לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2011

גזירות אנטיוכוס


הגזירות מתחלקות לשני סוגים עיקריים:

א. גזירות האוסרות את קיום הדת היהודית, שהן היו הגזרות הבאות:

1. איסור על העלאת קורבנות וזבחים לאלוהים. איסור על הנסך (משקה פולחני, שהועלה כקורבן יחד עם     הקורבנות). -  ביטול הפולחן בבית המקדש.

2. איסור קיום ברית המילה.

3. איסור על שמירת השבת וימי חג ומועד.

4. איסור לימוד התורה והחלפת חוקיה בחוקי המלך.  שריפת ספרי תורה

 

ב. גזירות הכופות את ההלניזם על העם היהודי, שהן היו הגזרות הבאות:

5. בניית במות לאלילים, בנית פסלים בדמותם והקרבת קורבנות לכבודם. חיוב היהודים להשתתף

     בטקסים ובתהלוכות לכבוד האלים (דיוניסוס), להשתחוות לפסלים ולחוג את יום ההולדת של המלך.

6. הקרבת בהמות טמאות (כנראה חזירים) בבית המקדש ובמקומות אחרים..

7. בית המקדש נקרא על שם מלך האלים – זאוס האולימפי - והוכנס בו הפולחן לאל זה – כולל הקרבת     בהמות טמאות לכבודו .

 

מונו משגיחים לפקח על קיום הגזירות וגזר דין מוות הוטל על כל מי שלא קיים את דבר המלך.

 

 

 הסיבות למתן הגזירות

1. ישנה סברה הטוענת כי אנטיוכוס היה אדם הפכפך ולא יציב עד כדי כך שאנשים קראו לו "אפימאנס"-משוגע, במקום "אפיפאנס" – האל הניגלה, שהיה תוארו הרשמי. מתן הגזירות היה ביטוי לשגעונו כיון שגזירות דת בפרט, וחוסר סובלנות בכלל, היו מנוגדים לרוח ההלניזם שהיה סובלני כלפי דתות ותרבויות אחרות.

 

2. אנטיוכוס ראה בהלניזם את התרבות העליונה והטובה ביותר ורצה לאחד באמצעותה את כל נתיני    ממלכתו ולמנוע מרידות נגד השלטון. (השלטון הסלבקי הובס במספר מלחמות נגד רומא ואנטי וכוס חשש שעמים כבושים בממלכה שלו ינצלו את ההזדמנות וימרדו בו). היהודים היו הנתינים היחידים בממלכה הסלבקית שהתנגדו להלניזם  (כל השאר קיבלו את ההלניזם בדרכים שונות) ולכן לא היה מוצא אחר אלא לכפות אותו עליהם.

 

3. הסיבה להתנגדות היהודים להלניזם היתה נאמנותם לדת היהודית – לחוקיה ולבית המקדש – ולכן     אנטיוכוס שאף לבטל מכשול זה על ידי ביטול עיקרי הדת ופגיעה במעמד בית המקדש.

 

4. אנטיוכוס פיתח שינאה אישית ליהודים/ליהדות, שהיו זרים לו ולהשקפת עולמו. (מנהגי הדת היהודית     שנראו לו ברבריים – כמו ברית המילה שפגעה בשלימות של הגוף הגברי...) שנאה זו התגברה עקב ההתנגדות העיקשת של היהודים לקבל עליהם את מנהגי ההלניזם, שנחשבו על ידי אנטיוכוס לנעלים ולמפותחים ביותר.

 

5. הגזירות היו תגובה של אנטיוכוס על נסיונות המרד של היהודים ב'פוליס אנטיוכיה' בירושלים נגד   מנלאוס הכהן הגדול (168-), כשפשטה השמועה על מותו של אנטיוכוס במלחמה. אנטיוכוס חשש מפני התפשטות המרד לאזורים נוספים בממלכה.

 

6. המתייוונים הקיצוניים (כולל מנלאוס) שאפו לחזק את כוחם בארץ ישראל ובירושלים ולשם כך שכנעו את אנטיוכוס לפרסם את  הגזירות כדי לגרום ליהודים נוספים להתייוון ובעיקר – לדכא את  תנגדיהם הדבקים  בתורה ובחוקיה. 

 

התגובות השונות של היהודים על הטלת הגזרות

  1. תגובה פאסיבית [בה לא נוקטים יוזמה, אלא רק מגיבים לפעולות אחרים]. ה"חסידים" העדיפו להימנע מעימות ישיר עם המתייוונים והשלטון הסלווקי ולכן ברחו אל אזורי הכפר ומדבר יהודה. החסידים ראו במקומות הקודמים בהם גרו [ירושלים והערים הגדולות] כמקומות טמאים בהם לא ניתן לקיים את מצוות התורה.
  2. מוות על קידוש השם. מושג חדש בתקופה ההיא ביהדות. ישנן שלוש מצוות שיהודי ייהרג ובל יעבור: (1) חילול השם, השתווחות ו/או אמונה באל אחר; (2) גילוי עריות; (3) שפיכות דמים, רצח. ביהדות ישנו מושג חדש שנקרא קידוש השם -> מושג המאפשר לעבור על רוב המצוות, העיקר להישאר בחיים. בתקופת גזרות אנטיוכוס, כשה"חסידים" בורחים ומתנגדים לגזרות, עלו מצבים שחלקם נתפסו ואולצו בעינויים לעבור על מצוות היהדות. היו חסידים שהעדיפו למות על קידוש השם ולא לעבור על המצוות. הסיפור המפורסם ביותר הוא סיפור של משפחה שנתפסה והבנים, שבעה במספר, אולצו להשתחוות לפסל ולאכול טמא. הם העדיפו, בעידוד אימם ולנגד עיניה, למות אחד אחרי השני ולא להיכנע [חנה ושבעת בניה]. סיפור נוסף הוא על קבוצת "חסידים" שברחו אל המדבר ושם נתפסו ביום שבת ע"י חיילי המלך. הם העדיפו למות ולא לחלל את השבת. מתתיהו החשמונאי שמע על אירוע זה ופרסם הוראה שפיקוח נפש דוחה שבת ומלחמה למען התורה והאמונה מקדשת גם חילול שבת.
  3. תגובה אקטיבית. הצטרפות למרד החשמונאים, היענות לקריאה של מתתיהו ["מי לה' – אלי"]. לחימה פעילה נגד המתייוונים, בעיקר נגד השלטון הסלווקי שכפה את ההלניזם וביטל את מעמד התורה וביהמ"ק. המרד נמשך שנים רבות [167 לפנה"ס עד 141 לפנה"ס, כאשר ב-164 לפנה"ס כבר כבשו וטיהרו את ירושלים].
  4. תגובת המתייוונים שהיו קבוצה קטנה יותר בעם והגזרות חיזקו מאד את מעמדם, נהיו קיצוניים אף יותר ושיתפו פעולה עם השלטון ברדיפת אלה שנותרו נאמנים לדת. פרצה מלחמה גלויה בינם לבין הנאמנים לדת שמרדו בשלטון [משום שכשמתתיהו הרג מתייוון שבא להקריב לפסל הוא סימן שלמתייוונים אין מקום בעם היהודי] וכדי לשרוד הם חייבים להיות עם השלטון.

 

נכתב על ידי , 18/4/2011 12:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , ציונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSicumim אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sicumim ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ