר חשוב מזה הוא יאבד החבר הכי נאמן לישראל-ארצות הברית, דבר שיכול לסכן את ביטחון המדינה, ואז הוא ייאלץ לבקש סליחה ויהיה מוכן לוותר, אבל יהיה מאוחר מדי.

מה תהיה תגובתה של ישראל כאשר רוח כיכר אל-תחריר תגיע לרמאללה, והאם העולם יישאר אדיש?, העתיד הקרוב אמור לענות על השאלה החשובה הזאת..ועד אז, אנו ממתינים.

אדוני ראש הממשלה, בתור רופא שעובד בבתי חולים בחלקה המערבי של ירושלים, אני מוכרח לומר לך שראיתי מראות קשים ביותר בעקבות הפיגועים שבוצעו ע"י מפגעים מבני עמי, ויצא לי לטפל בחלקם הכי קשה ..חלק מהם חיים היום למרות בהגעתם לבית החולים היו במצב אנוש והתקווה להצילם שאפה לאפס, וקיים קשר הדוק ביני לביניהם עד היום.

אני מציין את העובדה הזאת בכדי לומר שרופא שמבדיל בין חולים על רקע גזעם או מוצאם או דתם הוא אינו רופא וחייב להוריד מיד את חלוקו הלבן..עשיתי מה שאני צריך לעשות ובלי טובות.

ומצד שני, ראיתי מראות לא פחות קשים אפילו יותר קשים, אבל בכלי התקשורת ומעל מסכי הטלוויזיה..ראיתי את סבלם של בני עמי שהותקפו ע"י הצבא הישראלי, במוקאטעה ברמאללה בזמן המצור, ובזמן המתקפה הקשה על רצועת עזה ולא היה באפשרותי להגיש להם את עזרתי..ראיתי איך החיילים הישראלים מסרבים לאפשר לאמבולנסים לטפל בפצועים ולפנותם לבתי החולים, וחלק גדול מהם נפטר בשטח כתוצאה מזה, דבר דומה לא רואים אפילו בזמן המלחמות.

ולעומת זאת אדוני ראש הממשלה, ברצוני לצטט מה אמר ד"ר אריה אלדד בבית החולים הדסה ע"כ(היום ח"כ מהאיחוד הלאומי), בשאלה לאחד העיתונאים בעקבות אחד מהפיגועים בירושלים ב-2002:מה אתה חושב על הרופאים הערבים, העמיתים שלך שעמם אתה עובד, שאל העיתונאי,"אני מרגיש אי נוחות עם העמדה הפוליטית שלי"הטרנספר"..אבל אי נוחות קצרה של שתיים-שלוש דקות",ענה אלדד.

בתור רופא שמכיר אותו אישית לא הופתעתי מתגובתו הגועלית, הרי הוא מאמין שאין לנו זכות קיום במקום הזה, ודורש ביצוע טרנספר מיידי,"אני מוכן להסתפק בכך שהפלסטינים יפונו בהמוניהם מהמולדת שלנו ויממשו את זהותם הלאומית ב(ירדן)".לציין שביום שלישי האחרון, יום העצמאות הירדני, הגיש ח''כ אלדד את העצומה הקוראת למלך ירדן להכיר בירדן כמדינה הפלסטינית לשגרירות ירדן בישראל ובמקביל נשלחו נציגים להגיש את העצומות בשגרירויות ירדן ברחבי העולם .                                                              כאשר נאמת את נאומך המפורסם בבר-אילן, ידענו שאתה יודע  כבר את כל הפרטים שפורסמו אז, וחשבנו לעצמנו כי כנראה מדובר בטקטיקה ,ראש הממשלה פועל בחוכמה, והוא מטפל בדעת  הקהל ולא מתכוון להודיע בבת אחת על ההסכם שבדרך כדי שלא ייפול על הציבור כרעם ביום בהיר. וכאן אני מוכרח להודיע לך מה עלה לי בראש..אמרתי, הנה ראש הממשלה אימץ דרך חדשה,כי אם  אומרים "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" ,הנה ,ראש הממשלה מביא מושג היסטורי חדש " כי בתחבולות תעשה לך שלום".ושוב היום אנו מופתעים מכיוון שכל אשר עשית הינו להמציא מכשלות ואבניי רחיים שימנעו את  תהליך השלום.                                                                                                     כבוד ראש הממשלה, קיוויתי שזמן האמת והמעשים הגיע, אבל התברר שתקוותי הייתה כמו חלום שלא התגשם..הטלת למערכה קמפיין של הפחדה מכל עבר, כשנשאלת אם יש לכם פרטנר אמרת ,לא ,אין לכם פרטנר, יש לכם איום איראני.

וכאן תרשה להבהיר לך נקודה חשובה למרות שאינני ממולח כמוך בפוליטיקה והיא:איראן, גם אילו רצתה, לא הייתה שולחת טנקים לחצות מאות קילומטרים במדבר נגד ישראל. את איראן מעניין המפרץ הפרסי, מעניינות סעודיה, סוריה וטורקיה. היא יודעת שבישראל יושבים "טיפשים" הנופלים קורבן לדברי הרהב של ראש הממשלה האיראנית שמדבר על השמדת ישראל ומחפש דרכים לכבוש לעצמו אימפריה פרסית חדשה. בתוכנית הזאת ישראל היא פסיק קטן. וחוץ מזה, אז מה? שידבר.

אדוני ראש הממשלה, ההיסטוריה היא הבית ספר הכי מוצלח ממנו אנו יכולים ללמוד ממנו, אבל לצערי מזנינים אותו לפעמים, ומנצלים אותו איך ומתי נוח לנו, וכאן ברצוני שוב להזכיר לך כי האמריקנים מחזיקים את המלאי הגדול ביותר בעולם של כלי מלחמה כבדים, עפים וזוחלים אך לא הצליחו לנצח מלחמות נגד אומות רעבות, עניות, קנאיות בעלות צבאות ללא טנקים וללא מטוסים שלא למדו באקדמיות הצבאיות, אבל הוכיחו שהם הגנרלים היחידים בשטח המערכה.  

החיזבאללה "בגדול" ניצח במלחמה האחרונה שנמשכה קרוב לחמשה שבועות..הוא ניצח לא מפני שאולמרט שגה ולא מפני שהצבא הישראלי לא התאמן, וגם לא מפני שעמיר פרץ לא הבין בביטחון, הוא ניצח מפני שלמד את השיטה עליה התבסס הצבא הישראלי בלחימתו: בתחבולות עשה מלחמה. כך ניצחו חיילי גרילה את הגדול והחזק בצבאות..כך היה בוייטנאם, כך היה והווה בעיראק ובאפגניסטן.

למלחמות שלנו במאה הזאת נחוץ שכל.. נחוצה הבנה במלחמת מחשבים, ואין צורך לסגור את החשמל בעזה כדי להעניש, מכיוון שזה לא עובד..חמישה האקרים היו יכולים לשתק את המחשבים של ראשי הג'יהאד והחמאס, גם זה אבל לא יעזור, חוק החיים קובע שכל שגיאה שנעשתה אי פעם חייבת להיעשות שוב..הכישלון מובן יותר מהניצחון.

ראש הממשלה הנכבד, אתה דורש שהפלסטינים יודיעו שהם מכירים במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, והשאלה שנשאלת:האם זו טקטיקה להפוך את הפלסטינים לסרבנים ואותך לפטריוט?, ומזכיר לך כי הסכמי שלום יש למדינת ישראל ,עם מצריים וירדן ולא נזקקתם לאישורים כי אתם מצהירים שמדינת ישראל הינה מדינה יהודית ודמוקרטית, והשאלה השנייה:למה אתם  זקוקים לאישורים של הפלסטינים כדי לקבוע  את אופייה של המדינה?.

אני נוטה להסכים איתך אדוני ראש הממשלה כי מדינת ישראל הינה יהודית, לכן אני מבקש שתכבד מה שאנו יודעים:"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה..סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".

אני קורא לכל שוחרי השלום הסבלנות והסובלנות ,כל מתנגדי האלימות , כל המאמינים בערך האדם באשר הוא אדם לקום ולעשות מעשה ולהתייצב נגד כל המגמות הדורשות חיסול עמים וחירותם, הקוראות לאלימות ומלחמות  בכל דרך ובכל מעשה דמוקרטי לפני שיהיה מאוחר מדי.

אדוני ראש הממשלה, די לשפיכת הדמים, כן לשלום, ולבסוף תרשה לי לסיים במה אמרתי יום אחד במסיבת עיתונאים מכובדת שהתקיימה בבנין אגודת היהודים בשיקאגו, אחרי שלוויתי ילדה יהודיה לביתה ואשר נפגעה ונפצעה אנושות בפיגוע ירי בירושלים ב-2002 וחזרה הביתה בשלום:"נגזר עלינו לחיות ביחד, ואנו חייבים להתמודד עם המצב הזה..כי אין לנו ברירה אחרת".

בכבוד רב,

ד"ר סלאח עודטללה-ירושלים

 

נכתב על ידי , 30/5/2011 20:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מכתב לראש הממשלה..מר בנימין נתניהו!


מכתב לראש הממשלה..מר בנימין נתניהו!

שמענו בימים האחרונים את סדרת הנאומים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בארצות הברית ובהם הוא הצהיר בצורה ברורה שאינו מסכים לשלום עם הפלסטינים על בסיס קווי 67, ואנו יודעים שיושב ראש הראשות הפלסטינית מחמוד עבאס אמור לנאום באו"ם בספטמבר הקרוב ובנאומו ידרוש הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית. מצב אבסורדי ביותר..אחד "חלש" מבקש והשני"חזק" מתנגד, והכול בנאומים..הגיע הזמן להבין כי הנאומים לא מהווים דרך נכונה להשגת שלום, הדרך היחידה שאין לה מחליף היא לשאת ולתת, באותו מקום איפה ששני העמים נגזר עליהם לחיות ביחד.

המצב הנוכחי של הישראלים והפלסטינים מזכיר לי את מצבן של תוניסיה ומצרים לפני המהפכות שהדיחו את שני הדיקטטוריים של שתי המדינות.

במצרים ובמשך קרוב לשלושה עשורים התעלם חוסני מובארק מהעם שלו, כאילו העם לא קיים, ובזמן המהפכה הבטיח לעשות שינויים, אבל היה מאוחר מדי וצעירי המהפכה אמרו לו ובאופן חד משמעי:אין לך ברירה, אתה חייב לעזוב, ועכשיו הוא וילדיו ממתינים לגזר דינם בבית המשפט המצרי.

מצבם של הפלסטינים בהחלט מורכב, מצד אחד אם יבחרו באלימות, ישראל תלך לכל העולם להוכיח שהיא מתעסקת עם טרוריסטים ותמצא את הסיבה להתקפות שלה, ומצד שני אם לא יפנו לאלימות, ישראל תראה בזה כניעה ותנצל את השקט שלהם בהרחבת ההתנחלויות ובניית אחרות חדשות..הפלסטינים חיים בדילמה, אז מה יעשו?.

התשובה לשאלה זו נמצאת אצל נתניהו ובמילים אחרות אצל הימין הישראלי מכיוון נכון לרגע הם הצד החזק, וחובתו של נתניהו היא להציע פיתרון הוגן שיהיה מקובל גם על הצד השני, וע"מ שיצליח במעשיו עליו לרדת מהעץ ולעשות שלום בית עם מתנגדי דרכו בישראל והם רבים.

מחיאות הכפיים הסוערות בבית הנבחרים האמריקאי לנאומו של נתניהו עלולות להיעלם תוך מספר שעות, מצד שני האיומים והבעיות המורכבות והאתגרים יישארו..ספטמבר רחוק רק ארבעה חודשים והמציאות לא תשתנה, האיומים יהפכו למציאות, והשקט המדומה יהפוך לעימות דמים אלים.

נתניהו עלול להיות "חוסני מובארק של תהליך השלום":

אם נתניהו ימשיך בדרכו העקשנית, הוא יקבל רק את התנגדותם של אנשי האופוזיציה בממשלתו ומה יותר חשוב מזה הוא יאבד החבר הכי נאמן לישראל-ארצות הברית, דבר שיכול לסכן את ביטחון המדינה, ואז הוא ייאלץ לבקש סליחה ויהיה מוכן לוותר, אבל יהיה מאוחר מדי.

מה תהיה תגובתה של ישראל כאשר רוח כיכר אל-תחריר תגיע לרמאללה, והאם העולם יישאר אדיש?, העתיד הקרוב אמור לענות על השאלה החשובה הזאת..ועד אז, אנו ממתינים.

אדוני ראש הממשלה, בתור רופא שעובד בבתי חולים בחלקה המערבי של ירושלים, אני מוכרח לומר לך שראיתי מראות קשים ביותר בעקבות הפיגועים שבוצעו ע"י מפגעים מבני עמי, ויצא לי לטפל בחלקם הכי קשה ..חלק מהם חיים היום למרות בהגעתם לבית החולים היו במצב אנוש והתקווה להצילם שאפה לאפס, וקיים קשר הדוק ביני לביניהם עד היום.

אני מציין את העובדה הזאת בכדי לומר שרופא שמבדיל בין חולים על רקע גזעם או מוצאם או דתם הוא אינו רופא וחייב להוריד מיד את חלוקו הלבן..עשיתי מה שאני צריך לעשות ובלי טובות.

ומצד שני, ראיתי מראות לא פחות קשים אפילו יותר קשים, אבל בכלי התקשורת ומעל מסכי הטלוויזיה..ראיתי את סבלם של בני עמי שהותקפו ע"י הצבא הישראלי, במוקאטעה ברמאללה בזמן המצור, ובזמן המתקפה הקשה על רצועת עזה ולא היה באפשרותי להגיש להם את עזרתי..ראיתי איך החיילים הישראלים מסרבים לאפשר לאמבולנסים לטפל בפצועים ולפנותם לבתי החולים, וחלק גדול מהם נפטר בשטח כתוצאה מזה, דבר דומה לא רואים אפילו בזמן המלחמות.

ולעומת זאת אדוני ראש הממשלה, ברצוני לצטט מה אמר ד"ר אריה אלדד בבית החולים הדסה ע"כ(היום ח"כ מהאיחוד הלאומי), בשאלה לאחד העיתונאים בעקבות אחד מהפיגועים בירושלים ב-2002:מה אתה חושב על הרופאים הערבים, העמיתים שלך שעמם אתה עובד, שאל העיתונאי,"אני מרגיש אי נוחות עם העמדה הפוליטית שלי"הטרנספר"..אבל אי נוחות קצרה של שתיים-שלוש דקות",ענה אלדד.

בתור רופא שמכיר אותו אישית לא הופתעתי מתגובתו הגועלית, הרי הוא מאמין שאין לנו זכות קיום במקום הזה, ודורש ביצוע טרנספר מיידי,"אני מוכן להסתפק בכך שהפלסטינים יפונו בהמוניהם מהמולדת שלנו ויממשו את זהותם הלאומית ב(ירדן)".לציין שביום שלישי האחרון, יום העצמאות הירדני, הגיש ח''כ אלדד את העצומה הקוראת למלך ירדן להכיר בירדן כמדינה הפלסטינית לשגרירות ירדן בישראל ובמקביל נשלחו נציגים להגיש את העצומות בשגרירויות ירדן ברחבי העולם .                                                              כאשר נאמת את נאומך המפורסם בבר-אילן, ידענו שאתה יודע  כבר את כל הפרטים שפורסמו אז, וחשבנו לעצמנו כי כנראה מדובר בטקטיקה ,ראש הממשלה פועל בחוכמה, והוא מטפל בדעת  הקהל ולא מתכוון להודיע בבת אחת על ההסכם שבדרך כדי שלא ייפול על הציבור כרעם ביום בהיר. וכאן אני מוכרח להודיע לך מה עלה לי בראש..אמרתי, הנה ראש הממשלה אימץ דרך חדשה,כי אם  אומרים "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" ,הנה ,ראש הממשלה מביא מושג היסטורי חדש " כי בתחבולות תעשה לך שלום".ושוב היום אנו מופתעים מכיוון שכל אשר עשית הינו להמציא מכשלות ואבניי רחיים שימנעו את  תהליך השלום.                                                                                                     כבוד ראש הממשלה, קיוויתי שזמן האמת והמעשים הגיע, אבל התברר שתקוותי הייתה כמו חלום שלא התגשם..הטלת למערכה קמפיין של הפחדה מכל עבר, כשנשאלת אם יש לכם פרטנר אמרת ,לא ,אין לכם פרטנר, יש לכם איום איראני.

וכאן תרשה להבהיר לך נקודה חשובה למרות שאינני ממולח כמוך בפוליטיקה והיא:איראן, גם אילו רצתה, לא הייתה שולחת טנקים לחצות מאות קילומטרים במדבר נגד ישראל. את איראן מעניין המפרץ הפרסי, מעניינות סעודיה, סוריה וטורקיה. היא יודעת שבישראל יושבים "טיפשים" הנופלים קורבן לדברי הרהב של ראש הממשלה האיראנית שמדבר על השמדת ישראל ומחפש דרכים לכבוש לעצמו אימפריה פרסית חדשה. בתוכנית הזאת ישראל היא פסיק קטן. וחוץ מזה, אז מה? שידבר.

אדוני ראש הממשלה, ההיסטוריה היא הבית ספר הכי מוצלח ממנו אנו יכולים ללמוד ממנו, אבל לצערי מזנינים אותו לפעמים, ומנצלים אותו איך ומתי נוח לנו, וכאן ברצוני שוב להזכיר לך כי האמריקנים מחזיקים את המלאי הגדול ביותר בעולם של כלי מלחמה כבדים, עפים וזוחלים אך לא הצליחו לנצח מלחמות נגד אומות רעבות, עניות, קנאיות בעלות צבאות ללא טנקים וללא מטוסים שלא למדו באקדמיות הצבאיות, אבל הוכיחו שהם הגנרלים היחידים בשטח המערכה.  

החיזבאללה "בגדול" ניצח במלחמה האחרונה שנמשכה קרוב לחמשה שבועות..הוא ניצח לא מפני שאולמרט שגה ולא מפני שהצבא הישראלי לא התאמן, וגם לא מפני שעמיר פרץ לא הבין בביטחון, הוא ניצח מפני שלמד את השיטה עליה התבסס הצבא הישראלי בלחימתו: בתחבולות עשה מלחמה. כך ניצחו חיילי גרילה את הגדול והחזק בצבאות..כך היה בוייטנאם, כך היה והווה בעיראק ובאפגניסטן.

למלחמות שלנו במאה הזאת נחוץ שכל.. נחוצה הבנה במלחמת מחשבים, ואין צורך לסגור את החשמל בעזה כדי להעניש, מכיוון שזה לא עובד..חמישה האקרים היו יכולים לשתק את המחשבים של ראשי הג'יהאד והחמאס, גם זה אבל לא יעזור, חוק החיים קובע שכל שגיאה שנעשתה אי פעם חייבת להיעשות שוב..הכישלון מובן יותר מהניצחון.

ראש הממשלה הנכבד, אתה דורש שהפלסטינים יודיעו שהם מכירים במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, והשאלה שנשאלת:האם זו טקטיקה להפוך את הפלסטינים לסרבנים ואותך לפטריוט?, ומזכיר לך כי הסכמי שלום יש למדינת ישראל ,עם מצריים וירדן ולא נזקקתם לאישורים כי אתם מצהירים שמדינת ישראל הינה מדינה יהודית ודמוקרטית, והשאלה השנייה:למה אתם  זקוקים לאישורים של הפלסטינים כדי לקבוע  את אופייה של המדינה?.

אני נוטה להסכים איתך אדוני ראש הממשלה כי מדינת ישראל הינה יהודית, לכן אני מבקש שתכבד מה שאנו יודעים:"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה..סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".

אני קורא לכל שוחרי השלום הסבלנות והסובלנות ,כל מתנגדי האלימות , כל המאמינים בערך האדם באשר הוא אדם לקום ולעשות מעשה ולהתייצב נגד כל המגמות הדורשות חיסול עמים וחירותם, הקוראות לאלימות ומלחמות  בכל דרך ובכל מעשה דמוקרטי לפני שיהיה מאוחר מדי.

אדוני ראש הממשלה, די לשפיכת הדמים, כן לשלום, ולבסוף תרשה לי לסיים במה אמרתי יום אחד במסיבת עיתונאים מכובדת שהתקיימה בבנין אגודת היהודים בשיקאגו, אחרי שלוויתי ילדה יהודיה לביתה ואשר נפגעה ונפצעה אנושות בפיגוע ירי בירושלים ב-2002 וחזרה הביתה בשלום:"נגזר עלינו לחיות ביחד, ואנו חייבים להתמודד עם המצב הזה..כי אין לנו ברירה אחרת".

בכבוד רב,

ד"ר סלאח עודטללה-ירושלים

 

נכתב על ידי , 30/5/2011 20:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחמוד דרוויש..ו"סוסו הנאמן"..!


מחמוד דרוויש..ו"סוסו הנאמן"..!

"תִּרְשוֹם!, אֲני עֲרָבִי..מִסְפָּר תְּעוּדַת הַזְּהוּת שֶלִי הוּא חֲמִישִים אֵלֶף..יֵש לִי שְמוֹנָה יְלָדִים, וְהַתְּשִיעִי יָבוֹא אַחֲרֵי הַקַּיִּץ!..הַאִם זֶה מַכְעִיס אוֹתְּךָ?"..המשורר הלאומי הפלסטיני המנוח מחמוד דרוויש.                                  דרוויש נולד ב-1942 בכפר ברווה שעל חורבותיו הוקם היישוב אחיהוד בגליל המערבי, וב-1948 גורש עם בני המשפחה ויצא ללבנון. שנה לאחר מכן, חזרו בני משפחתו כמסתננים לגליל, לכפרו שאינו נמצא, והשתכנו בכפר ג'דידה, תנועה עליה אמר דרוויש: "לא הבנתי מדוע הרסו את העולם הזה, ומי הם אלה אשר הרסוהו..פליט הייתי בלבנון, וכעת פליט אני במולדתי".                                                                                                        "יש לפליטים הפלסטינים הזכות המוסרית לחזור לישראל באותה מידה שיש ליהודי רוסיה הזכות לעלות לישראל"..הפילוסוף פרופ' יהושע בר הלל, גיליון חג הפסח של העיתון "למרחב", אפריל 1967.

דרוויש התפעל מהמשורר היהודי יהודה עמיחי, וכתב על יצירתו:

"אתגר בשבילי, כי הוא כותב על אותו המקום. הוא רוצה להשתמש בנוף ובהיסטוריה לתועלתו האישית, בהשתמשו בזהותי ההרוסה. אז יש בינינו תחרות: מי בעל השפה באדמה הזו?, מי אוהב אותה יותר?, ומי כותב עליה טוב יותר?".

חלק משיריו של דרוויש הביאו למתיחת ביקורת קשה נגדו בישראל, ובעיקר שירו"אתם העוברים בין המילים העוברות", המסתיים:"לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו, בשום אופן!..הגיע הזמן שתסתלקו, שתמותו היכן שתרצו, אבל לא בינינו..צאו מכל דבר, צאו מפצעינו, מאדמתנו..צאו מהיבשה, מהים, מהכול"..בשיר הזה טענו הישראלים שהוא קורא ליהודים לצאת מפלסטין ולקחת עמם גם את מתיהם, על אף שדרוויש שטען כי התכוון לגדה המערבית ולרצועת עזה בלבד..לשיר הזה קראו לאחר מכן"השיר שאיחד את הכנסת".

בשנת 2000 התעוררה סערה במדינה כאשר שר החינוך דאז, יוסי שריד, ביקש להכניס לתוכנית הלימודים התיכונית שניים משיריו של דרוויש. חברי כנסת מהימין מחו כנגד הכללת שירים של לאומן פלסטיני בתוכנית החינוך הישראלית, על אף שהשירים שנבחרו לא היו בעלי אופי לאומי ולא עסקו כלל בנושא הסכסוך הישראלי פלסטיני, והגישו הצעת אי אמון שנדחתה.

בשנת 1988 חיבר דרוויש את מגילת העצמאות הפלסטינית. ב-1993, לאחר חתימת הסכמי אוסלו, הוא התפטר מהמועצה המנהלית של אש"ף, ותבע בעקביות למשא ומתן קשיח מאוד אבל הוגן עם ישראל.

"איני מתייאש", אמר לעיתון הישראלי "הארץ", "אני סבלני, ומחכה למהפכה נחרצת במודעות הישראלית. הערבים מוכנים לקבל ישראל חזקה עם נשק גרעיני- כל שעליה לעשות הוא לפתוח את שערי מבצרה ולעשות שלום".

ובהזדמנויות אחרות היה אומר:"אין ארץ לשני גופים בגוף אחד, ואין גולה לגולה..בחדרים הקטנים האלה, והיציאה היא הכניסה..לריק אנו מזמרים בין גיהנומים, הבה נפרד..שתתבהר הדרך", כאילו הוא רוצה להעביר מסר שאין מקום לשני העמים במקום הזה.                                                                                             ב-15 למאי ציינו הפלסטינים בכל רחבי העולם את יום "אל-נכבה", היום בו נכבשה אדמתם ע"י היהודים בעזרת הבריטים וכתוצאה מבגידתם של מנהיגים ערבים ולצערי הרב גם פלסטינים. אל-נכבה הפלסטינית מעולם לא הסתיימה, מה שהתחיל עם החומה והמגדל ממשיך היום עם חומת ההפרדה והחומות של גבעת אנדרומדה, מה שהתחיל עם הרס הבתים כדי שלא יחזרו הפליטים ממשיך עם טרוף הניקיון האתני היום, שכיחת והכחשת החרבתה של החברה הפלסטינית של אז היא עיוורונה של המדינה להחרבתה שהיום.
"למה עזבת את הסוס לבדו?..כדי  שיהיה לחברה לבית, בני..הרי הבתים מתים כשדייריהם נעדרים".

אלה השורות של מחמוד דרוויש המשורר הפלסטיני..בשבילי הוא מדבר על בית בחיפה,בית שאחרי ארבעים ושמונה נחשב רכוש נטוש ובו שיכנו את ההורים שלי. הוא מדבר על בית בגטו ורשה, שנהרס בהפצצות הגרמנים ועליו נבנו בתים לאנשים אחרים..הרחוב החיפאי אני מכיר מהילדות, ואת הרחוב בוורשה נסעתי לבקר כאדם בוגר. מי גירש את דרוויש מפה?, ההורים שלי!, את מי גרשו מפולין?, את אבא שלי!, למה גרשו אותו?, כי הוא יהודי!, את מי אבא גרש?, את דרוויש..למה הוא גרש אותו?, כדי שיהיה לנו בית..הפליט גרם למישהו אחר להיות פליט..מצב טראגי ביותר..כתב ערן צור מאוניברסיטת בן גוריון.

צריכים לדעת כי לשקר אין רגליים, אבל גם עם פרוטזה אפשר להגיע רחוק..שאלת הפליטים הפלסטינים היא תמציתה של השאלה הלאומית הפלסטינית ולב לבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הפליטים מהווים את חלקו הגדול של העם הפלסטיני שגורש מארצו ומאדמתו והם תוצאה ישירה של הקמת מדינת ישראל, הנושאת באחריות ישירה לגירושם.                                                                                                           קיצורו של דבר, מי שרואה את ההיסטוריה היהודית בעיניים של "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו" הופך את הפרנויה לדרך חיים ואת הצדקנות למקצוע.                                                                                                       שיבת הפליטים היא המפתח האמיתי לשלום:לא רק האינטרס של העם הפלסטיני הערבי דורש את סיום הפליטות של מיליוני פלסטינים, אלא גם האינטרס של המרכיב היהודי באוכלוסיית הארץ, ורק כך לדעתי יבוא סוף למלחמות, להקזת הדם המתמשכת ולחיים בין מלחמה למלחמה, דור אחר דור, על החרב.

ישראל חייבת להכיר בזכותם של הפליטים הפלסטינים לשוב הביתה ולסגור את הפצע הפעור הזה שמרקיב את קיומם של כל תושבי המדינה זה יותר משישה עשורים, כדי שייעקר באמת השורש של מחזורי הדמים?, ולכל מי שמתנגד לשיבתם של הפליטים אני אומר:אם הינכם רוצים שלום הירתמו למען זכות השיבה של פליטי פלסטין..ואז יוחזרו הפליטים הפלסטינים לארצם ולנחלותיהם!.

על תושבי מדינת ישראל לדחות נמרצות את ההצעה המפוקחת של אפילו הפתוחים והביקורתיים ביותר מבין מדעני החברה כמו קימרלינג ז"ל, שקבע כי יש להוציא את עוולות העבר ממערך השיקולים כאשר דנים בנושא הסדר השלום ומצב הפלסטינים בישראל, כי "לא מחסלים עוול אחד על ידי יצירת עוול חדש" (ראיון עם דליה קרפל, "הארץ", ה-26 באוקטובר 2006).

אנו מבקשים מאבק עיקש לעקירה מן השורש של תוצאות הנכבה והמשכה בהווה: שיבת הפליטים ולהוציא מראש שניתן לחסל העם הפלסטיני.

עוד חוק גזעני:

החוק, שזכה לכינוי "חוק הנכבה" ואושר בכנסת ,מסמיך את שר האוצר לקנוס גופים המקבלים מימון ציבורי ומקיימים אירועים בהם יצוין "יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל" או אירועים בהם יישלל "קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". הכוונה בעיקר לבתי ספר, אוניברסיטאות ורשויות מקומיות.

לדברי עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, "חוק שמבקש להגביל את הדיון הציבורי לגבי שאלות עקרוניות הנוגעות לאופי המדינה אינו פוגע רק בחופש הביטוי של כל אזרחי המדינה, אלא גם באינטרס הציבורי של החברה בכללותה. דיונים חופשיים ונוקבים, גם בסוגיות פוליטיות כאובות, הם הכרחיים לקיומה של חברה דמוקרטית ופתוחה. השתקת המיעוט על ידי הרוב סותרת עקרונות יסוד דמוקרטיים".

"המולדת שלי אינה מזוודה, ואינני נוסע..אני המאהב ואדמתי היא אהבתי"..כן מחמוד, גם אנו צועקים מהים עד הנהר, לא מוותרים ונמשיך לאהוב את ארץ מולדתנו.                                                              "עכשיו, כשאתה שרוי בתכריכי קולך, ואנו סביבך, כהד שחוזר אליך מסופך אל סופך. עכשיו, אנו לא מלווים אותך לשום גלות, ואינך מלווה אותנו לשום מולדת". את דברי ההספד הללו נשא המשורר מחמוד דרוויש בטקס ההלוויה של ידידו, הסופר הפלסטיני הנודע אמיל חביבי, בנצרת, ב-3 במאי 96'. 12 שנים לאחר מכן, מת דרוויש, ונדמה כי ההספד המרגש ההוא, שנכתב לפנות בוקר במלון בנצרת, מתאים גם לדרוויש עצמו.
דרוויש, היוצר והסמל, שוטט ערירי בעולם של תקוות. עכשיו, כשהוא "שרוי בתכריכי קולו", נשארנו עם השירים והטקסטים, וגם עם דברים שאמר בראיונות שונים, "אם אין תקווה - צריך להמציא אותה בכוח", ומצד שני ידע שאלה רק מלים שהונחו ברכות על הנייר.                                                                                                                                  דרוויש מת..יש שיגידו שהוא מת כבר מזמן אבל מי שמבין יודע שהוא ישאר כאן עוד הרבה זמן..אי אפשר להביא דוגמא יותר טובה לטמטום של היחס של ישראל הרשמית לציבור הערבי  וחוסר ההבנה שלה לכאב האמיתי של תושבי המדינה שאינם יהודים, הגוגמא המייצגת היא, מדינה רדפה אחרי משורר לאומי והוא"מחמוד דרוויש"..נרדף ע"י מדינת ישראל כאילו הוא איזה פצצה מהלכת.

אין ספק שהיה פלסטינאי אמיתי, ויותר חשוב מזה היה משורר מסוג נדיר מאוד..משורר מסוג שלא נולדים כמוהו במשך דורות שלמים.

לפני שלוש שנים הלך לעולמו המשורר הלאומי של הפלסטינים.."אני מחכה שתהיה פה מדינה פלסטינית בכדי שאוכל סוף סוף לעזוב את הארץ מיד אחרי הקמתה"..כפי הנראה כל כך רצה להישתחרר מהמאבק הלאומי ולהיות סתם משורר..לא הלך לו, נשאר מגויס עד יומו האחרון.  

ולבסוף, אנו אומרים לך מחמוד:סוסך עדיין חי ושומר על הבית כפי שביקשת ממנו, והמדינה שרצית ונלחמת שנים רבות להקמתה, היא באה בדרך, והעניין הזה אינו רחוק..מחמוד, שיהיה זכרך ברוך.

ד"ר סלאח עודטללה-ירושלים

נכתב על ידי , 19/5/2011 16:14  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 61

MSN:  1958




120
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסלאח אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סלאח ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ