לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

לכולנו יש סיבות לנוע. אני נע כדי לשמור על הדברים שלמים. (מארק סטרנד)
כינוי: 

גיל: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2014


אחרי ההרצאה שלי נשארתי לשלם את המס הכרוך בלהקשיב להרצאה שבאה מיד אחר כך. היא לעולם תהיה ההרצאה המשעממת ביותר ביקום. מיד כשזו מסתיימת אני נמלטת מהאולם בהקלה, מבחינה שהוא עמוס עד אפס מקום. כל כך עמוס שחלק מהאנשים עומדים בכניסה ובצידי החדר. זאת אולי הפעם הראשונה שאני מרצה בפני קהל כל כך גדול. כמו תמיד מדובר בעניין מקרי לחלוטין. שני מושבים הצטמצמו קצת לפני ההרצאה שלי, וכל האנשים נגררו לאחר כבוד למושב עם הכותרת הסקסית, שהקשר שלה להרצאות שנכללו בו, או בכלל הקשר בין ההרצאות עצמן, היה מקרי לחלוטין. 

בדרך החוצה אני מבחינה בכמה פרצופים מוכרים. לא יודעת אם אני מוכרת להם אבל םה מוכרים לי והם הרגע ישבו בהרצאה שלי. מין רגעים מפוקפקים של סיפוק. בין כל האנשים בחוץ אני מחפשת את מרב, לכאורה לצורך פרקטי ואני סורקת בעיניים את אינסוף הקהל, מודה ביני לביני שלא את מרב אני מחפשת, אלא את המנחה שלי לשעבר. לא משנה כמה זמן יחלוף, אני עדיין צריכה לשמוע מה הוא אומר. לפני כן עוד הספקתי להגיד לו שזאת ההרצאה הראשונה שלי שהוא לא מכיר. בסוף אני מוצאת אותו, מזהה את המשקפים השמוטות ואת התנועה האינסטנקטיבית שבה הוא מרחיק את הדף ממנו כדי להיטיב לראות.

נו? אני משקרת בנונשלנטיוות, איך היה? הוא מביט בי מופתע. היה טוב, הוא מחבר מילים לאותו המבט. אני מכירה את המבט הזה, מבט שכמעט אומר: זה היה טוב מידי. באמת? אני שואלת (אני אף פעם לא מצליחה להתאפק איתו), כן, הוא עונה, אפילו טוב מאוד. היה ברור? אני מחדדת את השאלה. היה ברור, הוא מאשר, אבל קצת מהר, מוסיף. גם הוא לא יכול להתאפק. 

 

 

נכתב על ידי , 17/7/2014 16:31  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מן הסמוך כמו עפר כמו שמיים


מאז שנסעתי לא דיברנו. בהתחלה קצת סמסים, אחכ עוד פחות. ברגע שנחתתי באוסטרליה אני מרפרשת מיד פעם בסקייפ לבדוק אם נכנס ובמקביל שואלת את עצמי למה אני צריכה את העינוי הזה. למה. וזה רק הולך ונהיה יותר גרוע. במחברת ההתחשבנויות שלי יש כבר רשימה ארוכה מידי של נסיונות מצידי לשמור על איזו גחלת של תקשורת ואני לא רוצה לחשב ולא להשתעבד לקטנוניות ובעיקר רוצה שזה יהיה פשוט. זה אף פעם לא פשוט. אולי כדאי כבר להודות - זה אף פעם לא יהיה פשוט ואולי באותה הזדמנות גם לוותר. 

וכן אני יודעת הוא בדרכים וזה. ואני בפאקינג אוסטרליה ועדיין מוצאת את הזמן לרפרש על האינטרנט שאני מקווה שיעלם כלעומת שבא ברגע שיגמר הכנס. כי לא רק השעבוד אל האינטרנט שותה לי את החיים מהחיים, אלא גם ובעיקר, השעבוד לאנשים.  ובכלל זה דבר אחד לנהל מערכת יחסים שכששני אנשים נמצאים בדרכים וזה דבר אחר לגמרי לא לשמר שום בדל של תקשורת. אמרתי שזה חשוב לי, לא נראה שזה עשה עליו רושם והנה שוב הגעתי לנקודה שבה אני אומרת - זה לא מה שאני מחפשת. זה לא מה שאני צריכה ומוטב לא לתת לזה לחבל לי בטיול כבר עכשיו.

גם מכנסים התעייפתי, כבר לא איכפת לי שהם במקום טרופי ואקזוטי וממול יש אוקיינוס גדול ולמטה בריכה ופה ושם מקפצים קנגורו וקואלות. ואלי שני הדברים קשורים זה בזה וכדי להנות מהיופי מסביב אני צריכה להיות מסוגלת גם להשתחרר מכבלים אחרים. הבוקר אני אתן את ההרצאה שלי ואני לא יכולה לחכות כבר להיות אחרי. אתמול הייתי כל כך מבואסת שבמקום להצטרף לארוחת הערב עם האנשים הבאמת נפלאים שיש כאן, חזרתי למלון ונכנסתי למיטה בתשע. אני נכנעת לג'טלג במקום להילחם בו. אני אפילו מחבקת אותו חיבוק דוב כשאני קמה בחמש בבוקר ומכינה לי כוס קפה עצומה. זה תמיד אותו סיפור. תמיד אותה מסקנה, העולם יפה רק מאחורי דלת זכוכית ואני לא צריכה לתת לאנשים לגעת בי כל כך. 

נכתב על ידי , 16/7/2014 06:21  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לילה חיוור משתרע


טיסות זה מייגע. ארבע טיסות בסהכ היו אמורות להיות בדרך לאוסטרליה. אני אחרי שתיים, בלוס' אנג'לס עם התקף מיגרנה איום, מותשת אך לא יכולה לישון וקצרת רוח. בין לבין ניהלתי שיחות ערות בפייסבוק על אודות גאזה סטריפ. כשאני מדברת עם ישראלים, אני שמאלנית קיצונית, כשאני מדברת עם אמריקאים אני ימנית לאומנית. ובכלל, מה שאני לא אבחר להגיד נדמה שיתייגו אותי בסופו של דבר לפי המשבצת שאני אמורה להתאים אליה. אז בשביל מה. כמעט בכל שדה תעופה מתנפלים עלי מסכי ענק עם דיווחים שוטפים ועננות עשן ברקע. לאחרונה הוספתי את אתרי החדשות האמריקאים לטמקא הנודע לשמצה והארץ, והקריאה בכולם גם יחד מטפחת בי נפגעות חרדה סמויה. עברתי לאתרים האמריקאים גם בגלל שגיליתי שמכעט אין לי אוצר מילים להסביר את עצמי אבל גם כי יותר ויותר מסקרן אותי לראות ממה האממריקאים ניזונים. ברקע מאט מפרשן לי מי הליברלים ומי השמרנים. לחשוב שעד היום קראתי את העיתונים האמריקאים בלי חומר רקע. בתמורה הוא קורא קצת עיתונות ישראלית. אז הוא מתקלקל קצת (כי לכו תסבירו למישהו שמעולם לא קרא טמקא איך צריך לקרוא את טמקא - בתערובת של חשדנות ובוז) וגם אני מתקלקלת קצת, כי אנשים הופכים בסופו של דבר ליצירי התקשורת. כל זה גורם לי לחשוב שאנחנו בובות על חוט.

 

אה ויש את אלה שכותבים בפייסבוק איך הם נעצבים נורא לראות שהעליתי קישורים פרו פלסטינים. ומהם הקישורים הפרו פלסטינים שלי? ובכן, כאלה שלוקחים בחשבון גם את סבלם של תושבי עזה, כי זה הרי דבר איום ונורא לראות את סבלו של האחר. מיד אני נדרשת להצהרת נאמנות למדינת ישראל, כאילו שזו מוטלת בספק מיד כשאני מגלה קצת אמפתיה למישהו אחר. שמעו, מסתבר שמלאי האמפתיה בעולם מוגבל. מלחמות, הן דבר מייגע.

 

ובכנס שהיה, שמתי לב לעוד דבר. שתי ישראליות שהשתתפו בו הפרו באופן עקבי את השלווה המשפחתית ששררה בו. אני לא יודעת אם זה הסגנון או בחירת המילים או שפת הגוף, או שביליתי פה יותר מידי זמן, אבל משהו בישראליות נראה בעיני לפעמים כל כך אגרסיבי. הן נדו בראשן כשמישהו אמר משהו שנשמע להן כמו טעות איומה וציקצקו ובואפן כללי לא הרפו מלהרצות את משנתן. עכשיו, תפיסות עולם זה נחמד והכל, אבל בן אדם צריך לדעת מתי להרפות, או לכל הפחות לזהות מתי הוא בקן צרעות ומתי בכנס קטן ומשפחתי ובסביבה ידידותית ושוחרת שלום.

 

ואם לא די בטיסות ומלחמות, גם מערכות יחסים זה דבר מייגע מאוד. #רק אומרת.

 

 

נכתב על ידי , 12/7/2014 06:28  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

34,112
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmilla אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על milla ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ