לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2011

המאבק בין המתיוונים ביהודה למתנגדיהם


משפחת הכהן הגדול הייתה ממובילות תהליך ההתייוונות בעם ביהודה. היו לה מניעים פוליטיים וכלכליים לכך:

  1. משפחת הכהן הגדול נמצאה בקשר ישיר עם השלטון הסלווקי. היא קישרה בין העם לשלטון, נפגשה עם נציגיו, שילמה לו את המסים שגבתה. היא הייתה גם משפחה עשירה מאד, בעלת רכוש רב ועסקים בכל העולם ההלניסטי ולכן הייתה חייבת להכיר את התרבות ולהשתמש בה.
  2. משפחת הכהן הגדול הייתה מקושרת בקשרי משפחה ועסקים עם משפחות יהודיות עשירות ומתייוונות [כדוגמת משפחתו של יוסף בן טוביה] והוא הושפעה מהן ומאורח חייהן ההלניסטי.
  3. משפחת הכהן הגדול רצתה לשמור על מעמדה כמנהיגת העם היהודי וראתה בהתקרבות לתרבות ההלניסטית דרך לרכוש את אמון השלטון ואת תמיכתו.

בשנת 175 לפנה"ס, הגיע יאסון (אחיו הצעיר של חוניו השלישי, הכהן הגדול דאז) לחצר המלך (אנטיוכוס ה-4 אפיפנס) והציע לו:

  1. לקבל ממנו (מיאסון) סכום כסף גדול ובתמורה ידיח את אחיו ממשרת הכהן הגדול וייתן אותה לו (ליאסון).
  2. הבטיח לו לגבות מסים יותר גבוהים ממה שגבה אחיו.
  3. הבטיח לו שידאג להפצת התרבות ההלניסטית ביהודה.

אנטיוכוס ה-4 הסכים מיד להצעתו משתי סיבות:

  1. אנטיוכוס היה נתון בקשיים כספיים גדולים עקב תבוסתו במלחמות נגד רומא. הוא נאלץ לשלם לרומא פיצויים גדולים וניהל מלחמות נוספות שעלו לו כסף רב.
  2. אנטיוכוס ראה בתרבות ההלניסטית מכשיר (כלי) שיכול לאחד את ממלכתו, בה ישבו עמים רבים. חלק מהעמים מרדו נגדו והוא חשב שהתרבות ההלניסטית תגרום להם להיות נאמנים לו. בנוסף, הוא ראה ביהדות דת נחותה.

 

אנטיוכוס מינה את יאסון לכהן הגדול והדיח את חוניו ה-3, שברח לעבר הירדן (מפחד מאחיו). כאן מתחיל תהליך העמקת ההתייוונות ביהודה והוא מתחלק לשני שלבים עיקריים:

 

שלב ראשון בין השנים 175-172 לפני הספירה בתקופתו של יאסון הכהן הגדול

יאסון קיבל מאנטיוכוס רשות להקים בירושלים פוליס על שמו – "אנטיוכיה" (שלא כללה את כל העיר, שכן ביהמ"ק המשיך להתקיים במקביל ואיתו נמשך גם הפולחן לה'). יאסון מקים בפוליס מוסדות חינוך הלניסטיים אליהם הולכים ללמוד אזרחי הפוליס (3,000 יהודים מתייוונים שבחר יאסון והפך אותם לאזרחי העיר. יתר תושבי ירושלים לא מקבלים אזרחות. רק האזרחים יכלו להשתתף בחיים הפוליטיים, התרבותיים והחינוכיים של העיר). הוא הקים בירושלים אצטדיון בו חלו תחרויות ספורט בעירום שניתן היה לראות מבית המקדש. סיבותיו של יאסון לפעילויותיו הן:

  1. יאסון היה אדם בעל תרבות וערכים הלניסטיים. הוא חשב שככל שיותר יהודים יאמצו אותה – זה יעזור לעם היהודי להשתלב בחיים הפוליטיים והכלכליים של הממלכה.
  2. יאסון ראה במעמד החדש שלו ככהן הגדול ובהקמת הפוליס הזדמנות לחזק את כוחם של המתייוונים בקרב העם היהודי ביהודה. הפוליס תשפיע עליהם לאמץ את ההלניזם.
  3. יאסון ותומכיו לא ראו בהקמת הפוליס נטישה של היהדות כי הם לא מנעו את המשך לימודי התורה בעיר, לא פגעו בביהמ"ק ובפולחן שהיה בו, הכהונה הגדולה נותרה במשפחת צדוק וחשבו כי קיום ביהמ"ק והפוליס לא יפריעו זה לזו.

 

כך גדל הפער בין תושבי ירושלים המתיוונים לבין תושבים ירושלים היהודים. ההשלכות הנוספות של הקמת הפוליס "אנטיוכיה" בירושלים:

  1. הקמת הפוליס פגעה בכוחם ובמעמדם של ביהמ"ק ומשפחת הכהן הגדול (משפחת צדוק). עד אז, בית המקדש היה המקדש היחיד בעיר והפולחן שלו היה מונותאיסטי. כעת, נוספים מקדשים אחרים לצד ביהמ"ק ונכנס לעיר פולחן פוליתאיסטי. ירושלים מאבדת את מעמדה הקדוש ובפעם הראשונה מקבלת התערבות של שלטון חילוני [מלך] במינוי הכהן הגדול.
  2. ירושלים מצטרפת לשורות הערים ההלניסטיות בא"י ומרחיבה את קשרי המסחר עם הערים ההלניסטיות ומושפעת מהן. האזרחים תושבי הפוליס מתעשרים מאד וגם מתייוונים עוד יותר. זה בא לידי ביטוי בהשתתפות צופים מירושלים במשחקים האולימפיים האזוריים בעיר צור.
  3. חרף זאת, בתקופת כהונתו של יאסון ירושלים המשיכה לשמור על אופייה היהודי. רוב תושביה נותרו נאמנים דת, ביהמ"ק המשיך לפעול והפולחן בו לא נפגע, התורה ומצוותיה נלמדו כרגיל ולא הייתה סיבה ממשית למרד.

 

שלב שני בין השנים 172-167 לפני הספירה בתקופתו של מנלאוס הכהן הגדול

המצב של אי-פגיעה באופי היהודי של ירושלים משתנה בשנת 172 לפנה"ס. בשנת זו מגיע לאנטיוכוס איש יהודי מתייוון קיצוני בשם מנלאוס לבית בילגה [משפחת כוהנים עשריה שגרה בירושלים והייתה מהמתייוונים הקיצוניים בעיר]. מנלאוס מציע לאנטיוכוס שתי הצעות: (1) תשלום עצום כדי לקנות את משרת הכהן הגדול; (2) גביית מסים גבוהים בהרבה ממה שגבה יאסון.

אנטיוכוס מקבל בשמחה את ההצעות כיוון שהוא מנהל מלחמות רבות נגד רומא ומצרים (מלחמות שעולות כסף רב), מפסיד בהן ונאלץ לשלם פיצויים. הוא גם רוצה לזרז את תהליך חדירה ההלניזם ליהודה והוא מרגיש שיאסון לא עושה מספיק, ומקווה כי מנלאוס הקיצוני יעשה הרבה יותר למען החדרה ההלניזם וזה מה שקורה. פעולות מנלאוס – השתלשלות האירועים שהובילה לגזרות אנטיוכוס:

  1. מנלאוס שודד את כספי ביהמ"ק עם שובו לירושלים, כספים שהיו מיועדים לקניית ציוד, שהיו מיועדים לאלמנות וליתומים ונתרמו ע"י יהודים מרחבי העולם. הכספים היו מקודשים ואסור לאיש היה לגעת בהם, כאשר הכהן הגדול חילק אותם לפי הצורך. מנלאוס משתמש בכסף זה למען השוחד שהבטיח לאנטיוכוס.
  2. בשנת 169 לפנה"ס עובר בירושלים אנטיוכוס, בדרכו ממלחמה שניהל נגד מצרים בה הפסיד. הוא חוזר מושפל, עצבני, כועס ובעצירתו בירושלים בוזז את ביהמ"ק. מנלאוס שהיה צריך לעמוד מולו שותן ונותן לו לבצע את השוד. כתוצאה מכך, פורצות מהומות של יהודים חסידים נגד מנלאוס והמתייוונים.
  3. בשנת 168 לפנה"ס אנטיוכוס שוב יוצא למלחמה במצרים ומגיעה שמועה כי הוא מת בקרב. בעם בירושלים מתנפל על בית מנלאוס ומבריח אותו. יאסון שב מעבר הירדן עם כאלף תומכים ורוצה לקבל את הכהונה חזרה. העם חודד ושמח, אך בשער העיר מופיע אנטיוכוס שעובר בירושלים. הוא מתייחס לאירועים כאל מרד וכובש את העיר בכוח, מגרש את יאסון, משיב את מנלאוס ובונה מצודה שנקראת חקרא [היא מעמיקה את ההתיוונות שכן היא נכנסת ממש לתוך העיר, אנשים רואים אותה ורוצים אותה גם (את התרבות) ומנלאוס מאושר] בה הוא מושיב כמה אלפים של חיילים יוונים עם משפחותיהם [עד אז לא גרו גויים בירושלים מתוך כיבוד קדושת העיר ופה נשבר העניין], המביאים איתם את התרבות ההלניסטית האמתית. המצב נהיה על סף התפוצצות: החסידים לא יכולים לשבת בעיר כי היא טמאה והם עזבו אותה לאזור הכפר והמדבר ומתחילה מלחמת אחים בין היהודים הנאמנים לתורה לבין המתיוונים.
  4. בשנת 167 לפנה"ס, מסיבות שונות, מוטלות גזרות אנטיוכוס ופורץ מרד החשמונאים.

 

- - - -

 

מיהם ה"חסידים"?

ישנן דעות שונות לגבי זהות ה"חסידים", אך שתיים מהן הן הרווחות ביותר:

  1. ה"חסידים" היו רוב העם, שדחה את התרבות ההלניסטית ואת ההתייוונות, שדבק בתורה, במצוות ובמסורת.
  2. ה"חסידים" היו מיעוט, מעין אליטה רוחנית, אנשים חכמים בתורה, מורים שלימדו אותה בעם והיו בקרב העם. האנשים הללו היו גלגול של "הסופרים החכמים" שקמו לעם היהודי בגלות בבל לאחר חורבן ביהמ"ק הראשון. אנשים אלה לימדו תורה במקום הפולחן במקדש ועל ידי כך שמרו על קימו של העם היהודי בעת גלות בבל. "הסופרים" המשיכו את פעילותם גם לאחר שיבת ציון ובניית ביהמ"ק השני [במקדש התקיים פולחן ואילו הם לימדו תורה. בתוך ה"סופרים" היו גם ה"חסידים" וה"פרושים" וחלק מהם אף היו כוהנים]. העם קרוב ל"סופרים" האלה יותר מאשר לכוהנים הגדולים והעשירים.

 

הערכים המרכזיים שאפיינו את ה"חסידים" היו יראת ה' [חיים של נאמנות לאלוהים, אמונה באל אחד], ידע של התורה ודבקות במצוותיה וצדקה וענווה [ה"חסידים" אימצו לעצמם חיים של עוני, הסתפקות במועט, עזרה לזולת ודרך זו הייתה מנוגדת לדרך החיים של הכוהנים העשירים ורחוקים מאד מהחיים הפשוטים של יתר העם].

 

דרכי המאבק של החסידים במתייוונים בשלטון הסלווקי:

  1. דרך פאסיבית [בה לא נוקטים יוזמה, אלא רק מגיבים לפעולות אחרים]. ה"חסידים" העדיפו להימנע מעימות ישיר עם המתייוונים והשלטון הסלווקי ולכן ברחו אל אזורי הכפר ומדבר יהודה. החסידים ראו במקומות הקודמים בהם גרו [ירושלים והערים הגדולות] כמקומות טמאים בהם לא ניתן לקיים את מצוות התורה.
  2. מוות על קידוש השם. מושג חדש בתקופה ההיא ביהדות. ישנן שלוש מצוות שיהודי ייהרג ובל יעבור: (1) חילול השם, השתווחות ו/או אמונה באל אחר; (2) גילוי עריות; (3) שפיכות דמים, רצח. ביהדות ישנו מושג חדש שנקרא קידוש השם -> מושג המאפשר לעבור על רוב המצוות, העיקר להישאר בחיים. בתקופת גזרות אנטיוכוס, כשה"חסידים" בורחים ומתנגדים לגזרות, עלו מצבים שחלקם נתפסו ואולצו בעינויים לעבור על מצוות היהדות. היו חסידים שהעדיפו למות על קידוש השם ולא לעבור על המצוות. הסיפור המפורסם ביותר הוא סיפור של משפחה שנתפסה והבנים, שבעה במספר, אולצו להשתחוות לפסל ולאכול טמא. הם העדיפו, בעידוד אימם ולנגד עיניה, למות אחד אחרי השני ולא להיכנע [חנה ושבעת בניה]. סיפור נוסף הוא על קבוצת "חסידים" שברחו אל המדבר ושם נתפסו ביום שבת ע"י חיילי המלך. הם העדיפו למות ולא לחלל את השבת. מתתיהו החשמונאי שמע על אירוע זה ופרסם הוראה שפיקוח נפש דוחה שבת ומלחמה למען התורה והאמונה מקדשת גם חילול שבת.
  3. דרך אקטיבית. הצטרפות למרד החשמונאים, היענות לקריאה של מתתיהו ["מי לה' – אלי"]. לחימה פעילה נגד המתייוונים, בעיקר נגד השלטון הסלווקי שכפה את ההלניזם וביטל את מעמד התורה וביהמ"ק. המרד נמשך שנים רבות [167 לפנה"ס עד 141 לפנה"ס, כאשר ב-164 לפנה"ס כבר כבשו וטיהרו את ירושלים].
נכתב על ידי , 18/4/2011 12:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , ציונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSicumim אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sicumim ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ